משנה זבחים יד ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק יד · משנה ו | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

באו לשילה, נאסרו הבמות.

לא היה שם תקרה, אלא בית של אבנים מלמטן ויריעות מלמעלן, והיא היתה מנוחה.

קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים.

קדשים קלים ומעשר שני, בכל הרואה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

בָּאוּ לְשִׁילֹה,

נֶאֶסְרוּ הַבָּמוֹת.
לֹא הָיָה שָׁם תִּקְרָה,
אֶלָּא בַּיִת שֶׁל אֲבָנִים מִלְּמַטָּן, וִירִיעוֹת מִלְמַעְלָן;
וְהִיא הָיְתָה מְנוּחָה.
קָדְשֵׁי קָדָשִׁים נֶאֱכָלִים לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים;
קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, בְּכָל הָרוֹאֶה:

נוסח הרמב"ם

באו לשילה -

נאסרו הבמות.
ולא היה שם תקרה, אלא -
בית של אבנים - מלמטן,
יריעות - מלמעלן.
והיא - היתה מנוחה.
קודשי קדשים - נאכלים לפנים מן הקלעים.
קדשים קלים, ומעשר שני - בכל הרואה.

פירוש הרמב"ם

נקרא שילה "בית" וכן כתוב "ותביאהו בית ה' שילה"(שמואל א א, כד), ונקרא "משכן" והוא מה שנאמר "ויטש משכן שילה"(תהלים עח, ס), לפי שהיה כמו שאמרנו.

ואחר שהיה שם בניין אז הוא מנוחה, לפי שנתיישבו ולא היתה שם נסיעה. וה' צווה שלא להקריב בבמות לכשתהיה שם מנוחה, והוא מה שנאמר "כי לא באתם עד עתה אל המנוחה"(דברים יב, ט), ומכאן ראיה שבשעה שיגיעו אליה שיהא אסור עליהן להקריב בבמות.

וכבר ידעת שמעשר שני טעון הבאת מקום. אבל לא הזכירו כשזכר הגלגל לפי שלא נתחייבו אז במעשר עד שכבשו את הארץ וחלקוה אחר ארבע עשרה שנה משנכנסו לארץ, שבע שכבשו ושבע שחלקו. והזמן הזה הוא שעמד אהל מועד בגלגל, אחר כך בנו הבית בשילה ועמד על מכונו והשכינה שרויה בתוכו שלוש מאות וששים ותשע שנים.

ועניין בכל הרואה - הוא שכל זמן שעומד אפילו ברחוק ורואה שום דבר מן הבית, מותר לו שיאכל באותו מקום קדשים קלים ומעשר שני. וזו קבלה, ואין ספק שהנביאים שראו אותו הבית עשו זה ולמדוהו, וסמכו זה למה שנאמר "פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה"(דברים יב, יג), [אמרו "בכל מקום אשר תראה] אי אתה מעלה, אבל אתה אוכל בכל מקום שאתה רואה":


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

באו לשילה נאסרו הבמות. דכתיב (דברים יב) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה, מכלל דכשיבואו אל המנוחה, הבמות אסורות יג. ומנוחה זו שילה שהיתה שם מנוחה שלא היו נוסעים ממקום למקום כמו במדבר:

בית של אבנים מלמטה ויריעות מלמעלה. דכתיב (שמואל א א) ותביאהו בית ה' שילה, אלמא בית היה, וכתיב (תהלים עח) ויטוש משכן שילה, אלמא של יריעות היה, מלמד שלא היה שם תקרה יד אלא בית של אבנים מלמטה ויריעות מלמעלה:

ומעשר שני בכל הרואה. ולעיל לא תני מעשר שני, לפי שכל י"ד שנה שהיו בגלגל לא נתחייבו במעשרות עד שכבשו וחלקו. ובכל הרואה היינו בכל מקום שרואין משם שילה, דאמר קרא (דברים יב) השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה, בכל מקום אשר תראה אי אתה מעלה, אבל אתה אוכל בכל מקום שאתה רואה:

פירוש תוספות יום טוב

באו לשילה נאסרו הבמות. כתב הר"ב דכתיב כי לא באתם וגו'. כלומר כשתעברו את הירדן לא תקריבו בבמות ככל אשר אנחנו עושים פה היום שאנו מקריבין במשכן חטאות ואשמות אלא איש כל הישר בעיניו תעשו. דהיינו נדרים ונדבות. כי בעוד שתכבשו ותחלקו לא באתם עד עתה אל המנוחה. ועברתם את הירדן וישבתם בארץ. היינו לאחר ירושה וישיבה והיה המקום וגו' השמר לך וגו'. היינו איסור במות רש"י. [*וימי שילה שס"ט כ"כ הר"ב במשנ' דלקמן. שהרי בנין הבית נאמר במלכים א' ו' שהיה ת"פ שנה ליציאת מצרים צא מהן מ' שבמדבר. וי"ד שכבשו וחלקו. ונ"ז שבנוב וגבעון כמ"ש הר"ב במשנה דלקמן שהן קי"א שנים נשארו שס"ט לשילה:

ויריעות מלמעלן. פירש הר"ב שלא היה שם תקרה (של) גג של נסרים. רש"י]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יג) (על הברטנורא) כלומר כשתעברו את הירדן לא תקריבו בבמות כלל ככל אשר אנחנו עושים פה היום שאנו מקריבין במשכן חטאות ואשמות, אלא איש כל הישר בעיניו תעשו, דהיינו נדרים ונדבות, כי בעוד שתכבשו ותחלקו לא באתם עד עתה אל המנוחה. ועברתם את הירדן וישבתם בארץ, היינו לאחר ירושה וישיבה. והיה המקום וגו' השמר לך וגו' היינו איסור במות. רש"י:

(יד) (על הברטנורא) של גג של נסרים. רש"י:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ומעשר שני בכל הרואה:    תוס' פ' ידיעות דף ט"ו: בסוף פירוש ר"ע ז"ל אבל אתה אוכל בכל מקום שאתה רואה. אמר המלקט ובגמרא פריך אימא בכל מקום שאתה רואה אי אתה מעלה אבל אתה זובח בכל מקום שאתה רואה ושני ר' ינאי אמר קרא שם תעלה ושם תעשה ואיכא תו נמי אמוראי דמפקו לה מקראי אחריני. וביד פ"א דהלכות בית הבחירה סי' ב'. וממתניתין דלעיל עד סוף הפרק לא מצאתיו שם ביד:

תפארת ישראל

יכין

באו לשילה:    דלאחר שכבשו וחלקו את הארץ. כשמת יהושע הביאו המזבח והארון לשילה:

נאסרו הבמות:    מדכתיב כי לא באתם אל המנוחה. זו שילה. שאז כבר נחו קצת מיגיעת כיבוש וחילוק:

ויריעות מלמעלן:    ר"ל יריעות המשכן שהיו פרוסות במדבר ממעל לקרשים. היו בשילה פרוסות ממעל לכותלי אבנים לגג:

והיא היתה מנוחה:    שהזכיר הכתוב הנ"ל:

קדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה:    בכל מקום שהיה יכול לראות משם קצת מהבית [רמב"ם]. וימי שילה היו שס"ט שנה [ש"ס]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים