מכות ט ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אשת נביא הוא דתיהדר דלאו נביא לא תיהדר אלא כדאמר ר' שמואל בר נחמני דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן הכי קאמר ליה (בראשית כ, ז) ועתה השב (את) אשת האיש מכל מקום ודקאמרת הגוי גם צדיק תהרוג הלא הוא אמר לי אחותי היא וגו' נביא הוא וממך למד אכסנאי הוא שבא לעיר על עסקי אכילה ושתייה שואלין אותו כלום שואלין אותו אשתך זו אחותך זו מכאן אשבן נח נהרג שהיה לו ללמוד ולא למד:
מתני' בהסומא אינו גולה דברי רבי יהודה ר' מאיר אומר גולה גהשונא אינו גולה רבי יוסי אומר השונא נהרג מפני שהוא כמועד רבי שמעון אומר יש שונא גולה ויש שונא שאינו גולה זה הכלל כל שהוא יכול לומר לדעת הרג אינו גולה ושלא לדעת הרג הרי זה גולה:
גמ' ת"ר (במדבר לה, כג) בלא ראות פרט לסומא דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר בלא ראות לרבות את הסומא מאי טעמא דרבי יהודה דכתיב (דברים יט, ה) ואשר יבא את רעהו ביער אפילו סומא אתא בלא ראות מעטיה ורבי מאיר בלא ראות למעט בבלי דעת למעט הוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ורבי יהודה בבלי דעת פרט למתכוין הוא דאתא:
ר' יוסי אומר השונא נהרג כו':
והא לא אתרו ביה מתניתין רבי יוסי בר יהודה היא דתניא רבי יוסי בר יהודה אומר חבר אינו צריך התראה לפי שלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד:
רבי שמעון אומר יש שונא גולה וכו':
תניא כיצד אמר רבי שמעון יש שונא גולה ויש שונא שאינו גולה נפסק גולה נשמט אינו גולה והתניא ר' שמעון אומר לעולם אינו גולה עד שישמט מחצלו מידו קשיא נפסק אנפסק קשיא נשמט אנשמט נפסק אנפסק לא קשיא הא באוהב והא בשונא נשמט אנשמט לא קשיא הא רבי והא רבנן:
מתני' להיכן גולין דלערי מקלט לשלש שבעבר הירדן ולשלש שבארץ כנען השנאמר (במדבר לה, יד) את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען וגו' עד שלא נבחרו שלש שבארץ ישראל ולא היו שלש שבעבר הירדן קולטות שנאמר שש ערי מקלט תהיינה עד שיהיו ששתן קולטות כאחת זומכוונות להן דרכים מזו לזו שנאמר (דברים יט, ג) תכין לך הדרך ושלשת וגו' חומוסרין להן שני ת"ח שמא יהרגנו בדרך וידברו אליו רבי מאיר אומר (אף) הוא מדבר ע"י עצמו שנאמר (דברים יט, ד) וזה דבר הרוצח רבי יוסי בר יהודה אומר טבתחלה אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט וב"ד שולחין ומביאין אותו משם מי שנתחייב מיתה בב"ד הרגוהו ושלא נתחייב מיתה פטרוהו מי שנתחייב גלות מחזירין אותו למקומו שנאמר (במדבר לה, כה) והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו וגו':
גמ' תנו רבנן ישלש ערים הבדיל משה בעבר הירדן וכנגדן הבדיל יהושע בארץ כנען ומכוונות היו כמין שתי שורות שבכרם (יהושע כ, ז) חברון ביהודה כנגד (דברים ד, מג) בצר במדבר שכם בהר אפרים כנגד רמות בגלעד קדש בהר נפתלי כנגד גולן בבשן ושלשת כשיהו משולשין שיהא מדרום לחברון כמחברון לשכם ומחברון לשכם כמשכם לקדש ומשכם לקדש כמקדש לצפון בעבר הירדן תלת בארץ ישראל תלת אמר אביי בגלעד שכיחי רוצחים
רש"י
[עריכה]מתני' מפני שהוא כמועד - כמותרה עליו ועובר על התראה דודאי לדעת הרגו:
ויש שונא שאינו גולה - ולא נהרג: כל הריגה שיכולין לומר על הריגה זו שלדעת היתה אינו גולה לפי שחשוד הוא על כך:
שלא לדעת הרג - כשהריגה זו ודאי שלא לדעת שאין אדם יכול לומר עליה לדעת היתה גולה ובגמ' מפרש לה:
גמ' בלא ראות פרט לסומא - דמשמע כאן לא ראה אבל רואה במקום אחר פרט לסומא שאינו רואה בשום מקום:
פרט למתכוין - כדאמרן לעיל (דף ז:):
להבחין בין שוגג למזיד - שלא יכול לומר לא הייתי יודע שאסור:
נפסק - החבל ונפל עליו אין לומר בא לדעת זה:
נשמט - החבל מידו ונפלה עליו אינו גולה שיש לומר לדעת עשה:
לעולם אינו גולה - לא אוהב ולא שונא בנפסק אלא בנשמט:
מחצלו - הוא מעגילה שפעמים שטחין במחצלים שהוא כלי אומנות של בונים ובלע"ז טרואיל"ה: הכי גרסי' נשמט אנשמט לא קשיא הא באוהב הא בשונא נפסק אנפסק לא קשיא הא רבי והא רבנן. הא דקתני נשמט גולה באוהב דלא חשיד דעביד מדעת ודקתני נשמט אינו גולה בשונא כדקתני בהדיא בברייתא יש שונא שאינו גולה ומפרש מילתיה נשמט אינו גולה:
נפסק אנפסק לא קשיא הא רבי והא רבנן - הא דקתני נפסק גולה אפי' בשונא וכל שכן באוהב רבנן ואליבא דר' שמעון הוא דאמר נשמט הברזל מקתו והרג גולה ונפסק החבל דומיא דנשמט הברזל מקתו היא שנשאר האגד בידו והא דקתני נפסק אינו גולה רבי היא דאמר נשמט הברזל מקתו אינו גולה והוא הדין לחבל הנפסק עד שישמט מחצלו מידו שאין נשאר בידו כלום דומיא דמן העץ המתבקע ולרבי אליבא דר' שמעון אין לך שונא גולה כך מצאתי גירסא בתשובות הגאונים וכן עיקר וגירסת הספרים משובשת היא וטעו לדמות נשמט החבל לנשמט הברזל ואי אפשר להעמידה ולפרש נפסק אנפסק לא קשיא הא באוהב הא בשונא דהא על כרחך הא דתני נפסק גולה בשונא מפורשת והיאך תאמר הא דתני נפסק אינו גולה באוהב השתא בשונא גולה באוהב לא כל שכן וכי יש לך לומר שגולה בשונא ואינו גולה באוהב ועוד נשמט אנשמט לא קשי' הא רבי והא רבנן היאך תאמר הא דתני נשמט אינו גולה רבי היא דאמר נשמט אינו גולה אפי' באוהב אם כן אין הטעם מפני שיכול לומר לדעת נהרג ור' שמעון תלי טעמא בהכי:
מתני' עד שלא נבחרו שלש שבארץ כנען - היינו כל ארבע עשרה שכבשו וחלקו ואח"כ הבדילן יהושע:
לא היו שלש - שהבדיל משה בעבר הירדן קולטות:
וידברו אליו - אל גואל הדם ואומרין לו אל תנהג בו מנהג שופכי דמים בשגגה בא מעשה לידו:
בתחלה - כלומר תחלת משפט כל הרוצחים ואפילו מזידין ויליף טעמא בסיפרא דבי רב מוארב לו וגו' ונס אל אחת וגו':
גמ' ומכוונות היו - אלו נגד אלו בשתי שורות כמו שתי שורות שבכרם:
ושלשת את גבול ארצך וגו' שיהו משולשות - כלומר שמתחלקת הארץ חלקות רחבה של ארץ ישראל לארבעת רבעים כמו שמפרש והולך שיהא מדרומה שבארץ ישראל לחברון כמחברון לשכם כו':
בעבר הירדן תלת כו' - בתמיה בנחלת שני שבטים שלש כמו בנחלת עשרה שבטים:
בגלעד - שהיא בעבר הירדן שכיחי רוצחים:
תוספות
[עריכה]ורבי יהודה ההוא מבעי ליה פרט למתכוין וכו'. דר' מאיר סבר פרט למתכוין וכו' שמעינן משגגה ותרתי שמע מינה וההיא דברייתא דלעיל אתיא כר' יהודה:
. נשמט אנשמט לא קשיא כאן באוהב כאן בשונא נפסק אנפסק לא קשיא הא רבי הא רבנן. וא"ת לרבי היכי משכחת לה שונא שיגלה דבנשמט אוהב גולה ולא שונא ואם בנפסק אפי' אוהב אינו גולה ואין. זו סברא לומר דלית ליה לרבי דר' שמעון דהוי רביה ויש לומר דמכל מקום משכחת לה כגון שנפל מן הגג עליו דידוע לכל שלא נפל מדעת שהרי היה בסכנת מות:
משולשות. שיהא מתחלת ארץ ישראל עד ראשונה כמו מראשונה לשניה שלחלוקה שוה היה א"י ובאמצע היו ערי מקלט וכן יש לפרש ההיא דמגילה (דף יט. ושם) דקאמר נקראת אגרת שאם תפרה הכל שלשה חוטין גידין כשרה ובלבד שיהא משולשין ופירושו הוי כי הכא שצריך שמתחלת התפירה עד חוט של גידין כמו עד שניה של גידין ומשניה עד שלישית כמו משלישית עד סוף התפירה ולא כדברי המפרשים משולשות אחד בתחלה ואחד באמצע ואחד בסוף:
בגלעד שכיחי רוצחים. פי' ולהכי הוצרכנו לערי מקלט לפי כשהורגים מזיד בלא עדים הקב"ה מזמנן לפונדק אחד כדאמרי' לקמן (דף י:):
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/מכות/פרק ב (עריכה)
לב א מיי' פ"י מהל' מלכים הלכה א':
לג ב מיי' פ"ו מהל' רוצח הלכה י"ד, סמג עשין עה:
לד ג מיי' פ"ו מהל' רוצח הלכה י', סמג שם:
לה ד מיי' פ"ה מהל' רוצח הלכה א', סמג שם:
לו ה מיי' פ"ח מהל' רוצח הלכה ב', סמג עשין עו:
לז ו מיי' פ"ח מהל' רוצח הלכה ג':
לח ז מיי' פ"ח מהל' רוצח הלכה ה':
לט ח מיי' פ"ה מהל' רוצח הלכה ח':
מ ט מיי' פ"ה מהל' רוצח הלכה ז':
מא י מיי' פ"ח מהל' רוצח הלכה ב':
מב כ מיי' פ"ח מהל' רוצח הלכה ז':
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/מכות/פרק ב (עריכה)
ומשני הכי קאמר דקאמרת הגוי גם צדיק תהרוג הלא הוא אמר לי אחותי היא נביא הוא וממך למד. כלומר כיון שראה אותך שואלו על עסקי אשתו נתיירא שלא תהרגנו ולפיכך אמר לך אחותי היא מיכן לבן נח שנהרג שהיה לו ללמוד ולא למד:
הסומא אינו גולה כו'. ת"ר בלא ראות מכלל שיכול לראות פרט לסומא שאינו גולה דברי ר' יהודה. ר' מאיר אומר בלא ראות למעט הסומא בבלי דעת למעט הסומא הוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות אפי' סומא גולה. השונא אינו גולה. ר' יוסי אומר השונא (אינו) נהרג מפני שהוא כמועד.
וכר' יוסי בר יהודה דתני חבר אינו צריך התראה לפי שלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד והאי כיון דשונא הוא ודאי מזיד הוא.
תניא כיצד א"ר שמעון יש שונא גולה כגון שנפסק. אבל נשמט אינו גולה דכיון שהוא שונא במזיד שמט.
איני והתניא ר' שמעון אומר לעולם אינו גולה עד שישמט מחצלו מידו ושנינן לא קשיא הא דתני נשמט אינו גולה כרבי דתני נשמט הברזל מקתו והרג רבי אומר אינו גולה והא דתנא גולה כרבנן דאמרי גולה:
להיכן גולין לערי מקלט לשלש שבעבר הירדן ושלש שבארץ כנען:
ת"ר שלש ערים הבדיל משה בעבר הירדן וכנגדן הבדיל יהושע בארץ כנען. ומכוונות היו חברון ביהודה כנגד בצר במדבר כו'. ושלשת שתהיינה משולשות מדרום לחברון כמחברון לשכם כו'.
מ"ט דר' יהודה דכתיב ואשר יבא את רעהו ביער ואפילו סומא וכו'. רבותינו מפרשים משום דה"ל רבוי אחר רבוי ואינו אלא למעט, וא"ק לך לא ליכתוב רחמנא חד מינייהו וממילא ממעיט דהא לר"מ אצטריך רבוי, ל"ק דר' יהודה ס"ל דאי לא מיעטיה רחמנא מחייב כיון דחייביה התורה בכאן שוגג א' אע"פ שאינו ראוה אותו ור"מ סבר אע"פ שהתורה חייביה שוגג א' משום דה"ל לעיוני אבל האי אנוס הוא הילכך אצטריך רחמנא לרבוייה, ולא מחוור האי פירושא משום דהל"ל בגמרא ה"ל רבוי אחר רבוי ואינו אלא למעט כדאמרינן במילתיה דר"מ, ורש"י ז"ל כתב דבלא ראות משמע דאינו רואה כאן אבל רואה במקום אחר, והאי פירושא קשיא למה ליה לאתויי ואשר יבא את רעהו ביער ובפ' בתרא דנדרים איתא הכי רבי יהודה סבר ואשר יבא את רעהו ביער כל דבר מיעל ליער וסומא בר מיעל ליער הוא, ואי אמרת בלא ראות משמע לרבות את הסומא מיער נפקא ליה אלא ש"מ בלא ראות פרט לסומא ור"מ סבר כתיב בבלי דעת כל דבר מידע וסומא לאו בר מידע הוא ואי אמרת פרט לסומא מבלי דעת נפקא ליה אלא ש"מ בלא ראות לרבות את הסומא והא פירושא ר' יהודה סבר בלא ראות הכי מדריש שאינו ראוה כאן אבל רואה במקום אחר דאי ס"ד לרבות מיער נפקא ליה וכיון דמשמועתיה דקרא דריש לא הוי רבוי אחר רבוי אבל לר"מ ס"ל דודאי בלא ראות משמעותיה למעט ובבלי דעת למעט וה"ל מיעוט אחר מיעוט ואינו אלא לרבות לפום מאי דאמרינן בשמעתיה ור"מ לא משמע ליה ביער אפילו סומא דא"ה לא ליכתוב רחמנא חד מינייהו וממילא לא מתרביה ומיהו ההוא גמרא דנדרים משמע דלא דריש ליה משום רבוי אחר רבוי אלא משמעותיה דוקא כדפרישית בדר' יהודה ומוחלפת השיטה בכאן:
ה"ג רש"י ז"ל נשמט אנשמט ל"ק כאן באוהב כאן בשונא. ופירשוא נשמט מידו והוי אבן ולא דמיא לנשמט הברזל מבקתו ולא מן העץ המתבקע אלא לכ"ע חייב, ובנוסחי דילן כתיב נפסק אנפסק ל"ק כאן באוהב כאן בשונא, וכך פירושא מאי נשמט דקתני קמייתא נשמט הברזל מקתו או נמשט הדלי מן החבל שלא היה קשור קשר של קיימא דהיינו נמי נשמט מקתו וברייתא בתרייתא קתני עד שישמט כל מחצלו מידו כלומר שנשמט הברזל עם קתו מידו ולפום הכי מקשינן קשיא נפסק אנפסק קשיא נשמט אנשמט כלומר קמייתא בספק גולה בשונא וכ"ש בואהב ובתרייתא קתני אינו גולה קשיא נשמט אנשמט דקמייתא קתני אינו גולה בשונא משום שיכול לומר לדעת הרג הא באוהב גולה והיינו ברזל מקתו ובתרייתא קתני אינו גולה עד שישמט כל מחצלו מידו דהיינו נשמט ברזל וקתו מידו, ומפרקינן קמייתא בשונא כדמפרשא בהדיא ודוקא קתני בשונה גולה בשנפסק החבל דלא הוי אנוס הא אוהב אינו גולה והיינו אידך בתרייתא דקתני אינו גולה באוהב ואנוס הוא, ונשמט אנשמט ל"ק דהא קמייתא דקתני נשמט אינו גולה בשונא אבל באוהב גולה רבנן קתני לה דסברי נשמט הברזל מקתו גולה ובתרייתא רבי כך פירש הרב אב ב"ד ז"ל כתבתיו כיד לקיים גרסת הספרים אבל אינו נכון בעיני שלא מצינו שונא גולה ואוהב אינו גולה ואינו בדין כן שאם דעתו שישמט או יהרג זה או כיון כלל לדבר מזיד הוא בזה ובזה ואם לאו אנוס בזה ובזה, ועוד שכיון דברייתא דקסבר נשמט הברזל מקתו אינו גולה אמאי אצטריך לדחוקי נפשיה בהא באוהב הא בשונא הא ודאי לעולם אינו גולה בנשמט דהיינו נשמט הברזל מקתו הוא ואינו מן העץ המתבקע דהא אוגדו בידו ואי טעמא דר' משום דה"ל לעינוי בנשמט הברזל מקתו וחשיב ליה קרוב למזיד האי נמי ה"ל לעיוני שלא יפסיק אלא כגרסת רש"י ז"ל נראה עיקר:
בגלעד שכיחי רוצחין. א"ק לך והא לא גלו אלא שוגגין, איכא למימר רמאין היו ומראין עצמו כשוגגין הילכך מרבינן להו ערי מקלט כדי שיהיו קולטות את כלן לפי שאין יודעין איזה בשוגג ואיזה במזיד:
נביא הוא וממך למד: פי' לא הטעה אותך כי ידע מה שבלבך שאתה הולך בעקיפין ולכך אמר לך שהיא אחותו. מכאן לבן נח שנהרג על שיה לו ללמו' ולא למד. פירש"י ז"ל שהיה לו ללמוד דרך ארץ ולא למד ופשוטו של לשון הכי משמע דהא על דרך ארץ דר' שמואל בר נחמני מייתי לה. אבל קשה מאוד חדא דא"כ תיקשי סוף סוף לרבא דהא משמע דדוקא על שלא למד דרך ארץ הוא שנתחיי' אבימלך אבל לא על הביאה דש"מ דאומר מותר לאנוס הוא. ועוד דהיכן מצינו שנצטוו בני נח ללמוד דרך ארץ שהרי לא אמר זה שום חכם בפ"ד מיתו' דשקל וטרו תלמודא טובא במה שנצטוו. לכן נ"ל דאנן הכי קאמרינן דאבימלך בתחיי' בעבירה זו של שרה על אומר מותר שהוא קרוב למזיד לפי שהיה לו ללמו' ד"א ולא למד דאלמלא כן אכ"ג דאומר מותר דעלמא חייב שאני הכא שעשה על פי נביא אלו אמר לו הנביא באמ' אבל אברהם לא אמר לו באמת אלא לפי מה שלמד ממנו וא"כ הוא ליה עדות אברהם כמאן דליתיה שאין טוענין בו כלום לאבימלך כי הוא הטעה עצמו בשלא למד ד"א והרי דינו כאומר מותר דעלמא דהוא חייב לרבא והכא ה"פ מכאן לבן נח שנהרג על שבע מצות שלו בטעות היה לו ללמוד ולא למד. כנ"ל:
בלא ראות פרט לסומא: פי’ דבלא ראות משמע לן דהכא לא ראה אבל בעלמא רואה ולכך גולה יצא הסומא שאינו רואה. ור"מ בלא ראות למעט בבלי דעת למעט כו'. איכא דקשי' לי דהכא דריש ר"מ בלא ראות דמשמע פרט לסומא ואלו במסכ' נדרים (דף פז) אמרינן לר"מ בלא ראות לרבות את הסומא דאי אמרת למעוטי מבלי דעת נפקא. ויש מתרצין שזו מן הסוגיית המתחלפות בתלמוד. והנכון בעיני דלא פליגי כלל דהתם לאו ממשמעות דלישנא אמרינן לה אלא מהכרחה דמיעוט אחר מיעוט כי הכא זה"ק ע"כ בלא ראות לרבו' דאי פ"ד למעוטי ליכתוב רחמנ' בבלי דעת לחו' וכיון דכתבינהו תרווייהו מיעוט אחר מיעוט הוא שהוא לרבות ור' יהודה ההוא בבלי דעת פרט למתכוין בלבד הוא דאתא:
נפסק אנפסק לא קשי' הא באוהב הא בשונא נשמט אנשמט ל"ק הא ר' והא רבנן: ופי' רשי ז""ל נפסק אנפסק ל""ק דמתניתא קמיית' דקתני נפסק גולה בשונא כדקתני בהדיא ובתריית' דקתני אינו גולה באוהבתלינן דשלא בדעת היה ואנוס הוא אבל בשונא תלינן דהוא ליה למידק ולא דק והוא שוגג גמור ולפיכך גולה. ונשמט אנשמט ל""ק דמתני' קמייתא דקתני נשמט אינו גולה ר' דקתני לעל בפירקא דנשמט הברזל מקתו אינו גולה הא נמי כשנשמט הברזל מקתו הוא שהרי מן הכלי שהיה מכה בו נשמט מסופו והרג הלכך בין באוהב בין בשונא אינו גולה. ואלהאי פי' נשמט דקתני הכא והכא שנשמט המחלל מסוף הכי שהיה עושה בו. והקה רש""י ז""ל על זה דהיכי מתרצינן בנפסק אנפסק דבאוהב אינו גולה ובשונא כגולה שהרי לא מצינו אוהב אינו גולה ושונא גולה שאם אתה חושדו לשונא שיצא מכלל האונס דאוה' שהרי אתה חושדו שעשה לדעת מפני שנאתו וא""כ אינו גולה. ועוד דבנשמט דקתני רישא אינו גולה דאוקימנא לה כר' אפילו באוהב היא וכדפרישית ומגזרת הכתוב שפטר בנשמט הברזל מקתו. וזה אינו דהא במתני' קמייתא פי' דמתני' אינו גולה דקתני דשונא פעמים גולה ופעמים אינו גולה מפני שהוא כמועד ויכולנו לומר לדעת הרג אלמא מטעם שעשה לדעת הוא שאינו גולה. ועוד יש להקשו' לפי שיטה זו דדאמאי לא פטר ר' ברישא דנפסק דהא נפסק החבל כשנשמט הברז' מקתו הוא שהוא פטו' לעולם אליבא דר' ומה לי נפסק ומהלי נשמט. והנכון בגרסת רש""י ז""ל והיא גרסת רבי' מאיר הלוי ז""ל נשמט אנשמט ל""ק הא באוהב הא בשונא נפסק אנפסק ל""ק הא ר' הא רבנן. וה""פ נשמט אנשמט ל""ק דקמייתא דקתני נשמט אינו גולה בשונא כדקתני להדיא ונשמט דאמרי' היינונשמט מתחלת החבל מידו והלך והרג ובשונא חיישינן שמא לדעתו נשמט שהרפה ידו ולכך אינו גולה מפני שוא עמועד ואומרים כי לדע' היה. ובתרייתא דקתני גולה באוהב דאמרי' דבשוגג עבד. ונפסק אנפסק ל""ק דקמייתא דקתני נפסק גולה רבנן דמחייבי בנשמט הברזל מקתו והא נמי שנשאר ראש החבל בידו ונפסק הכלי מסופו והלך והרגו כנמט הברזל מקתו דמיא ולכך אפילו בשונא גולה דגבי נפסק ליכא למימר לדעת עשה ובתרייתא דקתני נפסק גולה רבי דפטר אפי' באוהב ופ""ש בשונא דבהא שניהם שווים ובודאי דאפילו בנשמט משכחת לה דל' אינו גולה ולרבנן גולה כשנשמט מסופו ולרבותא נקטיה בנפסק דאפילו הא דמיא לנשמט הברזל מקתו:"
ושלשת שיהיו משולשין שיהיו מדרום וכו': ומכאן למדו בתוס' למאי דאמרינן במסכ' מגילה לענין מגלה שתפרה בפשתן שאם הטיל בה שלשה חוטי גידין כשרה ובלב' שיהיו משולשין שהשלוש הוא כגון זה ולא כפי' שם רש"י ז"ל שכל גיד וגיד משלש הגידין כפול ג' פעמים אחד בתחלה וא' בסוף ושלשתן באמצע:
בגלעד שכיחי רוצחין: וא"ת וכיון דמזידין הם ערי מקלט למה וי"ל דרמאין היו ופעמים שמזידין ומראין עצמן כשוגגין הלכך מרבינן להו ערי מקלט לפי שיהיו קולטות את כולם. ואח"כ נבחין איזה שוגג ואיזה מזי' דאי אפשר שלא יהיו לפעמים ביניהם שוגגין. בשכם שכיחי רוצים. פי' בשכם וסבובותיה ומפני הסביבו' דשכיחי בם נמיר רוצחים הוצרך לקרב להם ערי מקלט מכאן ומכאן כדי שיהא הרוצח מגיע מהרה לאחד מהם דאי משום שכם גופה הא אינהו מרחקי לחברון ולקדש באידך דבצפון ודרום ומפני שכל סביבותיהם נטפלין להם והם כמותם אמרינן בשכם ומיהו אף על גב דשכיחי בשכם רוצחים לא הוו רובא דאי לא הא אמרינן לקמן עיר שרובה רוצחים אין עושין אותה ערי מקלט:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה