משנה זבחים יד ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק יד · משנה ט | >>
כל הקדשים שהקדישן בשעת איסור במות והקריבן בשעת איסור במות בחוץ, הרי אלו בעשה ולא תעשה, וחייבין עליהן כרת.
הקדישן בשעת היתר במות, והקריבן בשעת איסור במות, הרי אלו בעשה ולא תעשה, ואין חייבין עליהן כרת.
הקדישן בשעת איסור במות והקריבן בשעת היתר במות, הרי אלו בעשה, ואין בהם בלא תעשה.
כָּל הַקֳּדָשִׁים
- שֶׁהִקְדִּישָׁן בִּשְׁעַת אִסּוּר בָּמוֹת
- וְהִקְרִיבָן בִּשְׁעַת אִסּוּר בָּמוֹת בַּחוּץ,
- הֲרֵי אֵלּוּ בַּעֲשֵה וְלֹא תַּעֲשֶׂה,
- וְחַיָּבִין עֲלֵיהֶן כָּרֵת.
- הִקְדִּישָׁן בִּשְׁעַת הֶתֵּר בָּמוֹת,
- וְהִקְרִיבָן בִּשְׁעַת אִסּוּר בָּמוֹת,
- הֲרֵי אֵלּוּ בַּעֲשֵׂה וְלֹא תַּעֲשֶׂה,
- וְאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן כָּרֵת.
- הִקְדִּישָׁן בִּשְׁעַת אִסּוּר בָּמוֹת
- וְהִקְרִיבָן בִּשְׁעַת הֶתֵּר בָּמוֹת,
- הֲרֵי אֵלּוּ בַּעֲשֵׂה,
- וְאֵין בָּהֶם בְּלֹא תַּעֲשֶׂה:
כל הקדשים -
- שהקדישן בשעת איסור הבמות,
- והקריבן בשעת איסור הבמות בחוץ -
- הרי אלו בעשה ולא תעשה, וחייבין עליהן כרת.
- הקדישן בשעת היתר במות,
- והקריבן בשעת איסור במות -
- הרי אלו בעשה ולא תעשה, ואין חייבין עליהן כרת.
- הקדישן בשעת איסור במות,
- והקריבן בשעת היתר במות -
- הרי אלו בעשה, ואין בהן בלא תעשה.
בעשה ולא תעשה - שעבר על מצות עשה ועל מצות לא תעשה. שנאמר "השמר לך פן תעלה עולותיך"(דברים יב, יג), וכבר בארנו בסוף מכות שהעיקר בידינו כל מקום שנאמר "השמר" "פן" ו"אל", אינו אלא מצות לא תעשה. והעברה על עשה הוא מה שנאמר "שמה תביאו עולותיכם"(דברים יב, א) וגו', ראיה שלא יקריב אלא במקום שיבחר. ומעיקרי תלמודינו "לאו הבא מכלל עשה, עשה", וכבר בארנו זה ביבמות ומכות.
[וחייבים עליהן כרת - לפי שהוא הקריב בחוץ, כמו שקדם].
ואין חייבים עליהן כרת - לפי שהקדישו בשעת היתר במות, ואפילו הקריב אותו אז בחוץ אינו חייב כלום, ואינו חייב כרת אם הקריבן בחוץ אלא על קרבן שאם הקריבו בשעת הקדישו בחוץ חייב כרת, כמו שהיה במדבר בזמן שהיה אסור להקריב בחוץ.
והפרק השלישי שאמר בו הרי אלו בעשה - לפי שהקדיש בשעת איסור הבמות ולא הקריב אז במקדש, והואיל והקריב חוץ למקדש כבר עבר על מה שנאמר "שמה תביאו"(דברים יב, יא), כמו שבארנו:
הרי אלו בעשה. דשמה תביאו את עולותיכם, דמשמע אבל לא בבמה, ולאו הבא מכלל עשה עשה. אי נמי, עשה והביאום לה', ולא תעשה דהשמר לך פן תעלה עולותיך, וכל מקום שנאמר השמר פן ואל, אינו אלא לא תעשה:
ואין חייבין עליהם כרת. כיון שהקדישם בשעת היתר הבמות, שאין המקריב בחוץ חייב כרת אלא על קרבן שאם הקריבו בחוץ בשעת הקדשו היה חייב, דומיא דמדבר כא, דבכרת דשחוטי חוץ כתיב (ויקרא יז) חוקת עולם תהיה זאת להם, זאת להם ואין אחרת להם כב:
הקדישן בשעת איסור הבמות. מההיא שעתא קרינן בהו והביאום לה', וכיון שהמתין עד שלא יכול לקיימו נתבטל העשה על ידו. אבל לאו וכרת ליכא, דאזהרה ועונש בשעת הקרבה כתיבי, והרי הותרו הבמות:
[*ואין חייבים עליהם כרת. פירש הר"ב דומיא דמדבר וכ"כ הרמב"ם. וכלומר דעיקר פרשת שחוטי חוץ על אותן שבמדבר נאמרה. ומ"ש הר"ב דבכרת דשחוטי חוץ כתיב כו' זאת להם כו' ה"פ דבברייתא בר"פ השוחט והמעלה מפרשינן דכל הענין של אותה פרשה בתחלתה עד פסוק ולא יזבחו וגו' שענש כרת על השוחט בחוץ והמעלה בחוץ מדבר בקדשים שהקדישן בשעת איסור במות והקריבן בשעת איסור במות דהיינו משהוקם המשכן. ומפסוק ולא יזבחו ולהלן מדבר בקדשים שהקדישן בשעת היתר במות. והקריבן בשעת איסור במות וכדכתיב (ויקרא י"ז) אשר הם זובחים על פני השדה. והכי משמע אשר הם זובחים שהיו עומדים לישחט בבמה. אם הקריבם בשעת איסור במות. כאילו הקריב על פני השדה. ושם נאמר והביאום לה' מצות עשה. ולא יזבחו עוד. מצות ל"ת. יכול יהא ענוש כרת ת"ל זאת להם וכו' זאת להם עונש עשה ול"ת. ולא אחרת להם. כרת]:
(כא) (על הברטנורא) וכלומר דעיקר פרשת שחוטי חוץ על אותן שבמדבר נאמרה:
(כב) (על הברטנורא) הכי פירשו בברייתא, דכל הענין של אותה פרשה בתחלתה עד פסוק ולא יזבחו וגו' שיענש כרת על השוחט בחוץ והמעלה בחוץ, מדבר בקדשים שהקדישן בשעת אסור במות והקריבן בשעת איסור במות, דהיינו משהוקם המשכן. ומפסוק ולא יזבחו ולהלן מדבר בקדשים שהקדישן בשעת היתר במות וכדכתיב אשר הם זובחים על פני השדה והכי משמע אשר הם זובחים שהיו עומדים לישחט בבמה אם הקריבה בשעת איסור במות כאלו הקריב על פני השדה. ושם נאמר והביאום לה' מצות עשה. ולא יזבחו עוד. מצות ל"ת. יכול יהא ענוש כרת, ת"ל זאת להם וכו', זאת להם עונש עשה ול"ת ולא אחרת להם כרת:
שהקדישם: כצ"ל:
והקריבם: כצ"ל:
והקריבם בשעת איסור במות בחוץ: כצ"ל: בפירוש ר"ע ז"ל דבכרת דשחוטי חוץ כתיב חקת עולם תהיה זאת להם. זאת להם. ואין אחרת להם. אמר המלקט פירוש לפירושו ז"ל דבראש פירקין דלעיל תניא בסוף הברייתא מכאן ואילך הכתוב מדבר בקדשים שהקדישן בשעת היתר הבמות והקריבן בשעת איסור הבמות שנאמר למען אשר יביאו וגו' דמדכתיב אשר הם זובחים משמע אשר היו עומדים לישחט בבמה ומכאן ואילך והביאום לה' זו מצות עשה לא תעשה מנין ת"ל ולא יזבחו עוד דמשמע מעכשיו אסורין ועד עכשיו היו מותרין יכול יהא ענוש כרת ת"ל חקת עולם תהיה זאת להם לדורותם זאת להם ולא אחרת להם פירוש עונש עשה ולא תעשה עליהם ולא עונש כרת. ובת"כ פרק ט' דפרשת אחרי מות:
יכין
כל הקדשים: אפילו של גוים:
הרי אלו בעשה: דכתיב שמה תביאו ולא בבמה. ולאו הבא מכלל עשה דינו כעשה:
ואין חייבין עליהן כרת: דאין חייב כרת. רק אקרבן שאם הקריבו בחוץ בשעת הקדישו היה חייב. דומיא דמדבר. שנאמר אז אותה פרשה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת