מלאכת שלמה על זבחים יג
<< · מלאכת שלמה · על זבחים · יג · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
משנה א[עריכה]
השוחט והמעלה בחוץ וכו': פי"ח דהלכות מעשה הקרבנות סימן ה'. ובגמרא פריך בשלמא העלאה כתיב עונש וכתיב אזהרה עונש דכתיב ואל פתח אהל מועד לא יביאנו אזהרה דכתיב השמר לך פן תעלה עולותיך אלא שחיטה בשלמא עונש דכתיב ואל פתח אהל מועד לא הביאו אלא אזהרה מנלן ומסיק רבא כדר' יונה דא"ר יונה אמר קרא שם תעלה ושם תעשה אתקוש שאר עשיות להעלאה מה העלאה לא ענש אלא א"כ הזהיר אף שחיטה לא ענש אלא א"כ הזהיר ופריך אשכחן שחוטי פנים שהעלן בחוץ שחוטי חוץ שעומדין ליקטר בחוץ ולא בפנים מנלן ומשני כדתנא דבי ר' ישמעאל ואליהם תאמר וי"ו מוסיף על ענין ראשון ומערב הפרשיות לומר שאף שחוטי חוץ שהעלם בחוץ חייב. ר' יוחנן אמר אתיא הבאה הבאה פירוש דכתיב בשחוטי חוץ לא הביאו וכתיב בהעלאה לא יביאנו מה להלן מקוטרי חוץ אף כאן מקוטרי חוץ:
שחט בחוץ והעלה בחוץ פטור: ר"ל פטור על העליה אבל על השחיטה חייב ורבנן סברי שחייב שתים:
שלא העלה בחוץ אלא דבר פסול: ואנן מתקבל בפנים בעינן דכתיב ואל פתח אהל מועד לא יביאנו:
כיון שהוציאו פסלו: ואפ"ה חייב כדכתיב בהעלאה ואל פתח אהל מועד לא יביאנו בראוין להביאן בפנים ולהעלותן הכתוב מדבר והה"נ לשוחט בחוץ והעלה בחוץ דחייב ג"כ משום העלאה. ובברייתא בגמרא השיב רבי תחת ר' יוסי הגלילי מה שכבר פירש ר"ע ז"ל ור"א בר"ש השיב תחת ר' יוסי הגלילי מה לשוחט בפנים ומעלה בחוץ שאע"פ שהוציאו אם חזר והכניסו והעלהו הקדש מקבלו כדתנן לעיל בפ' המזבח מקדש הלן והיוצא אם עלה לא ירד תאמר בשוחט בחוץ ומעלה בחוץ שאין הקדש מקבלו. ובת"כ פרק עשירי דפ' אחרי מות:
משנה ב[עריכה]
טמא שאכל בין קדש טמא וכו': תוס' פ' הנשרפין (סנהדרין דף פ"ג) ובגמרא פ' גיד הנשה (חולין דף ק"א) ורמזתי מילתיה דריה"ג שם בסוף הפרק. וביד פי"ח דהלכות פסולי סי' י"ג:
ר' יוסי הגלילי אומר וכו' אמרו לו אף טמא שאכל טהור כיון שנגע בו טמאהו: ואפ"ה כי הדר אכיל ליה מחייב ומה לי נטמא בשר על ידו מה לי נטמא ע"י אחרים. וכתבו תוס' ז"ל כיון שנגע בו טמאהו אע"ג דמשכחת לה כשתחב לו חברו בבית הבליעה סתמא דמילתא מיירי קרא אפילו בנותן לתוך פיו ע"כ:
בפירוש ר"ע ז"ל כשנטמא הגוף ואח"כ נטמא הבשר כ"ע ל"פ וכו' עד ואין איסור של טומאת הגוף חל על איסור של טומאת בשר. אמר המלקט ובגמרא פריך נהי דר' יוה"ג לית ליה איסור כולל מיהו הא שמעינן ליה בפ' גיד הנשה דבאיסור חמור אית ליה איסור חל על איסור והכא נמי תיתי טומאת הגוף דחמירא ותחול על טומאת בשר דקילא ומשני רב אשי ממאי דטומאת הגוף דחמירא דילמא טומאת בשר חמירא שכן אין לה טהרה במקוה: עוד שם בלשון ר"ע ז"ל שאחר זה משום והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל ע"כ. אמר המלקט מסיפיה דקרא מפיק ליה בפ' כל שעה (פסחים דף כ"ד) דכתיב והבשר כל טהור יאכל בשר וי"ו דוהבשר יתירא וגם כל מלת והבשר לרבות אימורים שנטמאו והוא טהור שהוא מוזהר עליהם בלאו דלא יאכל דכתיב ברישיה דקרא אע"פ שכבר הן אסורין עליו משום זרות שאף הכהן זר אצלם אבל והבשר דברישיה דקרא דרשינן ליה התם לרבות עצים ולבונה. ונלע"ד דממלת והבשר דבסיפיה דקרא דרשינן לרבות אימורין וכל טהור יאכל בשר דבסיפיה דקרא כבר נדרש לדרשא אחריתי כמו שפירש שם רש"י ז"ל: עוד שם בלשון שלאחר זה אינו חייב אלא על טומאת הגוף כדכתיב וטומאתו עליו ונכרתה ובטומאת הגוף הכתוב מדבר ע"כ. אמר המלקט פירש וטומאתו עליו מדריש הכי במי שטומאתו פורחת ממנו וזהו האדם שיש לו טהרה במקוה. ובת"כ היא שנויה פרק עשירי דפ' אחרי מות:
משנה ג[עריכה]
המעלה בחוץ לצורך הדיוט פטור משום העלאות חוץ עכ"ל ר"ע ז"ל אמר המלקט וחייב משום עובד ע"ז ואם הזיד בע"ז ושגג בהעלאת חוץ אינו מביא חטאת על שגגתו רש"י ז"ל והקשו עליו תוס' ז"ל ותימא אמאי יתחייב מעלה לחבירו משום מעלה בחוץ כיון דמזיד בע"ז לאו שב מידיעתו הוא דמשומד לע"ז משומד לכל התורה כולה ובחנם דחק עצמו בקונטרס דמעלה לחבירו אין שייך לחייבו משום ע"ז כיון דאין מתכוין לשם ע"ז אלא המעלה להדיוט רוצה לומר שמעלהו למאמרו ולכבודו ע"כ מספר ישן: עוד בפירוש ר"ע ז"ל וגבי העלאה כתיב וכו'. אמר המלקט ולה' דכתיב גבי שחיטה איצטריך להוציא שעיר המשתלח דהכי משמע הראוי ליקרב לשם חייבין עליו בחוץ ושאינו ראוי ליקרב לשם אין חייבין עליו בחוץ וגלי בשחיטה וה"ה בהעלאה דהא מיגמר גמרי מהדדי כדאמרן לערב פרשיות בר מהנך תרי חומרי דמתניתין דמיפרשי קראי בכולהו בין לחיובא בין לפיטורא ופירשו תוס' ז"ל להוציא שעיר המשתלח היינו לאחר הגרלה דקודם הגרלה מיחייב אתרוייהו כדמוכח בפ' שני שעירי ע"כ:
שנים שאחזו באבר והעלוהו חייבין: מתניתין ר"ש היא ור' יוסי פליג בברייתא ופטר להו ואין חומרא בהעלאה יותר מבשחיטה ובברייתא ובגמרא מפרש טעמייהו. ובת"כ פ"ט דפ' אחרי מות ור"פ עשירי:
העלה וחזר והעלה וכו': גמרא אמר ר"ל מחלוקת בד' וה' אברים דמ"ס כי כתיב לעשות אותו ודרשינן על השלם הוא חייב ואינו חייב על החסר אכל בהמה כתיב ומ"ס אכל אבר ואבר כתיב אבל אבר אחד ד"ה אינו חייב אלא אחת ור' יוחנן אמר מחלוקת באבר אחד דמ"ס מוקטרי פנים שחסרו והעלם בחוץ חייב ומ"ס פטור אבל בד' ה' אברים ד"ה חייב על כל אבר ואבר. ועיין במ"ש בפ' המזבח מקדש סוף סימן ו':
ואינו חייב עד שיעלה לראש המזבח: אמר המלקט מן הגמרא מוכח דר' יוסי קאמר לה דקאמר אמר רב הונא מ"ט דר' יוסי דכתיב ויבן נח מזבח לד':
רש"א וכו': בפירקין דף ק"י:
אפילו העלה על הסלע: דכתיב וזרק וכו'. כדפירש ר"ע ז"ל. אמר המלקט הכי מפרש ר"ש גופיה מילתיה בברייתא ובגמרא פריך עלה כיון דאמרת בההיא ברייתא דאין מזבח בבמה ש"מ דההיא ברייתא בשעת היתר הבמות קאי א"כ אמאי קתני בסיפא דההיא ברייתא חייב יצא מיבעי ליה למיתני ומשני ה"ק לפיכך הואיל ובשעת היתר הבמות הויא הקטרה בשעת איסור הבמות העלה על האבן או על הסלע חייב. ובתורת כהנים פרק ט' דפ' אחרי מות. ועוד יהיב טעמא בגמרא לר' שמעון דכתיב ויקח את גדי העזים ואת המנחה ויעלהו על הצור לה' וכותיה דר' שמעון סבירא ליה נמי לר' מאיר התם בתורת כהנים ושנויה היא גם כן שם סוף פרק עשירי. וביד בפרק י"ח דהלכות מעשה הקרבנות סימן ט"ז וריש פי"ט וסימן י"א י"ב:
משנה ד[עריכה]
המעלה כזית מן העולה ומאימוריה בחוץ חייב: כצ"ל וכן הוגה בתלמוד הרב בצלאל אשכנזי ז"ל. וכן הוא ביד פי"ט דהלכות מעשה הקרבנות. ובגמרא דייק עולה ואימוריה אין שלמים ואימוריהם לא. פירוש דאין בשרן מוטרף עם אימוריהן לכזית להעלאת חוץ משום דבשר שלמים לאו בר הקטרה הוא ולא קרינן ביה אל פתח אהל מועד לא יביאנו ותנן במתניתין להא דת"ר וכו':
ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח: הא דפלגינהו משום דמנחת כהנים באה עשרון ומנחת כהן משיח חצי עשרון. תוס' ז"ל:
שהקריב מאחד מהם כזית בחוץ חייב: ואיתה בתוס' דפרק כל המנחות באות מצה (מנחות דף נ"ח.) ובת"כ פרק עשירי דפ' אחרי מות:
ר' אלעזר פוטר עד שיקריב את כולו: אלעזר בלי יוד גרסינן כדמוכח בגמרא דמכילתין דפ' ב"ש (זבחים דף מ"ב) ועיין במ"ש בשם תוס' ז"ל פ' בתרא דמנחות בבא דהמעלה את הקומץ בחוץ חייב דבסימן ג'. ומסקי אביי ורב אשי בגמרא דר' אלעזר דפליג אקטרת דמתני' וס"ל דגם בקטרת אינו חייב בכזית עד שיקריב את כולה בקטרת דיום הכפורים מיירי דכתיב בה שיעור מלא חפניו וחוקה קאי עלה לעכב שלא יחסר ומש"ה פטר לה ג"כ ר' אלעזר בחוץ פחות ממלא חפניו כיון דבדוכתה הוי דבר שאינן מתקבל אבל אם הקטיר כזית מקטרת של היכל בחוץ אפילו ר' אלעזר מחייבו כיון דבפנים במקומו בהיכל אין לה שיעור מן התורה דפרס שחרית ופרס בין הערבים אינו אלא מדרבנן ורבנן דמחייבי אפילו כשהקטיר כזית ממלא חפניו דיום הכפורים בחוץ דס"ל ילפינן הקטרת פנים מהקטרת היכל מה הקטרת היכל מתחייב עליה בחוץ בכזית כיון דבמקומה בהיכל הוי דבר המתקבל דהא מן התורה אין לה שיעור אף הקטרת מלא חפניו דיום הכפורים אם הקטיר כזית בחוץ חייב אע"ג דבמקומה אינו מתקבל כדאמרינן ואע"ג דרבנן אפילו חוץ מחוץ אשכחן דלא ילפי דהא המנסך פחות משלשה לוגין יין בחוץ פטור הואיל והוי דבר שאינו מתקבל בפנים פירוש במזבח שבעזרה אע"ג דאיכא הקטרת חלב בחוץ דמתחייב בכזית כיון דמתקבל בפנים וכ"ש פחות מג' לוגין דה"ל לחיוביה בחוץ דאית בהו כמה זיתים ותרוייהו במזבח שבעזרה שאני התם דניסוך מהקטרה לא ילפינן אע"ג דהוי חוץ מחוץ אבל הקטרה מהקטרה ילפי אע"ג דהוי פנים מחוץ:
וכולן שחסרו וכו': תוס' בפירקין דף ק"ח. וביד פי"ט דהלכות מעשה הקרבנות סימן ג' ח' ט' י':
משנה ה[עריכה]
המקריב קדשים ואימוריהן: שהקריב הבשר והאימורין וכו' לשון ר"ע ז"ל עד ולא אמרינן הרי בשר חוצץ. אמר המלקט שמואל מוקי לה בשהפך החלבים למטה ור' יוסי דהלכתא כותיה היא דאמר במתניתין דלעיל סימן ד' אינו חייב עד שיעלה לראש המזבח והרי הויא העלאה בפנים ור' יוחנן מתרץ לה אפילו תימא בשלא הפכן ר"ש היא דאמר אפילו העלה על הסלע או על האבן חייב ולא בעינן על המזבח כהקטרת פנים שחוצץ משום דהתם כתיב על העצים אשר על האש. ורב הוא דמתרץ דמין במינו אינו חוצץ:
קמצה וחזר קומצה לתוכה והקריבה בחוץ חייב: בגמרא פריך ונבטלו שיריים לקומץ ברובא והוי כמאן דליתיה ולא ניחייב עליה ומשני ר' זירא נאמרה הקטרה בקומץ ונאמרה הקטרה בשיריים בקומץ וקמץ והקטיר בשירים לא תקטירו ממנו אשה לה' דדרשינן כל שממנו לאשים הרי הוא בבל תקטירו דהיינו שירים וילפינן מה הקטרת קומץ אין קומץ מבטל חבירו ואפילו ריבה עליו דכתיב ולקח מדם הפר ומדם השעיר הדבר ידוע שדם הפר מרובה מדם השעיר מכאן לעולין שאין מבטלין זה את זה אף הקטרת שירים אין שירים מבטלין קומץ. וביד שם פי"ט סימן ה':
משנה ו[עריכה]
הקומץ והלבונה וכו': פ' ב"ש דמכילתין דף מ"ב ובספ"ק דמנחות:
הזורק מקצת דמים בחוץ: מפיק ליה ר"ע לזורק בברייתא בגמרא בדף ק"ז מרבוייא דאו זבח. ופירש רש"י ז"ל הזורק מקצת דמים בחוץ שלא נתן ד' מתנות אלא מתנה א' ואפילו מחטאות הפנימיות שכל מתנותיהן מעכבות חייב דהויא זריקה בפנים דכותה דתנן כל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כפר ע"כ:
ר' אלעזר אומר אף המנסך וכו': גמרא אמר רבא אע"ג דפליג ר' אלעזר גבי קומץ ולבונה וגבי שני בזיכי לבונה מודה הוא בדמים ואפילו בחטאות הפנימיות דהא בפנים אם נשפך הדם אחר שנתן מתנה אחת מהניא הך דיהבה ומביא פר אחר ומתחיל ממקום שפסק כדתנן ביומא שלהי פ' הוציאו לו ר"א ור"ש אומרים ממקום שפסק משם הוא מתחיל ואע"ג דבהדיא תנן ר' אלעזר אומר אף המנסך פירשו תוס' ז"ל דהא אתא רבא לאשמועינן דאפילו בפנימיים דכל מתנות מעכבות אפ"ה מודה ר' אלעזר דחייב על מקצתו עכ"ל ז"ל ועל פי דרכנו למדנו דגרסינן בכולה מתניתין ר' אלעזר בלתי יוד שהוא ר"א בן שמוע חברו של ר"ש והכי מוכח תו נמי מן הגמרא דגרסינן התם א"ר יוחנן משום ר' מנחם יודפדאה ר' אלעזר בשיטת ר' עקיבא רבו אמרה דסבר ניסוך המים דאורייתא דכתיב ונסכיה בשני ניסוכין הכתוב מדבר אחד ניסוך המים ואחד ניסוך היין. אלא דהמסקנא דעשר נטיעות ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני. ואיתה למילתיה דר' אלעזר ולכולה סוגיא במעילה פ' ולד חטאת (מעילה דף י"ג.) ובירושלמי פ' לולב וערבה:
ר' נחמיה אומר וכו': פ' הוציאו לו (יומא דף ס') ובמכילתין פ' ב"ש (זבחים דף ל"ח) ודף ל"ט ובפרק איזהו מקומן (זבחים דף נ"ג) ובסוף פירקין. וביד שם פי"ט סימן ד' י"ג י"ד:
משנה ז[עריכה]
המולק את העוף בפנים וכו': ביד שם פי"ח סימן י"ז י"ח:
השוחט את העוף בפנים: תוס' פ' חטאת דף ס"ט:
רש"א כל שחייבין עליו בחוץ חייבין על כיוצא בו בפנים שהעלהו בחוץ: והשוחט בהמה בלילה בפנים והעלהו בחוץ חייב כאילו שחטה בחוץ דהא בפנים אם עלתה לא תרד אית ליה בפ' המזבח מקדש דקתני רש"א עולה אין לי אלא עולה כשרה מנין לרבות שנשחטה בלילה וכו' ובגמרא במסקנא מכח ברייתא מפ' דר"ש ארישא קאי המולק את העוף בפנים והעלה בחוץ חייב מלק בחוץ והעלה בחוץ פטור ור"ש אומר כל שחייבין עליו בפנים שהעלהו בחוץ חייבין על כיוצא בו שמלק בחוץ והעלה בחוץ והמשנה מוטעית וכך צריך לדחוק ולהגיהה ותני בה רש"א כל שחייבין עליו בפנים שהעלהו בחוץ חייבין וכו' כדכתבינן ודקתני סיפא חוץ מן השוחט בפנים ומעלה בחוץ אדיוקא דמילתיה קאי דאיכא למידק ממילתיה דר"ש הא כל שאין חייבין עליו בפנים והעלהו בחוץ כגון קדשים פסולין שלא היה פסולן בקודש [כגון] הרובע והנרבע וכו' אין חייבין עליהם אם שחטן בחוץ והעלן בחוץ דלא קרינן בהו ואל פתח אהל מועד לא הביאו חוץ מן השוחט בפנים והעלהו בחוץ שאע"פ שפטור על העלאתו בחוץ חייבין על כיוצא בו בחוץ ששחט העוף בחוץ והעלהו בחוץ דהא אתרבאי שחיטתו מאו אשר ישחט והעלאתו מואליהם תאמר:
משנה ח[עריכה]
בפירוש ר"ע ז"ל ומתניתין כר' נחמיה דסבר שירים מעכבין ע"כ. וכתב עליו החכם הר"ר סולימאן ז"ל משמע מלשונו ז"ל דאפילו שיירי דמים החיצונים מעכבין דמסתמא בחטאת חיצונה מיירי מתניתין ולעיל פירש הוא ז"ל דבשיירי דמים הפנימיים מיירי מתניתין עיין בתוס' פ' ב"ש (זבחים דף ל"ח ע"ב) ע"כ:
בפירוש ר"ע ז"ל דסבר ר' נחמיה כוס אחד עושה את חברו דחוי וכו' אמר המלקט ודלא כר"א בר"ש דסבר כוס אחד עושה את חבירו שירים. ומצאתי מוגה קבל דמה בשני כוסות נתן שניהם בחוץ חייב אחד בפנים ואחד בחוץ חייב אחד בחוץ ואחד בפנים חייב על החיצון והפנימי וכו'. וגם בסיפא הגיה אתת בפנים ואחת בחוץ חייב ואין סמך לדבר כלל אכן אי לא גרסינן בבא דנתן שניהם בפנים פטור ניחא דהא מילתא דפשיטא היא. אח"כ מצאתי שהיא הגהת הר' יהוסף ז"ל בשם ס"א:
למה הדבר דומה למפריש חטאתו ואבדה וכו': בגמרא מאי לדבר דומה פירוש למאי הלכתא דמינהו ומאי גמר מינה ומשני הא מני רבי היא דאמר חטאת שכפרו בעליה דקיימא לן למיתה אזלא אפילו לא היתה הראשונה אבודה בשעה שנתכפר בשניה אלא בשעת הפרשתה ומשהפריש זו תחתיה נמצאת. קיימא לן בה דאם נתכפר באחת מהן שניה מתה וה"ק תנא דמתניתין טעמא דאבדה כלומר דוקא זו שהופרשה על ידי איבוד חברתה הוא דכי שוחט אחד מהם בחוץ אחר שקרבה חברתה בפנים פטור דדמיא לכוס דחוי משום דכרבי ס"ל למיתה אזלא אבל המפריש שתי חטאות לאחריות מעיקרא שאם תאבד האחת יתכפר בחברתה דאפילו רבי מודה בו דמתכפר באחת מהן והשניה תרעה ודמיה לעולת קיץ המזבח וכן לרבנן באבודה בשעת הפרשה דאית להו תרעה בההיא לא אמרינן דאם שחטה בחוץ לשניה דנפטר ואע"ג דלכתחלה לא קרבה היא גופה עולה אלא דמיה חייב עליה בחוץ דאי אקרבה לדידה גופה עולה בפנים מתקבלת היא:
כשם שדמה פוטר את בשרה: מן המעילה דזריקת דם מוציאה בשר קדשי קדשים מן המעילה דיהבה בה שעת התר לכהנים:
כך הוא פוטר את בשר חברתה: ממעילה ואע"פ שפסולה ואשחט שתיהן בפנים קאי ואשמעינן דהיכא דקבל דם שתיהן בשני כוסות וקדם וזרק את דם האחת דקיימא פוטרת את חברתה מן המעילה משום חטאת שכפרו בעליה דקיימא לן חטאות המתות לא נהנין ולא מועלין אבל שחוטי חוץ [כו' עיין בתוי"ט] וביד שם בהלכות מעשה הקרבנות פי"ט סי' י"ג: