מ"ג בראשית יז יז
<< · מ"ג בראשית · יז · יז · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויפל אברהם על פניו ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּפֹּ֧ל אַבְרָהָ֛ם עַל־פָּנָ֖יו וַיִּצְחָ֑ק וַיֹּ֣אמֶר בְּלִבּ֗וֹ הַלְּבֶ֤ן מֵאָֽה־שָׁנָה֙ יִוָּלֵ֔ד וְאִ֨ם־שָׂרָ֔ה הֲבַת־תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה תֵּלֵֽד׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּנְפַל אַבְרָהָם עַל אַפּוֹהִי וַחְדִּי וַאֲמַר בְּלִבֵּיהּ הַלְבַר מְאָה שְׁנִין יְהֵי וְלַד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִין שְׁנִין תְּלִיד׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּנְפַל אַבְרָהָם עַל אַנְפּוֹי וְתָמַהּ וַאֲמַר בְּלִבֵּיהּ הַלְבָר מְאָה שְׁנִין יְהִי וָולָד וְאִין שָרָי הַבְּרַת תִּשְׁעִין שְׁנִין תּוֹלִיד: |
| ירושלמי (קטעים): | וְאִתְרְכִין אַבְרָהָם עַל אַפּוֹי וְתָמָה: |
רש"י
"הלבן" - יש תמיהות שהן קיימות כמו (ש"א ב) הנגלה נגליתי (ש"ב טו) הרואה אתה אף זו היא קיימת וכך אמר בלבו הנעשה חסד זה לאחר מה שהקב"ה עושה לי
"ואם שרה הבת תשעים שנה" - היתה כדאי לילד ואע"פ שדורות הראשונים היו מולידין בני ת"ק שנה בימי אברהם נתמעטו השנים כבר ובא תשות כח בעולם וצא ולמד מעשרה דורות שמנח ועד אברהם שמיהרו תולדותיהן בני ס' ובני ע'
ואין מכל זה קשיא, דאף על גב שכבר הוליד ישמעאל, זה בודאי אפשר שיולד והוא בן מאה, אלא שהיה תמיהתו של אברהם כיון שראה שלא הוליד משרה חשב אברהם שאין ראוי להוליד משרה (כ"ה ברמב"ן), שכן תמצא הרבה פעמים שמוליד מאשה אחת, ואינו מוליד מאשה אחרת, ולכך לא הוליד משרה עד הנה, ואם נתן לה הריון הוא דבר פלא שיתחיל להוליד, כי התחלת הלידה הוא תגבורת הטבע, ולפיכך אמר שזהו חדוש שתהיה הטבע גוברת כאשר הוא בן מאה ושרה בת תשעים. ומה שהקשה כי אין ראיה מנח לפי שכבש מעיינו, מכל מקום לא היה דבר זה נס, שאם היה נס הרי עיקר מה שכבש מעיינו שלא להטריח על הצדיק ויהיה צריך הרבה תיבות, או שיהיה רע לצדיק אם יהיו נאבדים במבול (רש"י לעיל ה, לב), ודבר זה יותר רע לצדיק לשנות טבע העולם וסדרי בראשית, אלא אין זה שינוי העולם מה שהתחיל להוליד בן ת"ק:
ומה שהקשה דהקושיא עדיין במקומה שהייחוס הק' אל קע"ה כמו יחוס הת"ק אל התתק"נ או קרוב לזה, אין זה קשיא, אף על גב שהיחוס הוא שוה - אין ראיה מן היחוס הזה, אבל הראיה כיון שמהרו תולדותן אחר המבול אף על גב שהיה חייהם בני ר' או ק"ץ - היו ממהרין להוליד בניהן, וזה ראיה על החולשה, כי כל זמן שהאדם הוא בתגבורת כחו והולך ומוסיף - אינו מוליד, כי כח הזרע הוא צריך לגדול כחו שלו, וכשאינו מוסיף בגדול כחו - הוא מוליד, ולפיכך המהירות להוליד ראיה על חולשת הכח, וכיון שהכח חלש היה מתמיה שאיך יתכן שיהיה מגביר כח תולדותו והוא בן ק' להוליד מאשה שלא הוליד ממנה עד היום, שזהו תגבורת כח לידה, והשתא יתורץ הכל. כלל הדבר - להוליד מאשה שלא הוליד עדיין הוא כמו שלא הוליד לגמרי, דסוף סוף אם יוליד עתה ולא הוליד קודם נראה תגבורת כח, וזהו פלא גדול:בד"ה יש תמיהות כו' גם זו מהמכחישות היא כו' ונראה דודאי היא תמיה קיימת ומה שפרש"י הנעשה חסד זה לאחר הוצרך לזה דאל"כ לא הוי אפי' תמיה קיימת דמאי רבות' היא לכן פירש הנעשה חסד זה לאח' כו' וא"כ שפיר תמיה קיימת היא ומה שלא פי' הלבן מאה שנה יולד על אחר והוי תמיה מכחשת משום דמפרש דומיא ואם שרה הבת תשעים כו' שהוא בע"כ תמיה קיימת ודוק כנ"ל:בד"ה ואעפ"י שדורות כו' שנתמעטו השנים נ"ב ול"נ דעיקר הקושי' הי' מתחילה כך אעפ"י שדורות הראשונים הולידו עד שהגיעו יותר מחצי ימיהם והגיעו לזקנה למה לא הוליד נמי אברהם לק' אעפ"י שהית' יותר מחצי ימיו והגיע לזקנה לכך תירץ שנתמעטו השני' ומה שהקשה שנח על פי הגזירה היה לא נ"ל כי לא היה בגזיר' אלא מה שנסתם מעיינו אבל מה שהוליד אחר ה' מאות לא היה בגזירה אלא בטבע ודוק ומה שכתב רש"י אח"כ שמיהרו תולדותיהן כו' ה"ק בתחילה לא היו ראויים להוליד מיד אלא לאחר ק' וק"ה שנים כי באותן השנים הי' בן מאה נער כבן י"ג עכשיו וכן לעונשים כדפרש"י לעיל ואח"כ נתמעטו השנים שהתחילו להוליד לל' שנים וק"ל והא ראי' שעכשיו מולידין לי"ד וט"ו ודוק ומאדם הראשון שהוליד מיד אין ראי' שהי' בגן עדן ומה שהוליד אברהם אח"כ לבן ק"ס שנים לק"מ כי עיקר התימה שזקן שנחלש פעולתו יוליד עם זקנה וזו היתה תמיהת שרה ואדוני זקן וק"ל מהרש"ל:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
הַלְּבֶן – יֵשׁ תְּמִיהוֹת שֶׁהֵן קַיָּמוֹת, כְּמוֹ "הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי" (שמ"א ב,כז), "הֲרוֹאֶה אַתָּה" (שמ"ב טו,כז). אַף זוֹ הִיא קַיֶּמֶת, וְכָךְ אָמַר בְּלִבּוֹ: הֲנַעֲשֶׂה חֶסֶד זֶה לְאַחֵר, מַה שֶּׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לִי?
וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה – הָיְתָה כְדַאי לֵילֵד. וְאַף עַל פִּי שֶׁדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מוֹלִידִין בְּנֵי חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, בִּימֵי אַבְרָהָם נִתְמַעֲטוּ הַשָּׁנִים כְּבָר, וּבָא תַּשּׁוּת כֹּחַ לָעוֹלָם. צֵא וּלְמַד מֵעֲשָׂרָה דּוֹרוֹת שֶׁמִּנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם, שֶׁמִּהֲרוּ תוֹלְדוֹתֵיהֶן בְּנֵי שִׁשִּׁים וּבְנֵי שִׁבְעִים.
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ומה שהזכיר בו הכתוב לשון נפילה בכל פעם ופעם, ללמדך שקודם המילה לא היה מתנבא אלא נופל, לפי שהערלה מאוסה אצל הש"י, וכן מצינו בבלעם שכתוב בו (במדבר כד) נופל וגלוי עינים, אבל אחר שנמול היה מתנבא מעומד, והוא שכתוב (בראשית יח) ואברהם עודנו עומד לפני ה'.
הלבן מאה שנה יולד. ח"ו שירחיק אברהם היות הענין גדול ע"ד הנס והפלא.
אבל על דרך הטבע דבר ואמר הלבן מאה שלא הוליד בבחרותו מן האשה הזאת יוליד עתה, ואם שרה הבת תשעים תלד אחרי שנפסק האורח ממנה, זה א"א בשום פנים ע"ד הטבע, אבל ע"ד הנס והפלא ידע והאמין שאפשר ביכולת הבורא יתברך כמו שהעיד עליו הכתוב למעלה והאמין בה'.
ומה שיזכיר בו הכתובויצחק, אין זה צחוק ולעג ח"ו, רק לשון שמחה, כלשון (תהלים קכ"ו) אז ימלא שחוק פינו, ועל כן תרגם אונקלוס תרגום ישמח שהוא וחדי ולא תרגם וחייך. והראיה כי לשון ויצחק הוא מלשון שמחה מה שנצטוה מפי הש"י לקרותו יצחק, שנאמר וקראת את שמו יצחק, ואלו לעג אברהם על הענין לא יצוהו הש"י שיקרא לו שם על שם הלעג, אבל ודאי כיון שצוה עליו כן אין בכונתו של אברהם רק טוב.
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אלשיך
שמחה איך הוא שמח ומסתפק. ב. איך יתכן נאמין באברהם יסתפק במאמרו יתברך, ההוא אמר וגם נתתי ממנה לך בן ולא יעשה, ואחרי דברו יתברך מה זו תמיהה הלבן מאה שנים יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד. ג. כי הלמ"ד של הלבן מיותרת והיה לו לומר הבן מאה שנה. ד. אומרו יולד והיה לו לומר יוליד. ה. אומרו לו ישמעאל יחיה כו', שיראה כאומר הלואי ישמעאל יחיה ובלי יצחק, והלא אם הוא יתרצה בזה לבדו שרה לא תתרצה כי מה לה בטובת ישמעאל. ועוד מי שנותן לו הוא יתברך מתנה גדולה, האם יאמר זו הקטנה תספיק לי ואי אפשי בגדולה שנתת לי, ואם הוא שאומר אולי מה שאמרת שתתן לי בן הוא שישמעאל יחיה לפניך, לא יתכן, כי הלא על שרה אמר וגם נתתי ממנה לך בן. ו. אומרו יחיה לפניך, מה הם החיים אשר שאל ממנו יתברך. וגם אומרו לפניך האם יש חי שלא בפניו יתברך. ז. אומרו ויאמר אלהים אבל שרה כו' מה בא לשלול במלת אבל. ח. קשה שהרי נאמר לו למעלה וגם נתתי ממנה לך בן. ט. למה הזכיר לו מעתה את שמו באמור לו וקראת את שמו יצחק, ואם הוא על אשר נפל על פניו ויצחק, הנה פירשו ז"ל ברבה פרשת וירא (נג יא) מה שנקרא יצחק הוא, "י" על עשרה הדברות, "צ" על שרה שהיתה בת תשעים בלדתה אותו, "ח" על שמונת ימי המילה, "ק" על שאברהם בן מאה שנה הולידו, ושם כתבנו כי הכריחו לרבותינו ז"ל לומר כך הפסוקים הנאמרים שם כאשר יבא לפנים בס"ד במקומו. י. מה צורך לומר והקמותי את בריתי אתו, כי אחר שהוא בן לאברהם ושרה ודאי שברית אברהם יתקיים בו. יא. אומרו ולישמעאל שמעתיך, כי אומרו שמעתיך היא מלה מיותרת, כי מי לא ידע ששמע. אם על שהיה בלבו בלבד שמע והשיב על הדבר, מה גם עתה מה שדבר בפיו. יב. אומרו הנה ברכתי אותו לשון עבר ושאר הברכות לשון עתיד. יג. כי אין זו שאלת אברהם רק שיחיה לפניו יתברך, ואיך יאמר שמעתיך ואומר עניינים אחרים. יד. אומרו ואת בריתי אקים את יצחק כו', הרי נאמר למעלה והקמותי את בריתי אתו. טו. למה סיים לו זמן ואמר למועד הזאת וכו':
אמנם הנה אברהם בשומעו, צחק ושמח בלבו, ואמר הלא עת רצון היא זאת לי, כי האם לזולתי היה נעשה לו הנס וההטבה הזאת. וזהו "הלבן מאה שנה יולד", כי היא ה"א התימא, כלומר הלמי שהוא בן מאה שנה יולד לו בן, כלומר ודאי שלא יהיה כן לזולתי. וכן "ואם שרה" אילו היתה נשואה לזולתי "הבת תשעים שנה תלד". באופן כי למעני עושה כן הוא יתברך:
(יח) ואם כן אחר כי זו עת רצון היא לי, אשאל על ישמעאל שהוא רשע, כי מת היה - מצד החצונים חשוב כמת - שיחיה לפניו יתברך, שהוא בעולם הבא המתייחס אל היות לפניו יתברך, כי יהיה עמו להחזירו בתשובה שלמה, שיקרא חי שחיותו בעולם הבא, וכן היה לו כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה לח יח) תקבר בשיבה טובה, בישרו שיעשה ישמעאל תשובה: או שיעור הכתוב מעין זה, שאומר אברהם הנה ישמעאל אינו מצד הקדושה, וצריך יעשנו יתברך בריה חדשה להביאו אל הקדושה, שיהיו חייו לעולם הבא כישראל, ולא כאומות שחייהם בעולם הזה. ולשאלה זו לא מצא אל לבו קודם לעת ההוא, כי יקשה לשאול, אך עתה באמור אליו יתברך וברכתי אותה, שהוא כפרש"י מרבותינו ז"ל (בראשית רבה מז ב) שיחזירנה לנערותה וגם ינתן לו ממנה בן, אז שחק ושמח ואמר "הל" מי שהוא "בן מאה שנה" זולתי "יולד" לו ולד, כלומר ואין זה כי אם שהוא יתברך מחזקני ומשנה אותי לטוב. "ואם שרה הבת תשעים שנה תלד", הלא ודאי כי אם שהוא יתברך עושה אותה בריה חדשה כבת עשרים שנה כי מחזירה לנערותה, למען תת לי ממנה בן, ואם כן איפה לא יהיה כמו זר נחשב שיביא את ישמעאל אל הקדושה שישנהו לטוב ויביאהו אל הקדושה שיחיה לפניו בעולם הבא. על כן אז ערב אל לבו ויאמר "לו ישמעאל יחיה לפניך":
(יט) ואז השיב לו הוא יתברך ואמר לו הנה שאלתך זו כוללת שני דברים, אחד בישמעאל עצמו שיעשה תשובה, שנית שגם בו יקרא לך זרע להקים את בריתי גם עמו. "אבל" זו השנית אי אפשר כי הלא "שרה אשתך" שהיא בת זוגך ונשמתה קדושה כמוך, היא היולדת לך בן, כלומר שיקרא לך בן מיוחס אחריך שיקרא זרעך, כלומר אך לא כן שפחה מצרית שמסטרא דשמאלא. והראיה כי הלא "וקראת את שמו יצחק", שהוא כי לצאת ממך מי שיקרא זרעך שהוא שיצדק בו שם זה - והוא מאמרם ז"ל בבראשית רבה פרשת וירא (נג יא) למה נקרא יצחק, "י" כנגד עשרת הדברות, "צ" ששרה היתה בת תשעים שנה, "ח" שנמול לשמנה, "ק" שהיה אברהם בן מאה שנה. וזהו "שרה אשתך וכו' וקראת את שמו יצחק", שהיו"ד היא על עשרת הדברות שכדי שיקבל עשרת הדברות צריך שתלד אותו שרה והיא בת תשעים שנה וזה י' וצ', וגם צריך יהיה נמול לשמונה שהוא עולה תמימה צריך שתהיה אתה בן מאה שנה וזהו הח' והק' כמפורש פרשת וירא בס"ד - כלומר וזה אי אפשר בישמעאל. וזהו אומרו "אבל שרה" לשלול את הגר שילדה לישמעאל, וזה משמעות "אבל" כלומר לא כדברך "אבל" משרה בלבד. ועל כן את הבן שהוא ממך ומשרה "אקים את בריתי אתו לברית עולם ולזרעו אחריו", שהוא הדבר השני שכיוונת בשאלתך באמור לו ישמעאל יחיה לפניך:
(כ) אך "ולישמעאל" כלומר מצד עצמו שהוא הדבר הראשון שיחיה וישוב אל ה', הנה לזה כבר "שמעתיך" שאחיה אותו, שאחזירהו בתשובה ויחיה לפני לעולם הבא כאשר כתבנו, שהוא מה שבא אל הפועל ובישרו יתברך בדבר באומרו תקבר בשיבה טובה, וגם אטיב לזרעו ברבוי כי "והרבתי אותי" כו'. וגם במעלה כי "שנים עשר נשיאים יוליד" וכו':
(כא) אך לא להקים בריתי אתו כי אם "ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה", ולא אשר ילדה הגר המצרית. כי על כן קראתיו יצחק כי הוצרך זכות היות שרה בת תשעים שנה ואתה בן מאה. "למועד הזאת" הוא מועד חג הפסח "בשנה האחרת" ולא קודם, כי אז אתה משלים המאה שנה כד"א ואברהם בן מאה שנה בהולד לו את יצחק בנו ושרה בת תשעים שנה כו'. ואמר "למועד" וכו' כי במועד הפסח היה כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה מח) כי באומרם המלאכים כעת חיה, הלכו לסדום, ואכלו בבית לוט מצות, כמאמרם ז"ל (סדר עולם ה) כי פסח היה:
או שיעור הכתובים, "אבל שרה" דוקא "יולדת" מה שיהיה "לך בן" אבל לא הגר המצרית. והטעם כי שלשה שותפים באדם אביו ואמו והקב"ה. אך זה היה בך עם שרה שאני עמכם, אך לא עם הגר. וזהו אומרו "אבל" לחיות לפני, יהיה מה ששרה אשתך יולדת לך בן, כי על ידי שניכם אני השלישי. וזהו אומרו "וקראת את שמו יצחק", כלומר כי מקריאת השם יתגלה לך הטעם. והוא כי בשם יש חבור שלשתנו, והוא מה שאמרו רבותינו ז"ל בבראשית רבה פרשת וירא כי בצדי"ק רמוזה שרה ובקו"ף אברהם שהיא היתה בת תשעים שנה והוא בן מאה, נינקוט מיהא אל שתי אותיות אלו והשנים הנותרות הם ח"י שירמוז בו חי העולמים עם שניהם, נמצאו רמוזים יחד בשם יצחק העשותו על ידי שלשה שותפין שבאדם. מה שאין כן אם היה באברהם עם הגר, כי אין בה הכנה להיות השותף השלישי - הוא יתברך - להיות בישמעאל הדמות עם יצחק. ולכן ליצחק בלבד אני אומר "והקימותי את בריתי אתו לברית עולם" כו':
והנה עד כה ביצחק קיימתי ענין טרם יקראו ואני אענה, כי לא בקשתם עליו ולא קראתם ועניתי. אך "ולישמעאל" לא כן, כי אם עד שמעתי השאלה מפיך, על כי אינו כדאי, וזהו "ולישמעאל שמעתיך", ועם כל זה לא איחרתי לגזור הטובה כי אם מיד
שדברת "הנה ברכתי אותו" כו'. והשאר כדלעיל:ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ויפול אברהם על פניו. שני פעמים נפל אברהם על פניו[1], כנגד כן נטלה מילה מבניו שני פעמים: אחד במצרים ואחד במדבר. במצרים בא משה ומלן, במדבר בא יהושע ומלן:
ויפול אברהם על פניו ויצחק. ר' פנחס בשם ר' לוי: שני פעמים נפל אברהם על פניו, וכנגדן נטלה מילה מבניו שני פעמים: אחד במצרים ואחד במדבר; במצרים בא משה ומלן, במדבר בא יהושע ומלן.
הלבן מאה שנה יולד, למה? ששרה בת תשעים שנה תלד וכו'. האיש אינו מזקין והאשה מזקנת. איזו היא זקנה? כל שקורא אותה אימא פלונית ואינה מקפדת.
<< · מ"ג בראשית · יז · יז · >>
- ^ פסוק ג וכאן פס' יז