בראשית רבה פז ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · בראשית רבה · פז · ז · >>

הוסף ביאור

ז.    [ עריכה ]

ז וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא וְגוֹ' וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת אפשר ביתו של אותו האיש משתייר בלא איש רבי יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אומר יום נבול של נילוס היה והלכו הכל לראות והוא לא הלך ור' נחמיה אמר יום תיאטירון היה והלכו הכל לראותו והוא לא הלך אלא ויבא הביתה לעשות מלאכתו לחשוב חשבונות של רבו. ר"ש בר נחמן אמר לעשות מלאכתו ודאי אלא ואין איש בדק את עצמו ולא מצא עצמו איש ד"א ר"ש אמר נמתחה הקשת וחזרה הה"ד (בראשית מ"ט) ותשב באיתן קשתו קשיותו ר' יצחק אמר נתפזר זרעו ויצא דרך צפרניו שנא' ויפוזו זרועי ידיו ר"ה בשם רבי מתנא אמר איקונין של אביו ראה וצנן דמו דכתיב משם רועה אבן ישראל מי עשה כן מאל אביך ויעזרך וגו' ברכות שדים ורחם ברכתא דאבוך ודאמך: