משנה בבא בתרא ז א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא בתרא · פרק ז · משנה א | >>
האומר לחבירו: בית כור עפר אני מוכר לך, היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים, אינן נמדדין ה עמה.
פחות מכאן, נמדדין עמה.
ואם אמר לו: כבית כור עפר, אפלו היו שם נקעים עמוקים יותר מעשרה טפחים או סלעים גבוהין יותר מעשרה טפחים, הרי אלו נמדדין עמה.
הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: בֵּית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לְךָ,
- הָיוּ שָׁם נְקָעִים עֲמֻקִּים עֲשָׂרָה טְפָחִים,
- אוֹ סְלָעִים גְּבוֹהִים עֲשָׂרָה טְפָחִים,
- אֵינָן נִמְדָּדִין עִמָּהּ;
- פָּחוֹת מִכָּאן,
- נִמְדָּדִין עִמָּהּ.
- וְאִם אָמַר לוֹ: כְּבֵית כּוֹר עָפָר,
- אֲפִלּוּ הָיוּ שָׁם נְקָעִים עֲמֻקִּים יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים,
- אוֹ סְלָעִים גְּבוֹהִין יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים,
- הֲרֵי אֵלּוּ נִמְדָּדִין עִמָּהּ:
האומר לחברו: בית כור עפר אני מוכר לך -
- היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים,
- או סלעים גבוהים עשרה טפחים - אינן נמדדין עימה,
- פחות מכן - נמדדין עימה.
- היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים,
- אם אמר לו: כבית כור -
- אפילו היו שם נקעים עמוקים יותר מעשרה טפחים,
- או סלעים גבוהין יותר מעשרה טפחים - הרי אלו נמדדין עימה.
- אפילו היו שם נקעים עמוקים יותר מעשרה טפחים,
נמדדין - הוא שימוד גב ההר וקרקע הנקע כשהיא פחותה מעשרה טפחים.
ויחשוב בכלל מידת בית כור חמשה ושבעים אלף אמה:
האומר לחבירו בית כור עפר - מדת בית כור הוא חמשה ושבעים אלף אמה. שחצר המשכן היה בית סאתים, והיה מאה על חמשים, וכור שלשים סאין א:
עפר - הראוי לזריעה משמע. אבל אם אמר בית כור סתם, או בית כור קרקע, אפילו היה כולו סלעים הגיעו, דשמא לבנות בית או למשטח ביה פירי בעי ליה:
נקעים - בקעים עמוקים או סלעים גבוהים עשרה. וכגון שרחבים ארבע על ארבע ב דהוי מקום חשוב ג:
אין נמדדין עמה - וצריך שיתן לו בית כור שלם מקרקע חלק. שאין אדם רוצה ליתן מעותיו במקום אחד ויראו לו כשנים ושלשה מקומות ד:
כבית כור - משמע כמו שהיא בין סלעים בין עפר ו:
בית כור. לשון הר"ב הוא ע"ה אלף אמה שחצר המשכן היה בית סאתים. והיה מאה על חמשים והכור שלשים סאין. מסיים הרשב"ם צא וחשוב ט"ו פעמים מאה על חמשים. שבית כור הוא חומר והוא עשרה איפות שנאמר כי עשרת הבתים חומר (יחזקאל מ"ה י"ד) וכתיב האיפה והבת תוכן אחד להם (שם מ"ה י') והאיפה שלשה סאין נמצא בית כור שלשים סאין. ע"כ. וזה לשון הרמב"ם בפירוש משנה ט' פ"ב דכלאים מדת בית כור ע"ה אלף ואם תשים אותה מרובעת יהיה בצלע שלה מאתים ושלש ושבעים ושש שבעיות בקרוב. ע"כ. וכשתעמוד למנין וחשבון שמסרתי לך בפ"ב דעירובין [משנה ה'] תמצא שכן הוא בקרוב מאוד לא יחסר לך כי אם שתי אמות. ופחות מעט משתי שבעיות. וזה שכשתעלה האמות לשבעיות יהיו עם אלו השש שבעיות בין הכל אלף תתקי"ז. וכשתכה אותם לרבעם לצרפם בדרך ההכאה והצרוף שהראיתיך שם יהיה ל"ו פעמים מאה אלפים ושבעים וארבעה אלף שמנה מאות שמונים (ושמנה) [צ"ל ותשעה]. והוא השטח אשר יכיל כ"כ שבעיות האמורים. הנה כל מ"ט ממנו הוא האמה בתשבורת. שהרי כל אמה חלקנו לשבעיות ונכה אותו בעצמו והוא מ"ט. ונוציא כל מ"ט שבמספר שטח הזה. ונמצא בהם ע"ד אלף תתקצ"ז פעם מ"ט וישארו ל"ו חלקי מ"ט. הנה יחסרו י"ג חלקים [ממ"ט] ועוד שתי אמות. וזהו בקירוב שאמר הרמב"ם. ובפ"ד מהלכות ערכין כתב רע"ד על רע"ד אמות בקירוב הוא בית כור. ולזה נתכוין בעל חכמת שלמה כשהגיה כך בפירוש רש"י פרק ג' דקדושין דף ס':
נקעים עמוקים וכו'. פירש הר"ב וכגין שרחבים ד' על ד'. פירוש טפחים. ומסיים הרשב"ם דהוי מקום חשוב בפני עצמו. אפי' לענין רשות היחיד דשבת:
אינן נמדדין עמה. כתב הר"ב וצריך שיתן לו בית כור שלם. מקרקע חלק. שאין אדם וכו' ויראו לו כב' וג' מקומות. הלכך אפי' אינם מלאים מים. [ועיין ריש פ"ז דערכין] וראוין לזריעה. כי אינו רוצה שירד למטה ויחרוש. ואח"כ יעלה למעלה ויחרוש. אבל קרקע השוה ימדוד לו ואינו יכול לומר איני רוצה קרקע שתהא מופסקת מסלעים ונקעים וכן משמע לישנא דאין נמדדין עמה דמשמע דשאר השדה נמדד חוץ מסלעים ונקעים. ובלבד שלא יהיו סלעים ונקעים מפסיקות כל השדה מעבר לעבר. אלא שנשאר ריוח ביניהם שיוכל להעביר המחרישה ביניהם. דאם לא כן שייך למימר אין אדם רוצה שיתן מעותיו [וכו']. ויראוהו כשנים ושלשה מקומות. הרא"ש. ועיין מה שכתבתי עוד במשנה דלקמן:
פחות מכאן נמדדין עמה. דאין שדה בלא טרשים ונקעים פורתא. ובטלי להו. ובגמ' מפרש דעד ד' קבין בטלי בבית כור ותו לא. ע"כ. ויש עוד חלוקי דינין בגמ'. ואין להאריך בהם:
כבית כור. כתב הר"ב משמע כמות שהוא וכו' ומסיים הרשב"ם. דהכי משמע כבית כור עפר ולא בית כור עפר ממש:
(א) (על הברטנורא) כדמוכח מקראי דיחזקאל מ"ה. צא וחשוב ט"ו פעמים ק' על נ'. ר"ש. ועתוי"ט:
(ב) (על הברטנורא) פירוש, טפחים:
(ג) (על הברטנורא) בפני עצמו. אפילו לענין רה"י דשבת. ר"ש:
(ד) (על הברטנורא) הלכך אפילו אינם מלאים מים וראוים לזריעה. כי אינו רוצה שירד למטה ויחרוש ואח"כ יעלה למעלה ויחרוש. אבל קרקע השוה ימדוד לו ואינו יכול לומר איני רוצה קרקע שתהא מופסקת מסלעים ונקעים. וכן משמע לישנא דאין נמדדים עמה כו'. ובלבד שלא יהיו מפסיקות כל השדה כו', אלא שנשאר ריוח ביניהם שיוכל להעביר המחרישה כו'. הרא"ש. ועמ"ש במשנה דלקמן:
(ה) (על המשנה) נמדדין. דאין שדה בלא טרשים ונקעים פורתא ובטלי להו. ובגמרא מפרש דעד. ד' קבין בטלי בבית כור, ותו לא. וע"ע בגמרא:
(ו) (על הברטנורא) דהכי משמע, כבית כור עפר ולא בית כור עפר ממש. ר"ש:
האומר לחברו בית כור וכו': עד סוף הפרק פכ"ח דהלכות מכירה גם בטור ח"מ סימן רי"ח:
בית כוד עפר: הראוי לזריעה משמע אבל אם אמר בית כור סתם וכו' לשון רעז"ל. אמר המלקט כן פי' רשב"ם ז"ל אבל תוס' ונמוקי יוסף ז"ל פירשו דנקט עפר לרבותא דסיפא דאפ"ה פחות מעשרה טפחים נמדדין עמה ע"כ וכן ג"כ פי' הרשב"א ז"ל בחדושיו וכתב עוד וי"ל דרך הלשון כך הוא וה"ה לבית כור ודייקא נמי דקתני ואם אמר לו כבית כור ולא קתני ואם אמר לו כבית כור עפר ע"כ משמע שהיא ז"ל לא הי' גורס מלת עפר בסיפא גבי כבית כור אבל כל המפרשים נראה דגרסי לה וביותר רשב"ם ז"ל כמו שאכתוב פירושו בסמוך:
היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים: אינם נמדדין עמה. וכגון שרחבים ד' טפחים על ד' טפחים ובפרק האומר דקדושין אמר מר עוקבא בר חמא אע"פ שאין מלאים מים מ"ט אמר רב פפא לפי שאין אדם רוצה שיתן את מעותיו בשדה אחת ויראו כשנים וכשלשה מקומות. מה שאינו כן גבי מקדיש כדמפורש ברפ"ז דערכין ואשה כהקדש כמו שכתבתי שם פ' האומר בסימן ג':
כבית כור: משמע כמות שהוא בין סלעים בין עפר עכ"ל רעז"ל. אמר המלקט ומיהו אי הוי יותר מד' קבין אין הלוקח מקבל דלהכי אהני מאי דא"ל עפר דראוי לחרישה וזריעה בעינן כן נראה בעיני רשב"ם ז"ל. וז"ל נמוקי יוסף ז"ל האומר וכו' ודאי אין משנתנו מיירי במוכר בית כור מסויים לעצמו דא"כ הא קיימא לן דבית כור סתם כאומר הן חסר הן יתר והגיעו וא"כ נקעים אלו יהי' כפחת ויהי' הכל שלו והמקח קיים ולא איירי נמי באומר בית כור זה דא"כ הא סבר וקביל כמות שהוא ואפילו פיחת אלא ודאי מיירי במוכר בית כור אחד משדה גדולה שיש לו במקום פלוני והוא יכול להשלים ולהכי קתני אין נמדדין עמה כיון שאין בטלין בהדי שדה דל"ד דהתם לא מכר שיעור ידוע אלא הבית וכל שהוא בטל לגבה בכלל:
אין נמדדין: בכלל השיעור ונותן לו מדתו בקרקע אחר ולפיכך נראה מה שפירש הראב"ד ז"ל שנקעים וסלעים יהיו למוכר ול"ד ליציע פחות מד' אמות שבטל בהדי בית דהתם הבית אינו נמכר במדה ע"כ אבל להרמב"ם ז"ל הני נקעים וסלעים דאין נמדדין עמה הם של לוקח בלא דמים ולרשב"ם ז"ל הם של מוכר וכן הסכים הרא"ש ז"ל בתוי"ט בשם נמוק"י:
יכין
האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך: מקום לזרוע כור, שהוא ל' סאין, והוא רע"ד על רע"ד אמה בקירוב, וי"א דה"ה באמר בית כור סתם, וי"א דבאמר בית כור סתם, דינו כאמר בית כור קרקע, דלכ"ע אפילו כולו סלעין הגיעו:
היו שם נקעים: בקעים:
עמוקים עשרה טפחים: ורחבן ד' על ד' טפחים דאז הוה מקום חשוב ושניהן לאחזו [כל כך] לזריעה:
אינן נמדדין עמה: מיהו כשיוכל הלוקח להעביר מחרשתו עליהן, אז אין נחשבין לו בתוך הבית כור שקנה, ואעפ"כ הן שלו, וי"א דהן של מוכר. וכשלא יוכל להעביר מחרשתו עליהן, צריך ליתן לו קרקע אחרת בלי הפסק נקעים [רי"ח]:
ואם אמר לו כבית כור עפר: דמשמע לא בית כור ממש:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת