מ"ג בראשית מט כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מ"ג בראשית · מט · כד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותשב באיתן קשתו ויפזו זרעי ידיו מידי אביר יעקב משם רעה אבן ישראל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַתֵּ֤שֶׁב בְּאֵיתָן֙ קַשְׁתּ֔וֹ וַיָּפֹ֖זּוּ זְרֹעֵ֣י יָדָ֑יו מִידֵי֙ אֲבִ֣יר יַעֲקֹ֔ב מִשָּׁ֥ם רֹעֶ֖ה אֶ֥בֶן יִשְׂרָאֵֽל׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וְתַבַת בְּהוֹן נְבִיּוּתֵיהּ עַל דְּקַיֵּים אוֹרָיְתָא בְּסִתְרָא וְשַׁוִּי תּוּקְפָא רוּחְצָנֵיהּ בְּכֵן יִתְרְמַא דְּהַב עַל דְּרָעוֹהִי אַחְסֵין מַלְכוּתָא וּתְקֵיף דָּא הֲוָת לֵיהּ מִן קֳדָם אֵל תַּקִּיפָא דְּיַעֲקֹב דִּבְמֵימְרֵיהּ זָן אֲבָהָן וּבְנִין זַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל׃
ירושלמי (יונתן):
וְהַדְרַת לִמְתַב לְקַדְמוּתָא תְּקוֹף אֵיבָרֵיהּ דְלָא לִמְשַׁמְשָׁא עִם רִבּוֹנְתֵּיהּ וְאִתְבַּדְרוּ יְדוֹי מִן הִרְהוּרָא זַרְעָא וּכְבַשׁ יִצְרֵיהּ מִן אוּלְפַן תְּקֵיף דְקִבֵּיל מִן יַעֲקב וּמִתַּמָן זַכָּא לְמֶהֱוֵי פַּרְנָסָא וּלְאִיתְחַבְּרָא בִּגְלוֹף שְׁמָהָן עַל אַבְנַיָא דְיִשְרָאֵל:
ירושלמי (קטעים):
וְאַשְׁרֵי תּוֹקְפָא רוֹחֲצָנֵיהּ בִּשְׁנֵי יְדוֹי וְדַרְעוֹי וּבְעָא רַחֲמִין מִן תַּקִיפָא דְאָבוֹי דְיַעֲקב דְמִתְּחוֹת אֶדְרַע גְבוּרְתֵּיהּ מְדַבְּרִין וְאַתְיַין שִׁבְטַיָא דְיִשְרָאֵל:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ותשב באיתן קשתו" - נתישבה בחוזק קשתו חזקו

"ויפוזו זרועי ידיו" - זו היא נתינת טבעת על ידו ל' זהב מופז זאת היתה לו מידי הקב"ה שהוא אביר יעקב ומשם עלה להיות רועה אבן ישראל עקרן של ישראל ל' אבן הראשה ל' מלכות ואונקלוס אף הוא כך תרגמו ותשב ותבת בהון נביאותיה החלומות אשר חלם להם על דקיים אורייתא בסתרא תוספת הוא ולא מל' עברי שבמקרא ושוי בתוקפא רוחצניה תרגום של באיתן קשתו וכך לשון התרגום על העברי ותשב נבואתו בשביל שאיתנו של הקב"ה היתה לו לקשת ולמבטח בכן יתרמא דהב על דרעוהי לכך ויפוזו זרועי ידיו לשון פז

"אבן ישראל" - ל' נוטריקון אב ובן אבהן ובנין יעקב ובניו

רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ – נִתְיַשְּׁבָה בְּחֹזֶק.
קַשְׁתּוֹ – חָזְקוֹ.
וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו – זוֹ הוּא נְתִינַת טַבַּעַת עַל יָדוֹ, לְשׁוֹן "זָהָב מוּפָז" (מל"א י,יח). זֹאת הָיְתָה לוֹ מִידֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא אֲבִיר יַעֲקֹב. וּמִשָּׁם עָלָה לִהְיוֹת רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל, עִקָּרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, לְשׁוֹן "הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה" (זכריה ד,ז); לְשׁוֹן מַלְכוּת. וְאוֹנְקְלוֹס אַף הוּא כָּךְ תִּרְגְּמוֹ: וַתֵּשֶׁב – "וְתָבַת בְּהוֹן נְבִיאוּתֵיהּ" [=וְשָׁבָה (=ונתקיימה) בָּהֶם נְבוּאָתוֹ], הַחֲלוֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם. "עַל דְּקַיֵּם אוֹרַיְתָא בְּסִתְרָא" [=עַל אֲשֶׁר קִיֵּם אֶת הַתּוֹרָה בַּסֵּתֶר] – תּוֹסֶפֶת הוּא, וְלֹא מִלָּשׁוֹן עִבְרִי שֶׁבַּמִּקְרָא. "וְשַׁוִּי בְתוּקְפָא רֻחְצָנֵיהּ" – תַּרְגּוּם שֶׁל "בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ", וְכָךְ לְשׁוֹן הַתַּרְגּוּם עַל הָעִבְרִי: וַתֵּשֶׁב נְבוּאָתוֹ, בִּשְׁבִיל שֶׁאֵיתָנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיְתָה לוֹ לְקֶשֶׁת וּלְמִבְטָח. "בְּכֵן יִתְרְמָא דְּהַב עַל דְּרָעוֹהִי" – לְכָךְ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו, לְשׁוֹן "פָּז".
אֶבֶן יִשְׂרָאֵל – לְשׁוֹן נוֹטָרִיקוֹן, אָב וּבֵן, "אֲבָהָן וּבְנִין", יַעֲקֹב וּבָנָיו.

רשב"ם

לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ותשב באיתן קשתו: הקשת החזק שקורין ארבלטרא, מושיבין אותו על עץ איתן וחזק שקורין פורקא, והמושך בקשת ההוא, אם הוא אדם חזק מאד מושך את חבל הקשת בזרועיו ונכפפין זרועיו עד גופו יורה החץ למרחוק, ואם הוא חלש אינו יכול למשוך החבל, וכן פירוש המקראות מצרים ירו בו חצים ונתנוהו בבית הסוהר ועינו בכבל רגלו והוא יצא ומלך עליהם כי קשת שלו היה חזק ואיתן משלהם, ואסרם כדכתיב לאסור שריו בנפשו:

ויפוזו זרועי ידיו: נכפפו זרועיו במושכו חבל הקשת וזרק חיציו עליהם כי איש חזק היה למשוך קשת איתן שקורין פורקא, וכן מצינו זרוע אצל דריכת קשת, כדכתיב ונחתה קשת נחושה זרועותי, והוא לשון דריכת קשת, וכן כי חיציך נחתו בי ותנחת עלי ידיך:
ויפוזו: נכפפו, כמו ויהי דוד מפזז ומכרכר פיזוז בידים כירכור ברגלים, ויפוזו מן פזז כמו יסוכו מן סבב:
מידי אביר יעקב: על ידי הק' בא לו זה הנצחון והממשלה:
אביר יעקב: כפל לשון של רועה אבן ישראל, וכן אביר הרועים אשר לשאול, וגם הרועים קרואים אבירים על שהבקר והשוורים קרואים אבירים כדכתיב עדת אבירים בעגלי עמים, וכן סבבוני פרים רבים אבירי בשן כתרוני, מידי אביר יעקב, מי גרם לך? הק' שהי אביר יעקב האלהים הרועה אותי עד היום הזה, שעל ידי גדולתך זן אותי במצרים, משם הק' גרם לך להיות רועה אבן ישראל, משפחת ישראל, שכילכל יוסף את אביו ואת אחיו, אבן לשון אב ומשפחה, נו"ן יתירה כמו נו"ן של שגעון ועורון, ומ"ם של ריקם ותהי הכנם:


אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ותשב באיתן — במקום איתן קשתו.

ויפוזו — ויתחזקו; והקרוב אלי, מפ.ז.ז. ויש מפרשים אותו מ'פז', ואין טעם לו.

והטעם, ששטמוהו בעלי חצים והתחברו לשפוך מררתו, וקשתו היתה חזקה, ופחדו ממנו ולא יכלו, כי היו ידיו חזקים.

מידי אביר יעקב משם — רמז אביר יעקב, שהוא השם מאותו הכח, יכול, והיה רועה אבן ישראל. וכן היה, "ויכלכל יוסף" (בראשית מז, יב). וטעם אביר יעקב, שהוא ידע אהבתו את יוסף.

וטעם אבן — כעצם הדבר.

ויש אומרים כי משם – כמו 'מאז'; וכזה לא מצאנוהו בכל המקרא. גם אבן ישראל, שמת לבו והיה כאבן, ושב לרעות; והטעם, לחיות במאכל. וזאת דרך רחוקה:

רמב"ן

לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"מידי אביר יעקב" - זאת היתה לו מאת הקב"ה שהוא אביר יעקב ומשם זכה להיות רועה אבן ישראל עיקרן של ישראל לשון האבן הראשה לשון רש"י מאל אביך היתה זאת לך והוא יעזרך ועם הקב"ה היה לבך כשלא שמעת לדברי אדונתך והוא יברכך גם זה לשונו ורבי אברהם אמר כי מ"ם מאל אביך נמשך לואת שדי והוא יברכך ועל דרך האמת הברכה הזאת דומה לברכה אשר ברך למעלה את הנערים כי אביר יעקב הוא אלהי אמת ולא בא בכתוב אביר אברהם או יצחק וזולתם רק אביר יעקב או אביר ישראל (ישעיהו א כד) הוא יעקב והנה מידי אביר יעקב הגדולה והגבורה משם מידי אביר יעקב רועה אבן ישראל היא האבן הראשה שהיתה לראש פינה (תהלים קיח כב) מאת ה' ונקרא אבן ישראל כמו שאמרו חכמים כנסת ישראל היא האבן הראשה וטעם אבן שהוא בנין משלים הכל וענין רועה כי העוז בגבורה מתעלה בימינו של הקב"ה כדכתיב (חבקוק ג ד) קרנים מידו לו ושם חביון עזו כלומר ושם בימינו חביון העוז וחביון הוא הכח המתעלה הנחבא במקום אצילותו וזהו שנאמר (תהלים פ טז) וכנה אשר נטעה ימינך מאל אביך האלהים הרועה אותי מעודי ואת שדי ויברכך ודעת הברכה כי מידי אביר יעקב מחסד שרועה אבן ישראל ומאלהי אביו יפיק רצון ויבא עזרו ועם שדי תהיה ברכתו והנה הוא מבורך בשמים ובארץ וזה טעם ברכות אביך גברו על ברכת הורי כי הבנין שלם בו כך העליתי הענין הזה ממדרשו של רבי נחוניא בן הקנה (עיין ספר הבהיר קצג קמח) והמשכיל יבין

ספורנו

לפירוש "ספורנו" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ותשב באיתן קשתו" אמנם קשתו של יוסף לירות חץ על מספרי לה"ר ישבה באיתן והוא המלך באמרו אל עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו. ובאמרו אין נבון וחכם כמוך:

" ויפזו זרועי ידיו" בנתינת טבעת פרעה על ידו: " מידי אביר יעקב" אמנם זאת ההצלה וההצלחה היתה לך מידי אביר של יעקב שמקיים את בניו. וכן קיים אותך והצילך מבעלי החצים אשר שטמוך וימררו ורבו: " משם" ומדרך טובו זה:

" רועה אבן ישראל" הוא רועה ישראל המתקיימים כמו אבן יקרה או בלתי יקרה המתקיימת כענין התגזרת אבן די לא בידין כו':

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ותשב". אולם "קשתו נשארה באיתן", ר"ל הוא לא רבה בקשת כנגדם, רק "זרעי ידיו "[שהם המורים בקשת וחצים] נמלאו "בפז", ר"ל שתחת שיורה עליהם חציו מדה כנגד

מדה ירה עליהם זהב ופז ונתן להם עושר ומתנות. "מידי", אמר זה היה לו "מידי" אביר יעקב בזכותו של יעקב והאלהים השורה על יעקב, וגם שמשם הזמינו ה' שיהיה "רעה אבן"

"ישראל", כמ"ש כי למחיה שלחני אלהים לפניכם:

בעל הטורים

לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ותשב באיתן קשתו. שנתחזק כנגדן: