מפרשי רש"י על שמות יב לד
<< | מפרשי רש"י על שמות • פרק י"ב • פסוק ל"ד | >>
• א • ב • ג • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כז • כח • כט • ל • לא • לג • לד • לה • לו • לז • מ • מב • מג • מד • מה • מו • מט •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיִּשָּׂ֥א הָעָ֛ם אֶת־בְּצֵק֖וֹ טֶ֣רֶם יֶחְמָ֑ץ מִשְׁאֲרֹתָ֛ם צְרֻרֹ֥ת בְּשִׂמְלֹתָ֖ם עַל־שִׁכְמָֽם׃
רש"י
"טרם יחמץ" - המצריים לא הניחום לשהות כדי חימוץ
"משארותם" - שירי מצה ומרור (מכילתא)
"על שכמם" - אע"פ שבהמות הרבה הוליכו עמהם מחבבים היו את המצות (מכילתא)
רש"י מנוקד ומעוצב
טֶרֶם יֶחְמָץ – הַמִּצְרִיִּים לֹא הִנִּיחוּם לִשְׁהוֹת כְּדֵי חִמּוּץ.
מִשְׁאֲרֹתָם – שִׁיּוּרֵי מַצָּה וּמָרוֹר (מכילתא כאן).
עַל שִׁכְמָם – אַף עַל פִּי שֶׁבְּהֵמוֹת הַרְבֵּה הוֹלִיכוּ עִמָּהֶם, מְחַבְּבִים הָיוּ אֶת הַמִּצְוָה (שם).
מפרשי רש"י
[סג] המצריים לא הניחום כו'. דאין לפרש דמשום איסור חמץ לא החמיצו, דפסח מצרים לא היה נוהג אלא יום אחד כדאיתא בפרק מי שהיה (פסחים דף צו:), ואם כן משום איסור חמץ היו יכולים להחמיץ אותו, אלא דכך היה מעצמו, שלא הניחו המצריים להחמיץ. ואף על גב דהזהיר על פסח דורות שבעה ימים (פסוק טו) קודם יציאתם ממצרים, ועדיין לא יצאו בחפזון, פירש הרמב"ן דהיה גלוי וידוע לפני הקב"ה כי לא יניחו אותם המצריים להחמיץ את בציקם, ולפיכך הקדים והזהיר אותם על החמץ. ועיין בפרשת ראה (דברים טז, ג, וגו"א שם) שם נתבאר כי הקב"ה סבב את זה שלא יחמיצו עיסתם וימהרו לשלחם - כדי שיראו ישראל את ידו החזקה, כדי שישראל לא יהיו חפצים עדיין לצאת עד שיחמיצו עיסתם, ומצרים יהיו מגרשים אותם קודם שיחמץ, ובזה נראה יד ה' החזקה על מצרים. ואילו היה עיסתם חמוצה קודם - ברצון היה יוצאים, ולא היו צריכים מצריים לגרש אותם, ולא היה נראה ידו החזקה, ולפיכך הוציאם בענין זה. ולפיכך קודם היציאה הזהיר אותם להגיד להם שבזה הענין הוא רוצה לגאול אותם, כדי שידעו ידו החזקה שבכך הוא רוצה להוציאם, והכל הוא בסבת השם יתברך המסבב את זה. והודיע אותם קודם שלא יאמרו שהיה זה דרך עראי ודרך מקרה, ולא משום שהוא יתברך חפץ בזה דווקא, לכך הודיע להם תחלה עיקר המצוה. והשתא לא יקשה לך מה שאמרו (הגדה של פסח) 'מצה שאנו אוכלים על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים וגאלם', ולא הוי לומר רק שאנו אוכלים מצה על שום שגרשו ממצרים ולא הספיק בצקם להחמיץ, ולמה ליה למתליה במה שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים, אלא לומר כי הקב"ה רצה לגאול אותם קודם שהחמיץ הבצק כדי שידעו כי ביד חזקה הוא מוציאם, וזה 'עד שנגלה עליהם וכו. אבל יש בזה עוד דברים גדולים למאוד מאוד, ועיין בספר גבורות ה' שם נתבאר באריכות: