מ"ג בראשית מט כד
<< · מ"ג בראשית · מט · כד · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותשב באיתן קשתו ויפזו זרעי ידיו מידי אביר יעקב משם רעה אבן ישראל
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַתֵּ֤שֶׁב בְּאֵיתָן֙ קַשְׁתּ֔וֹ וַיָּפֹ֖זּוּ זְרֹעֵ֣י יָדָ֑יו מִידֵי֙ אֲבִ֣יר יַעֲקֹ֔ב מִשָּׁ֥ם רֹעֶ֖ה אֶ֥בֶן יִשְׂרָאֵֽל׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְתַבַת בְּהוֹן נְבִיּוּתֵיהּ עַל דְּקַיֵּים אוֹרָיְתָא בְּסִתְרָא וְשַׁוִּי תּוּקְפָא רוּחְצָנֵיהּ בְּכֵן יִתְרְמַא דְּהַב עַל דְּרָעוֹהִי אַחְסֵין מַלְכוּתָא וּתְקֵיף דָּא הֲוָת לֵיהּ מִן קֳדָם אֵל תַּקִּיפָא דְּיַעֲקֹב דִּבְמֵימְרֵיהּ זָן אֲבָהָן וּבְנִין זַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְהַדְרַת לִמְתַב לְקַדְמוּתָא תְּקוֹף אֵיבָרֵיהּ דְלָא לִמְשַׁמְשָׁא עִם רִבּוֹנְתֵּיהּ וְאִתְבַּדְרוּ יְדוֹי מִן הִרְהוּרָא זַרְעָא וּכְבַשׁ יִצְרֵיהּ מִן אוּלְפַן תְּקֵיף דְקִבֵּיל מִן יַעֲקב וּמִתַּמָן זַכָּא לְמֶהֱוֵי פַּרְנָסָא וּלְאִיתְחַבְּרָא בִּגְלוֹף שְׁמָהָן עַל אַבְנַיָא דְיִשְרָאֵל: |
| ירושלמי (קטעים): | וְאַשְׁרֵי תּוֹקְפָא רוֹחֲצָנֵיהּ בִּשְׁנֵי יְדוֹי וְדַרְעוֹי וּבְעָא רַחֲמִין מִן תַּקִיפָא דְאָבוֹי דְיַעֲקב דְמִתְּחוֹת אֶדְרַע גְבוּרְתֵּיהּ מְדַבְּרִין וְאַתְיַין שִׁבְטַיָא דְיִשְרָאֵל: |
רש"י
"ויפוזו זרועי ידיו" - זו היא נתינת טבעת על ידו ל' זהב מופז זאת היתה לו מידי הקב"ה שהוא אביר יעקב ומשם עלה להיות רועה אבן ישראל עקרן של ישראל ל' אבן הראשה ל' מלכות ואונקלוס אף הוא כך תרגמו ותשב ותבת בהון נביאותיה החלומות אשר חלם להם על דקיים אורייתא בסתרא תוספת הוא ולא מל' עברי שבמקרא ושוי בתוקפא רוחצניה תרגום של באיתן קשתו וכך לשון התרגום על העברי ותשב נבואתו בשביל שאיתנו של הקב"ה היתה לו לקשת ולמבטח בכן יתרמא דהב על דרעוהי לכך ויפוזו זרועי ידיו לשון פז
"אבן ישראל" - ל' נוטריקון אב ובן אבהן ובנין יעקב ובניורש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
קַשְׁתּוֹ – חָזְקוֹ.
וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו – זוֹ הוּא נְתִינַת טַבַּעַת עַל יָדוֹ, לְשׁוֹן "זָהָב מוּפָז" (מל"א י,יח). זֹאת הָיְתָה לוֹ מִידֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא אֲבִיר יַעֲקֹב. וּמִשָּׁם עָלָה לִהְיוֹת רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל, עִקָּרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, לְשׁוֹן "הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה" (זכריה ד,ז); לְשׁוֹן מַלְכוּת. וְאוֹנְקְלוֹס אַף הוּא כָּךְ תִּרְגְּמוֹ: וַתֵּשֶׁב – "וְתָבַת בְּהוֹן נְבִיאוּתֵיהּ" [=וְשָׁבָה (=ונתקיימה) בָּהֶם נְבוּאָתוֹ], הַחֲלוֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם. "עַל דְּקַיֵּם אוֹרַיְתָא בְּסִתְרָא" [=עַל אֲשֶׁר קִיֵּם אֶת הַתּוֹרָה בַּסֵּתֶר] – תּוֹסֶפֶת הוּא, וְלֹא מִלָּשׁוֹן עִבְרִי שֶׁבַּמִּקְרָא. "וְשַׁוִּי בְתוּקְפָא רֻחְצָנֵיהּ" – תַּרְגּוּם שֶׁל "בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ", וְכָךְ לְשׁוֹן הַתַּרְגּוּם עַל הָעִבְרִי: וַתֵּשֶׁב נְבוּאָתוֹ, בִּשְׁבִיל שֶׁאֵיתָנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיְתָה לוֹ לְקֶשֶׁת וּלְמִבְטָח. "בְּכֵן יִתְרְמָא דְּהַב עַל דְּרָעוֹהִי" – לְכָךְ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו, לְשׁוֹן "פָּז".
אֶבֶן יִשְׂרָאֵל – לְשׁוֹן נוֹטָרִיקוֹן, אָב וּבֵן, "אֲבָהָן וּבְנִין", יַעֲקֹב וּבָנָיו.
רשב"ם
ויפוזו זרועי ידיו: נכפפו זרועיו במושכו חבל הקשת וזרק חיציו עליהם כי איש חזק היה למשוך קשת איתן שקורין פורקא, וכן מצינו זרוע אצל דריכת קשת, כדכתיב ונחתה קשת נחושה זרועותי, והוא לשון דריכת קשת, וכן כי חיציך נחתו בי ותנחת עלי ידיך:
ויפוזו: נכפפו, כמו ויהי דוד מפזז ומכרכר פיזוז בידים כירכור ברגלים, ויפוזו מן פזז כמו יסוכו מן סבב:
מידי אביר יעקב: על ידי הק' בא לו זה הנצחון והממשלה:
אביר יעקב: כפל לשון של רועה אבן ישראל, וכן אביר הרועים אשר לשאול, וגם הרועים קרואים אבירים על שהבקר והשוורים קרואים אבירים כדכתיב עדת אבירים בעגלי עמים, וכן סבבוני פרים רבים אבירי בשן כתרוני, מידי אביר יעקב, מי גרם לך? הק' שהי אביר יעקב האלהים הרועה אותי עד היום הזה, שעל ידי גדולתך זן אותי במצרים, משם הק' גרם לך להיות רועה אבן ישראל, משפחת ישראל, שכילכל יוסף את אביו ואת אחיו, אבן לשון אב ומשפחה, נו"ן יתירה כמו נו"ן של שגעון ועורון, ומ"ם של ריקם ותהי הכנם:
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
ויפוזו — ויתחזקו; והקרוב אלי, מפ.ז.ז. ויש מפרשים אותו מ'פז', ואין טעם לו.
והטעם, ששטמוהו בעלי חצים והתחברו לשפוך מררתו, וקשתו היתה חזקה, ופחדו ממנו ולא יכלו, כי היו ידיו חזקים.
מידי אביר יעקב משם — רמז אביר יעקב, שהוא השם מאותו הכח, יכול, והיה רועה אבן ישראל. וכן היה, "ויכלכל יוסף" (בראשית מז, יב). וטעם אביר יעקב, שהוא ידע אהבתו את יוסף.
וטעם אבן — כעצם הדבר.
ויש אומרים כי משם – כמו 'מאז'; וכזה לא מצאנוהו בכל המקרא. גם אבן ישראל, שמת לבו והיה כאבן, ושב לרעות; והטעם, לחיות במאכל. וזאת דרך רחוקה:רמב"ן
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" ויפזו זרועי ידיו" בנתינת טבעת פרעה על ידו: " מידי אביר יעקב" אמנם זאת ההצלה וההצלחה היתה לך מידי אביר של יעקב שמקיים את בניו. וכן קיים אותך והצילך מבעלי החצים אשר שטמוך וימררו ורבו: " משם" ומדרך טובו זה:
" רועה אבן ישראל" הוא רועה ישראל המתקיימים כמו אבן יקרה או בלתי יקרה המתקיימת כענין התגזרת אבן די לא בידין כו':מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
מדה ירה עליהם זהב ופז ונתן להם עושר ומתנות. "מידי", אמר זה היה לו "מידי" אביר יעקב בזכותו של יעקב והאלהים השורה על יעקב, וגם שמשם הזמינו ה' שיהיה "רעה אבן"
"ישראל", כמ"ש כי למחיה שלחני אלהים לפניכם:בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
<< · מ"ג בראשית · מט · כד · >>