חוק הדרכונים
מראה
חוק הדרכונים, תשי״ב–1952
2000244
חוקים קודמים: פקודת הפספורטים: חא״י כרך ב׳ פרק ק״ד, עמ׳ 1050; ע״ר 1937, תוס׳ 1, 116. פקודת הפספורטים, 1934: ע״ר 1934, תוס׳ 1, 232; 1938, תוס׳ 1, 38; 1948, תוס׳ 1, 2. חוק חדש: ס״ח תשי״ב, 260; תשי״ז, 142; תשכ״ו, 70; תשכ״ט, 44; תשמ״ז, 40; תשס״ב, 128; תש״ע, 271; תשע״ו, 1159; תשע״ז, 436, 1004; תשפ״ג, 404.
פירושים
בחוק זה –
”דרכון“ פירושו – דרכון ישראלי שאינו דרכון דיפלומטי ואינו דרכון שירות;
”תעודת מעבר“ פירושו – תעודת זהות ומסע ישראלית שאינה דרכון;
”השר“ פירושו – שר הפנים.
למי ניתן דרכון או תעודת מעבר
(א)
דרכון יינתן לאזרח ישראלי לפי בקשתו.
(ב)
תעודת מעבר תינתן –
(1)
למי שאינו אזרח ישראלי או למי שאזרחותו בלתי מוגדרת או מסופקת;
(2)
במקרים מיוחדים – לאזרח ישראלי לפי בקשתו.
חובת השימוש בדרכון ישראלי [תיקון: תשס״ב]
אזרח ישראלי יציג, בעת כניסתו לישראל ובעת יציאתו ממנה, לפני קצין ביקורת הגבולות, דרכון ישראלי או תעודת מעבר ישראלית; השר רשאי, בנסיבות מיוחדות, לאשר כניסה ויציאה של אזרח ישראלי על סמך הצגת דרכון או תעודת מעבר אחרים.
על שם מי ניתן דרכון או תעודת מעבר [תיקון: תשי״ז, תשמ״ז]
(א)
דרכון או תעודת מעבר ניתנים ליחיד; השר רשאי להתיר צירופו של קטין שלא מלאו לו שבע עשרה שנים לדרכון או לתעודת מעבר של אחד מהוריו.
(ב)
השר רשאי להתיר צירופו של אדם שלא מלאו לו שבע עשרה שנה לדרכון או לתעודת מעבר של אדם אחר, אף שאיננו אחד מהוריו של המצורף ובלבד שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות צירוף כאמור.
(ג)
השר רשאי להתיר הוצאתם של דרכון או של תעודת מעבר לקבוצת בני־אדם לשם נסיעה בצוותא.
תקופת תקפו של דרכון [תיקון: תשכ״ט, תשס״ב, תשע״ז, תשע״ז־2, תשפ״ג]
(א)
תקופת תוקפו של דרכון היא עשר שנים מיום שניתן, ואולם אזרח ישראלי שלא השתקע בישראל רשאי השר להעניק לו דרכון לתקופה הקצרה מעשר שנים או תעודת מעבר; השר רשאי להורות על הנפקת דרכון מסוים או סוג מסוים של דרכונים, לתקופה קצרה מעשר שנים.
(ב)
קבע השר לדרכון תקופה קצרה מעשר שנים, רשאי הוא להאריכה לתקופות נוספות, ובלבד שסך כל תקופות תוקפו של הדרכון לא יעלה על עשר שנים מיום שניתן.
(ג)
ההוראות לפי סעיפים קטנים (א) ו־(ב) יחולו בכפוף להוראות סעיף 5א לחוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התש״ע–2009.
תקופת תקפה של תעודת מעבר [תיקון: תשמ״ז, תשס״ב, תשע״ו]
(א)
תקופת תוקפה של תעודת מעבר היא חמש שנים מיום שניתנה, ואולם רשאי השר להורות על הנפקת תעודת מעבר מסוימת או סוג מסוים של תעודות מעבר לתקופה קצרה מחמש שנים.
(ב)
קבע השר לתעודת מעבר תקופה קצרה מחמש שנים, רשאי הוא להאריכה לתקופות נוספות, ובלבד שסך כל תקופות תוקפה של התעודה לא יעלה על חמש שנים מהיום שניתנה.
שיקול דעת השר [תיקון: תש״ע, תשע״ז־2, תשפ״ג]
(א)
השר רשאי, לפי שיקול דעתו –
(1)
לסרב ליתן דרכון או תעודת מעבר, ולסרב להאריכם;
(2)
לקבוע תנאים למתן דרכון או תעודת מעבר ולהארכתם;
(3)
לבטל דרכון או תעודת מעבר שניתנו או לקצר את תקופת תקפם, ולצוות על החזרתם;
(4)
לסייג, בין בזמן מתן דרכון או תעודת מעבר ובין לאחר מכן, את הארצות שביחס אליהן יהיה להם תוקף;
(5)
לקבוע כי דרכון או תעודת מעבר יכילו אמצעי זיהוי ביומטריים, נתוני זיהוי ביומטריים או חומר מחשב אחר; לעניין זה –
”אמצעי זיהוי ביומטריים“ ו”נתוני זיהוי ביומטריים“ – כהגדרתם בחוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התש״ע–2009;
”חומר מחשב“ – כהגדרתו בחוק המחשבים, התשנ״ה–1995.
(ב)
(בוטל).
כללים למתן דרכונים בחוץ לארץ [תיקון: תשכ״ו]
(א)
השר, באישור הממשלה ולאחר התייעצות עם ועדת הפנים של הכנסת, רשאי לקבוע בתקנות את המקרים שבהם לא יינתן דרכון לאזרחים ישראליים הנמצאים בחוץ לארץ ולא יוארך תקפו של דרכון שבידם, אלא לצורך שיבתם לישראל, זולת אם יש נסיבות המצדיקות, לדעת השר, מתן דרכון או הארכת תקפו אף שלא לצורך שיבתם לישראל.
(ב)
אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי לגרוע מסמכויות השר לפי סעיף 6.
סמכות ליטול דרכון ותעודת מעבר [תיקון: תשכ״ו]
השר רשאי לדרוש מבעל דרכון או תעודת מעבר שימציא את הדרכון או את תעודת המעבר לידיו, או למי שצויין בדרישה, למטרות אלה, כולן או מקצתן:
(1)
גניזת הדרכון או תעודת המעבר אם פקע תקפם;
(2)
חידושם אם נתבלו;
(3)
שינוי הרשום בהם;
(4)
בדיקתם;
ובלבד שלא ייעשה שינוי ברשום בדרכון או בתעודת מעבר אלא לאחר שניתנה לנוגע בדבר הזדמנות נאותה להשמיע את דבריו.
חובת בעל מסמך נסיעה [תיקון: תשע״ו]
אדם שניתן לו דרכון או תעודת מעבר (בחוק זה – מסמך נסיעה), חייב לנקוט אמצעים סבירים לשם שמירה על מסמך הנסיעה ולשם מניעת שימוש לרעה בו.
אבדן או גניבה של מסמך נסיעה [תיקון: תשמ״ז, תשע״ו]
(א)
אדם שאיבד מסמך נסיעה או שנגנב ממנו מסמך נסיעה ימסור הצהרה בכתב על כך, תוך זמן סביר מהיום שנודעה לו עובדת האבידה או הגניבה, ללשכת רשות האוכלוסין וההגירה ואם ארע הדבר מחוץ לישראל ימסור את ההצהרה לנציגות הדיפלומטית או הקונסולרית של ישראל הקרובה למקום האירוע.
(ב)
מסמך נסיעה שבעלו מסר הצהרה כאמור בסעיף קטן (א) יהא בטל עם מסירת ההצהרה כאמור.
חובת מסירת דרכון או תעודת מעבר
אדם שמצא דרכון או תעודת מעבר ימסור אותם לתחנת משטרה תוך שבעה ימים מהיום שמצאם.
ענשים [תיקון: תשכ״ו, תשמ״ז]
(א)
אדם שעשה אחת מאלה:
(1)
זייף דרכון או תעודת מעבר, הוסיף, שינה, מחק, תלש, או השחית בדרך כלשהי רישום או חותמת בהם, בלא שהוסמך לכך כדין, או עשה פעולה המכוונת לזיוף, להוספה, לשינוי, למחיקה, לתלישה או להשחתה כאמור;
(2)
השתמש או החזיק בדרכון או בתעודת מעבר שזויפו או שנעשו בהם ללא רשות הוספת רישום, מחיקתו או שינוי בו, ולא הוכיח כי השימוש או ההחזקה היו בתום לב;
(3)
השתמש שלא כחוק בדרכון או בתעודת מעבר שאינם שלו או שאין שמו מפורש בהם;
(4)
הניח לאדם אחר להשתמש שלא כחוק בדרכונו או בתעודת המעבר שלו, ואין שמו של אותו אדם אחר מפורש בהם;
(5)
מסר, ביודעין, הודעה כוזבת בפרט חשוב לשם קבלת דרכון או תעודת מעבר, או לשם הארכתם, שינוים או תיקונם,
דינו – מאסר עד שנתיים או קנס עד חמש מאות לירות או שני הענשים כאחד.
(ב)
אדם שסירב או התרשל –
(1)
להחזיר דרכון או תעודת מעבר לאחר שנצטווה להחזירם;
(2)
למסור לתחנת משטרה דרכון או תעודת מעבר שמצא;
(3)
למלא אחר דרישה להמציא דרכון או תעודת מעבר כאמור בסעיף 6ב,
דינו – מאסר עד שלושה חדשים או קנס עד מאתיים לירות או שני הענשים כאחד.
העברת סמכויות
(א)
השר רשאי להעביר לאחר את סמכויותיו לפי חוק זה, כולן או מקצתן, פרט לסמכות לבטל דרכון ולסמכות להתקין תקנות. הודעה על העברת סמכויות תפורסם ברשומות.
(ב)
מי שרואה עצמו נפגע על ידי החלטה לפי סעיף 6 פסקאות (1), (2) או (3) שניתנה על פי העברת סמכות מן השר, רשאי לפנות אל השר לקבלת הכרעתו הסופית.
ביצוע ותקנות [תיקון: תשכ״ו]
השר ממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי להתקין תקנות בכל ענין הנוגע לביצועו, ובכלל זה בעניין צורתם של דרכון ושל תעודת מעבר, הפרטים שיפורטו בהם והשינויים של פרטים כאלה, וכן בעניין האגרות שישולמו בעד שירותים לפי חוק זה.
פורסמו תקנות הדרכונים, תש״ם–1980.
ביטול ואישור תוקף
פקודת הפספורטים, 1934 – בטלה. התקנות שבתוספת לפקודה האמורה וכן תקנות, צווים והודעות שנעשו ותעודות שניתנו לפי הפקודה האמורה, יעמדו בתקפם כאילו נעשו וניתנו לפי חוק זה.
תחילת תוקף
תקפו של חוק זה הוא מיום כ״א בתמוז תשי״ב (14 ביולי 1952).
נתקבל בכנסת ביום ט״ו בתמוז תשי״ב (8 ביולי 1952).
- דוד בן־גוריון
ראש הממשלה - משה שפירא
שר הפנים - יוסף שפרינצק
יושב ראש הכנסת
ממלא מקום נשיא המדינה
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.