מ"ג בראשית מט כה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות בראשית


<< · מ"ג בראשית מט · כה · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מאל אביך ויעזרך ואת שדי ויברכך ברכת שמים מעל ברכת תהום רבצת תחת ברכת שדים ורחם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרְכֶךָּ בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מֵאֵ֨ל אָבִ֜יךָ וְיַעְזְרֶ֗ךָּ וְאֵ֤ת שַׁדַּי֙ וִיבָ֣רְכֶ֔ךָּ בִּרְכֹ֤ת שָׁמַ֙יִם֙ מֵעָ֔ל בִּרְכֹ֥ת תְּה֖וֹם רֹבֶ֣צֶת תָּ֑חַת בִּרְכֹ֥ת שָׁדַ֖יִם וָרָֽחַם׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
מֵימַר אֱלָהָא דַּאֲבוּךְ יְהֵי בְּסַעֲדָךְ וְיָת שַׁדַּי וִיבָרְכִנָּךְ בִּרְכָן דְּנָחֲתָן מִטַּלָּא דִּשְׁמַיָּא מִלְּעֵילָא בִּרְכָן דְּנָגְדָן מִמַּעֲמַקֵּי אַרְעָא מִלְּרַע בִּרְכָתָא דַּאֲבוּךְ וּדְאִמָּךְ׃
ירושלמי (יונתן):
מִמֵימַר אֱלָהָא דְאָבוּךְ יְהֵי סִיוּעָךְ וּמִן דְמִתְקְרֵי שַׁדַי יְבָרְכִינָךְ בִּרְכַן דְנַחְתַן מִטַלָא דִשְׁמַיָא מִלְעֵילָא וּמִטוֹב בִּרְכַן מַבּוּעֵי תְהוֹמָא דְסַלְקָן וּמְכַסְיַן צָמְחִין מִלְרַע בְּרִיכִין יְהֶוְיַין חַדְיָיא דְיָנַקְתָּא מִנְהֶן וּמֵעַיָיא דִרְבָעַת בְּהוֹן:
ירושלמי (קטעים):
בִּירְכַן חַדְיַין דְיָנְקַת מִנְהוֹן וּמְעַיָא דִי רְבַעַת בְּהוֹן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מאל אביך" - היתה לך זאת והוא יעזרך

"ואת שדי" - ועם הקב"ה היה לבך כשלא שמעת לדברי אדונתך והוא יברכך

"ברכות שדים ורחם" - ברכתא דאבא ודאמא כלומר יתברכו המולידים והיולדות שיהיו הזכרים מזריעין טיפה הראויה להריון והנקבות לא ישכלו את רחם שלהן להפיל עובריהן

"שדים" - ירה יירה מתרגמינן אישתדאי ישתדי אף שדים כאן ע"ש שהזרע יורה כחץ

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

מאל אביך — על דעתי שהוא דבק עם הפסוק שהוא למעלה; והטעם, זה הכח שהיה בידך – מאל אביך היה והוא יעזרך. ומ"ם מאל – משרת עצמו ואחר עמו, כמו: "באל שדי ושמי ה׳" (שמות ו, ג).‏[1] והנה הטעם כפול: ומאת שדי, והוא יברך אותך.

והגאון פירש: אשאל מאל אביך.

ויתכן היות ברכות שמים דבק עם מאל אביך. והטעם יתברר במלת תהיין.

ברכות תהום — כאשר אמר משה: "וממגד ארץ" (דברים לג, טז). גם תהום לשון נקבה, וכן: "תהום רוממתהו" (יחזקאל לא, ד). וכן טעמו, שירדו גשמים ממעל בארצו, וירבו המעיינות והנחלים מהתהום, שהיא רובצת מתחת לארץ.

ברכות שדים ורחם — דימה השדים לשמים והרחם לתהום. והטעם, שירבו בניו, והפך זה – "רחם משכיל ושדים צומקים" (הושע ט, יד):


  1. ^ שהוא כמו: "ובשמי ה׳".