משנה זבחים יג
זבחים פרק יג', ב: משנה • תוספתא • בבלי
<< • משנה • סדר קדשים • מסכת זבחים • פרק שלושה עשר ("השוחט והמעלה") • >>
פרקי מסכת זבחים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
השוחט והמעלה בחוץ, חייב על השחיטה וחייב על העליה.
רבי יוסי הגלילי אומר, שחט בפנים והעלה בחוץ, חייב.
שחט בחוץ והעלה בחוץ, פטור, שלא העלה [בחוץ] אלא דבר פסול.
אמרו לו, אף השוחט בפנים ומעלה בחוץ, כיון שהוציאו, פסלו.
טמא שאכל, בין קודש טמא ובין קודש טהור, חייב.
רבי יוסי הגלילי אומר, טמא שאכל טהור, חייב.
וטמא שאכל טמא, פטור, שלא אכל אלא דבר טמא.
אמרו לו, אף טמא שאכל טהור, כיון שנגע בו, טמאהו.
וטהור שאכל טמא, פטור, שאינו חייב אלא על טומאת הגוף.
חומר בשחיטה מבעליה, ובעליה מבשחיטה.
חומר בשחיטה, שהשוחט להדיוט, חייב; והמעלה להדיוט, פטור.
חומר בעליה, שנים שאחזו בסכין ושחטו, פטורים; אחזו באיבר והעלוהו, חייבין.
העלה וחזר והעלה וחזר והעלה, חייב על כל עליה ועליה, דברי רבי שמעון.
רבי יוסי אומר, אינו חייב אלא אחת.
ואינו חייב עד שיעלה לראש המזבח.
רבי שמעון אומר, אפילו העלה על הסלע או על האבן, חייב.
אחד קדשים כשרין ואחד קדשים פסולין, שהיה פסולן בקודש, והקריבן בחוץ, חייב.
המעלה כזית מן העולה ומן האימורין בחוץ, חייב.
הקומץ, והלבונה, והקטורת, ומנחת כהנים, ומנחת כהן המשיח, ומנחת נסכין, שהקריב מאחד מהן כזית בחוץ, חייב.
רבי אלעזר פוטר עד שיקריב את כולו.
וכולם שהקריבן בפנים ושייר בהן כזית והקריבן בחוץ, חייב.
וכולן שחסרו כל שהן והקריבן בחוץ, פטור.
המקריב קדשים ואימוריהם בחוץ, חייב.
מנחה שלא נקמצה והקריבה בחוץ, פטור.
קמצה וחזר קומצה לתוכה והקריבה בחוץ, חייב.
הקומץ והלבונה שהקריב את אחד מהן בחוץ, חייב.
רבי אלעזר פוטר, עד שיקריב את השני.
אחד בפנים ואחד בחוץ, חייב.
שני בזיכי לבונה שהקריב את אחד מהן בחוץ, חייב.
רבי אלעזר פוטר עד שיקריב את השני.
אחד בפנים ואחד בחוץ, חייב.
הזורק מקצת דמים בחוץ, חייב.
רבי אלעזר אומר, אף המנסך מי חג בחג בחוץ, חייב.
רבי נחמיה אומר, שיירי הדם שהקריבן בחוץ, חייב.
המולק את העוף בפנים והעלה בחוץ, חייב.
מלק בחוץ והעלה בחוץ, פטור.
השוחט את העוף בפנים והעלה בחוץ, פטור.
שחט בחוץ והעלה בחוץ, חייב.
נמצא, דרך הכשירו מבפנים, פטורו בחוץ.
דרך הכשירו בחוץ, פטורו בפנים.
רבי שמעון אומר: כל שחייבין עליו בחוץ, חייבין על כיוצא בו בפנים שהעלהו בחוץ, חוץ מן השוחט בפנים ומעלה בחוץ.
החטאת שקיבל דמה בכוס אחד, נתן בחוץ וחזר ונתן בפנים, בפנים וחזר ונתן בחוץ, חייב, שכולו ראוי לבוא בפנים.
קיבל דמה בשני כוסות, נתן שניהן בפנים, פטור.
שניהן בחוץ, חייב.
אחד בפנים ואחד בחוץ, פטור.
אחד בחוץ ואחד בפנים, חייב על החיצון, והפנימי מכפר.
למה הדבר דומה? למפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ואחר כך נמצאת הראשונה, והרי שתיהן עומדות.
שחט שתיהן בפנים, פטור.
שחט שתיהן בחוץ, חייב.
אחת בפנים ואחת בחוץ, פטור.
אחת בחוץ ואחת בפנים, חייב על החיצונה, והפנימית מכפרת.
כשם שדמה פוטר את בשרה, כך הוא פוטר את בשר חברתה.
- חַיָּב עַל הַשְּׁחִיטְָה,
- וְחַיָּב עַל הָעֲלִיָּה.
- רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר:
- שָׁחַט בִּפְנִים וְהֶעֱלָה בַּחוּץ,
- חַיָּב;
- שָׁחַט בַּחוּץ וְהֶעֱלָה בַּחוּץ,
- פָּטוּר,
- שֶׁלֹּא הֶעֱלָה בַּחוּץ אֶלָּא דָּבָר פָּסוּל.
- שָׁחַט בִּפְנִים וְהֶעֱלָה בַּחוּץ,
- אָמְרוּ לוֹ:
- אַף הַשּׁוֹחֵט בִּפְנִים וּמַעֲלֶה בַּחוּץ,
- כֵּיוָן שֶׁהוֹצִיאוֹ, פְּסָלוֹ:
- אַף הַשּׁוֹחֵט בִּפְנִים וּמַעֲלֶה בַּחוּץ,
- בֵּין קֹדֶשׁ טָמֵא וּבֵין קֹדֶשׁ טָהוֹר,
- חַיָּב.
- בֵּין קֹדֶשׁ טָמֵא וּבֵין קֹדֶשׁ טָהוֹר,
- רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר:
- טָמֵא שֶׁאָכַל טָהוֹר,
- חַיָּב;
- וְטָמֵא שֶׁאָכַל טָמֵא,
- פָּטוּר,
- שֶׁלֹּא אָכַל אֶלָּא דָּבָר טָמֵא.
- טָמֵא שֶׁאָכַל טָהוֹר,
- אָמְרוּ לוֹ:
- אַף טָמֵא שֶׁאָכַל טָהוֹר,
- כֵּיוָן שֶׁנָּגַע בּוֹ, טִמְּאָהוּ.
- אַף טָמֵא שֶׁאָכַל טָהוֹר,
- וְטָהוֹר שֶׁאָכַל טָמֵא,
- פָּטוּר;
- שֶׁאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל טֻמְאַת הַגּוּף:
- וּבַעֲלִיָּה מִבִּשְׁחִיטָה.
- חֹמֶר בִּשְׁחִיטָה,
- שֶׁהַשּׁוֹחֵט לְהֶדְיוֹט, חַיָּב;
- וְהַמַּעֲלֶה לְהֶדְיוֹט, פָּטוּר.
- חֹמֶר בַּעֲלִיָּה,
- שְׁנַיִם שֶׁאָחֲזוּ בְּסַכִּין וְשָׁחַטוּ, פְּטוּרִים;
- אָחֲזוּ בְּאֵבָר וְהֶעֱלוּהוּ, חַיָּבִין.
- הֶעֱלָה וְחָזַר וְהֶעֱלָה וְחָזַר וְהֶעֱלָה,
- חַיָּב עַל כָּל עֲלִיָּה וַעֲלִיָּה,
- דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן;
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת.
- חַיָּב עַל כָּל עֲלִיָּה וַעֲלִיָּה,
- וְאֵינוֹ חַיָּב,
- עַד שֶׁיַּעֲלֶה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- אֲפִלּוּ הֶעֱלָה עַל הַסֶּלַע אוֹ עַל הָאֶבֶן, חַיָּב:
- שֶׁהָיָה פְּסוּלָן בַּקֹּדֶשׁ,
- וְהִקְרִיבָן בַּחוּץ,
- חַיָּב.
- הַמַּעֲלֶה כַּזַּיִת מִן הָעוֹלָה וּמִן הָאֵמוּרִין בַּחוּץ,
- חַיָּב.
- הַקֹּמֶץ, וְהַלְּבוֹנָה, וְהַקְּטֹרֶת,
- וּמִנְחַת כֹּהֲנִים, וּמִנְחַת כֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ, וּמִנְחַת נְסָכִין,
- שֶׁהִקְרִיב מֵאֶחָד מֵהֶן כַּזַיִת בַּחוּץ,
- חַיָּב.
- רַבִּי אֶלְעָזָר פּוֹטֵר,
- עַד שֶׁיַּקְרִיב אֶת כֻּלּוֹ.
- וְכֻלָּם שֶׁהִקְרִיבָן בִּפְנִים וְשִׁיֵּר בָּהֶן כַּזַּיִת,
- וְהִקְרִיבָן בַּחוּץ,
- חַיָּב.
- וְהִקְרִיבָן בַּחוּץ,
- וְכֻלָּן שֶׁחָסְרוּ כָּל שֶׁהֵן וְהִקְרִיבָן בַּחוּץ,
- פָּטוּר:
- חַיָּב.
- מִנְחָה שֶׁלֹּא נִקְמְצָה,
- וְהִקְרִיבָהּ בַּחוּץ,
- פָּטוּר.
- וְהִקְרִיבָהּ בַּחוּץ,
- קְמָצָהּ וְחָזַר קֻמְצָהּ לְתוֹכָהּ,
- וְהִקְרִיבָהּ בַּחוּץ,
- חַיָּב:
- וְהִקְרִיבָהּ בַּחוּץ,
- שֶׁהִקְרִיב אֶת אֶחָד מֵהֶן בַּחוּץ,
- חַיָּב.
- רַבִּי אֶלְעָזָר פּוֹטֵר,
- עַד שֶׁיַּקְרִיב אֶת הַשֵּׁנִי.
- אֶחָד בִּפְנִים וְאֶחָד בַּחוּץ,
- חַיָּב.
- שֶׁהִקְרִיב אֶת אֶחָד מֵהֶן בַּחוּץ,
- שְׁנֵי בָּזִיכֵי לְבוֹנָה,
- שֶׁהִקְרִיב אֶת אֶחָד מֵהֶן בַּחוּץ,
- חַיָּב.
- רַבִּי אֶלְעָזָר פּוֹטֵר,
- עַד שֶׁיַּקְרִיב אֶת הַשֵּׁנִי.
- אֶחָד בִּפְנִים וְאֶחָד בַּחוּץ,
- חַיָּב.
- שֶׁהִקְרִיב אֶת אֶחָד מֵהֶן בַּחוּץ,
- הַזּוֹרֵק מִקְצָת דָּמִים בַּחוּץ,
- חַיָּב.
- רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר:
- אַף הַמְּנַסֵּךְ מֵי חַג בַּחַג בַּחוּץ,
- חַיָּב.
- אַף הַמְּנַסֵּךְ מֵי חַג בַּחַג בַּחוּץ,
- רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר:
- שְׁיָרֵי הַדָּם שֶׁהִקְרִיבָן בַּחוּץ,
- חַיָּב:
- שְׁיָרֵי הַדָּם שֶׁהִקְרִיבָן בַּחוּץ,
- חַיָּב;
- מָלַק בַּחוּץ וְהֶעֱלָה בַּחוּץ,
- פָּטוּר.
- הַשּׁוֹחֵט אֶת הָעוֹף בִּפְנִים וְהֶעֱלָה בַּחוּץ,
- פָּטוּר;
- שָׁחַט בַּחוּץ וְהֶעֱלָה בַּחוּץ,
- חַיָּב.
- נִמְצָא,
- דֶּרֶךְ הֶכְשֵׁרוֹ מִבִּפְנִים, פְּטוּרוֹ בַּחוּץ;
- דֶּרֶךְ הֶכְשֵׁרוֹ בַּחוּץ, פְּטוּרוֹ בִּפְנִים.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- כֹּל שֶׁחַיָּבִין עָלָיו בַּחוּץ,
- חַיָּבִין עַל כַּיּוֹצֵא בּוֹ בִּפְנִים שֶׁהֶעֱלָהוּ בַּחוּץ,
- חוּץ מִן הַשּׁוֹחֵט בִּפְנִים וּמַעֲלֶה בַּחוּץ:
- נָתַן בַּחוּץ וְחָזַר וְנָתַן בִּפְנִים,
- בִּפְנִים וְחָזַר וְנָתַן בַּחוּץ,
- חַיָּב,
- שֶׁכֻּלּוֹ רָאוּי לָבוֹא בִּפְנִים.
- קִבֵּל דָּמָהּ בִּשְׁנֵי כּוֹסוֹת,
- נָתַן שְׁנֵיהֶן בִּפְנִים,
- פָּטוּר;
- שְׁנֵיהֶן בַּחוּץ,
- חַיָּב;
- אֶחָד בִּפְנִים וְאֶחָד בַּחוּץ,
- פָּטוּר;
- אֶחָד בַּחוּץ וְאֶחָד בִּפְנִים,
- חַיָּב עַל הַחִיצוֹן,
- וְהַפְּנִימִי מְכַפֵּר.
- נָתַן שְׁנֵיהֶן בִּפְנִים,
- לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה?
- לְמַפְרִישׁ חַטָּאתוֹ,
- וְאָבְדָה,
- וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ,
- וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה,
- וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן עוֹמְדוֹת,
- שָׁחַט שְׁתֵּיהֶן בִּפְנִים,
- פָּטוּר;
- שָׁחַט שְׁתֵּיהֶן בַּחוּץ,
- חַיָּב;
- אַחַת בִּפְנִים וְאַחַת בַּחוּץ,
- פָּטוּר;
- אַחַת בַּחוּץ וְאַחַת בִּפְנִים,
- חַיָּב עַל הַחִיצוֹנָה,
- וְהַפְּנִימִית מְכַפֶּרֶת.
- לְמַפְרִישׁ חַטָּאתוֹ,
- כְּשֵׁם שֶׁדָּמָהּ פּוֹטֵר אֶת בְּשָׂרָהּ,
- כָּךְ הוּא פּוֹטֵר אֶת בְּשַׂר חֲבֶרְתָּה:
נוסח הרמב"ם
(א) השוחט והמעלה בחוץ - חייב על השחיטה, וחייב על העליה.
- רבי יוסי הגלילי אומר:
- השוחט בפנים ומעלה בחוץ - חייב,
- שחט בחוץ והעלה בחוץ - פטור,
- שלא העלה - אלא דבר פסול.
- אמרו לו:
- אף השוחט בפנים ומעלה בחוץ -
- כיון שהוציאו - פסלו.
- אף השוחט בפנים ומעלה בחוץ -
(ב) טמא שאכל, בין קודש טמא ובין קודש טהור - חייב.
- רבי יוסי הגלילי אומר:
- טמא שאכל טהור - חייב,
- וטמא שאכל טמא - פטור,
- שלא אכל - אלא דבר טמא.
- אמרו לו:
- אף טמא שאכל טהור -
- כיון שנגע בו - טימאהו.
- אף טמא שאכל טהור -
- וטהור שאכל טמא - פטור,
- שאינו חייב - אלא על טומאת הגוף.
(ג) חומר בשחיטה מבעליה, ובעליה מבשחיטה.
- שהשוחט להדיוט - חייב,
- והמעלה להדיוט - פטור.
- חומר בעליה -
- שנים שאחזו בסכין, ושחטו - פטורין,
- אחזו באבר, והעלוהו - חייבין.
- העלה, וחזר והעלה -
- חייב על כל עליה ועליה,
- דברי רבי שמעון.
- רבי יוסי אומר:
- אינו חייב - אלא אחת,
- ואינו חייב - אלא עד שיעלה לראש המזבח.
- חייב על כל עליה ועליה,
- רבי שמעון אומר:
- אפילו העלה על הסלע, או על האבן - חייב.
(ד) אחד קדשים כשרים,
- ואחד קדשים פסולין, שהיה פסולן בקודש -
- והקריבן בחוץ - חייב.
- ואחד קדשים פסולין, שהיה פסולן בקודש -
- המעלה כזית מן העולה, ומן האימורין בחוץ - חייב.
- הקומץ, והלבונה,
- והקטורת, ומנחת כהנים,
- ומנחת כוהן משיח, ומנחת נסכים,
- שהקריב מאחד מהן כזית בחוץ - חייב.
- רבי אליעזר - פוטר, עד שיקריב את כולן.
- וכולן, שהקריבן בפנים, ושייר מהן כזית -
- והקריבו בחוץ - חייב.
- וכולן, שחסרו כל שהן -
- והקריבן בחוץ - פטור.
(ה) המקריב קדשים ואימוריהן בחוץ - חייב.
- מנחה שלא נקמצה -
- והקריבה בחוץ - פטור.
- קמצה, וחזר קומצה לתוכה -
- והקריבה בחוץ - חייב.
(ו) הקומץ, והלבונה -
- שהקריב את אחד מהן בחוץ - חייב.
- רבי אלעזר - פוטר, עד שיקריב את השני.
- אחד בפנים, ואחד בחוץ - חייב.
- שני בזיכי לבונה -
- שהקריב אחד מהן בחוץ - חייב.
- רבי אלעזר - פוטר, עד שיקריב את השני.
- אחד בפנים, ואחד בחוץ - חייב.
- הזורק מקצת דמים בחוץ - חייב.
- רבי אלעזר אומר: אף המנסך מי חג, בחג בחוץ - חייב.
- רבי נחמיה אומר: שירי הדם שהקריבן בחוץ - חייב.
(ז) המולק את העוף בפנים, והעלה בחוץ - חייב.
- מלק בחוץ, והעלה בחוץ - פטור.
- השוחט את העוף בפנים, והעלה בחוץ - פטור.
- שחט בחוץ, והעלה בחוץ - חייב.
- נמצא -
- דרך הכשרו מבפנים - פטורו מבחוץ,
- דרך הכשרו בחוץ - פטורו מבפנים.
- רבי שמעון אומר:
- כל שחייבין עליו בחוץ,
- חייבין על כיוצא בו בפנים - שהעלהו בחוץ,
- חוץ מן השוחט בפנים, והמעלה בחוץ.
(ח) חטאת שקיבל דמה בכוס אחד -
- נתן בחוץ, וחזר ונתן בפנים,
- בפנים, וחזר ונתן בחוץ,
- חייב - שכולו ראוי לבוא בפנים.
- קיבל דמה בשני כוסות -
- נתן שניהם בחוץ - חייב.
- אחד בפנים, ואחד בחוץ - חייב.
- אחד בחוץ, ואחד בפנים -
- חייב על החיצון - והפנימי מכפר.
- למה הדבר דומה? -
- למפריש חטאתו - ואבדה,
- והפריש אחרת תחתיה,
- ואחר כך נמצאת הראשונה,
- והרי שתיהן עומדות -
- שחט שתיהן בפנים - פטור.
- שתיהן בחוץ - חייב.
- אחת בפנים, ואחת בחוץ - חייב.
- אחת בחוץ, ואחת בפנים - חייב על החיצונה, והפנימית מכפרת.
- כשם שדמה - פוטר את בשרה,
- כך הוא - פוטר את בשר חברתה.
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה זבחים, פרק י"ג:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב