משנה זבחים יג ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק יג · משנה ח | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

החטאת שקיבל דמה בכוס אחד, נתן בחוץ וחזר ונתן בפנים, בפנים וחזר ונתן בחוץ, חייב, שכולו ראוי לבוא בפנים.

קיבל דמה בשני כוסות, נתן שניהן בפנים, פטור.

שניהן בחוץ, חייב.

אחד בפנים ואחד בחוץ, פטור.

אחד בחוץ ואחד בפנים, חייב על החיצון, והפנימי מכפר.

למה כח הדבר דומה? למפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ואחר כך נמצאת הראשונה, והרי שתיהן עומדות.

שחט שתיהן בפנים, פטור.

שחט שתיהן בחוץ, חייב.

אחת בפנים ואחת בחוץ, פטור.

אחת בחוץ ואחת בפנים, חייב על החיצונה, והפנימית מכפרת.

כשם ל שדמה פוטר את בשרה, כך הוא פוטר את בשר חברתה.

נוסח הרמב"ם

חטאת שקיבל דמה בכוס אחד נתן בחוץ וחזר ונתן בפנים בפנים וחזר ונתן בחוץ חייב שכלו ראוי לבוא בפנים קיבל דמה בשני כוסות נתן שניהם בחוץ חייב אחד בפנים ואחד בחוץ חייב אחד בחוץ ואחד בפנים חייב על החיצון והפנימי מכפר למה הדבר דומה למפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ואחר כך נמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות שחט שתיהן בפנים פטור שתיהן בחוץ חייב אחת בפנים ואחת בחוץ חייב אחת בחוץ ואחת בפנים חייב על החיצונה והפנימית מכפרת כשם שדמה פוטר את בשרה כך הוא פוטר את בשר חברתה.

פירוש הרמב"ם

החטאת שקבל דמה בכוס אחד נתן בחוץ כו': אם נתן בחוץ בראשונה וחזר ונתן בפנים חייב על שזרק בחוץ לפי שכולו ראוי לבא בפנים אבל אם נתן בפנים וחזר ונתן בחוץ הרי הוא כשר ופטור לפי שהוא שירים. ומה שאמר בכאן חייב הוא דעת ר' נחמיה שאמר שירי הדם שהקריבו בחוץ חייב ודבריו נראה ומה שאמר כשם שדמה פוטר את בשרה רוצה לומר אם שחט שתיהם בפנים וזרק דם אחד מהן הותר בשר שתיהן לאכילה מפני שכשם שמתיר הדם הזה לאחת מתיר גם חבירתה ויהיו שתיהן כדבר אחד והענין כלו מבואר:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

נתן בחוץ וחזר ונתן בפנים חייב. מלתא דפשיטא היא, ומשום סיפא נקט לה, נתן בפנים וחזר ונתן בחוץ שאינו נותן בחוץ אלא שיירי הדם, חייב. ומתניתין כרבי נחמיה דסבר שיריים מעכבים כז. ואינה הלכה:

שניהן בחוץ חייב. אחת. ואם היתה לו ידיעה בינתיים, חייב שתים:

אחד בפנים. ואח"כ השני בחוץ, פטור. ואפילו לרבי נחמיה דסבר כוס אחד עושה את חבירו דחוי להיות נשפך לאמה, הלכך אפילו שיריים לא הוי:

והפנימי מכפר. להכשיר הזבח. שהדם הנזרק תחלה בחוץ לא עשה המשויר כיוצא בו:

שתיהן בחוץ חייב. על כל אחת ואחת. דבשעת שחיטה כל אחת היתה ראויה בפנים כט:

אחת בפנים. והשניה אחר כן בחוץ, פטור. דהויא לה חטאת שנתכפרו בעליה, ולמיתה אזלה ואינה מתקבלת בפנים:

חייב על החיצונה. דהא חזיא לפנים דאיזה מהן שירצה יקריבה:

כשם שדמה פוטר את בשרה. מן המעילה, [דזריקת דם מוציאה בשר קודש קדשים מן המעילה דיהבה בה] שעת היתר לכהנים:

כך הוא פוטר את בשר חברתה. ואע"פ שפסולה [ואשחט שניהם בפנים קאי]. ואשמועינן הכא דהיכא דמונחות שתיהן וקדם וזרק את דם האחת, פטר את חברתה מן המעילה משום חטאת שנתכפרו בעליה, דקיימא לן החטאות המתות לא נהנין ולא מועלין:

פירוש תוספות יום טוב

בפנים וחזר ונתן בחוץ חייב. כתב הר"ב ומתניתין ר"נ היא. גמרא. וא"כ מתניתין דוקא בדמים הפנימים כדפירש הר"ב במשנה ו':

נתן שניהם בפנים פטור. בכל הספרים נדפס כך וכן בסיפא ומצאתי ברישא שנמחק ולא ידעתי למה לא ג"כ בסיפא. ובלשון הר"י קורקוס שהביא הכ"מ בסוף הלכות מה"ק העתיק הסיפא בלא בבא זו ולגירסת הספרים יש לדחוק דכולי גווני קתני:

למה הדבר דומה. בגמרא מפרש דאגמרינן במאי דמדמינהו. דמתניתין רבי היא דאמר בספ"ד דתמורה אבודה בשעת הפרשה מתה וה"ק טעמא דאבדה דדמי' לכוס דחוי. הא הפריש ב' חטאות לאחריות כי מתכפר באחת השניה תרעה ואם שחטה סתם כשר לעולה ומשכחת לה בחטאת שעיר דנשיא שהוא זכר כמו עולה:

שתיהן בחוץ חייב על כל אחת ואחת. כתב הר"ב דבשעת שחיטה כו'. וכ"כ רש"י והכי נמי כשיש ידיעה בינתים. וסמכו אדלעיל. ועיין במשנה ב' פ"ג דכריתות:

כשם שדמה פוטר וכו'. לשון רש"י ואשחט שניהם בפנים קאי כו' אבל [משום] שחוטי חוץ לא אצטריכא ליה דכמאן דקטלינהו דמי ולית בהו מעילה. כדאמרינן בשמעתא קמייתא קדשים שמתו יצאו מידי מעילה ואגב גררא נסבא הכא איידי דנקטה משום שחיטת חוץ וברפ"ק דמעילה נמי קתני [לה] לכולה ע"כ:

כשם שדמה פוטר כו'. פירש הר"ב משום חטאת שנתכפרו בעליה דקי"ל חטאות המתות לא נהנין ולא מועלין. וכפירוש רש"י. וכתבו התוספות וקשה לפירושו דבמשנה ב' פ"ק דמעילה תנן אר"ע כו' לא כשם שדמה כו' ומוקמינן דוקא כששחט שניהם בבת אחת רצה מזה זורק רצה מזה זורק. אבל בזה אחר זה לא [כדפירש הר"ב שם] ואי חשיב כחטאות המתות אפילו בזה אחר זה נמי. אלא ודאי כיון שנשחטה קודם זריקת דמה של חברתה שראוי להתכפר לא הוי חטאת המתה. והיינו טעמא דיש חילוק בין בת אחת לזה אחר זה. דבבת אחת חשיבי תרוייהו כחד גופא ולכך פוטר את בשר חברתה וכן מוכחת הסוגיא ע"כ:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כז) (על הברטנורא) וא"כ מתניתין דוקא בדמים הפנימים. כדפירש הר"ב במ"ו:

(כח) (על המשנה) למה. בגמרא מפרש דאגמרינן במאי דמדמינהו, דמתניתין רבי היא דאמר בסוף פרק ד' דתמורה, אבודה בשעת הפרשה מתה. וה"ק טעמא דאבדה דדמיא לכוס דחוי. הא הפריש ב' חטאות לאחריות, כי מתכפר באחת השניה תרעה, ואם שחטה סתם כשר לעולה. ומשכחת לה בחטאת שעיר נשיא שהוא זכר עולה:

(כט) (על הברטנורא) וה"נ כשיש ידיעה בינתיים:

(ל) (על המשנה) כשם כו'. ואשחט שניהם בפנים קאי כו'. אבל משום שחוטי חוץ לא איצטרכא ליה, דכמאן דקטלינהו דמי ולית בהו מעילה, כדאמרינן קדשים שמתו יצאו מידי מעילה:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בפירוש ר"ע ז"ל ומתניתין כר' נחמיה דסבר שירים מעכבין ע"כ. וכתב עליו החכם הר"ר סולימאן ז"ל משמע מלשונו ז"ל דאפילו שיירי דמים החיצונים מעכבין דמסתמא בחטאת חיצונה מיירי מתניתין ולעיל פירש הוא ז"ל דבשיירי דמים הפנימיים מיירי מתניתין עיין בתוס' פ' ב"ש (זבחים דף ל"ח ע"ב) ע"כ:

בפירוש ר"ע ז"ל דסבר ר' נחמיה כוס אחד עושה את חברו דחוי וכו' אמר המלקט ודלא כר"א בר"ש דסבר כוס אחד עושה את חבירו שירים. ומצאתי מוגה קבל דמה בשני כוסות נתן שניהם בחוץ חייב אחד בפנים ואחד בחוץ חייב אחד בחוץ ואחד בפנים חייב על החיצון והפנימי וכו'. וגם בסיפא הגיה אתת בפנים ואחת בחוץ חייב ואין סמך לדבר כלל אכן אי לא גרסינן בבא דנתן שניהם בפנים פטור ניחא דהא מילתא דפשיטא היא. אח"כ מצאתי שהיא הגהת הר' יהוסף ז"ל בשם ס"א:

למה הדבר דומה למפריש חטאתו ואבדה וכו':    בגמרא מאי לדבר דומה פירוש למאי הלכתא דמינהו ומאי גמר מינה ומשני הא מני רבי היא דאמר חטאת שכפרו בעליה דקיימא לן למיתה אזלא אפילו לא היתה הראשונה אבודה בשעה שנתכפר בשניה אלא בשעת הפרשתה ומשהפריש זו תחתיה נמצאת. קיימא לן בה דאם נתכפר באחת מהן שניה מתה וה"ק תנא דמתניתין טעמא דאבדה כלומר דוקא זו שהופרשה על ידי איבוד חברתה הוא דכי שוחט אחד מהם בחוץ אחר שקרבה חברתה בפנים פטור דדמיא לכוס דחוי משום דכרבי ס"ל למיתה אזלא אבל המפריש שתי חטאות לאחריות מעיקרא שאם תאבד האחת יתכפר בחברתה דאפילו רבי מודה בו דמתכפר באחת מהן והשניה תרעה ודמיה לעולת קיץ המזבח וכן לרבנן באבודה בשעת הפרשה דאית להו תרעה בההיא לא אמרינן דאם שחטה בחוץ לשניה דנפטר ואע"ג דלכתחלה לא קרבה היא גופה עולה אלא דמיה חייב עליה בחוץ דאי אקרבה לדידה גופה עולה בפנים מתקבלת היא:

כשם שדמה פוטר את בשרה:    מן המעילה דזריקת דם מוציאה בשר קדשי קדשים מן המעילה דיהבה בה שעת התר לכהנים:

כך הוא פוטר את בשר חברתה:    ממעילה ואע"פ שפסולה ואשחט שתיהן בפנים קאי ואשמעינן דהיכא דקבל דם שתיהן בשני כוסות וקדם וזרק את דם האחת דקיימא פוטרת את חברתה מן המעילה משום חטאת שכפרו בעליה דקיימא לן חטאות המתות לא נהנין ולא מועלין אבל שחוטי חוץ [כו' עיין בתוי"ט] וביד שם בהלכות מעשה הקרבנות פי"ט סי' י"ג:


פירושים נוספים