מ"ג דברים כ ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש



<< · מ"ג דברים כ · ג · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואמר אלהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על איביכם אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאָמַ֤ר אֲלֵהֶם֙ שְׁמַ֣ע יִשְׂרָאֵ֔ל אַתֶּ֨ם קְרֵבִ֥ים הַיּ֛וֹם לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־אֹיְבֵיכֶ֑ם אַל־יֵרַ֣ךְ לְבַבְכֶ֗ם אַל־תִּֽירְא֧וּ וְאַֽל־תַּחְפְּז֛וּ וְאַל־תַּֽעַרְצ֖וּ מִפְּנֵיהֶֽם׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְיֵימַר לְהוֹן שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתּוּן מִתְקָרְבִין יוֹמָא דֵין לְאָגָחָא קְרָבָא עַל בַּעֲלֵי דְּבָבֵיכוֹן לָא יְזוּעַ לִבְּכוֹן לָא תִדְחֲלוּן וְלָא תִתְבַּעְתוּן וְלָא תִתַּבְרוּן מִן קֳדָמֵיהוֹן׃
ירושלמי (יונתן):
וְיֵימַר לְהוֹן שְׁמָעוּ יִשְרָאֵל אַתּוּן מִתְקַרְבִין יוֹמָא דֵין לְסִדְרֵי קְרָבָא עַל בַּעֲלֵי דְבָבֵיכוֹן לָא יְזוּחַ לִבְּכוֹן לָא תְדַחֲלוּן וְלָא תִרְתְּחוּן וְלָא תִתְרְעוּן מִן קֳדָמֵיהוֹן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שמע ישראל" - (שם) אפי' אין בכם זכות אלא קריאת שמע בלבד כדאי אתם שיושיע אתכם

"על איביכם" - אין אלו אחיכם שאם תפלו בידם אינם מרחמים עליכם אין זו כמלחמת יהודה עם ישראל שנ' (ד"ה ב כח) ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשבי' וכל מערומיהם הלבישו מן השלל וילבישום וינעילום ויאכילום וישקום ויסוכום וינהלום בחמורים לכל כושל ויביאום יריחו עיר התמרים אצל אחיהם וישובו שומרון אלא על אויביכם אתם הולכים לפיכך התחזקו למלחמה

"אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו" - (סוטה מב) ד' אזהרות כנגד ארבעה דברים שמלכי האומות עושים מגיפים בתריסיהם כדי להקישן זה לזה כדי להשמיע קול שיחפזו אלו שכנגדם וינוסו ורומסים בסוסיהם ומצהילין אותם להשמיע קול שעטת פרסות סוסיהם וצווחין בקולם ותוקעין בשופרות ומיני משמיעי קול

"אל ירך לבבכם" - מצהלות סוסים

"אל תיראו" - מהגפת התריסין

"ואל תחפזו" - מקול הקרנות

"ואל תערצו" - מקול הצווחה

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה, בזכות שמע ישראל שהוא פרשת היחוד אתם נוצחין. אל תיראו. בלב. ואל תחפזו. לשון מהירות עם הפחד, כענין שכתוב (שמואל א כג) נחפז ללכת. ואל תערצו. במעשה.

כלי יקר (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואמר אליהם שמע ישראל, פירש"י אפילו אין בידכם אלא זכות ק"ש בלבד כו'. אטו ק"ש מילתא זוטרתי היא, ונ"ל שהעיקר הוא על התפילין שבראש כי הקורא ק"ש מסתמא אינו קורא כ"א ע"י תפילין שלא יהא כמעיד עדות שקר בעצמו (ברכות יד, ב) וע"י תפילין שבראשו תפול אימתה ופחד על האויבים כמ"ש (דברים כח, י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. ואמרו רז"ל (ברכות ו, א) אלו תפילין שבראש ולדבר זה היו צריכין במלחמה שיראו השונאים וייראו מהם. ואף ק"ש של לילה כשם שמציל מכל מזיק ומחבל כך הוא מציל מן האומות אשר כחם מן שרים של מעלה, ולכך סמכו (במדבר רבה כ, כ) ק"ש אל פסוק לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה (במדבר כג, כד) כי פשוטו מדבר מסתמא בסתם מלחמה.

ובמס' ברכות (דף ה.) אמרו רז"ל לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר, שנאמר (תהלים ד, ה) רגזו ואל תחטאו אי אזיל מוטב אי לא יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם, אי אזיל מוטב ואי לא יקרא ק"ש שנאמר על משכבכם, אי אזיל מוטב אי לא יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה. וד' אלו נזכרו בפר' זו לפי שנאמר כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע. פירש"י לפי שהשטן מקטרג בשעת הסכנה וקטרוג זה היינו שהשטן הוא יצר הרע המשתדל להחטיא את האדם במלחמה מקום הסכנה כדי להפילו ביד אויביו, על כן במלחמה צריך האדם יותר שמירה מן היצה"ר כי במקום מסוכן זה הוא מתגרה באדם יותר מבמקום אחר להטותו לדבר רע. ורז"ל (כתובות מו, א) למדו מן פסוק ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי קרי בלילה. וכי דווקא בשעת מלחמה צריך להזהר ולא בזמן אחר אלא ודאי לפי שבמלחמה היצה"ר מתגרה בו ביותר הן בדבר ערוה הן בשאר עבירות כדי להפילו ביד אויביו, ע"כ למדם התורה שיהיו מזורזים במלחמה לעמוד כנגד יצרם שלא יביאם לידי חטא במקום הסכנה, ותדע שבעקידה ובשאר מפרשים ראיתי שפירשו כל המלחמות שבפרשה זו על מלחמות האדם עם יצרו ודבר זה רחוק מכליותי להוציא המקראות מפשוטם, ומה שכתבנו מסכים עם פשוטו מכל צד להורות הדרך אשר בו ינצחו האומות והוא כשיהיו שלמים במעשיהם במלחמה ולא נפקד מהם איש לעבירה.

על כן נאמר והיה כקרבכם אל המלחמה, עם האומות ואתם יראים מן העון שלא יכשיל אתכם היצר הרע כי הוא השטן המקטרג בשעת הסכנה אז יעסקו בתורה, זה"ש ונגש הכהן ודבר אל העם ובמס' סוטה (דף מב.) אמרו ודבר אל העם בלה"ק וילפינן מן ג"ש של משה ידבר הנאמר במתן תורה (שמות יט, יט) מה להלן בלשון הקודש אף כאן כן. ואני אומר אין ג"ש לחצאין מה להלן תלמוד תורה אף כאן הכהן מדבר אל העם דברי תורה, שהרי יהושע נענש על ביטול תלמוד תורה במלחמה שכן אמר לו המלאך עתה באתי (יהושע ה, יד) על ביטול תורה (עירובין סג, ב) וטעמו של דבר שת"ת מגין בעד היצה"ר השטן המקטרג ביותר בשעת סכנה, ואם באולי יש לך אדם שאינו בן תורה כי לא כולי עלמא תורה גמירי וא"כ אותן כיתות במה ינצלו מכף אויב פנימי זה במלחמה, לפיכך ואמר שמע ישראל דהיינו יקרא ק"ש אשר הכל יודעין לקרותו ובזה ינצלו כולם מראש פרעות אויב, ואם באולי יש לך עם הארץ שאפילו ק"ש אינו יודע או איזו איש קשה עורף אשר יצרו הרע חזק ממנו לא ישוב מפני כל תורה וק"ש ואז צריך להזכיר לו יום המיתה ואז ודאי אזיל, ע"כ השוטר משמיע מי האיש אשר בנה בית וגו' פן ימות במלחמה וגו', ובהזכרת המיתה של המלחמה יזכור אגב זה גם סתם יום המיתה ובזה ינצח יצרו ודאי כמ"ש (בראשית ד, ז) אם תטיב שאת ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ ר"ל יזכור לו פתח קברו ואז אע"פ שאליך תשוקתו מ"מ אתה תמשול בו.

ועל זה דרשו רז"ל (ברכות יח, א) כי החיים יודעים שימותו (קהלת ט, ה) אלו הצדיקים כו', ור"ל שיודעים שימותו וע"כ זכרון יום המיתה תמיד לנגד עיניהם ודבר זה מצילם מן החטא, והמתים אינן יודעין מאומה. אלו הרשעים שבחייהן קרוין מתים שנאמר (יחזקאל כא, ל) ואתה חלל רשע וגו' אשר בא יומו בעת עון קץ. ר"ל הרשעים אינן יודעים מאומה כי אין זכרון יום המות לנגד עיניהם כלל וז"ש אשר בא יומו בעת עון קץ ר"ל בעבור העון של הקץ שלו כי לא היה זכרון קץ שלו לנגד עיניו כלל, לא כדוד שהתפלל ואמר הודיעני ה' קצי וגו' (תהלים לט, ה) אלא קרבם בתימו לעולם ועד וגו' (תהלים מט, יב) וזה פירוש יקר.

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)


קא.

ואמר אליהם שמע ישראל. מי האיש הירא ורך הלבב. ויספו השוטרים . למה נאמרו כל הדברים הללו? שלא יהיו ערי ישראל נשמות.

[או] כדברי ר' יוחנן בן זכאי, בוא וראה כמה חס המקום על כבוד הבריות, מפני הירא ורך הלבב . כשהוא חוזר, יאמרו "שמא בנה בית", "שמא ארש אשה". וכולם היו צריכים להביא עדותן חוץ מן הירא ורך הלבם (אולי "לבב") , שעדיו עמו.

שמע קול הגפת תריסין ונבעת, קול צהלת סוסים ומרתית, קול תקיעת קרנים נבהל, רואה שימוט סייפים ומים שותתין על ברכיו.

קב.

(ד"א) (סוטה מב) ואמר אליהם שמע ישראל . על אויביכם ולא על אחיכם. לא יהודה על שמעון [נ"א בנימין], ולא שמעון על יהודה. שאם תפלו בידם ירחמו עליכם, כענין שנאמר (ד"ה ב כח) וישבו בני ישראל מאחיהם וגו', ושם היה נביא לה' . ועתה בני יהודה וירושלים אתם אומרים וגו' . ונאמר להלן ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה, וכל מערומיהם הלבישו וגו' . על אויביכם אתם הולכים, שאם תפלו בידם אין מרחמים עליכם.

אל ירך ללבכם, אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם . אל ירך לבבכם , מפני צהלת סוסים וצחצוח חרבות. אל תיראו , מפני הגפת תריסין ושפעת קלגסים. ואל תחפזו , מקול הקרנות. ואל תערצו , מקול הצוחה. כדרך שהכנענים עושים, מגיפים ומריעים וצווחים ורומסים.

<< · מ"ג דברים · כ · ג · >>