משנה זבחים יד י
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק יד · משנה י | >>
אלו קדשים קרבין במשכן: קדשים שהוקדשו למשכן.
קרבנות הציבור, קרבין במשכן.
וקרבנות היחיד, בבמה.
קרבנות היחיד שהוקדשו למשכן, יקרבו במשכן.
ואם הקריבן בבמה, פטור.
מה בין במת יחיד לבמת ציבור?
סמיכה, ושחיטת צפון, ומתן סביב, ותנופה, והגשה.
רבי יהודה אומר, אין מנחה בבמה, וכיהון, ובגדי שרת, וכלי שרת, וריח ניחוח, ומחיצה בדמים, ורחוץ ידיים ורגליים.
משנה מנוקדת
אֵלּוּ קָדָשִׁים קְרֵבִין בַּמִּשְׁכָּן?
- קָדָשִׁים שֶׁהֻקְדְּשׁוּ לַמִּשְׁכָּן.
- קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר, קְרֵבִין בַּמִּשְׁכָּן;
- וְקָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד, בַּבָּמָה.
- קָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד שֶׁהֻקְדְּשׁוּ לַמִּשְׁכָּן,
- יִקְרְבוּ בַּמִּשְׁכָּן;
- וְאִם הִקְרִיבָן בַּבָּמָה,
- פָּטוּר.
- מַה בֵּין בָּמַת יָחִיד לְבָמַת צִבּוּר?
- סְמִיכָה, וּשְׁחִיטַת צָפוֹן,
- וּמַתַּן סָבִיב,
- וּתְנוּפָה, וְהַגָּשָׁה;
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין מִנְחָה בַּבָּמָה.
- וְכִהוּן, וּבִגְדֵי שָׁרֵת, וּכְלֵי שָׁרֵת,
- וְרֵיחַ נִיחוֹחַ, וּמְחִיצָה בַּדָּמִים,
- וּרְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם.
- אֲבָל הַזְּמָן, וְהַנּוֹתָר, וְהַטָּמֵא,
- שָׁוִין בָּזֶה וּבָזֶה:
נוסח הרמב"ם
אלו קדשים קרבים במשכן? - קדשים שהוקדשו למשכן.
- קרבנות הציבור - קרבין במשכן,
- וקרבנות היחיד - בבמה.
- קרבנות היחיד שהוקדשו למשכן - יקרבו במשכן,
- ואם הקריבן בבמה - פטור.
- מה בין במת היחיד, לבמת הציבור? -
- סמיכה, ושחיטת צפון,
- ומתן סביב, ותנופה, והגשה.
- רבי יהודה אומר:
- אין מנחה בבמה,
- וכיהון, ובגדי שרת, וכלי שרת,
- וריח ניחוח, ומחיצה לדמים,
- וריחוץ ידים ורגלים.
- אבל הזמן, והנותר, והטמא - שווין בזה ובזה.
פירוש הרמב"ם
כבר זכרנו שהיה זמן שיש בו משכן ומקריבין בבמות. והודיענו שאין מקריבין אפילו באותו זמן בבמה אלא קרבנות יחיד, ועל מנת שלא התנה עליהן להקריבם במשכן.
ואלו הדברים שאמרנו לא היה אלא בבמת צבור, ונאמר בכל אחד מהן זכרון מזבח, או זכרון ה', או זכרון קדש, או זכרון אהל מועד. נאמר בסמיכה "לרצונו לפני ה'"(ויקרא א, ג), ונאמר "וסמך ידו"(ויקרא א, ד), ונאמר בשחיטת צפון "צפונה לפני ה'"(ויקרא א, יא), ונאמר במתנות סביב "וזרקו את הדם על המזבח סביב"(ויקרא א, ה), ונאמר בתנופה "תנופה לפני ה'"(שמות כט, ד), ונאמר במנחה "והגישה אל המזבח"(ויקרא ב, ח), ונאמר בכהן "(בכלי) [בגדי] שרת לשרת בקדש"(שמות כח, מג), ונאמר בכלי שרת "אשר ישרתו בם בקדש"(במדבר ד, יב), ונאמר "ריח ניחוח אשה לה'"(ויקרא א, ט).
ונאמר מחיצה לדמים - הוא שרושם בחצי גבהו של מזבח עד שיתן למעלה ולמטה כמו שנתבאר, שנאמר "והיתה הרשת עד חצי המזבח"(שמות כז, ה).
ונאמר בקדוש ידים ורגלים, "בבאם אל אהל מועד, ירחצו מים"(שמות מ, לב).
ועניין מה שאמר הזמן - הוא שיפסיד המחשבה בזמן ויהיה פיגול, כמו שזכרנו פירושו בפרק שני מזו המסכתא.
ומה שאמר הטמא - עניינו שאין מקריב טמא אף על פי שהוא זר, לפי שזר הוא כשר בבמה קטנה, כמו שזכר באמרו "כיהון ובגדי שרת" וכו', וכן פירש התלמוד:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ואלו קדשים קרבים במשכן. כגון בזמן הגלגל ונוב וגבעון שהיה שם משכן והיו הבמות מותרות. אלו קדשים צריכין להקריבן במשכן ולא בבמה: קדשים. שסתמן הוקדשו במשכן, ומאי ניהו קרבנות צבור:
קרבנות יחיד. סתמן לבמה:
קרבנות יחיד שהוקדשו למשכן. שפירש בשעת הקדשן על מנת להקריבן למשכן:
ואם הקריבן בבמה פטור. מאזהרה ומעונש, שהרי הותרו הבמות. ומיהו אסור לשנות, דכתיב (דברים כג) מוצא שפתיך תשמור ועשית:
במות צבור. גלגל ונוב וגבעון:
סמיכה. דכתיב לפני ה' וסמך, שאין סמיכה בבמה:
שחיטת צפון. דכתיב (ויקרא א) צפונה לפני ה', ואין צפון בבמה: ומתן סביב. שתי מתנות שהן ארבע. דכתיב בהו (שמות כט) את הדם על המזבח סביב, ולא בבמה:
תנופה. דכתיב תנופה לפני ה', ואין תנופה בבמה:
והגשה. דכתיב (ויקרא ב) והגישה אל המזבח, ואין הגשה בבמה:
אין מנחה בבמה. דזבחים אמר קרא בבמה ולא מנחות כג:
כיהון. דכתיב (שם יד) וזרק הכהן את הדם על המזבח, מזבח צריך כהן ואין במה צריכה כהן:
ובגדי שרת. דכיון דאין צריך כהן אין כאן מקום לבגדי שרת, דבבגדי שרת כתיב (שם ו) ילבשם הכהן:
וכלי שרת. דבכלי שרת כתיב (שמות כח) לשרת בקדש, ולא בבמה: וריח ניחוח. אברים שצלאן והעלן, אין בהן משום ריח ניחוח. ודוקא במזבח דכתיב ריח ניחוח לה', אבל בבמה אפילו צלאן והעלן אין בכך כלום:
ומחיצת דמים. חוט הסיקרא להבדיל בין דמים התחתונים לדמים העליונים. ואין חוט הסקרא בבמה דכתיב (שם כו) והיתה הרשת עד חצי המזבח, ולא בבמה:
רחוץ ידים ורגלים. דכתיב (שם ל) בבואם אל אהל מועד ירחצו מים, ולא בבמה:
הזמן. אם חשב על הקרבן לאכלו חוץ לזמנו:
והטמא. אע"פ שזר כשר להקריב בבמה, אין טמא מקריב בבמה כו:
פירוש תוספות יום טוב
סמיכה ושחיטה כו'. עמ"ש במגילה פ"ק מ"י:
רבי יהודה אומר אין מנחה בבמה. כתב הר"ב דזבחים אמר קרא כו'. גמרא. פירש"י וזבחו זבחי שלמים לה' אותם (שם) ואוקימנא להאי קרא בקדשים שהקדישן בשעת היתר במות. וכתיב אותם מיעוטא. אלמא זבחים הוא דהוו נהיגי בהו. ולא עופות [דבגמרא ממעט נמי עופות] ומנחות ע"כ. וכתבו התוספות דמנחה לא הוה דומיא דאינך דמאן דאית ליה אין מנחה בבמה. היינו דלא קרבה כלל אפילו בבמה גדולה. ע"כ. וש"מ דכיהון לאו דברי ר"י הן. וא"ת ואמאי סדרו רבי בינייהו. וי"ל דשייך לגבי הגשה שהיא במנחה. והיינו נמי דנקט מנחה ולא עופות. אע"ג דאית ליה נמי הכי. כדאיתא בגמרא. נ"ל:
[*וריח ניחוח. פירש הר"ב אברים שצלאן כו' ודוקא כו'. דהכי איתא לעיל במשנה דספ"ד ומריח לחוד ילפינן לה התם כמ"ש שם הר"ב. וניחוח מפקינן התם למלתא אחריתא. וא"כ לא נקט הכא אלא באשגרת לישנא ודומיא דר"פ ב' דברכות]:
הזמן. יליף בברייתא בגמרא מוזאת תורת זבח השלמים לעשות זמן בבמה קטנה כזמן במה גדולה.
והנותר. נמי מפגול יליף מג"ש דעון עון. רש"י:
והטמא. פירש הר"ב שאין טמא מקריב. וכ"פ הרמב"ם ותמיהני למה לא פירשו כמו בכ"מ דמתניתין פיגול נותר טמא דטמא לענין אכילה. וכן פירש רש"י הכא וטמא נמי בההיא פרשתא [דוזאת תורת זבח השלמים] כתיב והנפש אשר תאכל וגו' ע"כ והרמב"ם סיים על פירושו שכן פירש הגמרא. ולא נמצא כן בגמרא שבידינו:
נשלמה מסכת זבחים
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(כג) (על הברטנורא) פירש". וזבחו זבחי שלמים לה' אותם, ואוקמינא להאי קרא בקדשים שהקדישן בשעת היתר במות, וכתיב אותם מעוטא, אלמא זבחים הוא דהוו נהיגי בהו, ולא עופות ומנחות. ועתוי"ט:
(כד) (על המשנה) הזמן. דיליף בברייתא מוזאת תורת זבח השלמים, לעשות זמן בבמה קטנה כזמן במה גדולה:
(כה) (על המשנה) והנותר. נמי מפגול יליף מג"ש דעון עון. רש"י:
(כו) (על הברטנורא) ותמיהני למה לא פירשו כמו בכל מקום דמתניתין פיגול נותר טמא, דטמא לענין אכילה. וכן פירש"י הכא וטמא נמי בההיא פרשתא כתיב והנפש אשר תאכל וגו':
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ה"ג ומתן סובב: ופירש רש"י ז"ל מתן סובב מתן סביב שתהא נראית המתנה לשתי רוחות המזבח דהיינו שתי מתנות שהן ד':
ר' יהודה אומר אין מנחה בבמה: ת"ק הוי ר"מ וכן הוא בברייתא בגמרא בדף קי"ז. ואיתה למילתיה דר"מ בפ' טבול יום (זבחים דף ק"א) וע"ש דמשמע שהקשו תוס' ז"ל שם דף קי"ז דר' יהודה אדר' יהודה. ובגמרא אמר רב ששת לדברי האומר יש מנחה בבמה יש עופות בבמה לדברי האומר אין מנחה בבמה אין עופות בבמה מ"ט זבחים ולא מנחות זבחים ולא עופות:
מה בין במת יחיד וכו': תוס' פ' קבלה דף ט"ז ודפ"ק דמעילה דף ג'. ועיין בפ' שני דסוטה דף ט"ז אי הוו משקין סוטות בללגל ובנוב ובגבעון:
ר' יהודה אומר אין מנחה בבמה: תוס' דפירקין דף קי"ז. וכתבו הם ז"ל הכא בסוף פירקין אין מנחה בבמה וכיהון ובגדי שרת וכו' מנחה לא הוי דומיא דאינך דמאן דאית ליה אין מנחה בבמה היינו דלא קרבה כלל אפילו בבמה גדולה בשעת היתר הבמות אבל כיהון ובגדי שרת וכלי שרת ומחיצה לדמים וכולהו אחריני הא אוקימנא דדוקא בבמה קטנה אבל בבמה גדולה כגון מזבח הנחשת שבנוב וגבעון נהגו כולהו דכ"ע מודו דבקדשי במה גדולה יש רצוי ע"כ. וממילא משתמע דכיהון וכו' הם דברי סתמא דמתניתין אלא שהפסיק התנא במילתיה דר"י משום הגשה דשייכא גבי מנחה וכן פירש בתוי"ט ג"כ:
וכיהון ובגדי שרת וכלי שרת וכו': במכלתין בר"פ שני אמרינן בגמרא ומאן לימא לן דאונן אסור בבמה דילמא שרי בבמה וכתבו שם תוס' ז"ל והאי דלא חשיב ליה הכא במתניתין כדחשיב כיהון ובגדי שרת אפשר לומר דתנא ושייר דהא שייר נמיי יושב ע"כ:
ומחיצה לדמים: גמ' אמר רמי בר תמא לא שנו דיש מחיצה לדמים בבמה גדולה אלא בקדשים שהוקדשו לשמה והקריבם בה אבל קדשים ששחטן לבמה קטנה והכניסן והקריבן בבמה גדולה אין חיצוי ואם בא ליתן עולה למעלה מן החוט יתן ואיכא בגמ' תו לישנא אחרינא לרמי בר תמא ושתי הלשונות פליגן אדר' אלעזר:
אבל הזמן וכו': תוס' פ' המזבח מקדש (זבחים דף פ"ד):
שוין בזה ובזה: בגמרא בברייתא יליף לה מוזאת תורת זבח השלמים תורה אחת לכל השלמים ואפילו לשלמי במה קטנה לכל מה שאמור בענין ומה אמור באותו ענין זמן לתודה וזמן לשלמים ומחשבת פיגול ונותר נמי מפגול יליף. בג"ש דעון עון וטמא נמי בההיא פרשתא כתיב והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו ואקשינהו רחמנא לומר שדינם שוה בין בבמה גדולה בין בבמה קטנה:
סליק פרקא וסליקא לה מסכת זבחים
תפארת ישראל
יכין
אלו קדשים קרבים במשכן: כגון בגלגל נוב וגבעון. שלא היה שם בית רק משכן. והיו הבמות מותרות. אפ"ה אלו הן הקדשים שצריך להקריבן במשכן ולא בבמה:
קדשים שהוקדשו למשכן: ר"ל קדשים שסתמן הוקדשו למשכן. דהיינו קרבנות וכו':
קרבנות היחיד שהוקדשו למשכן: שפירש בשעה שמקדישן ואמר שמקדישן על מנת להקריבן במשכן:
ואם הקריבן בכמה פטור: ר"ל פטור מעונש שחוטי חוץ. דהרי הבמות מותרות אז. אבל עכ"פ חייב לקיים נדרו להקריב במשכן כפי שנדר:
סמיכה: דבבמה אין צריך לסמוך ידיו על הקרבן קודם שחיטה:
ומתן סביב: דבבמה אין צריך לזרוק הדם בב' מתנות שהן ד' סביב להמזבח. אבל זריקה צריך וכלקמן דקאמר רק שאין מחיצה בדמים שם:
והגשה: דבמנחה שמקריב במשכן מניפה ואחר כך מגישה וסומכה לחוד זויות דרומית מערבית של מזבח קודם קמיצה [כלעיל סי' כ"ו]. ובבמה אין צריך כל זה:
רבי יהודה אומר אין מנחה בבמה: וה"ה הקרבת עופות ליתנהו לר"י בבמה. ולרבנן תרווייהו איתנהו בבמה [כש"ס קי"ט ב']:
וכיהון: דבבמה אין צריך שיקריב כהן. וממלת וכיהון ואילך ד"ה הוא:
ובגדי שרת: בגדי כהונה:
וכלי שרת: כלים מקודשין:
וריח ניחוח: דבמזבח אסור לצלות הבשר קודם שמעלהו. דא"כ כשיקריבו אחר כך אין בו ריח. ותורה אמרה ריח ניחוח. ובבמה מותר לעשות כן לכתחילה:
ומחיצה בדמים: דבבמה לא היה חוט הסיקרא להבדיל בין דמים עליונים לתחתונים. [ונ"ל דר"ל בין עולת עוף שלמעלה מחוט לעולת בהמה ושלמים שלמטה מחוט. אבל חטאות ואשמות הרי לא קרבו בבמה (כש"ס קי"ז א')]:
ורחוץ ידים ורגלים: דמותר להקריב בבמה בלי קידוש ידים ורגלים:
אבל הזמן: בחישב על קרבן לאכול או להקריב אחר זמן הראוי:
והטמא: דטמא אסור להקריב בבמה או לאכול מקרבנות שבבמה. ונ"ל דאשמעינן כל הנהו. ולא אמרינן מה דהוה הוה. והרי משבאו לירושלים נאסרו ולא יותרו לעולם. דקמ"ל האיך יורו סדר עבודה והקרבה לבני נח [כלעיל סי' ל"ו]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת