מ"ג דברים כ ג
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואמר אלהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על איביכם אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאָמַ֤ר אֲלֵהֶם֙ שְׁמַ֣ע יִשְׂרָאֵ֔ל אַתֶּ֨ם קְרֵבִ֥ים הַיּ֛וֹם לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־אֹיְבֵיכֶ֑ם אַל־יֵרַ֣ךְ לְבַבְכֶ֗ם אַל־תִּֽירְא֧וּ וְאַֽל־תַּחְפְּז֛וּ וְאַל־תַּֽעַרְצ֖וּ מִפְּנֵיהֶֽם׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְיֵימַר לְהוֹן שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתּוּן מִתְקָרְבִין יוֹמָא דֵין לְאָגָחָא קְרָבָא עַל בַּעֲלֵי דְּבָבֵיכוֹן לָא יְזוּעַ לִבְּכוֹן לָא תִדְחֲלוּן וְלָא תִתְבַּעְתוּן וְלָא תִתַּבְרוּן מִן קֳדָמֵיהוֹן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְיֵימַר לְהוֹן שְׁמָעוּ יִשְרָאֵל אַתּוּן מִתְקַרְבִין יוֹמָא דֵין לְסִדְרֵי קְרָבָא עַל בַּעֲלֵי דְבָבֵיכוֹן לָא יְזוּחַ לִבְּכוֹן לָא תְדַחֲלוּן וְלָא תִרְתְּחוּן וְלָא תִתְרְעוּן מִן קֳדָמֵיהוֹן: |
רש"י
"על איביכם" - אין אלו אחיכם שאם תפלו בידם אינם מרחמים עליכם אין זו כמלחמת יהודה עם ישראל שנ' (ד"ה ב כח) ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשבי' וכל מערומיהם הלבישו מן השלל וילבישום וינעילום ויאכילום וישקום ויסוכום וינהלום בחמורים לכל כושל ויביאום יריחו עיר התמרים אצל אחיהם וישובו שומרון אלא על אויביכם אתם הולכים לפיכך התחזקו למלחמה
"אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו" - (סוטה מב) ד' אזהרות כנגד ארבעה דברים שמלכי האומות עושים מגיפים בתריסיהם כדי להקישן זה לזה כדי להשמיע קול שיחפזו אלו שכנגדם וינוסו ורומסים בסוסיהם ומצהילין אותם להשמיע קול שעטת פרסות סוסיהם וצווחין בקולם ותוקעין בשופרות ומיני משמיעי קול
"אל ירך לבבכם" - מצהלות סוסים
"אל תיראו" - מהגפת התריסין
"ואל תחפזו" - מקול הקרנות
"ואל תערצו" - מקול הצווחה
[ז] שאם תפלו בידם וכו'. דאם לא כן, "אויביכם" למה לי. וכאן לא דרשו כדלעיל (רש"י פסוק א) שאל תרחמו עליהם, דכאן לא היה הכהן מכוין רק לחזקם במלחמה, שלא יהיו סבורים אף אם יפלו לפניהם ירחמו עליהם. ולעיל לא שייך למדרש 'שאם תפלו בידם לא יהיו מרחמים עליהם', כי דבר זה שייך באזהרת הכהן לחזקם במלחמה, ולמה הוצרך למכתב אצל "כי תצא" (פסוק א):
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
עַל אֹיְבֵיכֶם – אֵין אֵלּוּ אַחֵיכֶם; שֶׁאִם תִּפְּלוּ בְּיָדָם, אֵינָם מְרַחֲמִים עֲלֵיכֶם. אֵין זוֹ כְּמִלְחֶמֶת יְהוּדָה עִם יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּקֻמוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְשֵׁמוֹת וַיַּחֲזִיקוּ בַשִּׁבְיָה וְכָל מַעֲרֻמֵּיהֶם הִלְבִּישׁוּ מִן הַשָּׁלָל וַיַּלְבִּישׁוּם וַיַּנְעִילוּם וַיַּאֲכִילוּם וַיַּשְׁקוּם וַיְסֻכוּם וַיְנַהֲלוּם בַּחֲמֹרִים לְכָל כּוֹשֵׁל וַיְבִיאוּם יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים אֵצֶל אֲחֵיהֶם וַיָּשׁוּבוּ שֹׁמְרוֹן" (דה"ב כח,טו), אֶלָּא עַל אֹיְבֵיכֶם אַתֶּם הוֹלְכִים; לְפִיכָךְ הִתְחַזְּקוּ לַמִּלְחָמָה (סוטה מ"ב ע"א).
אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ – אַרְבַּע אַזְהָרוֹת, כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה דְּבָרִים שֶׁמַּלְכֵי הָאֻמּוֹת עוֹשִׂין: מְגִיפִין תְּרִיסֵיהֶם כְּדֵי לְהַקִּישָׁן זֶה לָזֶה כְּדֵי לְהַשְׁמִיעַ קוֹל, שֶׁיַּחְפְּזוּ אֵלּוּ שֶׁכְּנֶגְדָן וְיָנוּסוּ; וְרוֹמְסִים בְּסוּסֵיהֶם וּמַצְהִילִין אוֹתָם, לְהַשְׁמִיעַ קוֹל שַׁעֲטַת פַּרְסוֹת סוּסֵיהֶם; וְצוֹוְחִין בְּקוֹלָם; וְתוֹקְעִין בַּשּׁוֹפָרוֹת וּמִינֵי מַשְׁמִיעֵי קוֹל. אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם, מִצַּהֲלַת סוּסִים; אַל תִּירְאוּ, מֵהַגָּפַת הַתְּרִיסִין; וְאַל תַּחְפְּזוּ, מִקּוֹל הַקְּרָנוֹת; וְאַל תַּעַרְצוּ, מִקּוֹל הַצְּוָחָה (ספרי קצב; סוטה שם).
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
ובמס' ברכות (דף ה.) אמרו רז"ל לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר, שנאמר (תהלים ד, ה) רגזו ואל תחטאו אי אזיל מוטב אי לא יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם, אי אזיל מוטב ואי לא יקרא ק"ש שנאמר על משכבכם, אי אזיל מוטב אי לא יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה. וד' אלו נזכרו בפר' זו לפי שנאמר כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע. פירש"י לפי שהשטן מקטרג בשעת הסכנה וקטרוג זה היינו שהשטן הוא יצר הרע המשתדל להחטיא את האדם במלחמה מקום הסכנה כדי להפילו ביד אויביו, על כן במלחמה צריך האדם יותר שמירה מן היצה"ר כי במקום מסוכן זה הוא מתגרה באדם יותר מבמקום אחר להטותו לדבר רע. ורז"ל (כתובות מו, א) למדו מן פסוק ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי קרי בלילה. וכי דווקא בשעת מלחמה צריך להזהר ולא בזמן אחר אלא ודאי לפי שבמלחמה היצה"ר מתגרה בו ביותר הן בדבר ערוה הן בשאר עבירות כדי להפילו ביד אויביו, ע"כ למדם התורה שיהיו מזורזים במלחמה לעמוד כנגד יצרם שלא יביאם לידי חטא במקום הסכנה, ותדע שבעקידה ובשאר מפרשים ראיתי שפירשו כל המלחמות שבפרשה זו על מלחמות האדם עם יצרו ודבר זה רחוק מכליותי להוציא המקראות מפשוטם, ומה שכתבנו מסכים עם פשוטו מכל צד להורות הדרך אשר בו ינצחו האומות והוא כשיהיו שלמים במעשיהם במלחמה ולא נפקד מהם איש לעבירה.
על כן נאמר והיה כקרבכם אל המלחמה, עם האומות ואתם יראים מן העון שלא יכשיל אתכם היצר הרע כי הוא השטן המקטרג בשעת הסכנה אז יעסקו בתורה, זה"ש ונגש הכהן ודבר אל העם ובמס' סוטה (דף מב.) אמרו ודבר אל העם בלה"ק וילפינן מן ג"ש של משה ידבר הנאמר במתן תורה (שמות יט, יט) מה להלן בלשון הקודש אף כאן כן. ואני אומר אין ג"ש לחצאין מה להלן תלמוד תורה אף כאן הכהן מדבר אל העם דברי תורה, שהרי יהושע נענש על ביטול תלמוד תורה במלחמה שכן אמר לו המלאך עתה באתי (יהושע ה, יד) על ביטול תורה (עירובין סג, ב) וטעמו של דבר שת"ת מגין בעד היצה"ר השטן המקטרג ביותר בשעת סכנה, ואם באולי יש לך אדם שאינו בן תורה כי לא כולי עלמא תורה גמירי וא"כ אותן כיתות במה ינצלו מכף אויב פנימי זה במלחמה, לפיכך ואמר שמע ישראל דהיינו יקרא ק"ש אשר הכל יודעין לקרותו ובזה ינצלו כולם מראש פרעות אויב, ואם באולי יש לך עם הארץ שאפילו ק"ש אינו יודע או איזו איש קשה עורף אשר יצרו הרע חזק ממנו לא ישוב מפני כל תורה וק"ש ואז צריך להזכיר לו יום המיתה ואז ודאי אזיל, ע"כ השוטר משמיע מי האיש אשר בנה בית וגו' פן ימות במלחמה וגו', ובהזכרת המיתה של המלחמה יזכור אגב זה גם סתם יום המיתה ובזה ינצח יצרו ודאי כמ"ש (בראשית ד, ז) אם תטיב שאת ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ ר"ל יזכור לו פתח קברו ואז אע"פ שאליך תשוקתו מ"מ אתה תמשול בו.
ועל זה דרשו רז"ל (ברכות יח, א) כי החיים יודעים שימותו (קהלת ט, ה) אלו הצדיקים כו', ור"ל שיודעים שימותו וע"כ זכרון יום המיתה תמיד לנגד עיניהם ודבר זה מצילם מן החטא, והמתים אינן יודעין מאומה. אלו הרשעים שבחייהן קרוין מתים שנאמר (יחזקאל כא, ל) ואתה חלל רשע וגו' אשר בא יומו בעת עון קץ. ר"ל הרשעים אינן יודעים מאומה כי אין זכרון יום המות לנגד עיניהם כלל וז"ש אשר בא יומו בעת עון קץ ר"ל בעבור העון של הקץ שלו כי לא היה זכרון קץ שלו לנגד עיניו כלל, לא כדוד שהתפלל ואמר הודיעני ה' קצי וגו' (תהלים לט, ה) אלא קרבם בתימו לעולם ועד וגו' (תהלים מט, יב) וזה פירוש יקר.מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
ואמר אליהם שמע ישראל. מי האיש הירא ורך הלבב. ויספו השוטרים . למה נאמרו כל הדברים הללו? שלא יהיו ערי ישראל נשמות.
[או] כדברי ר' יוחנן בן זכאי, בוא וראה כמה חס המקום על כבוד הבריות, מפני הירא ורך הלבב . כשהוא חוזר, יאמרו "שמא בנה בית", "שמא ארש אשה". וכולם היו צריכים להביא עדותן חוץ מן הירא ורך הלבם (אולי "לבב") , שעדיו עמו.
שמע קול הגפת תריסין ונבעת, קול צהלת סוסים ומרתית, קול תקיעת קרנים נבהל, רואה שימוט סייפים ומים שותתין על ברכיו.
קב.
(ד"א) (סוטה מב) ואמר אליהם שמע ישראל . על אויביכם ולא על אחיכם. לא יהודה על שמעון [נ"א בנימין], ולא שמעון על יהודה. שאם תפלו בידם ירחמו עליכם, כענין שנאמר (ד"ה ב כח) וישבו בני ישראל מאחיהם וגו', ושם היה נביא לה' . ועתה בני יהודה וירושלים אתם אומרים וגו' . ונאמר להלן ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה, וכל מערומיהם הלבישו וגו' . על אויביכם אתם הולכים, שאם תפלו בידם אין מרחמים עליכם.
אל ירך ללבכם, אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם . אל ירך לבבכם , מפני צהלת סוסים וצחצוח חרבות. אל תיראו , מפני הגפת תריסין ושפעת קלגסים. ואל תחפזו , מקול הקרנות. ואל תערצו , מקול הצוחה. כדרך שהכנענים עושים, מגיפים ומריעים וצווחים ורומסים.
מלבי"ם - התורה והמצוה
קא.
ואמר אליהם שמע ישראל . פי' חז"ל שזה צותה תורה מחכמת ההנהגה, שלא יהיו כלם במלחמה; ובתוך כך יפול אויב אחר אל הארץ באין איש, ויחריב את הארץ.
ועוד נתן טעם עפמ"ש ריב"ז במכלתא ( משפטים קל ) ובב"ק עט, הקב"ה חס על כבודם של בריות. לכן ישלם רק ארבע צאן תחת השה, מפני שנתבזה במה שנשאו על כתפיו. וכן חס הקב"ה על כבוד הבריות, שלא יתבייש במה שהוא ירא ורך הלבב. ומכ"ש (=ומכל שכן) למ"ד (=למאן דאמר) הירא מעברות שבידו. לכן צוה שיחזרו עוד מחמת טעמים אחרים, ולא יתבייש.
קב.
אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם . זה מעורר למסור נפשו במלחמה, אם יודע שאם ינוצח אין לו שום תקוה. כמ"ש "אין גבור כמתיאש". ועז"א על אויביכם .
ואמר אל ירך לבבכם . ויש הבדל בין "רך לבב" ובין "יראה". שרכות לב יפול גם על האסטניס, או מי שאינו יכול לראות סוסים מזוינים וחרבות שלופות. והיראה הוא מפני נזק, שמתירא מהגפת התריסין.
ומ"ש אל תחפזו ואל תערצו , כי דרך הנוהג במלחמה, לתקוע ולתת סימנים בשופרות על קול שמחה ונצחון; ולפעמים יצוחו בזעקת שבר. ובעת יריעו בשופר, תהיו מתונים ולא תחפזו כאלו נצחתם אתם; או כשיצוחו, לא תתראו כנשברים. כמ”ש יריע אף יצריח, על אויביו (ישעיה מב) יתגבר , כמ”ש בפירושי שם.