[כה] אם תקנה נכסים וכו'. ואם תאמר אם כן מה השיב לו עשו "הברכה אחת היא לך אבי" (פסוק לח), הרי יצחק לא אמר רק מה תועלת יש בברכות, שאם תקנה נכסים וכו', ויש לומר דכך אמר עשו "הברכה אחת" כלומר וכי כל הברכות הם ענין אחד, וכי לא תוכל לברכני בברכה שאינה ענין אחד עם ברכת יעקב, והיא הפוך לברכות יעקב, ואז לא יכול יעקב ליטול אותה ממני כי אינה שייכת לו. ועל זה ברכו יצחק "הנה משמני הארץ וגו'" (פסוק לט), וזה אין שייך לישראל, כי לישראל תהיה ארץ הקדושה, ולא ירצו באדמה טמאה. "ועל חרבך תחיה" (פסוק מ) שהוא הפך מדת יעקב, אשר אתו השלום והאמת, ואלו ברכות לא יקח, שלא שייך ליעקב זה:
בד"ה הן גביר כאן שבעה נ"ב ומהרא"י פירש א"כ למה הזכיר אח"כ ודגן ותירוש סמכתיו משו' שלא תאמר א"כ תברך אותי בארץ מבורכת כדי ליתן מס ודורן לארצי א"ל הלא דגן ותירוש סמכתי ואינו צריך לך כלל ודוק מהרש"ל:
"ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים" - איננו ברכת "הוה גביר לאחיך" שכבר אמר הן גביר שמתיו לך אבל יתכן שיהיה הוא הגביר ולא יהיו הם עבדים כענין כי יהודה גבר באחיו (דהי"א ה ב) אבל אמר "נתתי לו לעבדים" ממאמרו וישתחוו לך בני אמך כי הוא השתחואת העבד לאדוניו כמו שאמר "יעבדוך עמים" ויכפול וישתחוו לך לאומים וטעם ואת כל אחיו כטעם "אחיך" ו"בני אמך" יזכירם בלשון רבים לרמוז על כל זרעו של עשו ורבי אברהם אמר בני הפילגשים
ולכה אפוא מה אעשה בני. הכתוב הזה יורה שיעקב נתברך בפסוק "ויתן לך" ברכה שלמה כוללת הגוף והנפש, כי דגן ותירוש ומשמני הארץ הם בפשטן בברכת הגוף והם רומזים ג"כ בברכת הנפש, שאילו היתה הכונה בדגן תירוש של שבעת עממין בלבד מדוע יאמר ולכה אפוא מה אעשה בני, כי בודאי גם לעשו ברך בטל השמים ומשמני הארץ, אלא הכונה שברכו ברכה כפולה בברכת הגוף והנפש ולא נשאר לעשו שלום.
ומה שנכתב ולכה בתוספת ה"א לרמוז על חמשה בנים שהיו לעשו, אליפז רעואל יעוש יעלם קרח, וע"כ אמר ולכה כלומר ולחמשה בנים שלך מה אעשה כבר נתתי אתכם לו לעבדים.
(לז) "ויען יצחק ויאמר." הן לא נשאר שום דבר שיהיה יעקב צריך אליך שאם שלא ברכתיו בגבורה ויהיה צריך לגבורתך, "הלא גביר שמתיו לך", ואם שלא ברכתיו בממשלה ואתה תלחם בעדו עם אויביו ותכניעם, גם זה אינו כי" את כל אחיו נתתי לו לעבדים", ואם שלא ברכתיו שיהיה לו דגן או שיהיה לו תירוש, ובזה יצטרך לך הן "דגן ותירוש סמכתיו", וא"כ לכה "אפוא מה אעשה בני", הלא לא נשאר שום דבר שיחסר ליעקב שאברך אותך בזה שיצטרך לך:
ויען יצחק. הנה עדיין היה לו מציאות לברכו אלא לצד שהכיר בו וידע כי הוא ראוי לקללה ואויב ליעקב חש לברכו כי הוא הפך מה שקדם לומר ליעקב אורריך ארור, ולזה היה מתנצל מעשו מלברכו. ולזה כפל לומר הכתוב ויען ויאמר לעשו פי' שמענה זה אינו אלא לאמר ואין כן הוא האמת בדעת יצחק:
ויען יצחק ויאמר לעשו הן גביר שמתיו לך. היא ברכה שביעית, ולמה אומר תחילה? אמר לו: מלך שמתיו עליך, וברכותיך שלו הן; עבדא ומה דיליה – למריה.
ולכה אפוא מה אעשה בני. ברם לך פתא אפויה. ר' יוחנן אמר: הרף (ממני)[ממנו], שפורניותו אפוי לך בכל מקום. וריש לקיש אמר: הרף (ממני)[ממנו], שאף וחמה מסורין לו.
אמר לו הקב"ה: כך היית אומר, ולכה אפוא? אמר לו: יוחן(ישעיהו כו, י). אמר לו: רשע הוא! אמר לו: בל למד צדק, לא כבד את הוריו? אמר לו: בארץ נכחות יעול, עתיד לפשוט ידו בבית המקדש. אמר לו: אם כן, השפע לו טובה בעולם הזה, ובל יראה גאות ה' – לעולם הבא.
