לדלג לתוכן

משנה אבות ה ח

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ה · משנה ח | >>

שבעה מיני פורעניות באין לעולם על שבעה גופי עבירהלה:
1. מקצתן מעשריןלו ומקצתן אינן מעשרין — רעב של בצורת באהלז: מקצתן רעבים ומקצתן שבעים.
2. גמרו שלא לעשר — רעב של מהומה ושל בצורת באה.
3. ושלא ליטול את החלהלח — רעב של כליה באה.
4. דבר בא לעולם על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין, ועל פירות שביעיתמ.
5. חרב באה לעולם על ענוי הדין, ועל עיוות הדין, ועל המורים בתורה שלא כהלכהמא.

שִׁבְעָה מִינֵי פֻּרְעָנִיּוֹת בָּאִין לָעוֹלָם עַל שִׁבְעָה גוּפֵי עֲבֵרָה:

  • מִקְצָתָן מְעַשְּׂרִין וּמִקְצָתָן אֵינָן מְעַשְּׂרִין,
רָעָב שֶׁל בַּצֹּרֶת בָּאָה,
מִקְצָתָן רְעֵבִים וּמִקְצָתָן שְׂבֵעִים.
  • גָּמְרוּ שֶׁלֹּא לְעַשֵּׂר,
רָעָב שֶׁל מְהוּמָה וְשֶׁל בַּצֹּרֶת בָּאָה.
  • וְשֶׁלֹּא לִטֹּל אֶת הַחַלָּה,
רָעָב שֶׁל כְּלָיָה בָּאָה.
  • דֶּבֶר בָּא לָעוֹלָם
עַל מִיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא נִמְסְרוּ לְבֵית דִּין,
וְעַל פֵּרוֹת שְׁבִיעִית.
  • חֶרֶב בָּאָה לָעוֹלָם
עַל עִנּוּי הַדִּין,
וְעַל עִוּוּת הַדִּין,
וְעַל הַמּוֹרִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה.

שבעה מיני פורעניות - באין על שבעה גופי עבירות.

מקצתן מעשרין, ומקצתן שאינן מעשרין -
רעב של בצורת בא - מקצתן רעבים, ומקצתן שבעים.
גמרו שלא לעשר - רעב של מהומה, ושל בצורת בא.
שלא ליטול חלה - רעב של כליה בא.
דבר בא לעולם,
על מיתות האמורות בתורה - שלא נמסרו לבית דין,
ועל פירות שביעית.
חרב באה לעולם,
על עינוי הדין,
ועל עיוות הדין,
ועל המורים בתורה - שלא כהלכה.

רעב של בצורת - הוא שתהיה השנה במעט מטר, ימטיר בקצת מקומות ובקצתם לא ימטיר, ובאשר ימטיר יהיה מיטרו מעט.

ורעב של מהומה - הוא שיתעסק אדם במלחמות וקטטות וחידושים אשר יתחדשו להם, עד שתשמט הארץ ולא תיזרע בעת הזריעה, לטרדת העולם.

ורעב של כליה - הוא שלא ימטיר כלל וייבשו הנהרות והאגמים, כאמרו "והיו שמיך אשר על ראשך נחשת"(דברים כח, מג).

ענוי הדין - הוא איחור המשפט, ועיון בו ימים רבים בדבר המבואר.

ועוות הדין - הוא שידון במה שאינו ראוי:


רעב של בצורת - הגשמים מועטים ומתוך כך השער מתיקר:

רעב של מהומה - מפני הגייסות אין יכולין לאסוף התבואה:

רעב של כליה - השמים כברזל והארץ כנחושה:

שלא נמסרו לב"ד - שלא עשו בהן דין תורה לט:

ועל פירות שביעית - שעושים בהן סחורה ואין נוהגין בהן קדושת שביעית:

ענוי הדין - שיודעים להיכן הדין נוטה ומעכבין ואין פוסקין אותו:

עוות הדין - לזכות את החייב ולחייב את הזכאי:

ועל המורים בתורה שלא כהלכה - לאסור את המותר ולהתיר את האסור:

גופי עבירה. כלומר עבירות חלוקות. וכן לשונם ז"ל לקרות עבירות חלוקות בשם גופות מחולקות כמו שתראה בל' הר"ב ספ"ג דכריתות וכלפי שאמר בפורעניות מיני ולא סגי ליה במנינא דשבעה. אמר נמי בעבירות גופי. ולא סגי ליה במנינא דשבעה כך נ"ל:

מקצתן מעשרין וכו'. כבר כתבתי לעיל בפ"ק משנה ט"ז דבהרבה מקומות נקטי מעשר והוא שם לכלל המתנות. ודעת דרך חיים דמעשרין דוקא מעשרות. ואין התרומה בכלל דחטה אחת פוטרת כל הכרי. משא"כ בחלה דכתיב בה נתינה ע"ש. ולא משמע כן בגמ' ד[שבת פרק] במה מדליקין [דף ל"ב ע"ב] :

רעב. של בצורת באה. בפ' במה מדליקין דף ל"ב שנאמר ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו (איוב כ"ד י"ט) . בשביל דברים שצויתי אתכם [על תרומות ומעשרות] בימות החמה ולא עשיתם יגזלו מכם מימי שלג בימות הגשמים.

ושלא ליטול את החלה. כלומר אף שלא ליטול החלה. והא דכתב במד"ש דיש לומר דוקא חלה וטעמא דחמירא שכיון שהיה יכול ללוש פחות מכשיעור. ולא עשה כן. הרי זה כמבטל המצוה להכעיס. אבל תרומה ומעשרות אין אדם יכול לעשות באופן שיפטר עצמו מהן מן הדין. ע"כ. היינו מדרבנן דאילו מדאורייתא יכול להכניס דרך גגות וקרפיפות שלא חייבתו התורה אלא שיכניסנו לבית דכתיב (דברים כ"ו) בערתי הקדש מן הבית ושיכניס דרך השער שנאמר (שם) ואכלו בשעריך. כמו שפסק הרמב"ם בריש פ"ד מהל' מעשר:

[דבר בא לעולם על מיתות וכו'. עיין במשנה דלקמן בד"ה בארבעה פרקים וכו'].

שלא נמסרו לב"ד. ל' הר"ב שלא עשו בהן דין תורה. וכיון שפשעו הב"ד וראשי העם ולא עשו. לפיכך דבר בא לעולם ואינו מבחין [בין טוב לרע] והיה כצדיק כרשע אבל ל' שלא נמסרו לא משמע כן אלא כדפירשו המפרשים כגון מיתות בידי שמים וכריתות אי נמי שלא בהתראה או שברח העובר.

ועל פירות שביעית. שדינם להפקירם אי נמי לבערם לגמרי וכמו שכתבתי הדעות במשנה ב' פ"ט דשביעית. ולפיכך מדה כנגד מדה שהדבר בא לעולם שהוא הפקר בני אדם. שאין המלאך המשחית מבחין. ואילו חרב אפשר כי יחנן קולו שמוע ישמע ויניחהו האויב כך פירש בדרך חיים. והני תרי כיון שדומים בעונש נחשבו לאחד במנין השבעה. וכן הני דלקמן.

חרב בא לעולם על עינוי הדין וכו'. דכתיב (ויקרא כ"ו) והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית ואין ברית אלא תורה וכתיב (שם) יען וביען במשפטי מאסו. גמרא דבמה מדליקין דף ל"ג:

(לה) (על המשנה) גופי כו'. כלומר עבירות חלוקות. ועתוי"ט:

(לו) (על המשנה) מעשרין. מעשר שם כולל לכל המתנות. ועתוי"ט:

(לז) (על המשנה) בצורת כו' במסכת שבת דף ל"ב ילפינן לה מקרא:

(לח) (על המשנה) החלה. כלומר אף שלא לטול את החלה. ועתוי"ט:

(לט) (על הברטנורא) וכיון שפשעו הב"ד ולא עשו. לפיכך דבר בא לעולם ואינו מבחין בין טוב לרע והיה כצדיק כרשע. אבל לשון שלא נמסרו, לא משמע כן. אלא כדפירשו המפרשים כגון מיתות בידי שמים וכריתות, אי נמי שלא בהתראה או שברח העובר:

(מ) (על המשנה) שביעית. שדינם להפקירם. אי נמי לבערם לגמרי וכמ"ש במשנה ב' פרק ט' דשביעית. ולפיכך מדה כנגד מדה, שהדבר בא לעולם שהוא הפקר בני אדם שאין המלאך המשחית מבחין. ואילו חרב אפשר כי יחנן קולו שמוע ישמע ויניחתו האויב. ד"ח. והני תרי כיון שדומים בעונש נחשבו לחד במנין השבעה. וכן בסמוך:

(מא) (על המשנה) חרב כו'. בגמרא (שם) ילפינן לה מקרא:

רעב של בצורת בא:    גרסינן דרעב לשון זכר כדכתיב והרעב היה וכן ג"כ ודאי של כליה בא:

חרב של בצורת בא:    ס"א מצורה וכן נ"ל עיקר ופירושו לשון מצור ומצוק הר"ר יהוסף ז"ל:

חרב בא לעולם וכו':    בטור חו"מ סימן א':

יכין

על שבעה גופי עבירה:    ר"ל עבירות חלוקות:

ומקצתן אינן מעשרין:    כולל כל המעשרות, שאין חיוב מיתה בטבלן רק בטבול לת"ג [(רמב"ם פ"י מהל' מאכלות ה"כ) ודלא כר"ן נדרים דפ"ד ב] ואם מקצתן נזהרין בהן ומקצתן אין נזהרין, אז רעב וכו':

רעב של בצורת באה:    בצורת הוא לשון מניעה וביצור, ר"ל שיתמעטו הגשמים, חלקה א' תמטר וגו'. ועי"ז מקצתן וכו':

גמרו שלא לעשר:    שכולן אינן מעשרין:

רעב של מהומה ושל בצורת באה:    מהומת נסיעת גייסות. וע"י מניעת הגשמים היו הרעבים יכולין ליסע למדינה אחרת ונצולין. וע"י שיבוש הגייסות אין יכולין ליסע ממדינה למדינה ורעבו כולן מדה כנ"מ:

ושלא ליטול את החלה:    שחמורה ממעשרות, שכשהפרישוה ואכלוה חייבים מיתה. מיהו הכא מיירי שלא הפרישוה:

רעב של כליה באה:    שמתמקמקין בחלאת רעב ומתים הרבה:

דבר בא לעולם:    שמתים רבים מבלי שיהיו חולים תחלה:

על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין:    ככל חייבי כרת, או מיתה בידי שמים, שחייב בה האוכל טבל לת"ג או טבל לתמ"ע, וכדומה:

ועל פירות שביעית:    שדינן להפקירן. ומדלא הפקירו, יענשו מדה כנ"מ להפקיר חייתם למלאך המשחית:

חרב בא לעולם:    חרב מלחמה.

על ענוי הדין:    שיודע להיכן הדין נוטה, ומעכב מלפסוק אותו:

ועל עוות הדין:    לזכות החייב ולחייב הזכאי:

ועל המורים בתורה שלא כהלכה:    להתיר האסור ולאסור המותר. וכל הנך עונשין דמתני' ילפינן להו מקרא [בשבת דל"ג]:

בועז

פירושים נוספים