משנה זבחים יג ה

עניין מה שאמר קדשים ואימוריהם - שיקריב אותן כולן ולא יבדיל בין האימורים. שאין לנו לומר גוף הזבח חוצץ בין האימורים ובין האש, לפי שעיקר בידינו "מין במינו אינו חוצץ".

אבל המנחה אם לא נתקמצה הרי הוא פטור לפי שהקומץ ידוע הוא כמו האימורים, הלא תראה כי לפי שנקמץ וחוזר לתוכה הרי הוא דומה לאימורים וחייב:

המקריב קדשים ואימוריהן. שהקריב הבשר והאימורים מחוברים בו, חייב משום אימורים. ולא אמרינן הרי בשר חוצץ בין האימורין לאש ודכוותה בפנים לאו העלאה היא דרחמנא אמר (שם א) על העצים אשר על האש, והמעלן בחוץ נמי לא יהא חייב ^טו. לא אמרינן הכי לפי שמין במינו אינו חוצץ ^טז:

מנחה שלא נקמצה. אינה ראויה לפנים. הלכך המקריבה בחוץ פטור:

קמצה וחזר קומצה לתוכה והקריבה בחוץ חייב. שכיוצא בה בפנים כשרה כדתנן בהקומץ נתערב קומצה בשיריה לא יקטיר ואם הקטיר כשרה:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

המקריב קדשים ואימוריהן בחוץ חייב. פירש הר"ב משום אימורין ולא אמרינן הרי הבשר חוצץ כו'. ודכוותה בפנים לאו העלאה היא וכו' המעלה בחוץ נמי לא יהא חייב. כר' יוסי [במ"ג והלכה כוותיה] דאמר אינו חייב עד שיעלה לראש המזבח כהקטרת פנים. רש"י. ומ"ש הר"ב לא אמרינן הכי לפי שמין במינו אינו חוצץ. וכלומר דאף בפנים לא אמרינן בכה"ג. לפי שמין במינו וכו'. כנ"ל וכן מוכח מחזר קומצה לתוכה דבסיפא. וכתבו התוספות והא דאמרינן לעיל [במשנה דרפ"ב] עומד ע"ג רגל חבירו פסול. אין דרך שירות בכך:

מנחה שלא נקמצה כו' פטור. לפי שהקומץ [אינו] ידוע הוא כמו האימורים הלא תראה כי כשנקמץ וחזר לתוכה הרי דומה לאימורים וחייב. הרמב"ם:

קמצה וחזר קומצה לתוכה כו'. חייב. פירש הר"ב שכיוצא בה בפנים כשירה כדתנן במ"ג פ"ג דמנחות ועמ"ש שם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(טו) (על הברטנורא) כר"י דאמר אינו חייב ער שיעלה לראש המזבח כהקטרת פנים. רש"י:

(טז) (על הברטנורא) וכלומר, דאף בפנים לא אמרינן בכהאי גוונא לפי שמין במינו כו'. כך נ"ל. וכן מוכח מסיפא. ועתוי"ט:

(יז) (על המשנה) פטור. לפי שהקומץ אינו ידוע הוא כמו האימורים. הלא תראה כי כשנקמץ וחזר לתוכה הרי דומה לאימורים וחייב. הר"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

המקריב קדשים ואימוריהן: שהקריב הבשר והאימורין וכו' לשון ר"ע ז"ל עד ולא אמרינן הרי בשר חוצץ. אמר המלקט שמואל מוקי לה בשהפך החלבים למטה ור' יוסי דהלכתא כותיה היא דאמר במתניתין דלעיל סימן ד' אינו חייב עד שיעלה לראש המזבח והרי הויא העלאה בפנים ור' יוחנן מתרץ לה אפילו תימא בשלא הפכן ר"ש היא דאמר אפילו העלה על הסלע או על האבן חייב ולא בעינן על המזבח כהקטרת פנים שחוצץ משום דהתם כתיב על העצים אשר על האש. ורב הוא דמתרץ דמין במינו אינו חוצץ:

קמצה וחזר קומצה לתוכה והקריבה בחוץ חייב: בגמרא פריך ונבטלו שיריים לקומץ ברובא והוי כמאן דליתיה ולא ניחייב עליה ומשני ר' זירא נאמרה הקטרה בקומץ ונאמרה הקטרה בשיריים בקומץ וקמץ והקטיר בשירים לא תקטירו ממנו אשה לה' דדרשינן כל שממנו לאשים הרי הוא בבל תקטירו דהיינו שירים וילפינן מה הקטרת קומץ אין קומץ מבטל חבירו ואפילו ריבה עליו דכתיב ולקח מדם הפר ומדם השעיר הדבר ידוע שדם הפר מרובה מדם השעיר מכאן לעולין שאין מבטלין זה את זה אף הקטרת שירים אין שירים מבטלין קומץ. וביד שם פי"ט סימן ה':

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

המקריב קדשים ואימוריהם בחוץ: שהקריב הבשר והאימורין כשעדיין מחוברין יחד. והרי הבשר של קדשים שאינו נקרב. חוצץ בין אימורין לאש:

חייב: על האימורין. אף דבשר מפסיק בין אש לאימורין. מין מין במינו אינו חוצץ. [ומה"ט נקט קדשים לשון רבים, דקמ"ל דאפי' היו הרבה קדשים זה ע"ג זה. גם בשר חבירתה אינו חוצץ בפני האימורין. מדהו"ל כמין במינו. כהניח רגלו על רגל חבירו פ"ב סי' י"ב.]:

מנחה שלא נקמצה והקריבה בחוץ פטור: דבכה"ג אינה ראויה לפנים. ולא דמי לאימורין הנ"ל שמחוברין עדיין בבשר ואפ"ה חייב, י"ל דהכא אין הקומץ מבורר עדיין:

קמצה וחזר קומצה לתוכה והקריבה בחוץ חייב: דבכה"ג דמי לאימורין הנ"ל. דמדחזי כה"ג לפנים. כשהקריב כך. כשר בדיעבד [כמנחות פ"ג מ"ג]. א"כ חשבינן הקומץ כמבורר. ונ"ל דמיירי שלא נבלל כל הקומץ לגמרי עם השיריים. דאל"כ הרי מדאורייתא ברובא בטל וכליתיה דמי:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי