יבמות נד ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
ביומי תליא מילתא אשת אח בבנים תליא רחמנא אלא פריך הכי מה לנדה ואשת אח שכן אין אוסרן מתירן תאמר באשת איש שאוסרה מתירה אלא אמר ר' יונה ואיתימא רב הונא בריה דרב יהושע אמר קרא (ויקרא יח, כט) כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות הוקשו כל העריות כולן לנדה מה נדה בהעראה אף כל בהעראה ואלא נדה דכתיבא גבי אשת אח למה לי לכדרב הונא דאמר רב הונא רמז ליבמה מן התורה מנין מנין הא כתיב יבמה יבא עליה אלא רמז ליבמה שאסורה בחיי בעלה מנין האי סברא היא מדאמר רחמנא לאחר מיתת בעלה שריא מכלל דבחיי בעלה אסורה ודלמא לאחר מיתת בעלה מצוה בחיי בעלה רשות אי נמי לאחר מיתת בעלה אין בחיי בעלה לא ולאו הבא מכלל עשה עשה אמר קרא (ויקרא כ, כא) ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא וכי אשת אחיו נדה היא אלא כנדה מה נדה אף על פי שיש לה היתר לאחר מכאן אבשעת איסורא בכרת אף אשת אח [נמי] אף על פי שיש לה היתר לאחר מכאן בבחיי בעלה בכרת אלא העראה דכתיבא גבי אחות אב ואחות אם למה לי לכדבעא מיניה רבינא מרבא גהמערה בזכור מהו בזכור משכבי אשה כתיבא אלא המערה בבהמה מהו אמר ליה אם אינו ענין להעראה דכתיבא גבי אחות אב ואחות אם דאתיא בהקישא מדרבי יונה דתנהו ענין להעראה דבהמה מכדי בהמה חייבי מיתות בית דין היא מאי טעמא כתיב להעראה דידה גבי חייבי כריתות לכתוב גבי מיתת בית דין ונילף מיתת ב"ד ממיתת ב"ד איידי דכוליה קרא לדרשא אתי כתיב ביה נמי הא מילתא לדרשא מאי דרשא דתניא (ויקרא יח, יב) ערות אחות אביך לא תגלה הבין מן האב בין מן האם אתה אומר בין מן האב בין מן האם או אינו אלא מן האב ולא מן האם ודין הוא חייב כאן וחייב באחותו מה אחותו ובין מן האב בין מן האם אף כאן בין מן האב בין מן האם או כלך לדרך זו חייב כאן וחייב בדודתו מה דודתו זמן האב ולא מן האם אף כאן מן האב ולא מן האם נראה למי דומה דנין איסור הבא מאליו מאיסור הבא מאליו ואל תוכיח דודתו שאין איסור הבא מאליו או כלך לדרך זה דנין קרובי האב מקרובי האב ואל תוכיח אחותו שקרובי עצמו תלמוד לומר ערות אחות אביך לא תגלה בין מן האב בין מן האם ערות אחות אמך לא תגלה בין מן האב בין מן האם למה לי למכתבא באחות אב למה לי למכתבא באחות אם אמר רבי אבהו צריכי דאי כתב רחמנא באחות אב שכן יש לה חייס אבל אחות אם אימא לא ואי כתב רחמנא באחות אם שכן ודאית אבל אחות אב אימא לא צריכא ודודתו דפשיטא ליה לתנא דמן האב ולא מן האם מנא ליה אמר רבא אתיא דודו דודו כתיב הכא (ויקרא כ, כ) ערות דודו גלה וכתיב התם (ויקרא כה, מט) או דודו או בן דודו יגאלנו מה להלן מן האב ולא מן האם אף כאן מן האב ולא מן האם והתם מנלן אמר קרא ממשפחתו יגאלנו משפחת אב קרויה משפחה חמשפחת אם אינה קרויה משפחה והדתנן אמרו לו מתה אשתך ונשא אחותה מאביה מתה ונשא אחותה מאמה מתה ונשא אחותה מאביה מתה ונשא אחותה מאמה מותר בראשונה ובשלישית ובחמישית ופוטרות צרותיהן ואסור בשניה וברביעית ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה ואם בא על השניה לאחר מיתת הראשונה מותר בשניה וברביעית ופוטרות צרותיהן ואסור בשלישית ובחמישית
רש"י
[עריכה]
ביומי תליא מילתא - אפי' אם מת האוסרה שפסקה דם בראייה ראשונה אסורה כל שבעה:
בבנים תליא - אם יש לה בנים אפילו מת אחיו:
אין אוסרן מתירן - אין כח באוסר להתיר אלא דבר אחר מתירה ימים מתירין את הנדה ואשת אח כשהוא ערירי:
הוקשו כל העריות לנדה - שהרי כאן הוקשו כולן זו לזו ונדה כתובה בפרשת עריות הלכך בהעראה ילפינן כולהו מנדה:
נדה דכתיב גבי אשת אח - דילפינן מיניה לעיל העראה לאשת אח מנדה:
בחיי בעלה - אם גירשה אחיו:
ולאו הבא מכלל עשה עשה - אבל כרת ליכא:
משכבי אשה - וכיון דבאשה הוי העראה משכב ממילא איתסרא בזכור דהא בזכור כתיב משכבי אשה:
המערה בבהמה - שלא גמר ביאתו:
ואחות אב ואחות אם - לאו מחייבי מיתות הן דלא כתיבא בהו מיתה:
ליכתבה במיתת בית דין - כגון באמו וחמותו ולימא נמי אם אינו ענין להו דאתיא בהיקישא דר' יונה תנהו ענין לבהמה:
איידי דכוליה קרא - דכתיב באחות אב ואחות אם בפרשת קדושים תהיו לדרשא אתא כדתניא לקמן כתיב ביה נמי העראה בלא צורך לדרשא דבהמה:
ערות אחות אביך - קרא דאחרי מות קמא נקט:
בין שהיא אחות אביך - מן האב בין מן האם:
מה אחותו בין מן האב בין מן האם - דכתיב בת אביך או בת אמך:
מה דודתו מן האב ולא מן האם - שאם היה דודו אחי אביו מן האם ולא מן האב אין אשתו עליו ערוה ולקמן בעי מנלן:
דודתו אין איסורה בא עליו מאליו - אלא על ידי קדושי דודו:
ולא תוכיח אחותו - וכיון דלא נפקא לן מדינא תלמוד לומר מקרא שני בפרשת קדושים תהיו ערות אחות אביך ואחות אמך לא תגלה ואין צריך להזהיר שכבר הזהיר ולא הוה ליה לאשמועינן אלא עונש כדעבד באשת אח ובאחותו איש כי יקח אחות אביו ואחות אמו עונם ישאו וקרא יתירא הוא לרבות אחות אביו מן האם ואחות אמו מן האם:
למה לי למכתב - האי קרא יתירא בתרוייהו לכתוב בחדא ותיתי אידך מינה:
יש לה חייס - דמשפחת אב קרויה משפחה דכתיב ויתילדו על משפחותם לבית אבותם (במדבר א):
אחות אם ודאי - קרובתו אבל אחות אב שמא ח"ו אין זה אביו:
מה להלן מן האב - אם אחי אביו מן האב הוא הוי קרוב לענין גאולה יותר ומצות גאולה מוטל עליו יותר מקרובי האם אף כאן מן האב ולא מן האם: ה"ג ממשפחתו יגאלנו משפחת אב קרויה משפחה כו':
והא דתנן אמרו לו מתה אשתך כו' - כגון דינה בת לאה מיעקב ויוכבד בת לאה מחצרון ושרה בת חצרון מקטורה ורבקה בת קטורה מבתואל ומלכה בת בתואל מחנה וראובן נשא את מלכה והלך למדינת הים אמרו לו מתה אשתך ונשא את רבקה שהיא אחותה מאביה חזרו ואמרו לו מתה רבקה ונשא את שרה אחותה מאמה אמרו לו מתה שרה ונשא את יוכבד אחותה מאביה אמרו לו מתה יוכבד ונשא את דינה אחותה מאמה חזרו ואמרו לו כולן קיימות:
מותר בראשונה - במלכה אשתו:
ובשלישית - שרה לפי שרבקה לא היו קדושיה קידושין וביאתה באונס הוא ומותר בשרה אחותה דתנן (לקמן דף צז.) נושאין על האנוסה:
ובחמישית - דינה ואע"פ שהיא אחות יוכבד הרביעית לפי שביאת יוכבד פיתוי היא ואינה קידושין מפני שהשלישית היו קידושיה קידושין:
ופוטרות צרותיהן - אם מת וחלצו האחין לאחת מהן פוטרות צרותיהן:
ואסור בשניה - מפני הראשונה וברביעית מפני השלישית:
תוספות
[עריכה]
אלא רמז ליבמה שאסורה בחיי בעלה מנין. דכיון דשריא רחמנא אחר מיתה אין סברא לומר דאסירא בחיי בעלה דלא מיסתבר שהיה בא הכתוב לומר דאתי עשה ודחי לא תעשה שיש בו כרת אי לאו דמוכח קרא בהדיא:
בזכור מהו. הא דלא יליף זכור ובהמה מהקישא דרבי יונה משום דאת מקורה הערה כתיב והנהו לא שייך בהו מקור ועוד דאפסקינהו בקרא דמולך אי נמי משום דזכור ובהמה לא חשיב ביאה דאין דרך ביאה בכך ולהכי בפרק ארבע מיתות (סנהדרין נד:) צריך אזהרה ועונש לשוכב ונשכב בזכור אע"ג דבעלמא לא בעי קרא לחייב האשה הנשכבת:
אמרו לו מתה אשתך כו'. בתלתא הוה סגי אלא קמ"ל דאף על פי שיש ערבוב שכל חמשתן שלשלת אחוה וצריך להוציא האסורות לא גזרינן הנך דשרינן אטו הנך דאסירן:
צרותיהן. איצטריך אע"ג דס"ד דמוטב שיחלוץ הצרות גזירה שלא יחלוץ לשניה או רביעית:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/יבמות/פרק ו (עריכה)
יג א מיי' פ"ד מהל' איסורי ביאה הלכה א', סמ"ג לאוין קיד ועשין רמג:
יד ב מיי' פ"א מהל' איסורי ביאה הלכה א', ומיי' פ"ב מהל' איסורי ביאה הלכה א':
טו ג מיי' פ"א מהל' איסורי ביאה הלכה י"ד:
טז ד מיי' פ"א מהל' איסורי ביאה הלכה ט"ז:
יז ה מיי' פ"ב מהל' איסורי ביאה הלכה ה', סמ"ג לאוין קד, טור ושו"ע אה"ע סי' ט"ו סעיף ט"ז:
יח ו מיי' פ"ב מהל' איסורי ביאה הלכה ב', טור ושו"ע אה"ע סי' ט"ו סעיף י':
יט ז מיי' פ"ב מהל' איסורי ביאה הלכה ב', טור ושו"ע אה"ע סי' ט"ו סעיף ח':
כ ח מיי' פ"א מהל' נחלות הלכה ו', סמ"ג עשין צו, טור ושו"ע חו"מ סי' רע"ו סעיף ד':
ראשונים נוספים
הא דאמר רב הונא רמז ליבמה [בחיי בעלה] שאסורה מן התורה מנין. קשיא לי, הא הכל היו בכלל איסור אשת אח כשפרט לך הכתוב אשת אח שאין לה בנים לאחר מיתת בעלה דשריא ומצוה הא שאר כל הנשים כדקיימן קיימן דאי לא תימא הכי אלא איילונית ואשת אחיו שלא הי' בעולמו נימא דשריין אע"ג דפטרינהו רחמנא מיבום.
ואיכא למימר, כשפרט הכתוב אשת אח שאין לה בנים לאחר מיתת בעלה דמצוה גלי שאין בכלל איסור אלא אשת אח במקום דליכא צד יבום דהיינו יש לה בנים בחיי בעלה אבל אין לה בנים אפילו בחיי בעלה כיון שאלו עמדה אצלו סופה להתיבם מתחלה לא חל עלי' שם אשת אח כלל ואם תאמר יש לה בנים לאחר מיתת בעלה למה לי לרבוי' לקמן (יבמות דף נ"ה) ההיא לא קשיא מידי דכל שמא דאישות צריך לרבויי' בלאחר מיתה כיון שנעקר ממנו אותו השם וכן הצריכו רבוי לאשת אביו ולכלתו בפרק ד' מיתות (סנהדרין דף נ"ג ונ"ד) אבל איילונית וסריס ליכא בהו צד יבום ואשת אחיו שלא הי' בעולמו כיון דאיכא דין יבום גמור ואמר רחמנא לא ייבם ש"מ באיסורי' קאי שהרי מתחלתה לא נראית לו וחל עלי' שם אשת אח, כנ"ל.
עוד יש לומר, כיון שכשפרט לך הכתוב אשת אח שאין לה בנים למצוה פרט א"א לומר הא שאר כולהו כדקיימי קיימי אלא שארא דעלמא רשות נינהו ומיהו כיון דרבי רחמנא לאסורה קמייתא אשת אח בחיי בעלה ולאחר מיתה וכן אשת אח מן האם שמע מינה דכל שלא במקום מצוה כדקיימי קיימי ומנייהו גמרינן לאיילונית וסריס ושלא היה בעולמו ולכל אשת אח שלא במקום מצוה דבכרת.
והא דתניא בסיפרא (קדושים פי"ב) איש פרט לקטן אשר יקח את אשת אחיו באשת אחיו מאביו הכתוב מדבר אתה אומר באשת אחיו מאביו הכתוב מדבר או אינו אלא באשת אחיו אפילו מאמו הדין נותן הואיל ואמר אחות אמו ואחות אביו ואמר אשת אחיו מה אחות אמו ואחות אביו בין מאב בין מאם אף אשת אחיו בין מאב בין מאם ת"ל נדה היא לא אמרתי אלא באשת אח שהיא כנדה מה נדה יש לה איסור ויש לה התר אף אשת אח יש לה איסור ויש לה התר איזו היא אשת אח שיש לה איסור ויש לה התר זו אשת אחיו מאביו אם יש לה בנים אסורה אין לה בנים מותרת הכי קתני באשת אחיו מאביו כתיב ואסרה הכתוב כשיש לה בנים לאחר מיתת בעלה או אינו אלא לרבות אפילו אשת אח מן האם שלא תאמר לא אסר הכתוב אלא מן האב בחיי בעלה והדין נותן לרבות אותה שהרי מצינו שנקראת אחותו הלכך נקרא אחיו נמי לאסור אשתו אלא משום שאין ללמוד משם לגמרי הוצרך הכתוב לרבותה ת"ל נדה היא לא רבה הכתוב כאן אלא מן האב וזו היא בחיי בעלה ואפשר שזו הברייתא היא ששנוי' כאן בגמרא ונשתבשה שם.
אלא המערה בבהמה מהו. אי קשיא ההיא נמי מהיקישא דר' יונה נפקא דהא בהמה התם כתיבא ויש לומר כשהוקשו לנדה דומיא דנדה במינן אבל שלא במינן אינן בכלל.
והא דתנן אמרו לו מתה אשתו ונשא אחותה וכו' . איכא דמקשי למה לי' לתנא למחשב כי רוכלא ליתני תלתא ומותר בראשונה ובשלישית ואסור בשני' ופריק סד"א כיון דנפישי ערבוביא איכא הכא ויבא ויבטל את השורה קמ"ל.
אלא רמז ליבמה שאסורה בחיי בעלה מנין: כלומר כשגרשה אחיו. ואף על גב דכתיב ערות אשת אחיך לא תגלה, הוה אמינא דוקא בעודה אשת אחיו ומכיון שנתגרשה כבר נתבטל אותו שם, דומיא דאשת איש דלכשנתגרשה או נתאלמנה שריא. ולקמן (נה, א) נמי אצטריכא לרבויי לאיסורא אשת אח שיש לה בנים לאחר מיתת בעלה, וטעמא כיון שנעקר ממנה אותו שם. וכן הצריכו רבויי לאשת אביו ולכלתו בפ"ד מיתות (סנהדרין נד, א).
הא דבעינן המערה בבהמה מהו: איכא למידק והא בהמה בפרשת עריות היא דכתיבא (ויקרא יח, כג) ואף היא תיפוק לן מהיקשא דר' יונה. ויש לומר דלא הוקשו לנדה אלא בת מינה, אבל בהמה דלא בת מינה לא (רמב"ן).
והא דתנן אמרו לו מתה אשתו כו': ואם תאמר למה ליה לתנא למיחשב כל הני ליתני תלתא ומותר בראשונה ובשלישית ואסור בשניה. יש לומר סלקא דעתך כיון דנפישי ערבוביא איכא הכא ויבא ערבוב ויבטל את השורה קא משמע לן דלא (רמב"ן).
דמה ליבמה שאסורה מן התורה בחיי בעלה מניין פי' בחיי בעלה אם גרשה וכדפרש"י ז"ל דכשל' גרשה היינו קרא גופיה דאיסור אשת אח אבל נתגרשה איכא למימר דלא קרינן ביה אשת אח דהא באחות אשה אצטריך למכתב בחייה כל שבחייה וכן גבי אשת אב וכלתו איצטרך קרא לאוסרם לאחר שיצאו מאישות' כדאי' בפ' ד' מיתות:
סברא הוא פי' סברא הוא לאוכוחי מן המקרא גופיה כדמפרש ואזיל דאלו מסברא בעלמא לא קטלי נפשא ולא מחייבי כרת דאמרינן התם ורוצח גופיה מנ"ל סברא הוא וכדפרישית בדוכתא מר' הר"ם:
מדאמר רחמנא לאחר מיתת בעלה שריא מכלל דבחיי בעלה אסורה ופרכי' ואימ' לאחר מיתת בעלה מצוה בחיי בעלה רשות א"נ לאחר מיתת בעלה אין מחיים לא ולאו הבא מכלל עשה עשה פי' ומנא לן דאית בהן כרת וק"ל היאך אפשר לדונן בלאו הבא מכלל עשה והלא אין עיקר שאלתינו באשת אח שגרשה אלא משום דסבירא לן דכל שיצאה מאישותו אין שם אשת אח עליו וכגון דאצטריך קרא למשרי יבמה שאין לה בנים לאחר מיתת בעלה מכלל דאפילו כשאינה תחתיו אסר רחמנא וכלן היו בכלל איסור אשת אח חוץ יבמה במקום מצוה וכל שבחייה דליכא מצוה א"נ לאחר מיתה כשאינה עולה ליבום מן התורה כגון שיש לה בנים או אילונית או אשת סריס או שהיה ערוה או צרת ערוה כלן בכלל איסור אשת אח בכרת והיינו סברא דאמרי' לעיל דמוכח קרא וי"ל דאלו יצאתה יבמה שאין לה בנים לאחר מיתה להתר של רשות היו מוכחי' שפיר דכלן היו מכלל איסור אשת אח אבל סבר תלמודא דכיון דלמצוה יצאת' דילמא כל שאינה תחתיו אינה בכלל אשת אח לאיסורה וכי אצטריך קרא ליבמה שאין לה בנים היינו ממצות יבום והיינו דאמרי באידך תירוצא דדילמא לאחר מיתת בעלה אין כלום דליכא למימר לכללי' אהדריה לאיסור כלו' ואי איכא למידק ביה איסורא היינו מאידך דויקיא דנפיק מאידך מיבמה לאחר מיתה וה"ל לאו הבא מכלל עשה וא"ת ואי מההיא אפילו לאו הבא מכלל עשה ליכא דהכי דייקי' לאחר מיתת בעלה מצוה הא בחיי בעל' רשות כדדייקי' בלישנא קמא י"ל דאה"נ ולרבותא נקיט ליה דאפי' תימא דכיון דביבמה יבא עליה איכא התרא ואיכא מצוה דנידוק מאיסורה ונימא דבחיי איסורה ליכא אלא לאו הבא מכלל עשה:
מה נדה אעפ"י שיש לה התר לאחר כן פי' אחר פסיקת הדם ושפיכת דמים ובשעת איסור' בכרת פי' כדקי"ל הדוה בנדתה שהיא כנידה בכרת עד שתבא במים ואף אשת אח אעפ"י שיש לה התר לאחר מכאן בחיי בעלה בכרת וא"ת הא ודאי שפיר משמע מהכא דכי איכא איסורא דאשת אח דלא הוי לאו ולא עשה אלא כרת ומיהו מ"ל דבחיי בעלה איכא איסור בשגירשה דהא אכתי א"ל לאחר מיתת מצוה הא בחיי בעלה רשות כדאמרי' לעיל ותו הניחא בחיי בעלה לאחר מיתת בעלה כשיש לה בנים וכל שאינה עולה ליבום מנין שהוא בכרת וי"ל דכי כתב רחמ' נדה היא לדרש' לאו בהדיא כתביה אלא ודאי לדרשא גמורא לאשמועינן דנידוק הכי יבמה יבא עליה מצוה הא כל דליכא מצות יבום אפי' התר ליכא אלא הרי הוא באיסור בין מחיים בין לאחר מיתה כשם שאין התר לנדה אלא במצות טבילה כנ"ל:
המערה בבהמה מהו וא"ת והא בהמה בפ' עריות וא"כ שפיר נפקא לן מהיקישא דר' יונה י"ל דדילמא לא יצאת' נידה מן הכלל ללמד אלא על ביאה שהיא במינה ולא על בהמ' דלאו בת מינה. דודתו מן האב ולא מן האם והא דתני אמרו לו פי' שלא חייב הכתוב באשת אחי אביו אלא כשהוא אחי אביו מן האם והא דתני' אמרו לו וכו' פי' כי השלישית אחות מן האם לשני' וא"ה לא הוה שריא לה אלא מפני שלא תפסו קדושין בשניהם שהיא אחותה היתה השלישית אסורה ובודאי דמ"ה ליכא למדרש מינה שתהא אחות אשתו מן האם אסורה עליו מן התורה כדבעי הכא מדאורייתא מנא לן דכולה סוגיא בהכי אלא דאנן קיימא לן שפיר והכ' סוגי' בכולי' תלמודא דאחות אשתו מן האם אסורה מן התורה ונקטי' מתני' בידן לסימנ' בעלמא וא"ת ולמה לי למתני' לאורוכי כולי האי ולמנקטיה בה' נשי' דהא בג' נשים הוה סגי ליה ותר"י ז"ל דמהו דתימא דהכי הוו נשים טובא נפישא ערבוביא וליתסרו כלהו מדרבנן משום גזירה קמ"ל:
מתוך: תוספות רי"ד על הש"ס/יבמות/פרק ו (עריכה)
א' המערה וא' כו' אמר עולא מנין להעראה מה"ת דכתיב את מקורה הערה מכאן להעראה מה"ת אשכחן נדה שאר עריות מנין אר"י ואיתמא ר"ה ברי דרי' א"ק כי כל אשר יעשה מכל התועבות האנה ונכרתו הוקשו כל עריות כולן לנדה מה נדה בהעראה אף כל העריות נמי בהעראה:
בעי' מיני' רבינא מרבא המערה בזכור מהו בזכר משכבי אשה כתיב אלא הערה בבהמה מהו אם אינו ענין להעראה גבי אחות אב ואחות אב ואחות אם דאיתא בהיקשא דר"י תנהו ענין להעראה בבהמה:
מה לאחות אב שכן איסור הבא מאליו והקשה ה"ר יהודה בר נתן אמאי לא שמעינן כל שאיסורו בא מאליו ולא ע"י קדושין מאחות אב והני דעל ידי קדושין שבידו לרבות ניליף מאשת אח. וי"ל כיון דמ"מ אצטריכו ריכו תרווייהו למילף עדיפא לן לאתויי מבינייא ועוי"ל דהא אי קאמר הכי הוה פרכינן אשת איש מנ"ל דמאשת אח לא מצינן למילף אשת איש שיש לה היתר בחיי בעלה משא"כ באשת אח אבל לקמן בסמוך בעי למילף מבינייא דנדה ואשת אח דנדה יש לה היתר בחיי בעלה ומ"מ פריך שפיר תלמודא מה לנדה ואשת אח שאין להם היתר בחיי אוסרן. נדה בשעת הדם ואשת אח בחיי בעלה:
מתוך: תוספות חד מקמאי על יבמות/פרק ו (עריכה)
תניא ערות אחות אמך לא תגלה בין מן האב בין מן האם. (ומן האם). אשה אל אחותה לא תקח בין מן האב בין מן האם ערות אחי אביך לא תגלה אל אשתו לא תקרב דודתך היא מן האב ולא מן האם דאתייא דודו [דודו] כתיב הכא דודתך היא וכתיב התם או דודו או בן דודו יגאלנו מה להלן מן האב ולא מן האם דכתיב ממשפחתו יגאלנו ומשפחת אב קרויה משפחה ומשפחת אם אינה קרויה משפחה ומה שכתב הרב אלפס בענין העראת אשה לבעלה כבר כתבתי בקדושין סברת האחרים תוספת על סברת הרב ז"ל ולפי סברת הרב ז"ל משמע דביאה בלא חופה קונה ליורשה וליטמא לה ובפ' נערה שנתפתתה (כתובות מ"ח:) תניא נמי או שהיתה לה חצר בדרך ונכנסה עמו לשם נשואין אע"פ שכתובתה בבית אביה ומתה בעלה יורשה. בד"א לירושתה אבל לתרומה אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה