מפרשי רש"י על בראשית יז יז
<< | מפרשי רש"י על בראשית • פרק י"ז • פסוק י"ז | >>
• א • ב • ה • ו • ח • י • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כב • כג • כה • כו •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיִּפֹּ֧ל אַבְרָהָ֛ם עַל־פָּנָ֖יו וַיִּצְחָ֑ק וַיֹּ֣אמֶר בְּלִבּ֗וֹ הַלְּבֶ֤ן מֵאָֽה־שָׁנָה֙ יִוָּלֵ֔ד וְאִ֨ם־שָׂרָ֔ה הֲבַת־תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה תֵּלֵֽד׃
רש"י
"ויפל אברהם על פניו ויצחק" - זה ת"א לשון שמחה וחדי ושל שרה לשון מחוך למדת שאברהם האמין ושמח ושרה לא האמינה ולגלגה וזהו שהקפיד הקב"ה על שרה ולא הקפיד על אברהם
"הלבן" - יש תמיהות שהן קיימות כמו (ש"א ב) הנגלה נגליתי (ש"ב טו) הרואה אתה אף זו היא קיימת וכך אמר בלבו הנעשה חסד זה לאחר מה שהקב"ה עושה לי
"ואם שרה הבת תשעים שנה" - היתה כדאי לילד ואע"פ שדורות הראשונים היו מולידין בני ת"ק שנה בימי אברהם נתמעטו השנים כבר ובא תשות כח בעולם וצא ולמד מעשרה דורות שמנח ועד אברהם שמיהרו תולדותיהן בני ס' ובני ע'
רש"י מנוקד ומעוצב
וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק – זֶה תִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס לְשׁוֹן שִׂמְחָה: "וַחְדִּי", וְשֶׁל שָׂרָה (להלן יח,יב) לְשׁוֹן מָחוֹךְ ("וְחַיֵּיכַת"). לָמַדְתָּ שֶׁאַבְרָהָם הֶאֱמִין וְשָׂמַח, וְשָׂרָה לֹא הֶאֱמִינָה וְלִגְלְגָה, וְזֶהוּ שֶׁהִקְפִּיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל שָׂרָה (להלן יח יג) וְלֹא הִקְפִּיד עַל אַבְרָהָם.
הַלְּבֶן – יֵשׁ תְּמִיהוֹת שֶׁהֵן קַיָּמוֹת, כְּמוֹ "הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי" (שמ"א ב,כז), "הֲרוֹאֶה אַתָּה" (שמ"ב טו,כז). אַף זוֹ הִיא קַיֶּמֶת, וְכָךְ אָמַר בְּלִבּוֹ: הֲנַעֲשֶׂה חֶסֶד זֶה לְאַחֵר, מַה שֶּׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לִי?
וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה – הָיְתָה כְדַאי לֵילֵד. וְאַף עַל פִּי שֶׁדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מוֹלִידִין בְּנֵי חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, בִּימֵי אַבְרָהָם נִתְמַעֲטוּ הַשָּׁנִים כְּבָר, וּבָא תַּשּׁוּת כֹּחַ לָעוֹלָם. צֵא וּלְמַד מֵעֲשָׂרָה דּוֹרוֹת שֶׁמִּנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם, שֶׁמִּהֲרוּ תוֹלְדוֹתֵיהֶן בְּנֵי שִׁשִּׁים וּבְנֵי שִׁבְעִים.
מפרשי רש"י
[יד] אף על פי שדורות הראשונים כו'. הקשה הרא"ם דהא אף אם תמצא לומר שדורות הראשונים הולידו בני ת"ק (ר' לעיל ה, לב), הלא יחוס ת"ק אל תשע מאות שנה יותר ועוד מאשר הוא הק' אל קע"ה, אם כן מאי מתרץ, דעדיין מה היה תמיהת אברהם; כמו שהיה נח מוליד (שם) בחצי ימי חייו (לעיל ט, כט), כך ראוי לו להוליד למאה - שהיא חצי ימי חייו של אברהם או קרוב לזה, ועוד שלא הוליד בן ת"ק אלא נח בלבד, שסתם הקב"ה מעיינו כדלעיל (רש"י ה, לב), ואם כן אין להביא ראיה ממנו, וגם כי השלשים והשבעים הוא תחלת תולדותן, אבל סוף תולדתן לא קחשיב, ואברהם כבר הוליד את ישמעאל מהגר בן פ"ו שנה, ויעקב הוליד את בנימין והיה בן צ"ה שנה, אלו דבריו:
ואין מכל זה קשיא, דאף על גב שכבר הוליד ישמעאל, זה בודאי אפשר שיולד והוא בן מאה, אלא שהיה תמיהתו של אברהם כיון שראה שלא הוליד משרה חשב אברהם שאין ראוי להוליד משרה (כ"ה ברמב"ן), שכן תמצא הרבה פעמים שמוליד מאשה אחת, ואינו מוליד מאשה אחרת, ולכך לא הוליד משרה עד הנה, ואם נתן לה הריון הוא דבר פלא שיתחיל להוליד, כי התחלת הלידה הוא תגבורת הטבע, ולפיכך אמר שזהו חדוש שתהיה הטבע גוברת כאשר הוא בן מאה ושרה בת תשעים. ומה שהקשה כי אין ראיה מנח לפי שכבש מעיינו, מכל מקום לא היה דבר זה נס, שאם היה נס הרי עיקר מה שכבש מעיינו שלא להטריח על הצדיק ויהיה צריך הרבה תיבות, או שיהיה רע לצדיק אם יהיו נאבדים במבול (רש"י לעיל ה, לב), ודבר זה יותר רע לצדיק לשנות טבע העולם וסדרי בראשית, אלא אין זה שינוי העולם מה שהתחיל להוליד בן ת"ק:
ומה שהקשה דהקושיא עדיין במקומה שהייחוס הק' אל קע"ה כמו יחוס הת"ק אל התתק"נ או קרוב לזה, אין זה קשיא, אף על גב שהיחוס הוא שוה - אין ראיה מן היחוס הזה, אבל הראיה כיון שמהרו תולדותן אחר המבול אף על גב שהיה חייהם בני ר' או ק"ץ - היו ממהרין להוליד בניהן, וזה ראיה על החולשה, כי כל זמן שהאדם הוא בתגבורת כחו והולך ומוסיף - אינו מוליד, כי כח הזרע הוא צריך לגדול כחו שלו, וכשאינו מוסיף בגדול כחו - הוא מוליד, ולפיכך המהירות להוליד ראיה על חולשת הכח, וכיון שהכח חלש היה מתמיה שאיך יתכן שיהיה מגביר כח תולדותו והוא בן ק' להוליד מאשה שלא הוליד ממנה עד היום, שזהו תגבורת כח לידה, והשתא יתורץ הכל. כלל הדבר - להוליד מאשה שלא הוליד עדיין הוא כמו שלא הוליד לגמרי, דסוף סוף אם יוליד עתה ולא הוליד קודם נראה תגבורת כח, וזהו פלא גדול:
בד"ה יש תמיהות כו' גם זו מהמכחישות היא כו' ונראה דודאי היא תמיה קיימת ומה שפרש"י הנעשה חסד זה לאחר הוצרך לזה דאל"כ לא הוי אפי' תמיה קיימת דמאי רבות' היא לכן פירש הנעשה חסד זה לאח' כו' וא"כ שפיר תמיה קיימת היא ומה שלא פי' הלבן מאה שנה יולד על אחר והוי תמיה מכחשת משום דמפרש דומיא ואם שרה הבת תשעים כו' שהוא בע"כ תמיה קיימת ודוק כנ"ל:
בד"ה ואעפ"י שדורות כו' שנתמעטו השנים נ"ב ול"נ דעיקר הקושי' הי' מתחילה כך אעפ"י שדורות הראשונים הולידו עד שהגיעו יותר מחצי ימיהם והגיעו לזקנה למה לא הוליד נמי אברהם לק' אעפ"י שהית' יותר מחצי ימיו והגיע לזקנה לכך תירץ שנתמעטו השני' ומה שהקשה שנח על פי הגזירה היה לא נ"ל כי לא היה בגזיר' אלא מה שנסתם מעיינו אבל מה שהוליד אחר ה' מאות לא היה בגזירה אלא בטבע ודוק ומה שכתב רש"י אח"כ שמיהרו תולדותיהן כו' ה"ק בתחילה לא היו ראויים להוליד מיד אלא לאחר ק' וק"ה שנים כי באותן השנים הי' בן מאה נער כבן י"ג עכשיו וכן לעונשים כדפרש"י לעיל ואח"כ נתמעטו השנים שהתחילו להוליד לל' שנים וק"ל והא ראי' שעכשיו מולידין לי"ד וט"ו ודוק ומאדם הראשון שהוליד מיד אין ראי' שהי' בגן עדן ומה שהוליד אברהם אח"כ לבן ק"ס שנים לק"מ כי עיקר התימה שזקן שנחלש פעולתו יוליד עם זקנה וזו היתה תמיהת שרה ואדוני זקן וק"ל מהרש"ל: