מלאכת שלמה על זבחים יד
<< · מלאכת שלמה · על זבחים · יד
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
פרת חטאת וכו': תוס' פ' שני שעירי (יומא דף ס"ג) ודפ"ק דתמורה דף ו'. וביד פ"ד מהלכות פרה אדומה סימן י':
ששרפה חוץ מגתה: [עי' בתוי"ט] אבל רש"י ז"ל כתב ששחטה חוץ מגתה גרסינן ע"כ. וע' במ"ש שם במס' פרה פ"ד סימן ב':
וכן שעיר המשתלח: שהקריבו בחוץ פטור בגמרא פריך ושעיר המשתלח לאו ראוי לפתח אהל מועד הוא והא תניא וכו' ומסיק אלא א"ר מני כאן קודם ודוי כאן לאחר ודוי קודם ודוי הוי ראוי דעתיד ליכנס בפנים להתודות עליו כאן במתניתין לאחר ודוי אבל קודם הגרלה וודוי חייב פירוש רש"י ז"ל משום דראוי דעתיד ליכנס משום הגרלה ותוס' ז"ל פירשו משום דראוי לשעיר הנעשה בחוץ ע"כ. וביד פי"ח דהלכות מעשה הקרבנות סימן י"א ובפי"ט סימן ז' ושם כתוב ששרפה ועוד כתיב שם אבל קדשים פסולין שהיה פסולן בקדש אם העלה מהן בחוץ חייב כגון הלן וכו' וכתב שם מהרי"ק ז"ל משנה בפ' השוחט ע"כ ואינה משנה שם אלא ר"ל ברייתא והיא שם בדף ק"ט:
הרובע והנרבע: תוספת דתמורה ר"פ כיצד מערימין. ובגמרא פריך הא נמי תיפוק לי מפתח אהל מועד דהא לאו ראויין הן לבא בעזרה בשלמא רובע ונרבע משכחת לה דאקדשינהו והדר נרבעו וכיון דאיחזו כבר ונדחו ראויין קרינן בהו ואיצטריך למעיטינהו מלהקריב קרבן וכו' אלא מוקצה ונעבד על כרחך מקמי דאקדשינהו הוו להו מוקצה ונעבד דאי לבתר דאקדשינהו תו לא מיתסרי בהקצאה ועבודה דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ומשני בקדשים קלים ואליבא דר' יוסי הגלילי דאמר קדשים קלים ממון בעלים הוא פירוש והוא עצמו אסר מה שהקדיש הלכך רובע ונרבע דחיילי אף על המוקדשים כבר מימעטי בחוץ מלהקריב קרבן דלאו בני הקרבה נינהו דכתיב כי משחתם בהם מום בם וכל מקום שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה וע"ז ומוקצה ונעבד ע"ז נינהו ואתנן ומחיר וכלאים וטרפה ויוצא דופן על כרחך כיון דאיצטריך למעוטינהו מלהקריב קרבן ולא נפקי מאל פתח על כרחך בשנראו כבר מיירי ולא משכחת לה אלא בולדות קדשים ואירע בהן פסול זה במעי אמן דנראו לבא אל פתח אהל מועד במעי אמן קודם שנעשו אתנן ומחיר שאם בא להקריב את אמם היו הן באין אל פתח אהל מועד וכן נמי כלאים ויוצא דופן וקסבר ולדות קדשים בהוייתם דהיינו לידתן הם מתקדשים הלכך חל אתנן ומחיר עליהם אם נתן לה עובר של מוקדשין באתננה דלא קדיש עד שנולד:
כל שאינו ראוי לבא לפני משכן ה' וכו': פירש רש"י ז"ל שנאמר לפני משכן ה' שאע"פ שכשר לבא אל פתח אהל מועד הואיל ואינו כשר ליקרב אין חייבין עליו ע"כ. וביד פי"ח דהלכות מעשה הקרבנות סימן ו':
ובעלי מומין עוברין עובר בלא תעשה: כך הוגה בתלמוד הרב בצלאל אשכנזי ז"ל:
אותו ואת בנו ומחוסר זמן: תוס' פ' שני שעירי (יומא דף ס"ג) ודפ' אותו ואת בנו (חולין דף פ') ושם בגמרא דף פ"א:
בפירוש ר"ע ז"ל אבל תורין ובני יונה דלא מאיסו וכו' ואי אשמועינן תורין ובני יונה וכו' אכן רש"י ז"ל פירש ובני יונה לא גרסינן ע"כ. עוד פירש אבל תורין דלא מאיסי אימא מודו ליה לר"ש דהואיל וחזו לאחר זמן קאי בלא תעשה ע"כ וגם הרמב"ם ז"ל לא הזכיר בפירושו רק תורין ע"ש. עוד פירש רש"י ז"ל אבל בעלי מומין דאיחזו ואידחו אימא אע"ג דכי עבר מומן ירצו השתא מיהא דתויין נינהו ונפטר בחוץ ע"כ: עוד בפירוש ר"ע ז"ל אבל אותו ואת בנו דפסולא מעלמא קאתי להו אימא מודי להו ר"ש לרבנן. אמר המלקט כך היא הגירסא בכל ספרי כתיבת יד אבל גירסת התוס' ז"ל כאשר הוא בדפוס התלמוד אימא מודו ליה רבנן לר"ש שכתבו דבכל דוכתא משמע דפסול הגוף חמור מפסולא דאתי מעלמא והא דמשמע הכא אפכא וכו' כמו שתרצו שם:
שהיה ר"ש אומר כל שהוא ראוי לבוא לאחר זמן הרי זה בלא תעשה: מפרש ר"ל בגמרא טעמא דר"ש דאמר קרא לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום איש כל הישר בעיניו אמר להם משה לישראל כי עייליתו לא"י ישרות דהיינו נדרים ונדבות הקריבו בבמות אבל חובות יחיד לא תקריבו כלומר ממלת איש משתמע דהיחידים שבכם לא יקריבו שום חובה ואפילו בבמת צבור עד שתבואו אל המנוחה ותקריבום אלמא חובות דגלגל מחוסרי זמן הם עד כי יבואו לשילה ויקריבום שם וקאמר רחמנא לא תעשון אותם בגלגל ומשמע בין בבמת יחיד בין בבמת צבור אלמא מחוסר זמן בבמה בלא תעשה. ופירוש הרמב"ם ומה שאחז"ל כל שאין בו כרת אין בו בלא תעשה אין הענין שחייב כרת ומלקות שזה לא יבא לעולם כמו שבארתי בכתובות ובקמא ובמכות אבל הכונה שהלאו הזה הוא אזהרה לכרת שאין לוקין עליו ע"כ. וביד שם פי"ח דהלכות מעשה הקרבנות סימן ז' ח'. ועיין בספר קרבן אהרן פרשה ו' דפרשה אחרי מות:
מחוסר זמן בין בגופו בין בבעליו וכו': פ' שני שעירי (יומא דף ס"ג.) וביד שם סימן ט' ובפי"ט סימן ד' ו':
והנדה: לא גרסינן:
ואשמם: בגמרא פריך זב וזבה ויולדת בני אשם נינהו ומשני תני מצורע בהדייהו שמצורע מביא אשם. עולותיהן ושלמיהן. בגמרא פריך הני בני שלמים ומשני תני נזיר בהדייהו עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט שנוייא דבבא קמייתא הוא דזעירי ושנוייא דבבא תנייתא הוא דרב ששת וכתב רש"י ז"ל ל"ג מצורע במתניתין ע"כ ואע"ג דבגמרא אמרינן דזעירי קבעוהו תנאי למתנייה במתניתין ודרב ששת לא קבעוהו תנאי והוי ככל חסורי מחסרא דאיכא בתלמודא ותוספת ז"ל כתבו דזעירי קבעוהו תנאי משום דמצורע יש בו טומאה כעין זב וזבה ויולדת אבל נזיר דל"ד להו שייריה ע"כ. ובגמרא אמר רב חלקיה בר רב טובי לא שנו דאם הקריבו אשמם בחוץ פטורין אלא לשמו או אפילו סתמא דבהאי שמא אינו מתקבל עכשיו בפנים אבל שלא לשמו כגון לשם עולה בשם זה הוא ראוי לבא בפנים דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין חוץ מן הפסח ומן החטאת. ואם הקריבו מחוסר זמן בחוץ שלא לשמו חייב והכי מוכח מן הברייתא והכי מפרש נמי רב אשי למתניתין בשהקריב אשם מצורע לשמו בחוץ וברייתא בשהקריבו בחוץ שלא לשמו מחוסר זמן וכדאמרינן. ובת"כ פ"ט דפ' אחרי מות:
בחוץ חייבין: שהן מתקבלות בפנים נדבה לשמן לאחר שהקריבו חטאתם וכו' כן פירש הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה וקשה דאם הוא לאחר שהקריבו חטאתם והמצורע את אשמו צריכא למימר שחייבין הרי הם כשאר איניש דעלמא שהקריב בחוץ ועוד אמאי צריך לטעמא דמתקבלות בפנים נדבה אפילו חובה הם מתקבלות בפנים כיון שכבר הקריבו חטאתם ואשמם והרמב"ם ז"ל בחבורן הגדול חזר בו וכתב שהקריבום בתוך ימי הספירה וכן עיקר מהחכם הר"ר סולימאן אוחנא ז"ל:
המעלה מבשר חטאת וכו': ת"כ פ' עשירי דפ' אחרי מות:
ושיירי מנחות: כאן ל"ג והקטרת וסימניך כל המוסיף גורע ה"ר יהוסף ז"ל:
היוצק: סנהדרין פ' הנשרפין (סנהדרין דף פ"ב) וכתבו שם תוס' ז"ל היוצק הבולל הא דלא חשיב מולק משום דפטור מולק נפקא לן בפ' השוחט מדכתיב אשר יעלה מה העלאה שהוא גמר עבודה וכו' והולכה לא חשיב משום דאפשר לבטלה ולשחוט בצד המזבח ולזרוק ומיהו קשיא ליתני נותן שמן ופתילה במנורה שיש אחריה הדלקה ופטרינן בהו זר בפ' שני דיומא מהאי טעמא דיש אחריהן עבודה ומהדלקה גופה לא קשה דלאו עבודה היא כדאמרינן התם ע"כ עוד כתבו ז"ל המולח והמניף והמגיש לא דק דתנופה קודמת למליחה כדתניא הניף והגיש קמץ ומלח והקטיר. ועוד אמרינן בהקומץ רבה וכי ס"ד שזר קרב אצל המזבח גבי לא מלח והיינו משום שהיתה המליחה אחר התנופה וההגשה ע"כ:
הפותת המולח: כך צ"ל:
המניף המגיש: שמניף את המנחה שטעונה תנופה והמגיש בחוץ המנחה וכו' לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט לשון רש"י ז"ל המגיש מנחה בקרן מערבית דרומית כמשפטם ע"כ:
ה"ג והקומץ והמקבל דמים בחוץ פטור: ואיתה בפ' השוחט והמעלה (זבחים דף ק"ז.) וכתבו תוס' ז"ל סוגיא זו דמפיק לה מאשר יעלה עולה או זבח דמה העלאה שהיא גמר עבודה אף כל שהוא גמר עבודה קשה אההיא דלעיל בר"פ השוחט והמעלה דדרשינן להכי כתב רחמנא או לרבות את הזורק כדכתבינן לעיל בההוא פירקא סימן ו' כי היכי דלא תיתו מבינייא דשחיטה והעלאה דאע"ג דאתייא ממנייא אשמועינן קרא דלא תיתי ומשום ה"ט פטור קומץ ומקבל בחוץ הואיל ולא כתב רבויא בהו לחיובא אע"ג דאתו מבינייא דשחיטה וזריקה דכי פרכת מה לשחיטה שכן פוסלת שלא לשם אוכלין בפסח כגון חולים וזקנים שאין יכולין לאכול כזית זריקה תוכיח מה לזריקה שכן זר חייב עליה מיתה שחיטה תוכיח וחזר הדין הצד השוה שבהן שהן עבודה וחייבין עליהן בחוץ אף אני אביא קמיצה וקבלה שהן עבודה ויתחייב עליהן בחוץ אפילו הכי פטורין הואיל ולא כתב להו רבוייא כדכתיב גבי זורק:
ולא משום טומאה: וא"ת תיפוק לי' משום טמא שנכנס למקדש דבכרת וי"ל כגון שנטמא בפנים ולא שהה דכה"ג פריך ומשני בפרק שני דשבועות תוס' ז"ל שם פ' הנשרפין (סנהדרין דף פ"ג.) וביד פ"ט דהלכות ביאת מקדש סימן ב' ה' י':
ועבודה בבכורות: ר' יהושע בן קרחה היא דס"ל דקרא דכתיב וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו זו פרישת בכורות שהזהיר את הבכורות לפרוש מן ההר שהם הם הכהנים הנגשים אל ה' להקריב קרבנות אבל רבי ס"ל זו פרישת נדב ואביהוא שנעשו בסיני כהנים אבל הבכורות לא נקראו כהנים וקרא דכתיב וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות דרשינן ליה הכי וישלח את נערי בני ישראל דהיינו בכורות להביא קרבנות ולעמוד עליהם ויעלו עולות אותן שכשרים להעלותם דהינו נדב ואביהוא שמשבאו לסיני הופרשו לכהנים:
בכל מחנה ישראל: מפרש בגמרא בכל מקומות מחנה ישראל שאפילו בשעת סלוק מסעות אין נפסלין אלא מוליכן עמו ובמקום חנייתן אוכלן במחנה והא קמ"ל דלא תימא איפסלו ביוצא קמ"ל דלא דאמר קרא ונסע אהל מועד אע"פ שנסע אהל מועד הוא. ואיתה לרישא דמתני' בפ"ק דבכורות דף ד' והתם פליגי ר"י ור"ל דר"י אמר דבכורות שנולדו במדבר קדשו ור"ל אמר לא קדשו דכתיב והיה כי יביאך וכתיב בתריה והעברת כל פטר רחם מכלל דמעיקרא הנולדים קודם כניסתם לארץ לא קדוש וקרא דקדש לי כל בכור מוקי ליה ר"ל דוקא בנולדים במצרים וה"נ מסתברא דאי לא תימא הכי בן שנה בר מיעבד עבודה דהא משיצאו ממצרים עד שהוקם המשכן שתא חדא הוא דהואי והתם קפריך ודקארי לה מאי קארי לה ומשני לה. ור"י ס"ל דקרא דוהעברת דסמיך לקרא דוהיה כי יביאך אצטריך ללמדנו עשה מצוה זו של בכור שבשבילה תכנס לארץ ובמסקנא דכ"ע קדשו בבכורות במדבר דהא כתיב בשנה שנית פקוד כל בכור זכר מבן חודש ומעלה דודאי במדבר נולדו ואי אתמר הכי אתמר ר' יוחנן אמר קדשו ולא פסקו ור"ל אמר קדשו ופסקו משעת החשבון של חומש הפקודים ואילך ויליף לה מוהעברת כדאמרינן:
באו לגלגל: כשעברו את הירדן והוקבע אוהל מועד שם שבע שנים שכבשו ושבע שחלקו:
הותרו הבמות: דילפינן ליה מאיש כל הישר בעיניו יעשה: בפירוש ר"ע ז"ל צ"ל לא היה שם מחנה:
קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים: שאין לך קדשי קדשים נאכלין קרבים בבמת יחיד דכל שאין נידר ונידב אין קרב בבמה קטנה ואין מנחה בבמה הלכך עולה הוא דהואי ואין נאכלת וחטאת ואשם בבמות צבור הוא דקרבי ונאכלין לפנים מן הקלעים:
קדשים קלים בכל מקום: דכיון שבטלו הדגלים והן היו הולכין בכל הארץ לכובשה ולא היתה חנייתם סביבות המשכן בטלה קדושת מחנה ישראל. ומעשר שני לא הוזכר כאן לפי שלא נהגו מעשרות עד לאחר ירושה וישיבה רש"י ז"ל:
בכל מקום: לא קתני הכא בכל ערי ישראל לפי שלא היה להם עדיין ערים. הרמב"ם ז"ל:
ומעשר שני בכל הרואה: תוס' פ' ידיעות דף ט"ו: בסוף פירוש ר"ע ז"ל אבל אתה אוכל בכל מקום שאתה רואה. אמר המלקט ובגמרא פריך אימא בכל מקום שאתה רואה אי אתה מעלה אבל אתה זובח בכל מקום שאתה רואה ושני ר' ינאי אמר קרא שם תעלה ושם תעשה ואיכא תו נמי אמוראי דמפקו לה מקראי אחריני. וביד פ"א דהלכות בית הבחירה סי' ב'. וממתניתין דלעיל עד סוף הפרק לא מצאתיו שם ביד:
באו לנוב ולגבעון וכו': גם בח"ל הותרו הבמות כן משמע מפירוש רש"י ז"ל בפ"ק דקדושין דף ל"ז הר"ס אוחנא ז"ל. ואיתה בתוס' פ' כל שעה (פסחים דף ל"ח) ודפ' אלו הן הלוקין (מכות דף י"ט) ודפ' קדשי קדשים (זבחים דף ס') וע"ש וגם בתוס' בפירקין דף קי"ח ע"ב אי גרסינן במתניתין מעשר שני בהדיא אבל רש"י ז"ל כתב מעשר שני ל"ג במתניתין כלל ובגמרא פריך נסקיה להתם ע"כ. ובגמרא פריך דמ"ש נמי נסקיה בנוב וגבעון כיון דנסתלקה כל קדושת שילה ומסיק דמתניתין ר"ש היא דאמר בנוב וגלגל וגבעון חובות שאין קבוע להם זמן לא קרוב דהיינו בכור ומעשר בהמה וכיוצא בהם וכיון דמעשר בהמה לא הוה התם מעשר דגן לא בעי לאתויי התם דאתקוש להדדי אבל לר' יהודה אין הכי נמי דנוב וגבעון הוו כשילה ובית עולמים לאכילת מ"ש:
קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים: עיין במ"ש פ"ג דמנחות סימן ג':
קדשים קלים בכל ערי ישראל: קשה לע"ד קצת שכתבו תוס' ז"ל בפ' ידיעות הטומאה (שבועות דף ט"ו) כדתנן בזבחים פ' בתרא דבשילה ונוב וגבעון שנאכלין בכל הרואה ע"כ ושמא יש שם שום טעות או שמא דס"ל ז"ל דלכתחילה אפילו בנוב וגבעון בעינן שלא יאכלו הנשחטים שם אלא דוקא בכל הרואה דו"ק. והתימא שלא הגיהו בו כלל לא רש"ל ולא הרב בצלאל אשכנזי ז"ל. ובפ' כל שעה שם דף ל"ח גבי הא דגרסינן התם אמר ר"ל זאת אומרת חלות תודה ורקיקי נזיר נאכלין בנוב וגבעון פירש רש"י ז"ל שרוצה לומר דאית להו התר בכל מושבות שהיו יכולין להוליכן בכל מקום שירצו בתוך זמן אכילתן כדתנן קדשים קלים ומ"ש בכל ערי ישראל שכשבאו לנוב לא היה שם משכן אלא בית של אבנים היה והוקבע שם מזבח הנחושת אבל ארון לא היה שם שכשהחזירוהו פלשתים עמד בקרית יערים עשרים שנה עד שמלך דוד והביאו לציון ובציון עמד עד שבנה שלמה בית המקדש כדכתיב ויביאו הכהנים את ארון ה' וכשנחרבה נוב באו לגבעון וניתן שם מזבח הנחושת עד שבנה שלמה הבית עכ"ל ז"ל בקיצור. ועיין מ"ש התוי"ט והעתיק פה החכם הר"ס ז"ל ירושלמי ספ"ק דמגלה באהל מועד עשו מ' חסר א' בגלגל עשו י"ד ז' שכבשו וז' שחלקו בשילה עשו שפ"ט בנוב וגבעון עשו זי"ן י"ג בנוב ומ"ד בגבעון ובירושלם עשו בבנין ראשון ת"י ובבנין אחרון ת"כ לקיים מה שנאמר גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון ע"כ:
באו לירושלם: פ"ק דמגלה דף י' ופירש הרמב"ם ז"ל נקרא ירושלם נחלה להתמדת קדושתה ועמידתה לעולם כו' [עי' תוי"ט] שנא' כי בחר ה' בציון וגו' כי יעקב בחר לו יה וגו' כי לא יטוש ה' את עמו וגו' ובאר גודל מעלתה ואמר זאת מנוחתי עדי עד וגו' ע"כ. ומתניתין דקתני נחלה זו ירושלם וגם מתניתין דלעיל בסמוך דקתני מנוחה זו שילה ר' יהודה היא ור"ש פליג עליה בברייתא וס"ל דאפכא הוי דמנוחה זו ירושלם ונחלה זו שילה ותנא דבי ר' ישמעאל זו וזו שילה ור"ש בן יוחי אומר זו וזו ירושלם וטעמא דכולהו מפרש בגמרא ותנא דבי ר' ישמעאל בדבי ר"ש בן יוחי זו וזו ירושלם וסימניך משכינהו גברא לגברי ע"כ ונלע"ד דתרי תנאי אליבא דר"ש דהא קיימא לן דסתם ר"ש הוא ר"ש בן יוחי. ודומה לזו הפלוגתא והסימן כתבתי לעיל בפ"ה סימן ג' גבי על יסוד דרומית:
קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים וכו': פירוש בערגך חומה חומת ירושלם קלעים חומת עזרה ואמאי קרו לה קלעים שהיא במקום קלעי המשכן ועוד כשהיו בונין היו פורסין קלעים במקום חומת עזרה ואוכלין ע"כ. וביד ר"פ שני דהלכות מעשר שני:
שהקדישם: כצ"ל:
והקריבם: כצ"ל:
והקריבם בשעת איסור במות בחוץ: כצ"ל: בפירוש ר"ע ז"ל דבכרת דשחוטי חוץ כתיב חקת עולם תהיה זאת להם. זאת להם. ואין אחרת להם. אמר המלקט פירוש לפירושו ז"ל דבראש פירקין דלעיל תניא בסוף הברייתא מכאן ואילך הכתוב מדבר בקדשים שהקדישן בשעת היתר הבמות והקריבן בשעת איסור הבמות שנאמר למען אשר יביאו וגו' דמדכתיב אשר הם זובחים משמע אשר היו עומדים לישחט בבמה ומכאן ואילך והביאום לה' זו מצות עשה לא תעשה מנין ת"ל ולא יזבחו עוד דמשמע מעכשיו אסורין ועד עכשיו היו מותרין יכול יהא ענוש כרת ת"ל חקת עולם תהיה זאת להם לדורותם זאת להם ולא אחרת להם פירוש עונש עשה ולא תעשה עליהם ולא עונש כרת. ובת"כ פרק ט' דפרשת אחרי מות:
ה"ג ומתן סובב: ופירש רש"י ז"ל מתן סובב מתן סביב שתהא נראית המתנה לשתי רוחות המזבח דהיינו שתי מתנות שהן ד':
ר' יהודה אומר אין מנחה בבמה: ת"ק הוי ר"מ וכן הוא בברייתא בגמרא בדף קי"ז. ואיתה למילתיה דר"מ בפ' טבול יום (זבחים דף ק"א) וע"ש דמשמע שהקשו תוס' ז"ל שם דף קי"ז דר' יהודה אדר' יהודה. ובגמרא אמר רב ששת לדברי האומר יש מנחה בבמה יש עופות בבמה לדברי האומר אין מנחה בבמה אין עופות בבמה מ"ט זבחים ולא מנחות זבחים ולא עופות:
מה בין במת יחיד וכו': תוס' פ' קבלה דף ט"ז ודפ"ק דמעילה דף ג'. ועיין בפ' שני דסוטה דף ט"ז אי הוו משקין סוטות בללגל ובנוב ובגבעון:
ר' יהודה אומר אין מנחה בבמה: תוס' דפירקין דף קי"ז. וכתבו הם ז"ל הכא בסוף פירקין אין מנחה בבמה וכיהון ובגדי שרת וכו' מנחה לא הוי דומיא דאינך דמאן דאית ליה אין מנחה בבמה היינו דלא קרבה כלל אפילו בבמה גדולה בשעת היתר הבמות אבל כיהון ובגדי שרת וכלי שרת ומחיצה לדמים וכולהו אחריני הא אוקימנא דדוקא בבמה קטנה אבל בבמה גדולה כגון מזבח הנחשת שבנוב וגבעון נהגו כולהו דכ"ע מודו דבקדשי במה גדולה יש רצוי ע"כ. וממילא משתמע דכיהון וכו' הם דברי סתמא דמתניתין אלא שהפסיק התנא במילתיה דר"י משום הגשה דשייכא גבי מנחה וכן פירש בתוי"ט ג"כ:
וכיהון ובגדי שרת וכלי שרת וכו': במכלתין בר"פ שני אמרינן בגמרא ומאן לימא לן דאונן אסור בבמה דילמא שרי בבמה וכתבו שם תוס' ז"ל והאי דלא חשיב ליה הכא במתניתין כדחשיב כיהון ובגדי שרת אפשר לומר דתנא ושייר דהא שייר נמיי יושב ע"כ:
ומחיצה לדמים: גמ' אמר רמי בר תמא לא שנו דיש מחיצה לדמים בבמה גדולה אלא בקדשים שהוקדשו לשמה והקריבם בה אבל קדשים ששחטן לבמה קטנה והכניסן והקריבן בבמה גדולה אין חיצוי ואם בא ליתן עולה למעלה מן החוט יתן ואיכא בגמ' תו לישנא אחרינא לרמי בר תמא ושתי הלשונות פליגן אדר' אלעזר:
אבל הזמן וכו': תוס' פ' המזבח מקדש (זבחים דף פ"ד):
שוין בזה ובזה: בגמרא בברייתא יליף לה מוזאת תורת זבח השלמים תורה אחת לכל השלמים ואפילו לשלמי במה קטנה לכל מה שאמור בענין ומה אמור באותו ענין זמן לתודה וזמן לשלמים ומחשבת פיגול ונותר נמי מפגול יליף. בג"ש דעון עון וטמא נמי בההיא פרשתא כתיב והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו ואקשינהו רחמנא לומר שדינם שוה בין בבמה גדולה בין בבמה קטנה:
סליק פרקא וסליקא לה מסכת זבחים