משנה זבחים יד י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק יד · משנה י | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

אלו קדשים קרבין במשכן: קדשים שהוקדשו למשכן.

קרבנות הציבור, קרבין במשכן.

וקרבנות היחיד, בבמה.

קרבנות היחיד שהוקדשו למשכן, יקרבו במשכן.

ואם הקריבן בבמה, פטור.

מה בין במת יחיד לבמת ציבור?

סמיכה, ושחיטת צפון, ומתן סביב, ותנופה, והגשה.

רבי יהודה אומר, אין מנחה בבמה, וכיהון, ובגדי שרת, וכלי שרת, וריח ניחוח, ומחיצה בדמים, ורחוץ ידיים ורגליים.

אבל הזמןכד, והנותרכה, והטמא, שווין בזה ובזה.

נוסח הרמב"ם

אלו קדשים קרבים במשכן קדשים שהוקדשו למשכן קרבנות הציבור קרבין במשכן וקרבנות היחיד בבמה קרבנות היחיד שהוקדשו למשכן יקרבו במשכן ואם הקריבן בבמה פטור מה בין במת היחיד לבמת הציבור סמיכה ושחיטת צפון ומתן סביב ותנופה והגשה רבי יהודה אומר אין מנחה בבמה וכיהון ובגדי שרת וכלי שרת וריח ניחוח ומחיצה לדמים וריחוץ ידים ורגלים אבל הזמן והנותר והטמא שווין בזה ובזה.

פירוש הרמב"ם

אלו קדשים קרבין במשכן קדשים שהוקדשו כו': כבר זכרנו שהיה זמן שיש בו משכן ומקריבין בבמות והודיענו שאין מקריבין אפילו באותו זמן בבמה אלא קרבנות יחיד וע"מ שלא התנה עליהן להקריבם במשכן ואלו הדברים שאמרנו לא היה אלא בבמת צבור ונאמר בכל אחד מהן זכרון מזבח או זכרון ה' או זכרון קדש או זכרון אהל מועד נאמר בסמיכה לרצונו לפני ה' ונאמר וסמך ידו ונאמר בשחיטת צפון צפונה לפני ה' ונאמר במתנות סביב וזרקו את הדם על המזבח סביב ונאמר בתנופה תנופה לפני ה' ונאמר במנחה והגישה אל המזבח ונאמר בכהן [וזרק הכהן] (בכלי) [בגדי] שרת לשרת בקדש ונאמר בכלי שרת אשר ישרתו בם בקדש ונאמר ריח ניחוח אשה לה' ונאמר מחיצה לדמים הוא שרושם בחצי גבהו של מזבח עד שיתן למעלה ולמטה כמו שנתבאר שנאמר והיתה הרשת עד חצי המזבח. ונאמר בקדוש ידים ורגלים בבאם אל אהל מועד ירחצו מים וענין מה שאמר הזמן הוא שיפסיד המחשבה בזמן ויהיה פיגול כמו שזכרנו פירושו בפ' עשירי מזו המסכתא. ומה שאמר הטמא ענינו שאין מקריב טמא אע"פ שהוא זר לפי שזר הוא כשר בבמה קטנה כמו שזכר באמרו כיהון ובגדי שרת וכו' וכן פירש הגמרא:

סליק ממסכת זבחים


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ואלו קדשים קרבים במשכן. כגון בזמן הגלגל ונוב וגבעון שהיה שם משכן והיו הבמות מותרות. אלו קדשים צריכין להקריבן במשכן ולא בבמה: קדשים. שסתמן הוקדשו במשכן, ומאי ניהו קרבנות צבור:

קרבנות יחיד. סתמן לבמה:

קרבנות יחיד שהוקדשו למשכן. שפירש בשעת הקדשן על מנת להקריבן למשכן:

ואם הקריבן בבמה פטור. מאזהרה ומעונש, שהרי הותרו הבמות. ומיהו אסור לשנות, דכתיב (דברים כג) מוצא שפתיך תשמור ועשית:

במות צבור. גלגל ונוב וגבעון:

סמיכה. דכתיב לפני ה' וסמך, שאין סמיכה בבמה:

שחיטת צפון. דכתיב (ויקרא א) צפונה לפני ה', ואין צפון בבמה: ומתן סביב. שתי מתנות שהן ארבע. דכתיב בהו (שמות כט) את הדם על המזבח סביב, ולא בבמה:

תנופה. דכתיב תנופה לפני ה', ואין תנופה בבמה:

והגשה. דכתיב (ויקרא ב) והגישה אל המזבח, ואין הגשה בבמה:

אין מנחה בבמה. דזבחים אמר קרא בבמה ולא מנחות כג:

כיהון. דכתיב (שם יד) וזרק הכהן את הדם על המזבח, מזבח צריך כהן ואין במה צריכה כהן:

ובגדי שרת. דכיון דאין צריך כהן אין כאן מקום לבגדי שרת, דבבגדי שרת כתיב (שם ו) ילבשם הכהן:

וכלי שרת. דבכלי שרת כתיב (שמות כח) לשרת בקדש, ולא בבמה: וריח ניחוח. אברים שצלאן והעלן, אין בהן משום ריח ניחוח. ודוקא במזבח דכתיב ריח ניחוח לה', אבל בבמה אפילו צלאן והעלן אין בכך כלום:

ומחיצת דמים. חוט הסיקרא להבדיל בין דמים התחתונים לדמים העליונים. ואין חוט הסקרא בבמה דכתיב (שם כו) והיתה הרשת עד חצי המזבח, ולא בבמה:

רחוץ ידים ורגלים. דכתיב (שם ל) בבואם אל אהל מועד ירחצו מים, ולא בבמה:

הזמן. אם חשב על הקרבן לאכלו חוץ לזמנו:

והטמא. אע"פ שזר כשר להקריב בבמה, אין טמא מקריב בבמה כו:

פירוש תוספות יום טוב

סמיכה ושחיטה כו'. עמ"ש במגילה פ"ק מ"י:

רבי יהודה אומר אין מנחה בבמה. כתב הר"ב דזבחים אמר קרא כו'. גמרא. פירש"י וזבחו זבחי שלמים לה' אותם (שם) ואוקימנא להאי קרא בקדשים שהקדישן בשעת היתר במות. וכתיב אותם מיעוטא. אלמא זבחים הוא דהוו נהיגי בהו. ולא עופות [דבגמרא ממעט נמי עופות] ומנחות ע"כ. וכתבו התוספות דמנחה לא הוה דומיא דאינך דמאן דאית ליה אין מנחה בבמה. היינו דלא קרבה כלל אפילו בבמה גדולה. ע"כ. וש"מ דכיהון לאו דברי ר"י הן. וא"ת ואמאי סדרו רבי בינייהו. וי"ל דשייך לגבי הגשה שהיא במנחה. והיינו נמי דנקט מנחה ולא עופות. אע"ג דאית ליה נמי הכי. כדאיתא בגמרא. נ"ל:

[*וריח ניחוח. פירש הר"ב אברים שצלאן כו' ודוקא כו'. דהכי איתא לעיל במשנה דספ"ד ומריח לחוד ילפינן לה התם כמ"ש שם הר"ב. וניחוח מפקינן התם למלתא אחריתא. וא"כ לא נקט הכא אלא באשגרת לישנא ודומיא דר"פ ב' דברכות]:

הזמן. יליף בברייתא בגמרא מוזאת תורת זבח השלמים לעשות זמן בבמה קטנה כזמן במה גדולה.

והנותר. נמי מפגול יליף מג"ש דעון עון. רש"י:

והטמא. פירש הר"ב שאין טמא מקריב. וכ"פ הרמב"ם ותמיהני למה לא פירשו כמו בכ"מ דמתניתין פיגול נותר טמא דטמא לענין אכילה. וכן פירש רש"י הכא וטמא נמי בההיא פרשתא [דוזאת תורת זבח השלמים] כתיב והנפש אשר תאכל וגו' ע"כ והרמב"ם סיים על פירושו שכן פירש הגמרא. ולא נמצא כן בגמרא שבידינו:

נשלמה מסכת זבחים

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כג) (על הברטנורא) פירש". וזבחו זבחי שלמים לה' אותם, ואוקמינא להאי קרא בקדשים שהקדישן בשעת היתר במות, וכתיב אותם מעוטא, אלמא זבחים הוא דהוו נהיגי בהו, ולא עופות ומנחות. ועתוי"ט:

(כד) (על המשנה) הזמן. דיליף בברייתא מוזאת תורת זבח השלמים, לעשות זמן בבמה קטנה כזמן במה גדולה:

(כה) (על המשנה) והנותר. נמי מפגול יליף מג"ש דעון עון. רש"י:

(כו) (על הברטנורא) ותמיהני למה לא פירשו כמו בכל מקום דמתניתין פיגול נותר טמא, דטמא לענין אכילה. וכן פירש"י הכא וטמא נמי בההיא פרשתא כתיב והנפש אשר תאכל וגו':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ה"ג ומתן סובב:    ופירש רש"י ז"ל מתן סובב מתן סביב שתהא נראית המתנה לשתי רוחות המזבח דהיינו שתי מתנות שהן ד':

ר' יהודה אומר אין מנחה בבמה:    ת"ק הוי ר"מ וכן הוא בברייתא בגמרא בדף קי"ז. ואיתה למילתיה דר"מ בפ' טבול יום (זבחים דף ק"א) וע"ש דמשמע שהקשו תוס' ז"ל שם דף קי"ז דר' יהודה אדר' יהודה. ובגמרא אמר רב ששת לדברי האומר יש מנחה בבמה יש עופות בבמה לדברי האומר אין מנחה בבמה אין עופות בבמה מ"ט זבחים ולא מנחות זבחים ולא עופות:

מה בין במת יחיד וכו':    תוס' פ' קבלה דף ט"ז ודפ"ק דמעילה דף ג'. ועיין בפ' שני דסוטה דף ט"ז אי הוו משקין סוטות בללגל ובנוב ובגבעון:

ר' יהודה אומר אין מנחה בבמה:    תוס' דפירקין דף קי"ז. וכתבו הם ז"ל הכא בסוף פירקין אין מנחה בבמה וכיהון ובגדי שרת וכו' מנחה לא הוי דומיא דאינך דמאן דאית ליה אין מנחה בבמה היינו דלא קרבה כלל אפילו בבמה גדולה בשעת היתר הבמות אבל כיהון ובגדי שרת וכלי שרת ומחיצה לדמים וכולהו אחריני הא אוקימנא דדוקא בבמה קטנה אבל בבמה גדולה כגון מזבח הנחשת שבנוב וגבעון נהגו כולהו דכ"ע מודו דבקדשי במה גדולה יש רצוי ע"כ. וממילא משתמע דכיהון וכו' הם דברי סתמא דמתניתין אלא שהפסיק התנא במילתיה דר"י משום הגשה דשייכא גבי מנחה וכן פירש בתוי"ט ג"כ:

וכיהון ובגדי שרת וכלי שרת וכו':    במכלתין בר"פ שני אמרינן בגמרא ומאן לימא לן דאונן אסור בבמה דילמא שרי בבמה וכתבו שם תוס' ז"ל והאי דלא חשיב ליה הכא במתניתין כדחשיב כיהון ובגדי שרת אפשר לומר דתנא ושייר דהא שייר נמיי יושב ע"כ:

ומחיצה לדמים:    גמ' אמר רמי בר תמא לא שנו דיש מחיצה לדמים בבמה גדולה אלא בקדשים שהוקדשו לשמה והקריבם בה אבל קדשים ששחטן לבמה קטנה והכניסן והקריבן בבמה גדולה אין חיצוי ואם בא ליתן עולה למעלה מן החוט יתן ואיכא בגמ' תו לישנא אחרינא לרמי בר תמא ושתי הלשונות פליגן אדר' אלעזר:

אבל הזמן וכו':    תוס' פ' המזבח מקדש (זבחים דף פ"ד):

שוין בזה ובזה:    בגמרא בברייתא יליף לה מוזאת תורת זבח השלמים תורה אחת לכל השלמים ואפילו לשלמי במה קטנה לכל מה שאמור בענין ומה אמור באותו ענין זמן לתודה וזמן לשלמים ומחשבת פיגול ונותר נמי מפגול יליף. בג"ש דעון עון וטמא נמי בההיא פרשתא כתיב והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו ואקשינהו רחמנא לומר שדינם שוה בין בבמה גדולה בין בבמה קטנה:

סליק פרקא וסליקא לה מסכת זבחים


פירושים נוספים