מפרשי רש"י על בראשית יז ה
| מפרשי רש"י על בראשית • פרק י"ז • פסוק ה' | >>
• א • ב • ה • ו • ח • י • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כב • כג • כה • כו •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְלֹא־יִקָּרֵ֥א ע֛וֹד אֶת־שִׁמְךָ֖ אַבְרָ֑ם וְהָיָ֤ה שִׁמְךָ֙ אַבְרָהָ֔ם כִּ֛י אַב־הֲמ֥וֹן גּוֹיִ֖ם נְתַתִּֽיךָ׃
רש"י
"כי אב המון גוים" - לשון נוטריקון של שמו ורי"ש שהיתה בו בתחלה שלא היה אב אלא לארם שהוא מקומו ועכשיו אב לכל העולם ואפילו רי"ש שהיתה בו מתחלה לא זזה ממקומה שאף יו"ד של שרי נתרעמה על השכינה עד שהוסיפה ליהושוע שנאמר (במדבר יג) ויקרא משה להושע בן נון יהושוע
רש"י מנוקד ומעוצב
כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם – לְשׁוֹן נוֹטָרִיקוֹן שֶׁל שְׁמוֹ (בראשית רבה מו,ז). וְרֵי"שׁ שֶׁהָיְתָה בוֹ בַּתְּחִלָּה, שֶׁלֹּא הָיָה אָב אֶלָּא לַאֲרָם שֶׁהוּא מְקוֹמוֹ (ברכות י"ג ע"א), וְעַכְשָׁיו אָב לְכָל הָעוֹלָם – לֹא זָזָה מִמְּקוֹמָהּ. שֶׁאַף יוֹ"ד שֶׁל "שָׂרַי" נִתְרַעֲמָה עַל הַשְּׁכִינָה עַד שֶׁהוֹסִיפָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יג,טז): "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ" (בראשית רבה מז א; סנהדרין ק"ז ע"א).
מפרשי רש"י
[ג] שאף יו"ד של שרה וכו'. וכך יש במדרש (ב"ר מז, א) אמרה יו"ד לפני הקב"ה מפני שהייתי קטנה מכל האותיות לקחת אותי מן שמה של צדקת, אמר לה הקב"ה בתחלה היית בשמה של נקיבה - בסוף, ועכשו תהיה בשמו של זכר בראש, ההוא דאמר (במדבר י"ג, ט"ז) "ויקרא משה להושע בן נון יהושע", עד כאן. פירוש המאמר הזה - דע כי הוויות התורה הם מקויימים נצחיים לא ישתנו, כי ענין התורה והוויותיה באים ממקום שהוא למעלה מן ההפסד, לכך האותיות בתורה שהם עם הצדיק ראוי להם הנצחיות, ולא השינוי, כי התורה לא תפול תחת השינוי, לכך היו"ד המורה על קטנות אין לה השינוי, ובפרט כאשר היא עם הצדיק, כי הצדיק בצד עצמו אין לו שינוי גם כן, לכך היו"ד נתרעמה כי ראתה שהיה לה שינוי, לכך אמר הקדוש ברוך הוא שיתן אותה בראש יהושע. וזה הענין הוא דבר נפלא מאוד למבין, כי הוייה הזאת הקטנות שהיה היו"ד - נתן בראש יהושע, והוא האמת, כי אות היו"ד בעצמה שהיתה אצל שרה בסוף האותיות - צרף הקדוש ברוך הוא לראש יהושע, כי תכלית הוייות האבות - שהוא אברהם ושרה - היה ראש לבנים, ונתקיים בזה "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה" (תהלים קי"ח, כ"ב), כי הווייה קטנה אצל הבונים שהם האבות - היתה לראש פינה: והבן למה באתה בראש יהושע דוקא היו"ד, [כי היו"ד יש לה חיבור אל האחדים, שאין חוזר למנות אחד עשר עד אחר עשרה. ויש לה חיבור גם כן אל מספר עשרות, שהרי תמנה - 'עשר עשרים שלושים'. ואל האבות שייך בהם האחדות, כי האב אחד והבנים הרבה, ולפיכך האותיות שהם תוספות בשם האבות, ואינם מעיקר השם - הם אותיות האחדים. ולפיכך היו"ד ראוי לאבות, שהרי היו"ד מתחבר עם האחדים - האבות, וראוי לבנים - מצד שהיו"ד עם מספר העשרות. ולפיכך כאשר רצה להעלות שרה למדריגה יותר גדולה נתן לה אות ה"א במקום היו"ד, שאין היו"ד לגמרי מן האחדים בעבור חיבור שלה אל מספר העשרות, ונתן אותה בראש יהושע. כי האבות הם אחדים, והבנים בהם ריבוי, והיו"ד בסוף האחדים ובראש הכללים שהם ריבוי. ומכל מקום אצל הבנים אות יו"ד מעלה, שהבנים כמו יהושע - שהם יחידי הדור - ובשביל כך הם קרובים אל מעלת האבות - נחשבים יחידים, לכך נתן בראשו אות יו"ד, שהיו"ד מתחברת עם אחדים גם כן, אף על גב שהיא מספר כלל. לכך היו"ד שהיתה באבות ובנקיבה בסוף, בעבור שראוי לאבות האחדים כמו שהם אחדים, והיו"ד - אף על גב שהיא מתחברת עם האחדים, מכל מקום היא מתחברת עם הכלל שהוא מספר הריבוי, לכך לא היתה באה רק בסוף בנקיבה, לפי שעיקר מעלת האבות שהם יחידים, והיו"ד אין בה יחידות גמור, לפיכך לא נתן רק בסוף בנקיבה. אבל אצל הבנים היתה בראש, ונתקיימה בזה 'אבן אשר מאסו הבונים היתה לראש פינה', וזהו קטנות היו"ד שאינה כמו שאר מספרים אחדים]. מפני כי הוא ראוי לה, בעבור כי פני יהושע כפני הלבנה (בבא בתרא דף עה.) "המאור הקטון" (לעיל א, טז), לכן נתנה לו היו"ד הקטנה מן שרה שהיא נקיבה, דומה גם כן לירח, שהוא כח נקבה:
בד"ה שאף יוד כו' הרי"ש של אברהם נ"ב וק"ק מה בכך שיתרעם הלא היו"ד בלאו הכי מתרעם ונ"ל דיו"ד אעפ"י שהתרעם מ"מ הקב"ה פייס' שנתנה בראש הצדיק יהושיע כדאית' במדרש מה שלא היה יכול לפייס הרי"ש ועי"ל היו"ד התרעם אעפ"י שהקב"ה חלקה ונתן הי"א אחת לה והי"א אחת לאברה' ואם היה לוקח רי"ש בלא חילוק איך היה מתרעם ודוק מהרש"ל: