גיטין פו ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
ודוקא כתב ידו ועד אאבל כתב סופר ועד לא ושמואל אמר אפי' כתב סופר ועד שהרי שנינו כתב סופר ועד כשר ורב מי דמי התם תינשא לכתחילה הכא דיעבד ושמואל לא קשיא הא בספרא דמובהק והא בספרא דלא מובהק וכן אמר ר' יוחנן (כתב ידו שנינו) אמר ליה רבי אלעזר הרי יש עליו עדים אמר ליה אסיפא זימנין אמר רב תצא זימנין אמר רב לא תצא הא כיצד יש לה בנים לא תצא אין לה בנים תצא מתיב מר זוטרא בר טוביה בוכולן שהיו בהן ספק קידושין או ספק גירושין הרי אלו חולצות ולא מתיבמות כיצד ספק קידושין זרק לה קידושין ספק קרוב לה ספק קרוב לו זהו ספק קידושין ספק גירושין כתב בכתב ידו ואין עליו עדים יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד הרי זה ספק גירושין ואי אמרת לא תצא צרתה אתיא ליבומי תתיבם ואין בכך כלום חששא דרבנן היא לוי אמר לעולם לא תצא וכן אמר ר' יוחנן גלעולם לא תצא וכן אמר להו ר' יוחנן לבני ר' חלפתא דמן הונא הכי אמר אבוכון לעולם לא תצא וקרצית שבעמיר אינה פוסלת במי חטאת מאי קרצית אמר אביי דידבתא דביני כיפי מתיב רב דניאל בר רב קטינא דכל העופות פוסלין במי חטאת חוץ מן היונה מפני שמוצצת ואם איתא ניתני חוץ מיונה וקרצית לא פסיקא ליה דגדולה לא פסלה וקטנה פסלה ועד כמה אמר ר' ירמיה ואיתימא ר' אמי עד כזית:
ר' אלעזר אומר אף על פי וכו':
אמר רב יהודה אמר רב הלכה כר' אלעזר בגיטין כי אמריתה קמיה דשמואל אמר האף בשטרות ורב סבר בשטרות לא הא קתני וגובה מנכסים משועבדים רבי אלעזר תרתי אמר ורב סבר כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא וכן אמר ר' יעקב בר אידי אמר ר' יהושע בן לוי הלכה כר' אלעזר בגיטין ורבי ינאי אמר אפילו ריח הגט אין בו ורבי ינאי לית ליה דר' אלעזר הכי קאמר לרבנן אפילו ריח הגט אין בו וכן אמר ר' יוסי בר' חנינא אמר ריש לקיש הלכה כרבי אלעזר בגיטין ור' יוחנן אמר אפילו ריח הגט אין בו לימא ר' יוחנן לית ליה דר' אלעזר הכי קאמר לרבנן אפילו ריח הגט אין בו שלח ליה ר' אבא בר זבדא למרי בר מר בעי מיניה מרב הונא הלכה כר' אלעזר בגיטין או אין הלכה אדהכי נח נפשיה דרב הונא אמר ליה רבה בריה הכי אמר אבא משמיה דרבא הלכה כר' אלעזר בגיטין ורבותינו הבקיאין בדבר הלכה משום רבינו אמרו הלכה כר' אלעזר בגיטין דאמר רב חמא בר גוריא אמר רב הלכה כר' אלעזר בגיטין איכא דאמרי וחברינו הבקיאין בדבר הלכה ותלמידי רבינו משום רבינו אמרו הלכה כרבי אלעזר בגיטין דאמר רב חסדא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב הלכה כרבי אלעזר בגיטין וכן כי אתא רבין אמר ר' אלעזר אמר רב הלכה כרבי אלעזר בגיטין:
מתני' ושנים ששלחו שני גיטין שוין ונתערבו נותן שניהם לזו ושניהם לזו לפיכך אבד אחד מהן הרי השני בטל זחמשה שכתבו כלל בתוך הגט איש פלוני מגרש פלונית ופלוני פלונית והעדים מלמטה כולן כשרין וינתן לכל אחת ואחת היה כותב טופס לכל אחד ואחד והעדים מלמטה את שהעדים ניקרין עמו כשר:
גמ' מאן תנא אמר ר' ירמיה דלא כר' אלעזר דאי ר' אלעזר כיון דאמר חעדי מסירה כרתי הא לא ידעי בהי מינייהו קא מגרשה אביי אמר אפי' תימא ר' אלעזר אימא דבעי ר' אלעזר כתיבה לשמה נתינה לשמה מי בעי:
חמשה שכתבו כלל כו':
היכי דמי כלל היכי דמי טופס אמר רבי יוחנן טזמן אחד לכולן זהו כלל זמן לכל אחד ואחד זהו טופס וריש לקיש אמר
רש"י
[עריכה]
ודוקא כתב ידו ועד - הוא דאמרינן הולד כשר וכי תימא הא מרישא שמעינן לה דאפילו בלא שום עד הולד כשר אי לאו סיפא הוה אמינא היכא דאיכא עד אחד עם כתב ידו תינשא לכתחלה:
דהא תנן - לקמן בפירקין:
כתב סופר ועד כשר - כלומר כתב סופר וחתם עד אחד כשר:
ורב - אמר לך מי דמי התם כשר לכתחילה משמע דהתם חתם סופר עם העד שנינו כדמתרץ לה רבי ירמיה לקמן:
ושמואל - לית ליה דרבי ירמיה אלא כתב סופר ולא חתם והיינו טעם דכשר לכתחילה בספרא דמובהק ובקי בתורת גיטין ולא יכתבנו אלא אם שמע מפי הבעל:
וכן א"ר יוחנן - כרב דאמר כתב ידו שנינו אבל כתב סופר הולד ממזר:
הרי יש עליו עדים - ר' אלעזר סבר דאמצעיתא קאי:
זימנין אמר רב - בהני שלשה גיטין דמתני' אם ניסת תצא:
יש לה בנים - קודם שנודע לנו שבגט הזה ניסת:
לא תצא - שלא להוציא לעז ממזרות על בניה:
וכולן - חמש עשרה עריות שאמרו שפוטרות צרותיהן מן החליצה אם היו בהן לבעליהן המת קידושי ספק או שגרשן לפני מותו גירושי ספק נמצאת צרתה ספק שהיא צרת ערוה ופטורה ספק שאינה צרת ערוה וזקוקה ליבם:
הרי אלו - הצרות:
חולצות - שמא זקוקה היא:
ולא מתייבמות - שמא אינה זקוקה ונמצא נושא אשת אח שלא במקום מצוה:
זהו ספק גירושין - דכיון דמדאורייתא כשר זקוקה צרתה ליבם:
ואי אמרת לא תצא - אם ניסת בגט זה:
אתי למימר - גט זה מעליא וצרתה לאו צרת ערוה היא ואתי ליבומה:
ומשנינן תתיבם ואין בכך כלום - כלומר אי אתי ליבומה לא איכפת לן כולי האי דנגזור הא אטו הא דכיון דכשר מדאורייתא חששא דרבנן בעלמא היא ולאו צרת ערוה היא:
לעולם לא תצא - ואפי' אין לה בנים:
וקרצית שבעמיר כו' - ועוד שמועה זו אמר אביכם דקרצית הנמצאת בעמרים אינה פוסלת במי חטאת אם שתת מהן:
מפני שמוצצת - ואינה מחזרת ממים שבפיה לחזור ולטפטף בתוך הכלי דתנן התם שתתה מהן בהמה חיה ועוף פסולין מפני שמקיאים מפיהם לתוכן וכבר בטלו בפיהן מתורת מי חטאת:
דידבתא - זבוב גדול כמין חגב:
דביני כיפי - הנמצא בין העמרים:
עד כמה - הויא קטנה ופסלה:
עד כזית - ומכזית ומעלה הויא גדולה ולא פסלה:
והלכה כר' אלעזר בגיטין - דעדי מסירה כרתי ואפילו פסולא דרבנן ליכא אבל לא בשטרות דכתיב בהן וכתוב בספר וחתום בירמיה (לב) בספר המקנה:
אפי' בשטרות - דהתם עצה טובה קמ"ל מפני תיקון העולם:
והא קתני - מתניתין:
גובה מנכסים משועבדים - אם שטר הוא או גט זה גובה כתובה מנכסים משועבדים דתנן בכתובות (דף פט.) הוציאה גט ואין עמו כתובה גובה כתובתה:
תרתי אמר - בגיטין ושטרות:
ריח הגט - ליפסל בכהונה להחמיר וכל שכן להתיר:
ורבותינו הבקיאין בדבר הלכה - הנך דמפרש ואזיל רב חמא בר גוריא:
משום רבינו - רב:
חברינו - רב חסדא:
מתני' שני גיטין שוין - בשמותיהן:
הרי השני בטל - דלא ידעינן דמאן ניהו:
טופס לכל אחד ואחד - בגמ' מפרש לה:
את שהעדים נקרים עמו - היינו תחתון אבל עליונים פסולים שמא לא העידו אלא על האחרון:
גמ' מאן תנא - דקתני דאיכא תקנתא בנותן שניהם לזו ושניהם לזו:
דלא כר' אלעזר - אלא כר' מאיר הלכך כל אחת מהן מתגרשת בשלה שהרי בא לידה ועדיו חתומים בו ור' מאיר כיון דלא בעי עדי מסירה שפיר דמי דהא כל גיטין נמי משחתמו העדים אינן יודעין למי ינתן:
הא לא ידעי - עדי מסירה בהי מינייהו מיגרשא ואין זו נתינה לשמה מבוררת ורבי אלעזר כיון דחתימה לשמה לא בעי על כרחיך לשמה דכתיב בקרא אכתב ונתן קאי:
תוספות
[עריכה]
יש לה בנים לא תצא כו'. וא"ת מאי פריך לעיל הניחא למ"ד לא תצא אלא למ"ד תצא מאי איכא למימר ומאי קושיא נימא דבשלום מלכות אפילו יש לה בנים תצא וי"ל דבשלום מלכות נמי כיון דלרבנן הולד כשר יש לה בנים לא תצא:
זרק לה קדושין ספק קרוב כו'. בפ' ד' אחין (יבמות ל:) דייק ואילו בגירושין ספק קרוב לו כו' לא קתני ומפרש לה:
כל העופות פוסלין במי חטאת. טעמא משום שתהא חיותו בכלי אבל משום מלאכה אין נפסל אחר קידוש כדאמרינן בספרי ובמס' פרה (פ"ד מ"ד) ומיהו משום היסח הדעת נראה דנפסלין לאחר קידוש ובמקום אחר הארכתי.:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/גיטין/פרק ט (עריכה)
מט א מיי' פ"א מהל' גירושין הלכה י"ד, סמ"ג עשין נ, טור ושו"ע אה"ע סי' ק"ל סעיף כ':
נ ב מיי' פ"ו מהל' יבום הלכה ז', סמ"ג עשין נא, טור ושו"ע אה"ע סי' קע"ג סעיף ו':
נא ג מיי' פ"א מהל' גירושין הלכה י"ד, ומיי' פ"י מהל' גירושין הלכה ב', סמ"ג עשין נ, טור ושו"ע אה"ע סי' קכ"ז סעיף א', וטור ושו"ע אה"ע סי' ק"נ סעיף א':
נב ד מיי' פ"ט מהל' פרה אדומה הלכה י"ב, סמ"ג עשין רלג:
נג ה מיי' פי"א מהל' מלוה ולוה הלכה ב', סמ"ג עשין צד, טור ושו"ע חו"מ סי' מ' סעיף ב', וטור ושו"ע חו"מ סי' נ"א סעיף ז':
נד ו מיי' פ"ג מהל' גירושין הלכה י"ב, סמ"ג עשין נ, טור ושו"ע אה"ע סי' קל"ב סעיף ג':
נה ז מיי' פ"ד מהל' גירושין הלכה י"ח, סמ"ג עשין נ, טור ושו"ע אה"ע סי' ק"ל סעיף ט':
נו ח מיי' פ"א מהל' גירושין הלכה י"ח, סמ"ג שם, טור ושו"ע אה"ע סי' ק"ל סעיף ט', וטור ושו"ע אה"ע סי' קל"ג סעיף א':
נז ט מיי' פ"ד מהל' גירושין הלכה י"ח, סמ"ג שם, טור ושו"ע אה"ע סי' ק"ל סעיף ט':
ראשונים נוספים
סוגיא דשמעתין סלקא הלכה כר' אלעזר בגיטין. אבל לא בשטרות ור' אלעזר תרתי קאמר מדקתני וגובה מנכסים משועבדים.
וק"ל הא דאמרינן בשלהי גט פשוט (דף קט"ו) הוחזק כחב ידו בב"ד מהו אינו גובה אלא מנכסים בני חורין ורמינן עלה מהא דתנן אע"פ שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר וגובה מנכסים משועבדים ומפרקינן שאני התם דכיון דאיכ' שטר כתיבה שעבודו שעבד נפשיה וכך היא הגרסא בנוסחאות ישנו' וכן פי' ר"ח ז"ל אלמ' לא אמר ר' אלעזר אלא בגיטין והכא משמע דבשאר שטרו' תנן ותו דבפ' המביא תנין (דף כ"ב) נמי הכי משמע דאמר ר' יוחנן אפילו בשאר שטרות וההיא דכתיב ונתתם בכלי חרס ההיא עצה טובה קמ"ל.
וי"א מכשיר היה ר"א אף בשאר שטרו' אלא שאינו גובה מנכסים משועבדים אלא בגט דמשום כתובה איכ' קלא ושעבד נפשיה כההיא סוגיא דגט פשוט ומיהו רב ושמואל דפליגו דס"ל דמתני' דקתני וגובה מנכסים משועבדים בשאר שטרו' קאמר והא דאקשינן בפ"ק (דף י"א) גבי שטרא פרסאה דמסרי ניהליה באפי סהדי ישראל מגבי' ביה מבני חרי ואקשינן א"ה ממשעבדי נמי ומפרקינן לית ליה קלא דאלמ' בכתב של ישראל אית ליה קלא אע"פ שאין עליו עידי חתימה. א"ל דה"ק לית ליה קלא משום דאין עליו עידי חתימה וה"ה לשל ישראל.
ולא דאיק לן משום דאי ס"ד לא אמר ר"א אלא בגט משום דאיכ' שטר כתיבה דשעבודי שעבד נפשיה א"כ למה לי למיתני וגובה מנכסים משועבדים פשיטא כיון דגט כשר הוא ודאי גובה שאפילו בעידי גירושין הוא גובה שהרי לא מזמן הגט הוא גובה אלא מזמן הכתיבה. אלא שאין הגרסא שכתבנו נכונה ועיקרה כך היא שאני הכא דמשע' כתיבה שעבד נפשיה וכך היא במקצ' נוסחאות וכן פי' ר"ח ז"ל אע"פ שלא פירשה כהוגן וזו גרסתו של ר' יוסף הלוי בן מיגש ז"ל ופי' כיון שמשעה ראשונה כתוב למוסרו לה בפני ב' שיהיו עליו עדים שעבודא שעבד נפשיה אבל הוחזק כתב ידו בב"ד לא על דעת כן נכתב שיהיו ב"ד עליו עדים שלוה ולא נשתעבד בו משעה ראשונה שלא באו ב"ד אלא להעד על חתם ידו, וכן עיקר.
ולענין פסק אסקה רבינו דהלכת' כר"א בגיטין במסקנא דשמעתין ומשמע אבל לא בשטרו'. וק"ל הא דגרסינן בפ' זה בורר (סנהדרין דף כ"ח ע"ב) נבי ההיא מתנתא דחתימי עליה תרי גיסי א"ל ר' יוסף זיל קנייה בעידי מסירה וכר' אלעזר ואקשי ליה אביי והאמר ר' אבא מודה ר"א במזויף מתוכו שהוא פסול א"ל זיל וכו'. אלמ' הלכת' כר"א אף בשטרו'. וא"ל דרב יוסף בלחוד הוא דסבר הכי ולא עדיף מרבותינו הבקיאים בדבר הלכה ועוד דמסקנא דשמעת' עדיפא דאיתמר גבי הלכת' דהאי דינא ועיקר' ועוד דהתם משום דסבר ר' יוסף הלכת' כר' יוסי דבריית' דמכשר בגיסי אע"ג דפליג עליו אביי אמר' למיסמך חדרי אלעזר דכדי הוא למיסמך עליו בשע' הדחק ולא גמרינן מיניה אנן ולא סמכינן עליה כלל אע"ג דכתבה ר"ה ז"ל בפ"ק דמכו' לא ללמד על עצמה כתבה אלא ללמד על דין מזויף מתוכו.
ומיהו אכתי קשה הא דאמרינן בפ"ק בשטרא פרסאה דמגבי ביה מבני חרי אלמ' כשר והיינו כר' אלעזר אלמא דהלכה כר"א אף בשטרות דרבא בתראה הוא וודאי הלכת' כוותיה. והרי ר"ה ז"ל כתב בהלכותיו.
ויש לי לפרש דשטר' פרסאה הוא גופיה כשר דמדיהי' זוזי קמייהו קנה ושטר' ראיה בעלמ' הוא אלא משום דחיישינן דילמא לא יהיב זוזי ושקרא חתים וכיון דמסר שטרא באפי סהדי ישראל הא אודי ליה קמייהו דקושטא חתום פרסאי וזוזי שקיל מיניה ומ"ה כשר דה"ל כשל ערכאות.
וזו קשה מן הראשון דגרסינן בפ' מי שהיה נשוי (כתובות דף צ"ב) ב' שטרות היוצאין ביום א' רב אמר חולקין ושמואל אמר שודא דדייני, ואוקי רב כר"מ ושמואל כר"א, והתם קי"ל כשמואל דרב נחמן הכי ס"ל ועבד עובדא התם כוותיה, וקי"ל הלכת' כר"נ בדיני והכי פסקו כולהו רבותי' ז"ל התם כשמואל דאמר שודא דדייני והכא פסק כר"מ בשטרו' וקשה הלכתא אהלכת' ומשמע דסבר' דרבוות' דאפילו לר"מ נמי א"ל שודא דאע"ג דאיכא עידי חתימה לא קני אלא מזמן דמטא שטרא לידיה ואילך דמזמן מסירה ואילך כרתי עידי חתימה ולא מקמי הכי אפילו לר"מ כדמפורש בפ"ק דמציעא אע"ג דלפום חתימה דשטרא כולהו בחד שעתא דמי אי מסרה ניהליה בצפרא מההיא שעתא קניא דהא חתימי סהדי ומסירה היא גמר שיעבודא דשטר' דהא תלמוד דאם נמסר אחר אותו יום לא קנה אלא משע' מסירה ונהי ודאי דחד יומא באתר' דלא כחבינן שעות כחד שעתא דמי אי כתב לראשון ולא מסר לשני ומסר ודאי שני קנה ואם חזר ומסר לראשון אין אותה מסירה כלום שכבר זכה שני וזה שכתב לו לא זכה כלום דחתימה אינה זוכה לו וכי אצטריך לאוקמוה דשמואל כר"א משום דקס"ד שמואל סבר עדיו בחתומיו זכין וכי מטי שטרא לידיה בתר יומין משע' חתימה קנה ואע"ג דכתב ומסר לשני תחלה כל הקודם בכתוב זכה דה"נ בפ"ק דמציעא הוא אי' כר"מ ס"ל דאמר עידי חתימה כרתי ולא עידי מסירה ע"כ בשני שטרו' היוצאין ביום א' תרווייהו בהדי הדדי קנו דהא משע' חתימה זכו כיון דלא כתבי שעו' גלי אדעתייהו דלא קפדי בהו היו כולהו בחד שעתא דמו וכיון דמשע' חתימה זוכה אע"פ שמסר וחזר ומס' אלו שנכתבו כא' שניהם זוכין כא' כי אתו שטרי לידייהו ומיהו א כתב ומסר וחזר וכתב לשני ודאי ראשון קנה אלא דלא שכיח ודינא דחלוקה שבית טפי ור' אלעזר נמי לא אמרינן בבת א' נמסרו ושודא עבדינן דשודא עדיפא לכך הוצרכו לומר בגמר' דשמואל כר"א דלר"מ ליכ' למיעבד שודא.
ומיהו אנן דלא קי"ל עדיו בחתימיו זכין לו עבדינן שודא דאע"ג דלא ס"ל כר"א ודאי מיחש דילמא מסר לזה היום ולזה למחר לדיין אליבא דהלכתא א"א דאין כותבין שטר למוכר ולנותן אא"כ לוקח עמו אלא בשטרי הקנאה והכא לאו בשטרי הקנאה עסקינן כדפירש רבינו ז"ל בכתובות יהי' כ"ש בבורא שכיח לן ומיהו שמואל אליב' דר"א לא חייש להכי דשודא עדיפא ליה ושכיחא ליה דביום א' נמסרו ומסירה קונה לו ביום דהא לא קדמה חתימה למסירה.
ומדינא הא אלו מסר לשני ימים בזה אחר זה אפילו לר"א כיון דעדיו בחתומיו זכין לו שניהם שוין דהא מיום חתימה הן זוכין אלא דמ"מ עבדי' שודא כיון דיכלי למימר הכי ושכיח' לן טפי וע"כ אתה אומר כן דאי לא תיקשי לך אמאי צריך לומר דשמואל כר"א דהא אפילו לר"מ לא קני אלא מכי מטי שטרא לידיה כדמוכח התם במציעא ואע"ג דבחד יומא חתמי מיהו אין לומר שהכותב ומוסר שטר מתנה לחבירו שיהא יכול לחזור בו בכל אותו היום הא ודאי לא וכיון שאין הלה יכול לחזור בו היאך הלה זוכה במסיר' שטר לידו והלה משע' כתיבה לא קנה כלום אלא ודאי דקדים במסירה קנה הי' אפילו לר"מ עבדינן שודא דאמרינן זה היה אוהב לו ולו הקנה ולשני הטעה.
ויש מי שאומר דכי לא קי"ל כר"א בשטרו' ה"מ בשטרי שעבוד ואע"ג דמסר בעדים ליכ' להו קלא ולא הוו כמלוה בשטר אבל בשטרי מתנה אפילו כתבו על הנייר או על החרס שדה פלוני נתון לך ומסור לו בפני עדים קנה דכגיטין וקדושין דמו והתם בשטרי מתנות ומכירות של קרקע הוא דקי"ל כשמואל אבל בשטרי הודאות והלואו' לטרוף מן המשועבדים לא וזה דעת הראב"ד ז"ל ואינו נכון כלל דכיון דפלוגת' דתנאי בכולהו דהארב בגיטין פסק כר"א ולאו בשטרו' אפילו בשטרי מתנות היכי מחלקינן אנן השתא בינייהו. והר"ם ז"ל פסק כר"א אפילו בשטרו' ולגבות מן המשועבדים.
דאי ר' אלעזר כיון דאמר עידי מסירה כרתי הא לא ידיע בהי מנייהו מגרשה. פי' דקס"ד כי היכי דר"מ בעי חתימה לשמה משום דעידי חתימה כרתי ה"נ בעי ר' אלעזר נתינה לשמה משום דעידי מסירה כרתי הי' לדידיה הא דאמר רחמנ' לשמה אוכתב בלחוד קאי דהוא כתיבת הגט שהרי אין כריתות הגט בכתיבה בלבד אלא אף בעידי מסירה אלא אוכתב ונתן לה קאי וכשם שצריך כתיבה לשמה לר' אלעזר אף כשיש שם עידי חתימה משום דוכתב לאו אחתימה קאי בלחוד דא"כ מצינו חתימת עדים כורתת מן התורה אלא רחמנ' אמר כל כתיבתו לשמה תהא כך צריך נתינה לשמ' מפני שפעמים שהוא נמסר בעידי מסירה וצריך שיהא כריתות לשמה היה אפילו יש שם עידי חתימה נמי דהאי לה לשמה אוכתב ונתן קאי ומ"ה לא מוקי לה אפילו כר"א וכשיש עליו עידי חתימה וא"ל אביי דנתינה לשמה לא בעי לעול' דכי כתיב לה לשמה אוכתב קאי ולא אונתן.
והא דתנן ה’ שכתבו. טופס לכל א' וב' גיטין וכתבו העדים בראש הדף. כתב הר"מ ז"ל דכולן בעידי מסירה כשרים ושפתים ישק משיב דברים נכוחים דודאי מזוייף מתוכו אין לחשבו דהא ידיע מילת' לכל מאן דמטי שטר' לידי' ולא אתי למסמך עליה דהכא לאו עלי' תתימי סהדי ואין צ"ל בראש הדף ומאחוריו ומן הצד דלא הוי אלא כגט שאין עליו עדים ואם נתנו לה בפני עדים כשר.
ומעתה מצינו ראיה גדולה לדברי ר"ה ז"ל דאי מתני' דקתני בכולהו דלא כר' אלעזר ר' ירמיה דמהדר אסתמיה דמתינתין הי נינהו דלא כר' אלעזר נימא מהכי ועוד הדבר ק' דא"כ הוה ליה מחלוקת ואח"כ סתם דהלכת' כסתם אלא ודאי מתני' בעידי חתימה ודברי הכל ואם רצה ומסר בפני עדים כבר שנו שר' אליעזר מכשיר וש"מ דעידי חתימה לחודה נמי כשר [נ"א – דעדי חתימה אפי' לר"א כרתי].
ורב מי דמי התם תנשא לכתחלה הכא דיעבד: כלומר ואי סיפא כתב כתב סופר ממש הוא כדקא סלקא דעתין תיקשי רישא אסיפא דהכא לא מכשר אלא בדיעבד ובסיפא מכשר אפילו לכתחלה אלא ודאי כתב סופר דסיפא חתם סופר קאמר וכדאמרינן לקמן עלה דההיא (פח, ב) אמר רבי ירמיה חתם סופר שנינו ורבי ירמיה דאמר כרב, להאי פירושא אתי שפיר גירסת הספרים דגרסי דוקא כתב ידו ועד אבל כתב סופר ועד לא כלומר לעולם לא מכשרינן ליה ואפילו בספרא דמובהק, ושמואל אמר לא קשיא רישא דלא מכשרי אלא בדיעבד בספרא דלא מובהק וסיפא דמכשר אפילו לכתחלה בספרא דמובהק כלומר בקי שלא יכתבנו אלא אם כן שמע מפי הבעל שיכתבנו וכן אמר רבי יוחנן כתב ידו שנינו וכן הלכה.
ולענין פסק הלכה, בחתם סופר ועד אם כשר אם לאו כבר כתבתיו בסוף פרק התקבל בסיעתא דשמיא.
כיצד ספק קדושין זרק לה ספק קרוב לה ספק קרוב לו זהו ספק קדושין כיצד ספק גירושין כתב בכתב ידו וכו': והוא הדין בזרק לה ספק קרוב לו ספק קרוב לה זהו ספק גירושין כדאיתא ביבמות פרק ארבעה אחים כל שיש בקדושין יש בגירושין, וזהו דגירושין לאו דוקא אלא משום דתנא זהו בקדושין תנא זהו בגירושין וזה דקידושין למעוטי זמן דליכא בקדושין כדאיתא התם בשלהי ארבעה אחים.
ירושלמי תני שלשה שטרות הללו גובה מבני חורין ואינו גובה מן המשועבדין אמר רבי בא הדה דתימר בשלא הוחזק שטר ביד המלוה אבל אם הוחזק שטר ביד המלוה גובה, רבי יוסי בעי אם בשלא הוחזק שטר ביד המלוה אפילו מבני חורין אינו גובה אלא אם כן [בנדפס: אנן] קיימין בשהוחזק שטר ביד המלוה ולמה אינו גובה רבי ביסנה אמר מפני קינוניא רבי אבינא אמר מפני שהוא פסול עד כדון בשל זה הזקן ושעבד הזקן לזה הזקן ושעבד הבן אית לך למימר מפני קנוניא לא מפני שהוא פסול והכא מפני שהוא פסול, עד כאן. ופסול דקאמר לא פסול ממש קאמר שאם כן אפילו מבני חרי לא ליגבי אלא אין לו דין שטר לגבות ממשעבדי קאמר לפי שאין לו קול כיון שאין בו זמן ומשום פסידא דלקוחות וכתוב אצל בני חרי ואינו כתוב אצל משעבדי.
רבי אלעזר אומר אף על פי שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר, אמר רב יהודה אמר רב הלכה כרבי אלעזר בגיטין: וכתב רבנו אלפאסי ז"ל דכי אמר רבי אלעזר עידי מסירה כרתי אף עידי מסירה קאמר והוא הדין לעידי חתימה והביא ראיה מדקתני שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם כלומר דזימנין דמייתי עידי מסירה ומכשרינן ליה בעידי חתימה, ועוד מדפסל רב כתב סופר ועד על כרחין בלא עידי מסירה קאמר דאי בעידי מסירה משום עד אחד דחתם ביה מי גרע דהא רב פסק כרבי אלעזר בגיטין, אלמא בעד אחד דפסול בשאין בו עידי מסירה קאמר, וטעמא דעד אחד הא שנים כשר, ומיהו לכתחלה עידי מסירה בעינן וכולה כדכתיב בהלכות, והרב רבי אפרים תלמידו ז"ל השיב אם כן אף עידי מסירה כרתי הוה ליה למימר, אלא דלעולם לא סגיא ליה לרבי אלעזר בלא עידי מסירה ומפני תיקון העולם דקתני דאי מייתי להו סהדי מקיימינן ליה בעידי חתימה ונפקי ליה ממזויף מימר אמרינן כיון דמעיקרא עידי מסירה צריך ודאי בעידי מסירה איתיהיב לה וזהו תיקון העולם דאי ליכא עידי חתימה חיישינן דלמא זייפתיה, והא דאמר רב כתב ידו שנינו אבל כתב סופר ועד פסול אליבא דרבנן קאמר וליה לא סבירא ליה אלא כיון שנתנו לה בפני עידי מסירה קאמר [בנדפס: כשר] וכן דחה הראב"ד ז"ל ראיה זו כדברי הרב רבי אפרים ז"ל, ואי קשיא מדאמר רב עלה זימנין אמר רב תצא וזימנין אמר רב לא תצא, איכא למימר דקאי אאין בו זמן דמדלא פליג רבי אלעזר אלא באין עליו עדים שמעינן דלא פליג אאין בו זמן אלא לדברי הכל פסול ואפילו נתנו לה בפני עדים לא תנשא בו לכתחלה ואם נשאת לא תצא כך תירץ הרב רבי אפרים ז"ל, אבל רבנו תם ז"ל פירש דהא דאמר רב תצא אליבא דרבנן קאמר אבל לרבי אלעזר לא תצא והיינו דאיצטריך רב למימר והלכתא כרבי אלעזר בגיטין כלומר דאפילו באין לה בנים לא תצא, ורבותינו הצרפתים ז"ל יש להן כסברא זו והביאו ראיה מדתנן הכא ששנים ששלחו שני גיטין שוין ונתערבו נותן שניהן לזו ושניהם לזו ואמרינן עלה בגמרא מאן תנא אמר רבי ירמיה דלא כרביאלעזר דאי רבי אלעזר כיון דאמר עידי מסירה כרתי הא לא ידעי בהי מינייהו מיגרשא אלמא דמשמע דלרבי מאיר דאמר עידי חתימה כרתי שפיר מיגרשא ביה, ואם איתא אפילו לרבי אלעזר נמי תיגרש דהא רבי אלעזר אית ליה דרבי מאיר ולוקמה בעידי חתימה ודברי הכל.
והר"ז הלוי זצ"ל הביא עוד ראיה מההיא דשני שטרות היוצאין ביום אחד איפליגו בה רב ושמואל בכתובות פרק מי שהיה (צד, א) רב אמר יחלוקו ושמואל אמר שודא דדיייני ואוקימנא רב דאמר כרבי מאיר ושמואל דאמר כרבי אלעזר ואם איתא דרבי אלעזר סבירא ליה עידי חתימה נמי כרתי על מה פליג שמואל עליה דרב ומאי טעמיה, והרמב"ן נ"ר השיב עליהם להעמיד דברי הרב אלפאסי ז"ל אם כן שאין העדים חותמין על הגט אלא לברר שנמסר לה בעידי מסירה מעיקרא אם בא הבעל וערער למה אין משגיחין בו והא אפילו משום לשמה דסתם ספרי דדייני בגמרי חשבי' [בנדפס: גמורי חיישינן] הכא בשאין הדבר מסור אלא לבעל לא כל שכן, ועוד דאם כן [בנדפס: אפילו] כתבו בפנינו ונתנו לבעל ויוצא מתחת ידה כשר בלא עידי מסירה ובלא עדי חתימה דליכא למימר איהו זייפתיה וכל שכן כתב בכתב ידו, ועוד דאם כן היכי לא משתמט תנא ותני יש עליו עדים ולא נתנו לה בפני עדים רבי אלעזר [בנדפס: פוסלו] מכשיר וחכמים פוסלין [בנדפס: מכשירין], ועוד מגופה דמתניתין משמע דמודה רבי אלעזר בשלשה גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר אם לא נתנו לה בפני עדים ולדברי הרב ז"ל הוה ליה לאיפלוגי נמי ארישא וליתני הכי רבי אלעזר אומר אם נתנו לה בפני עדים כשר ואם לאו פסול ואם נשאת הולד ממזר, ועוד דאמרינן בפרק קמא דמציעא לשמואל עדיו בחתומיו זכין לו והיינו ודאי משום דעדי חתימה כרתי ושמעינן לה בשמעתין דאמר הילכתא כרבי אלעזר אף בשטרות דעידי מסירה כרתי אלא שמע מינה מודה רבי אלעזר בעדי חתימה כדברי הרב אלפאסי ז"ל, ומה שהקשה אמאי לא אמרינן אף עדי מסירה כרתי משום דהוה משמע שיהו צריכין כולן עדי חתימה ועדי מסירה,ועוד שהן עיקר לכתחלה כמו שאמר הרב אלפאסי ז"ל, והא דלא מוקמינן מתניתין דשנים ששלחו שני גיטין שוין לכולי עלמא ובעדי חתימה משום דרבי ירמיה הוה סלקא דעתיה דכי היכי דרבי מאיר בעי חתימה לשמה משום דעדי חתימה כרתי הכי נמי בעי רבי אלעזר נתינה לשמה מפני שעדי מסירה כרתי הלכך לדידיה הא דכתב רחמנא לה לשמה לאו אוכתב בלחוד קאי דהוא כתיבת הגט שהרי אין כריתות הגט בכתיבה בלבד אלא אף בעדי מסירה אלא אוכתב ונתן לה קאי וכשם שצריך כתיבה לשמה לרבי אלעזר אפילו בשיש שם עדי חתימה משום דוכתב לאו אחתימת עדים בלחוד דאם כן מצינו חתימת עדים כורתת מן התורה אלא רחמנא אמר כל כתיבתו לשמה תהא כך צריך נתינה לשמה מפני שפעמים שהוא נמסר בעידי מסירה וצריך שתהא כריתות לשמה הילכך אפילו יש שם עידי חתימה נמי דהאי לה לשמה אוכתב ונתן קאי, ואמר ליה אביי דנתינה לשמה לא בעינן לעולם דכי כתב לה לשמה אוכתב קאי ולא אונתן ומתשובתו של אביי אתה למד דאמר לו אפילו תימא רבי אלעזר אימר דבעי רבי אלעזר כתיבה לשמה נתינה לשמה מי בעי, והא דקשיא להרב ר"ז הלוי זצ"ל אם איתא דרבי אלעזר סבירא ליה דעדי חתימה נמי כרתי מאי טעמיה דשמואל דפליג עליה דרב בההיא דשני שטרות היוצאין ביום אחד, אינה קושיא דרב סבר לה כרבי מאיר דאמר עדי חתימה כרתי ואלו שניהן נחתמו ביום אחד דשניהן זוכין כאחד דבמקום שאין כותבין שעות מדגלו בדעתייהו הא דאין מקפידין על הקודם לחברו ואפילו זה נכתב שחרית וזה נכתב מנחה אין זה זוכה מזה שאם תאמר כתב ומסר לראשון ושוב אינו יכול לחזור בו ולא לכתוב דינא דחלוקה שכיחא טפי לרבי מאיר דלא עביד איניש למיעבד הכי כלל דכיון שכתב ומסר הלה מפרסם זכותו והיאך חוזר וכותב לשני הלכך ליכא למעבד שודא לרבי מאיר ושמואל כרבי אלעזר דאמר אפילו אין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר, והכא יש לומר האחד חביב עליו יותר וקדם ומסרו לו והשני הטעה הא למדת שאין [בנדפס: שאם] עדי חתימה כורתין בו באותו היום אינן כורתין אלא מסוף היום ואילך שהן מקפידין לכתוב שהוא המוכרח בחתימה והוא הכורת בו בלא מסירה ולפיכך צריכין לעדי מסירה להיות כורתין בו ביום שבמסירה אדם קונה לשעות והוה ליה כאלו נכתב זה בסוף היום וזה נמסר תחלה לכתיבה שלו הלכך דינא דשודא שכיחא טפי ועוד ראיה לרבנו הרב אלפאסי ז"ל מהא דתנן בפירקין (כז, ב) חמשה שכתבו טופס לכל אחד ושני גיטין וכתבו העדים בראש הדף דקתני בהו דפסילי ואם איתא דרבי אלעזר לא מכשר בעדי חתימה כלל אם כן הא מתניתין דלא כרבי אלעזר דאילו כרבי אלעזר כיון דמסר ליה [לה] באפי תרי כשר דעדי חתימה לא מעלין ולא מורידין ולא מזויף מתוכו הוא זה כיון שפסולו ניכר מתוכו שאין לחוש שמא אתי למסרך עליהם [בנדפס: למסמך עליה] וכדאיתא בפרק קמא (יא, א) גבי שמות מוהבקין דנכרים והכא נמי לא שנא וכן כתב הרמב"ם ז"ל דכולן בעידי מסירה כשרין אלא מתניתין דלא כרבי אלעזר ואם רבי ירמיה דמהדר אסתמא דמתניתין הי ניהו דלא כרבי אלעזר נימא מהני [בנדפס: מהכי], ועוד הדבר קשה דאם כן הוה ליה מחלוקת ואחר כך סתם דהלכה כסתם, אלא ודאי מתניתין בעדי חתימה ודברי הכל ואם רצה ומסר בפני עדים כבר שנו שרבי אלעזר מכשיר ושמע מינה דעדי חתימה אפילו לרבי אלעזר כרתי, והראב"ד ז"ל פסק גם כן דאף עדי חתימה כרתי לרבי אלעזר.
וכן כי אתא רבין אמר רבי אלעזר אמר רבי הלכה כרבי אלעזר בגיטין: סוגיא דשמעתין דרבי אלעזר בין בגיטין בין בשטרות אמר מדקתני וגובה מנכסים משועבדים ואיכא דקשיא ליה הא אמרינן בבבא בתרא שילהי גט פשוט (קעו,א) בעא מיניה רבא בר נתן מרבי יוחנן הוחזק כתב ידו בבית דין מהו אמר ליה אינו גובה אלא מנכסים בני חורין ואתקיף עליה רמי בר חמא והא תנן שלשה גיטין פסולין וכו' רבי אלעזר אומר אף על פי שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר וגובה מנכסים משועבדים ופריק שאני כתובה דשעביד נפשיה, ויש נוסחאות שאני התם דכיון דאיכא שטר כתובה שעבודי משעבד נפשיה, דאלמא לא איירי רבי אלעזר בשאר שטרות כלל, ורבינו שמואל זצ"ל מחק שם אותה גירסא מחמת קושיא זו ותקן שאני התם דמשעת כתובה שעביד נפשיה כלומר דהתם משעת כתיבה היה בדעתו למוסרו לה בפני עדים ועל דעת כן למסרו בפני שנים כתבו כדי שיגבה בו ממשעבדי, אבל הכא שמסרו לו בינו לבין עצמו ולא נתכוון זה אלא להודות לו בכתב ידו שלוה ממנו מנה והלכך אף על פי שהחזיקו המלוה בבית דין לא עבין בעדי מסירה שמסרו לוה למלוה בפניהם, והרב רבי יוסף אבן מאגש [מיגאש] ז"ל כך הוא גורס שם, ויש לי בו פירוש אחר לפי גירסת הספרים וכבר הארכתי בו בריש פרק קמא דמכלתין בסיעתא דשמיא.
ולענין פסק הלכה. רבותינו בעלי התוספות ז"ל כתבו דהלכה כרבי אלעזר בין בגיטין בין בשטרות, והביאו ראיה מההיא מתנתא דהוו חתימי עלה תרי גיסי דאמרינן בסנהדרין פרק זה בורר (כח, ב) דאתא לקמיה דרב יוסף ואמר ליה זיל מסריה ניהליה בעדי מסירה ואתקף עלה אביי והא אמר רב אבא מודה רבי אלעזר במזייף מתוכו שהוא פסול ואמר ליה זיל שבקו לי, דאלמא רב יוסף ואביי תרוייהו כרבי אלעזר סבירא להו אף בשטרות, ועוד הביאו ראיה מדרבא דהוה מגבי בשטרא פרסאה דמסריה באפי סהדי ישראל מבני חרי כדאיתא לעיל בפרק קמא (ט, ב) ומשמע נמי התם דאי לאו משום דלית ליה קלא משום דשטרא פרסאה היא הוה מגבי ביה אפילו ממשעבדי דאלמא כתביה ישראל ומסריה באפי תרי סהדי מגבינן ביה אפילו ממשעבדי, ואף על גב דאמרינן בריש מכלתין מהדרינן אדרבי אלעזר דהלכתא כותיה בגיטין לאו למעוטי שטרות אלא משום דהתם לא איצטריך אלא לגיטין, ועוד משום דמחלוקת רב ושמואל היא הכא לא מעייל נפשיה התם בפלוגתא, ורבנו אלפאסי ז"ל כתב כאן והלכתא כרבי אלעזר בגיטין ומשמע דבגיטין ולא בשטרות קאמר כמסקנא דשמעתין, ולדבריו ההיא מתנתא דבסנהדרין פרק זה בורר איכא למימר דרב יוסף בלחוד הוא דסבר הכין ולא עדיף מרבותינו הבקיאין בדבר הלכה, ואביי דאהדר ליה דילמא לטעמיה קאמר ליה, ועוד דמסקנא דשמעתין דאיתמר במקומה וגבי הלכתא דהאי דינא טפי עדיפא, ועוד דאיכא למימר דהתם משום דסבר רב יוסף דהלכה כרבי יוסי דברייתא דמכשר בגיטין ואביי פליג, אמר בההוא עובדא למיסמך אעדי מסירה כרבי אלעזר דכדאי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק. ואנן לא גמרינן מינה ולא סמכינן עלה, ומה שכתבה רבנו אלפאסי ז"ל בפרק קמא דמכות לא ללמד על עצמה כתבה אלא ללמד על דין מזויף מתוכו דגיטין.
ויש לי בזו ובההיא דשטרא פרסאה ענין אחד [בנדפס: אחר] בריש מכלתין, ואכתי קשיא לן הא דגרסי בכתובות בפרק מי שהיה (נד, א) שני שטרות היוצאין ביום אחד רב אמר חולקין ושמואל אמר שודא דדייני ואוקימנא רב כרבי מאיר ושמואל כרבי אלעזר והתם עבד רב נחמן עובדא כשמואל וקיימא לן כותיה וכן פסקו כל הגאונים ז"ל התם כשמואל דאמר שודא והכא פסיק כרבי מאיר בשטרות, ואיכא למימר דבשטרי הודאות והלואות ואי נמי שטרי מכר דאית בהו אחריות וצריכי לקלא לא קיימא לן כשמואל אלא כרב וכרבותינו הבקיאין בדבר הלכה דאמרי דבשאר שטרות לא, אבל בשטרי מתנה דלמיקנא בעלמא אי נמי בשטרי מכר כגון שדי מכורה לך בעדי מסירה סגי ליה כרבי אלעזר וכדפסק רב נחמן כשמואל ועבד עובדא כותיה וזו תשובה מספקת לזו ולההיא דסנהדרין פרק זה בורר, והרמב"ן נ"ר תירץ לזו דכשאמרנו בגמרא דלרבי מאיר חולקין וליכא שודא אלא לרבי אלעזר לא נאמרה שיטה זו אלא לדברי האומר עדיו בחתומיו זכין לו והרי שתיהן כאילו נחתמו בשעה אחת אפילו מסר וחזר ומסר שניהן קונין משעת חתימה שהיא [בנדפס: שהיה] לשניהן כאחד הילכך [בנדפס: אין] אם אדם יכול ליפות כחו של זה מכחו של זה ומאי שודא איכא למימר, אבל אנן כיון דקיימא לן דלא קני בעדי חתימה עד דמטי שטרא לידיה אפילו לרבי מאיר איכא למעבד שודא שהרי בשעה שכתב להן לא קנו כלום משעה שמסר להם הוא שקונין הילכך אם מסר לראשון וחזר ומסר לשני זה שמסר לו תחלה קנה וזו עצה עמוקה ואין דרך לנטות ממנה ואפילו נפסוק כרבי אלעזר בשטרות שהרי על כרחינו אפילו לדברי רבי מאיר הכותב שטר מתנה לחברו ביום פלוני ומסר בו ביום קנה מיד לשעתו ואינו יכול לחזור בו כל אותו היום אף על פי שלא כתב שעות ואפילו כתב שבוע או שנה וכיון שהוא קונה מיד היאך אפשר לדון בכותב שני שטרות ומסר לראשון בשחרית וחזר ומסר לשני ערבית שקנה שני כלים ואפילו קדמה כתיבת שטר לשל ראשון והלא כתיבה אינה זוכה לו כלל ומסירה זוכה לזה בשעתה אלא ודאי זה שמסר לו קנה והילכך אפילו לרבי מאיר איכא למעבד שודא וכדפירש רש"י, עד כאן.
ולפי פסק זה קשיא לן דאם כן היכי פרכינן התם בבבא בתרא שילהי גט פשוט לרבי יוחנן מהא דרבי אלעזר דאמר מסרו לו בפני עדים כשר וגובה מנכסים משועבדים אלמא מדפרכינן מינה שמע מינה כותיה קיימא לן, ומפירוקא דפרקינן שאני התם נמי שמעינן דהילכתא היא דאי לא לימר ליה בר מינה דההיא דלית הילכתא כרבי אלעזר בשאר שטרות, והרמב"ן נ"ר דהתם לא משום דהילכתא כותיה אלא על דרך עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אלעזר אלא משום דליכא שטר בחתימה אבל הכא דאיכא שטר בחתימה אפילו לרבנן גובה דהא אית להו קלא דפריך [בנדפס: ופריק] שאני התם דמשעת כתיבה שעביד נפשיה, פירוש דמתניתין לענין גט חוב כיון שכתב לו הריני חייב לך מנה שלויתי ממך בשטר זה והעמיד עליו עדים ומסרו בפניהם כדי שיהיו עדים שלוה ממנו שעבודי שעביד נפשיה למלוה בשטר ועדים אבל הוחזק כתב ידו בבית דין לא העיד על עצמו בית דין שלוה שלא על מנת שבשטר הן מעידין עד כאן, וקרובים דבריו לדברי רבנו שמואל ז"ל שפירש שם בשילהי גט פשוט [בנדפס: וכמו] שכתבנו בריש מכלתין, ואינו מחוור דאי מדרבנן קא מקשה על דרך עד כאן לא פליגי לא הוה ליה לאהדורי אמילתיה דרבי אלעזר [בנדפס: ולמימר שאני התם כאלו בעי לפרוקי הא דרבי אלעזר] בהא, אלא הוה ליה למימר דאשרתא דדייני לאו כחתם עדים ולימא שאני הכא דלאו אמנה שבשטר הן מעידין דהיא היא עיקר כונתו בתשובה זו כדברי רבינו נ"ר וצריך עיון.
מאן תנא אמר רבי ירמיה דלא כרבי אלעזר: כלומר אלא כרבי מאיר, ואף על גב דרבי מאיר בעי מוכיח מתוך הכתב כדמשמע בריש פרק כל הגט דהיו לו שתי נשים ושמותיהן שוין לרבי מאיר לא יגרש בו לא גדולה ולא קטנה כמו שכתבתי שם, הכא מיירי במשולשת בגט אלא שאין השליח מכיר בשלוש ושני גיטין דקתני שוין בשמותיהן של נשים ולא בשמותיהם של אבות וכבר הארכתי בזה בריש פרק קמא דמכלתין גבי סתם ספרי דייני מגמר גמירי.
היכי דמי כלל והיכי דמי טופס אמר רבי יוחנן זמן אחד לכולן זהו כלל זמן לכל אחד ואחד זהו טופס: ואפילו כתוב בו בחד בשבא בחד בשבא, ורבי שמעון בן לקיש אמר אפילו זמן אחד לכולן זהו טופס ואלא היכי דמי כלל דכתבי הכי אנו פלוני ופלוני גרשנו נשותינו פלונית ופלונית פלוני גרש פלונית ופלוני גרש פלונית אבל אם לא חזר ופרט פלוני גרש פלונית ופלוני פלונית הרי זה פסול לפי שאין שתי נשים מתגרשות בגט אחד דהתורה אמרה וכתב לה ולא לה וחברתה, ותניא כותיה דרבי יוחנן ותניא כותיה דרבי שמעון בן לקיש, והילכתא כרבי יוחנן, ורבנו אלפס ז"ל לא פסק בהלכותיו כן [בנדפס: כריש לקיש] משמע דרבי יוחנן נמי פליג אדריש לקיש משום דהוו להו שתי נשים מתגרשות בגט אחד ואף על גב דהדר פסיק להו דאמר פלוני גרש פלונית ופלוני פלונית גט אחד הוו מדכללינהו בחד מעיקרא סבירא ליה לרבי יוחנן דחד הוא, ותניא כותיה, אבל הרמב"ם ז"ל פסק כשניהם לומר דריש לקיש פליג אדרבי יוחנן אבל רבי יוחנן כל שכן דמודה לריש לקיש דזהו הכלל וכי הדר פסיק להו שני גיטין מיקרו ודוקא בשזמנן אחד אבל זמן לכל אחד ואחד אף על גב דערבינהו מעיקרא כיון דפליג להו בזמנן זמן מפסיקן ומה שהעדים נקרין עמו כשר.
מתוך: תוספות רי"ד על הש"ס/גיטין/פרק ט (עריכה)
מתני' ג' גיטין פסולים ואם נשאת הולד כשר כתב בכתב ידו ואין עליו עדים יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין עליו אלא עד אחד הרי אלו ג' גיטין פסולים ואם נשאת הולד כשר ר' אלעזר אומר אע"פ שאין עליו עדים אלא נתנו לה בפני עדים כשר וגובה מנכסים משועבדים שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם. פי' כתב בכתב ידו שהוא כק' עדים הולד כשר ולכתחלה פסול דלמא אתיא לאינסובא בכתב ידי סופר דעלמא בלא עדים וסתם מתניתין ר' מאיר הוא דבעי עדי חתימה יש עליו עדים ואין בו זמן הוא פסול מדרבנן גזירה משום בת אחותו או משום פירי הלכך לכתחלה לא תנשא בו ואם נשאת הולד כשר. יש בו זמן ואין עליו אלא עד אחד גם זה פסול מדרבנן כדמפרש לקמן ור' אלעזר מכשיר אע"פ שאין עליו עדים כלל דקסבר עדי מסירה כרתי ולא בעי עדי חתימה. ומקשה ותו ליכא גיטין דפסולין לכתחלה והולד כשר והאיכא גט ישן התם אי נתגרשה בו לא תצא הכא באלו ג' גיטין אע"פ שהולד כשר תצא הניחא למ"ד תצא אלא למ"ד לא תצא מאי איכא למימר פי' פלוגתא דאמוראי היא לקמן בשמעתין:
התם בגט ישן אם נתגרשה בו תנשא לכתחילה הכא לכתחילה לא תנשא ואם נישאת לא תצא:
והאיכא גט קרח התם הולד ממזר הכא הולד כשר הניחא לר' מאיר אלא לרבנן מאי איכא למימר התם אפילו לרבנן תצא הכא לא תצא:
והא איכא שלום מלכות התם הולד ממזר הכא הולד כשר. הניחא לר' מאיר אלא לרבנן מאי איכא למימר התם אפילו לרבנן תצא הכא לא תצא:
יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד אמר רב ל"ש אלא דוקא כתב ידו ועד אחד אבל כתב סופר ועד לא. פי' דלא תימא כיון דאיכא כתב ידו סגי לן בעד א' וליתכשר לכתחלה אלא אף זה פסול מדרבנן:
ושמואל אמר אפילו כתב סופר ועד כשר שהרי שנינו כתב סופר ועד כשר. ורב מי דמי התם תני כשר ותנשא בו לכתחילה הכא דיעבד אלא חתם סופר שנינו אבל לעולם בכתב סופר ועד פסול ושמואל אמר לא ק' הא בספרא מובהק הא בספרא דלא מובהק פי' אם היה הסופר מובהק וסופר לכל העיר מועלת כתיבתו כמו החתימה עצמה וכשר לכתחלה דאמרינן בודאי הסופר שכתב הגט הוא היה עד שני אבל אם הסופר אינו מובהק סברו העולם כיון שאינו חתום לא היה כשר לעדות דשמא עבד או אשה או א' מקרובי האשה כתבו שאינו כשר לעדות ולא יתקיים הגט זה אלא בעד א' ואתו לאכשורי עד א' בגיטין:
וכן א"ר יוחנן כתב ידו שנינו וקי"ל דרב ושמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן כ"ש הכא דקאי רב כר' יוחנן וכתבא דספרא לא מהני מידי:
הרי אלו ג' גיטין פסולין זמנין אמר רב תצא וזמנין אמר רב לא תצא הא כיצד יש לה בנים לא תצא אין לה בנים תצא:
ולוי אמר לעולם לא תצא וכן אמר ר' יוחנן לעולם לא תצא וכן הלכה:
ר' אלעזר אומר וכו' וגובה האשה כתובתה בגט זה מנכסים משועבדים שאין העדים חותמין וכו' פי' ר' אלעזר לא בעי עדי חתימה כלל כי אם עדי מסירה ואם אין שם עדי מסירה כיון שנתנו לה בינו לבינה אע"פ שיש שם עדי חתימה אינו כלום דעדי מסירה כרתי ולמה נהגו העולם להחתים עדים בגט אלא מפני תיקון העולם שמא האשה לא תנשא עכשיו ועדי מסירה ימותו או ילכו להם למדינת הים וכשתבוא האשה להנשא בגט זה שאינו חתום לא נאמין לה שהבעל כתבו ונתנו לה דדילמא היא כתבה ליה אבל אם הגט חתום עדי הגט מוכיחים שהבעל כתבו וחתמו שבלי רשותו לא היו העדים חותמין ובודאי ביד הבעל חתמוהו ואחרי שעתה יוצא מיד האשה בודאי הבעל נתנו לה ולא חיישינן שמא כתב ליתן ולא נתן ונפל ממנו ומצאתו כי היכי דאמרי' בכל שטר מלוה דנפיק מתותי יד המלוה או שטר מכר דנפיק מתותי ידא דלוקח אלא ודאי הבעל נתנו לידה וכשנתנו לה בכשרון נתנו לה בפני עדי מסירה והילכך נאמנת האשה לומר בפני פלוני ופלוני נתנו לי והלכו להם למדינת הים אבל מכיון שנתן לה בעלה הגט אינה מוציאה עדי מסירה ואינה מגורשת דאמר' בינו לבינה נתנו לה. אמר רב יהודה אמר רב הלכה כר' אלעזר בגיטין כי אמריתה קמיה דשמואל אמר אף בשטרות:
ורב סבר בשטרות לא והא קתני וגובה מנכסים משועבדים ר' אלעזר תרתי אמר ורב סבר לה כותיה בחדא ופליג עליה בחדא וקי"ל הלכה כשמואל בדיני:
מתני' ב' ששלחו ב' גיטין שוין ונתערבו נותן שניהם לזו ושניהם לזו לפיכך אם אבד א' מהן הרי השני בטל. ה' שכתבו כלל בתוך הגט איש פלוני מגרש את פלונית ופלוני פלונית והעדים מלמטה כשרים ונותן לכל אחד ואחד:
היה כותב טופס לכל אחד ואחד והעדים מלמטה את שהעדים נקראים עמו כשר:
ה"ד כלל וה"ד טופס א"ר יוחנן זמן אחד לכולן זהו כלל זמן לכל אחד ואחד זהו טופס וריש לקיש אמר אפילו זמן אחד לכולן זהו תופס. ה"ד כלל דכתיב ביה הרי אנו פלוני ופלוני גרשנו נשותינו פלונית ופלונית. מתקיף לה ר' אבא לר' יוחנן דאמר זמן אחד לכולן זהו כלל ליחוש כי חתימי שהדי אבתרא הוא דחתימי פי' הואיל וכל שם איש ואשה נכתבים לבד דילמא דעדים אבתרא חתימי ולא אכולהו מי לא תניא עדים החתומים על שאלת שלום בגט חיישינן שמא על שאלת שלום חתמו ולאו מי איתמר עלה א"ר אבהו לדידי מיפרשא לי מיניה דר' יוחנן שאלו פסול ושאלו כשר הכא נמי דכתיב ביה איש פלוני גירש פלונית ופלוני פלונית ופלוני פלונית פי' שהוא"ו מוסיף על ענין ראשון ומחבר את כולן ואכולהו משהדי:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה