טור אבן העזר קכז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אבן העזר · סימן קכז | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה


טור[עריכה]

צריך לכתוב הזמן בגט. כיצד, "בכך וכך בשבת, בכך וכך לירח פלוני, כך וכך לחשבון פלוני".

שחכמים תקנו לכתוב בו הזמן משום שפעמים שאדם נשוי קרובתו ותזנה תחתיו וירצה לחפות עליה ויתן לה גט אחר הזנות ולא יכתוב בו הזמן, היא תאמר קודם הזנות נתגרשתי, אבל כיון שתקנו לכתוב בו הזמן ואם תאמר כן צריכה להביא ראיה.

אבל לא הוצרכו לתקן זמן כדי לידע מתי תיטול פירות מנכסים שהיו בידו, דקיימא לן יש לבעל פירות עד שעה שיתן הגט לידה וכשיגיע הגט לידה תלך לבית דין ותראה להם גיטה ויכתוב לה בית דין הזמן שנתגרשה בו.

ואם נתגרשה בגט שאין בו זמן, לא תינשא. ומיהו אם ניסת בו, לא תצא אפילו אם אין לה בנים.

ואם הקדים הזמן, פסול. ומכל מקום נכתב ביום ונחתם בלילה של אחריו, או אפילו מכאן ועד עשרה ימים, פסק אדוני אבי הרא"ש ז"ל שהוא כשר בשעת הדחק שאי אפשר על ידי גט אחר. והרמ"ה כתב שהוא פסול.

וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל בתשובה: אם נתגרשה בגט מוקדם ולא נודע פסולו עד שקדשה אחר, דלא תפסי בה קדושי שני ואינה צריכה גט ממנו ומותרת לחזור לראשון.

השולח גט ממקום למקום, אף על פי שמקדים הזמן, שהרי כתב הזמן מיום הכתיבה שאינו יודע מתי מגיע לידה, כשר כיון דאית ליה קלא, שהקול יוצא בשליחות הגט וכל אדם יודע שנכתב קודם שנמסר לה, ואם תבוא לגבות הפירות שמכר הבעל משלה צריכה להביא ראיה מתי בא הגט לידה.

ופסק רבינו יצחק דכל גט שלא נמסר ביום הכתיבה, אין תקנה להכשירו אלא על ידי שליח, שימסרנו לה על ידי שליח דבהכי אית ליה קלא כדאמרינן גבי גיטין הבאין ממדינת הים אית להו קלא, לפי שיש קול להולכת השליח ולביאתו ומידע ידעי אינשי זמן המסירה, הוא הדין נמי בגט שנכתב קודם שנמסר, אף על פי שאם היה מוסרו מידו לידה היה פסול משום דאתיא למיטרף מלקוחות שלא כדין מיום שנכתב, כשנתנו ליד שליח ליתנו לה אית ליה קלא ולא נפיק מינה חורבה. ואין נראה כן מדברי הרמב"ם שכתב: הרי שאמר לשנים לכתוב גט ולחתום וליתנו לאשתו ונתאחר הדבר ימים או שנים, או שנמצא הגט בטל והוצרכו לכתוב לה גט אחר, כשכותבין הזמן והמקום אין כותבין לא הזמן שאמר להם הבעל לכתוב בו ולא אותו המקום, כיצד היה בירושלים כשאמר להם הבעל והיו עומדים בתשרי ונתאחר עד ניסן והרי הן בלוד, כותבין זמן מניסן ובלוד. ואדוני אבי ז"ל כתב דברי רבינו יצחק לפסק הלכה.

סתם גט הבא לפנינו, אנו תולים שביום שנכתב נמסר ואינה צריכה להביא ראיה מתי בא לידה, אבל אם יש בו ריעותא כגון שנמצא מושלך, צריכה להביאה[1] ראיה מתי בא לידה.

גט שזמנו מאוחר, כשר לגרש בו. ופירש הראב"ד כשר לגרש בו מיד בשעת הכתיבה. ורבינו חננאל פירש שאינו גט אלא עד הזמן שכתוב בו אפילו אם נותנו לה מיד, כי אין הגירושין חלין אלא עד הזמן שכתוב בו ויש לבעל פירות עד הזמן שכתוב בו. והרמב"ם פסל גט המאוחר, שכתב: גט שיש עליו עדים ואין בו זמן, או שהיה מוקדם או מאוחר, או שנכתב ביום ונחתם בלילה אף על פי שהיו עסוקים באותו ענין, או שכתב הגט בירושלים וטעה וכתב בלוד, פסולים. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה. וכתב עוד שאין לסמוך על מה שפסל[2] נכתב ביום ונחתם בלילה אף על פי שעסוקים באותו ענין.

כתב עוד הרמב"ם: חתך ממנו הזמן ונתנו לה, או שלא כתב שם היום אלא בשבת ראשונה או שנייה בחדש פלוני, או בשנת פלוני ולא הזכיר החדש, ואפילו בשבוע פלוני כשר. וכן כתב בו "היום גירשתיך" שמשמע היום הזה שיצא בו הגט. ואיני יודע היאך מכשיר חתך ממנו הזמן דהיינו אין בו זמן, וכן השיג עליו הראב"ד.

בימי חכמי התלמוד היה דרכם למנות לשנות המלכים, ואם שינה ומנה לחשבון אחר הגט פסול. והאידנא נוהגין בכל המקומות למנות לבריאת עולם.

בית יוסף[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

צריך לכתוב הזמן בגט וכו' בפרק שני דגיטין (יז.) איתמר מפני מה תיקנו זמן בגיטין ר' יוחנן אמר משום בת אחותו ור"ל אמר משום פירות. ופירש"י משום בת אחותו והיא אשתו ושמא תזנה תחתיו וחס עליה שלא תחנק וכותב לה גט בלא זמן ונותן לה וכשמעידים עליה בב"ד מוציאה גיטה ואומרת גרושה הייתי ופנויה באותו שעה: משום פירות. שמזמן הגט ואילך אם ימכור הבעל בפירות נכסי מלוג שלה תגבה ואם לא היה בו זמן יהיה מוכר והולך וכשתתבענו לדין הויא ידה על התחתונה שיאמר לה קודם גירושין מכרתי. ורבי יוחנן מ"ט לא אמר כר"ל קסבר יש לבעל פירות עד שעת נתינה וכתבו הרי"ף והרא"ש והרשב"א דאיכא מאן דאמר דהלכה כר"ל ודחו ראיותיו והעלה דהלכה כר' יוחנן וכ"פ הרמב"ם בפ"א מה' גירושין וגם בזמן הזה דליכא דיני נפשות וא"כ ליכא למיחש שיחפה עליה שלא תידון כא"א כתב הרא"ש דאפ"ה פסלינן לגט בלא זמן כדתנן ג' גיטין פסולין ואחד מהם אין בו זמן ובימי ר' נשנית משנה זו וטעמא דאיכא למיחש שמא יחפה על בניה שהם ממזרים א"נ שלא תיאסר עליו קודם גירושין וכ"כ התוס' בפרק הנזכר על הא דאמרינן בגיטין הבאים ממ"ה הנהו קלא אית להו וכתב הריב"ש בדין זה בתשובה סימן קי"ז אבל כיון שתקנו לכתוב בו הזמן אם תאמר כן צריכה להביא ראיה כלומר אם תאמר שקודם הזנות נתגרשה בגט זה ואף ע"פ שהוא פסול לפי שאין בו זמן היינו מדרבנן אבל מדאורייתא גט מעליא הוא ואפי' לאחר תקנת חכמים אם נישאת הולד כשר כדתנן בהמגרש ואם תטעון שהזנות היה אחר נתינת גט זה אינה חייבת מיתה ובניה כשרים ולא נאסרה עליה והוא שתברר בעדים שקבלה הגט קודם לזנות אבל לא הוצרכו לתקן כדי לידע מתי תיטול פירות וכו' כרבי יוחנן דאמר יש לבעל פירות עד שעת נתינה וכמ"ש בסמוך:

וכשיגיע הגט לידה תלך לב"ד וכו' אמאי דאמר רבי יוחנן יש לבעל פירות עד שעת נתינה פירש"י הילכך זמן כתיבת הגט לא מהני מידי דכי בעי למטרף בעיא לאתויי סהדי אימת מטא גיטא לידה כלומר דס"ל לרש"י דאפי' בגט שיש בו זמן בעי לאתויי ראיה אימת מטא גיטא לידה וחלקו עליו התוס' והרא"ש והרשב"א והר"ן והכריעו דליתא לדרש"י דכל שיש בו זמן חזקה שביום הכתוב בו נמסר אלא ה"פ דמשום פירות לא הוצרכו לתקן זמן דכשאין בו זמן נמי כשיבא הגט ליד האשה יכולה לבא לב"ד או לפני עדים ותראה להם גיטה ויכתבו לה שבאותו היום נתגרשה:

ואם נתגרשה בגט שאין בו זמן וכו' בהמגרש (פו.) תנן ג' גיטין פסולין ואם נישאת הולד כשר וחד מינייהו גט שאין בו זמן ובגמרא א"ר אם יש לה בנים לא תצא אם אין לה בנים תצא ולוי אמר לעולם לא תצא וכן אמר ר' יוחנן ופסקו הרי"ף והרא"ש כר' יוחנן וכ"נ דעת הרמב"ם בפי' שהשוה כל פסולים דרבנן דאם נישאת לא תצא והולד כשר ומשמע מדבריו דל"ש לן בין שיש לה בנים לאין לה ועוד יתבארו דיני פסולי הגט דרבנן ודאורייתא בסימן ק"נ בס"ד: כתוב בהגהות מיימון פ' א' בשם העיטור דלר"א אם נתנו לה בעידי מסירה ובלא זמן כשר ותינשא בו לכתחילה וראיה מדתנן בהמגרש ר"א אומר אף על פי שאין עליו עדים וכו' שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם דמשמע דכל היכא דלא הוי אלא מפני תיקון העולם כשר וכיון דזמן לא הוי אלא מפני תיקון העולם כל שנתן לה כשר ונישאת בו לכתחילה וכ"כ הרשב"ם בפרק גט פשוט (קעב.) גמרא ב' אחים אחד עני ואחד עשיר אהא דאמרינן ודילמא אבא שאול כרבי אליעזר ס"ל והרמב"ן בחידושיו דחה דבריו וגם הרמב"ם בפ"א מהל' גירושין כתב סתם דגט שאין בו זמן פסול וכדברי רבי' :

ואם הקדים הזמן פסול ומ"מ נכתב ביום ונחתם בלילה וכו' בפ"ב דגיטין (דף יז.) נכתב ביום ונחתם בלילה פסול ר"ש מכשיר ובגמרא (דף יח:) אר"ל לא הכשיר ר"ש אלא לאלתר אבל מכאן עד עשרה ימים לא חיישי' שמא פייס ור' יוחנן אמר אפי' מכאן עד י' ימים אם איתא דפייס קלא אית ליה ופירש"י חיישי' שמא פייס. את אשתו בתוך כך ובא עליה והוי גט ישן ור"ת פירש שמא פייס וביטל ואמר גט שנתתי בטל הוא ובתר הכי גרסי' ההוא דאמר לעשרה כתבו גט לאשתי חתום בי תרי מינייהו ביומיה ואינך מכאן ועד י' ימים אתא לקמיה דריב"ל א"ל כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק ואמרינן בגמרא דאיצטריך ריב"ל למסמך אר"ש אף ע"ג דחתום תרי מינייהו ביומיה משום דס"ל כר"ל דאמר כולם משום עדים דאילו לרבי יוחנן דאמר שנים משום עדים ואינך משום תנאי לרבנן נמי כשר והרא"ש הביא בפסקיו האי עובדא דריב"ל והביא דברי רבי' האי שכתב בשעת הדחק איכא פלוגתא ביני רבוותא איכא מ"ד מדקאמר ריב"ל כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק ש"מ דהכין הלכתא ואיכא מאן דאמר משום דחתום תרי מינייהו ביומיה הוא הא לאו הכי לא ונראה דהלכתא כר"ש דמתני' בשעת הדחק ונכתב ביום ונחתם בלילה כשר ואפי' מכאן עד עשרה ימים כרבי יוחנן דהא ריב"ל קאי כוותיה עכ"ל וכ"פ העיטור במאמר ראשון וכ"כ הגהות מיימון בפ"א מהל' גירושין וכן הסכים רבי' ירוחם בח"ב אבל הרי"ף משמע דס"ל דלא קי"ל כלל כר"ש שהרי לא הביא עובדא דריב"ל וכן דעת הרמב"ם שכ' בפ"א נכתב ביום ונחתם בלילה פסול ולא חילק בין שעת הדחק לאינו שעת הדחק והוא דעת הרמ"ה שהזכיר רבינו כתבו הגהות מיימון בפ"א דלר"א דאמר עידי מסירה כרתי אי לית ביה עידי חתימה ונכתב ביום ונמסר בלילה אפי' יש בו הקדמה כשר דאין בו זמן ומוקדם דין אחד להם וכבר כתבתי בסי' זה דהרמב"ן והרמב"ם ורבי' חולקים ופוסלים באין בו זמן וממילא משמע דכ"ש דפסלי במוקדם כתוב עוד בהגהות בפ"א דאפי' לרבנן אי כתב ביממא ואחתים בליליא ומקמי חתימה כתבי הכי גיטא דא איכתיב ביום פלן ולא אספיק למחתמי סהדי עד השתא וחתימו סהדי כשר דהא ליכא חשש לא לפירות ולא לזנות וה"ה לשטרי חוב המוקדמים אבל בתר דחתמי סהדי לא : ב"ה כתב ה"ה בפ"א נראה דדוקא מוקדם שזמן הגט קודם החתימה כגון שנכתב ונחתם במרחשון וכתבו בו בתשרי קודם מרחשון נכתב אבל אם היה עומד בתשרי לכתוב בו זמן מרחשון וחתמו בו העדים בו ביום הכתוב בגט נראה דכשר דלא חשבינן ליה מוקדם הואיל וזמן הכתוב בגט וחתימת הכל ביום א' וזה שאמר הרב עד שיחתמו בו בזמן כתיבתו כלומר בזמן הכתוב בגט ולא אמר ביום כתיבתו:

וכתב א"א הרא"ש ז"ל בתשובה נתגרשה בגט מוקדם וכו' בכלל מ"ה ולא דמי לנכתב ביום ונחתם מכאן עד עשרה ימים דמכשיר הרא"ש בשעת הדחק דשאני התם שכשכתב היום הכתוב בגט קושטא קאמר שבאותו יום נכתב אבל כשכתב בי' לחדש והקדים וכתב בחמשה כיון שכתב שקר פסול לגמרי ויישוב ל' רבי' הוא בענין זה ואם הקדים הזמן כגון שנכתב בי' לחדש והקדים וכתב בחמשה פסול ומ"מ כשכתב בו היום שנכתב בו הגט אלא שאיחר החתימה עד הלילה דהיינו נכתב ביום ונחתם בלילה פסק הרא"ש שהוא כשר ואפשר לפרש דה"ק אם הקדים הזמן כגון נכתב ביום ונחתם בלילה פסול היכא דאינו שעת הדחק ומ"מ היכא שהוא שעת הדחק פסק הרא"ש דכשר ודעת הרא"ש בתשובה זו שסובר דגט מוקדם בטל נמי הוי תמיהא טובא דמשמע דפיסול מוקדם לא הוי אלא מדרבנן וא"כ למאי אולמיה דגט מוקדם להיות בטל משאר פיסולי דרבנן וכ"נ דעת הרמב"ם ז"ל דלא עדיף משאר פיסולי דרבנן שהרי כתב בפ"א דגט מוקדם פסול וכבר נתבאר מדבריו פי' מקום שהזכיר פסול אם נישאת לא תצא ומדסתם דבריו בפ"א משמע דבכל מוקדם לא הוי אלא פסול ואפי' נכתב בי' לחדש וכתב בו בה' וכ"כ מהר"ר ישראל בכתביו סימן י"ג שזהו דעת הרמב"ם וכתב עוד שם דטעמא דאשיר"י דסבר כדברי התוס' בפרק איזהו נשך (עב. ד"ה שטר) דבשטר מוקדם לא גבי אפי' מבני חרי משמע דכמו חספא בעלמא הוא ומ"מ אכתי קשה לי דמנ"ל להרא"ש שהעמידו חכמים דבריהם בפיסול זה להחשיבו כחרס גם לענין גט אשה שנמצאו עוקרים דבר תורה שאם פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר לא תצטרך גט ועוד דמאחר דלהרמב"ם אינו פסול אלא מדרבנן הוה ליה להרא"ש ז"ל למיחש לדבריו ולא להתירה בפשיטות כשקבלה גט משני וצ"ע ודברי הר"ן בהמגרש משמע שהם דלא כהרא"ש דבגמרא ג' גיטין פסולין כתב דבפסולי דרבנן תצא כל שאין לה בנים וכתב אח"כ וגט מוקדם דקי"ל דפסול איכא מ"ד דאם נישאת לא תצא כגט שאין בו זמן והיינו לדברי רש"י אבל לדברי האומרים דבגט שלא נפל אינה צריכה להביא ראיה אימת מטא גיטא לידה גט מוקדם פסול דאתי למטרף לקוחות שלקחו פירות שלא כדין ואפי' לדברי רש"י יש להחמיר דכיון דמוקדם בשאר שטרות פסול בגט נמי פסול ואפי' נישאת תצא כל שאין לה בנים עכ"ל ומדסתם דבריו משמע דבכל גווני מוקדם קאמר וע"כ לא קאמר דפליגי אלא אי תצא אי לא תצא אבל לכ"ע משמע דלא מיפסל אלא מדרבנן דאל"כ הוה ליה לפרושי וגם הרשב"א סובר דלא כהרא"ש שהרי דעתו להכשיר גט מוקדם אם נתנו לה ע"י שליח וכמו שאכתוב בסמוך בס"ד ואף הר"ן דפליג עליה ופסל ודאי משמע דלא הוי אלא כשאר פסולין דרבנן דליכא למימר דלמר כשר ולמר בטל ובכל גווני מוקדם קמיירי מדסתמו דבריהם:

השולח גט ממקום למקום וכו' בפ"ב דגיטין (יז.) אהא דאיתמר מפני מה תקנו זמן בגיטין ר' יוחנן אמר משום בת אחותו וכולי אמר ליה רבינא לרב אשי גיטין הבאים ממדינת הים דמיכתבו בניסן ולא מטו עד תשרי מה הועילו חכמים בתקנתן אמר ליה הנהו קלא אית להו ופירש"י קלא אית להו. בין לענין זנות ובין לענין פירות בעיא לאיתויי ראיה אימת מטא גיטא לידה וכתבו התוס' תימה דלענין זנות נהי דידוע שלא בא לידה ביום הכתוב בו מ"מ יכול הוא לחפות ולומר שנתן לה קודם שזינתה כמו קודם שתיקנו הזמן ואור"י קלא אית להו כשרואים שזמן הכתיבה הוא קודם זמן המסירה אית לה קלא למילתא ומסקי אדעתייהו לידע יום המסירה ואם תאמר ובההוא למה תקנו זמן וי"ל ע"י הזמן יש לו קול לפי שרואין על ידי הזמן שבו שהנתינה אינה ביום הכתיבה עכ"ל וכתב הרשב"א על דברי ר"י וק"ל א"כ גט מוקדם אמאי פסול שהרי כיון שזמנו קודם לנתינתו קול יוצא ושמא נאמר דלא סמכו ביציאת קול אלא בגיטין הבאים ממ"ה דא"א בלאו הכי אבל בגיטין דעלמא דאיפשר ליתנו ביום כתיבתו לא הקלו אלא דמשליש גט לאשתו קשיא דאיפשר בלאו הכי אלא נראה כלשון הראשון שכתבתי לעיל דדוקא בגט המשתלח או הניתן על ידי שליש הוא דאמרינן דיש לו קול אבל בגיטין דעלמא לא ולפי זה אף גט מוקדם אם נתנו לה על ידי שליח כשר עכ"ל וגם הר"ן כתב כדברי הרשב"א ואח"כ כתב וזו קולא יתירה בעיני ולפיכך נ"ל דדוקא בגיטין הבאים ממ"ה סמכינן אקלא משום עיגונא ודכוות' במשליש גט לאשתו והוא הלך לדרכו עכ"ל וזהו שהזקיקו לרש"י לכתוב עלה דההיא דהמשליש גט לאשתו שהוא הלך לדרכו עכ"ל: וכתב הרא"ש בפרק שני דגיטין דהא דכותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ולא חיישינן שמא כתב ליתן בניסן ולא נתנו עד תשרי משום דגט צריך למוסרו בעדים וכיון דיש עדים בשעת מסירה וחזו דזמן כתיבה מוקדם ליום המסירה מפקי לקלא שלא נמסר ביום הכתיב' ומסקי אדעתייהו לומר אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך ולקמן דפריך מגיטין הבאים ממ"ה דמה הועילו חכמים בתקנתם ומשני הנהו קלא אית להו הוא הדין לכל גיטין שלא נמסרו ביום הכתיבה אית להו קלא אלא שהקשו לו מבאים ממ"ה תירץ לו ומה שלא הקשה לו מכל גיטין שלא נתנו ביום הכתיבה משום דלא שכיחא כדקאמר דלא מקדים איניש פורענותא לנפשיה א"נ להכי כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו משום דלא שכיח דכתב גט קודם הנתינה דלא מקדים פורענותא לנפשיה ואחר הכתיבה נותנו מיד לידה או ליד שליח לקבלה או מוסרו ליד שליח להוליך לה ואז הוי כמו גיטין הבאים ממ"ה דאית להו קלא לפי שיש קול להליכת השליח ולביאתו ומידע ידעי זמן המסירה ולפי טעם זה אי איתרמי הכי שלא נמסר ביום שנכתב תו לא מתכשר האי גיטא אם לא ע"י שליח להולכה דאית ליה קלא דאם היה הבעל נותנו לאשה לית ליה קלא ואתא למטרף לקוחות שלא כדין מיום שנכתב עכ"ל ולפי תירוץ ראשון כל גיטין שנמסרו שלא ביום כתיבתן כשרים אפי' שלא ע"י שליח ולא דמי להקדים זמן הגט דבטל נמי הוי לדעת הרא"ש משום דכי כתב שקרא כתב וכמו שכתבתי למעלה ורבינו תפס תירוץ שני עיקר דלא מכשרינן גט שנמסר שלא ביום כתיבתו אלא ע"י שליח דוקא וכן דעת מה"ר ישראל בכתביו סי' י"ט וגם התוס' בפרק הנזכר גבי הא דאמרינן קסבר ר' יוחנן יש לבעל פירות עד שעת נתינה העלו בסוף דבריהם דלא שייך למימר קלא אית להו אלא כשמגרש ע"י שליח:

ואין נראה כן מדברי הרמב"ם שכתב בפ"א הרי שאמר לב' לכתוב גט ולחתום וכו' דברי רבינו תמוהים בעיני דמה ענין דברי הרמב"ם דמיירי בשלא נכתב עדיין הגט לענין דברי ר"י דמיירי בנכתב הגט ולא נמסר ביום כתיבתו דכל שלא נכתב עדיין הגט משמע דלכולי עלמא אין כותבין יום האמירה וכדאשכחן גבי המקום דאין כותבין מקום האמירה וכדאמר להו רב לספרי (קעב.) כי יתביתו בהיני כתובו בהיני אע"ג דמימסרן לכו מילי בשילי ובפ' בתרא דיבמות (קטז.) ההוא גיטא דאשתכח בסורא וכתב ביה הכי בסורא מתא אנא ענן בר חייא פטרית וכולי ואתו סהדי ואמרי דההוא יומא דאיכתיב גיטא ענן בר חייא גבן הוי ואמר רבא אף לדידי הכא חיישינן וכולי א"נ מילי מסר וכדאמר להו רב לספרי וכו' ואם איתא דכותבין יום האמירה כי מסר מילי מאי הוי ניחזי יום הכתוב בגט אי הוה בסורא ולישנא דאתו סהדי ואמרי דההוא יומא דאיכתיב ביה גיטא משמע דאיום שנכתב בו הגט מסהדי אלא ודאי דיום שנכתב בו הגט הוא היום הכתוב בגט וכדברי הרמב"ם והרי הרא"ש דפסק כדברי ר"י וכתב בתשובה כלל מ"ה סימן י"ד כדברי הרמב"ם שכותבין יום הנתינה וגם הרשב"א נראה שסובר כדברי ר"י וכתב בתשובה שכותבין יום הכתיבה לא יום האמירה וראיתי להעתיק פה תשובת הרשב"א שמתוכה יראה שמה שהטעה לרבינו הוא שלא חילק בין קדימה לקדימה כמו שחילק הרשב"א וז"ל שאלת מי שצוה לכתוב ולחתום גט לאשתו ביום פלוני ונתאחר הכותב ולא כתבו באותו יום אם יכתוב זמן קבלת הדברים או זמן הכתיבה תשובה אע"פ שבא הלשון מסופק במה שכתבת במה שצוה לכתוב ביום פלוני ולא נתברר מתוך לשון זה אם הכוונה לומר שצוה להם ביום ר"ח ניסן לכתוב גט לאשתו או שצוה לכתוב לה הגט בר"ח ניסן ואם כלשון זה האחרון ה"ז גט פסול וזה פשוט ואם כלשון הראשון שהצואה היתה בר"ח ניסן ולא היה קובעו להם זמן כתיבה בזה ודאי כשר ומ"מ צריכים הם לכתוב זמן הכתיבה ולא זמן האמירה ואם כתבו זמן האמירה ודאי פסול דה"ל מוקדם ואל תשיבני מגיטין הבאים ממ"ה שאין ההקדמות שוות שהקדמת הכתיבה לחתימה וכל שכן הקדמה גמורה ככותב באייר והקדים וכתב בניסן שזה מוקדם גמור ופסול אבל כשקדמה כתיבתו וחתימתו לנתינתו זו היא שהכשירו ומשום דאית להו קלא ואמרינן לה אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך ודברים אלו ברורים הם בעיני ואיני רואה בהם שום פקפוק עכ"ל:

סתם גט הבא לפנינו אנו תולין וכו' בפ"ב דגיטין (ד' יז.) אהא דאיתמר מפני מה תקנו זמן בגיטין ר' יוחנן אמר משום בת אחותו ור"ל אמר משום פירות ור' יוחנן מ"ט לא אמר כר"ל קסבר יש לבעל פירות עד שעת נתינה ופירש"י עד שעת נתינה. הילכך זמן כתיבת גט לא מהני מידי דכי אתיא למטרף בעיא לאיתויי סהדי אימת מטא גיטא לידה והקשו עליו התוס' מדאמרינן בספ"ק דב"מ (יט.) מצא גט אשה בשוק בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה ופריך ניחוש דילמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי וכו' ומשני כי אתיא למיטרף אמרינן לה אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך ואמאי קשה ליה ההיא ברייתא טפי מכל גיטין שבעולם אלא משמע דוקא בגט הנמצא דאיתרע בנפילה הוא דאמרינן אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך אבל בכל גיטין אמרינן מסתמא ביום שנכתב נחתם ונמסר וכן העלו הרא"ש והרשב"א והר"ן:

גט שזמנו מאוחר כשר לגרש בו וכו' בפ"ב דגיטין אהא דאיתמר מפני מה תקנו זמן בגיטין ר"ל אמר משום פירות כתבו התוס' כדי שתדע האשה מתי נכתב ונחתם ולא תפסיד פירות עד שעת נתינה וא"ת גט מאוחר יפסל מהאי טעמא ובפרק גט פשוט (קס.) מוכח דכשר ואור"י דבמאוחר אין הבעל מפסיד משעת חתימה אלא משעת הזמן דאין ראוי לגרש בו אפי' נתנו לה לאלתר ואין הגירושין חלין עד הזמן ותירוץ זה דר"י הזכירו הרא"ש והרשב"א והר"ן בפרק הנזכר וכתבו הרשב"א והרא"ש עוד שם שהראב"ד כ' דמאוחר לגרש בו כשר לאלתר אלא שיש לבעל פירות עד זמן הכתוב בגט ויישבו הם ז"ל דהיינו דוקא כשנכתב הזמן מאוחר מדעת האשה אז מחלה פירותיה לבעל עד זמן הכתוב בגט והגט כשר כדין שטר מאוחר דכשר ואם נכתב שלא מדעת האשה תראה האשה גיטה בב"ד ויכתבו לה ב"ד שהיום נתגרשה וזכתה האשה בפירותיה עד שיביא הבעל ראיה שמדעתה נכתב הזמן מאוחר בגט ודברי הרשב"א נוטים לדעת הראב"ד אבל הרא"ש כתב ומ"מ מסתבר להחמיר כדברי ר"י דלא תהא מגורשת בגט מאוחר עד זמן הכתוב בו כדאמרינן בעלמא ב"ב (קלו:) זמנו של שטר מוכיח עליו והוי כאילו כתוב בו מהיום ה"נ הוי כאילו אמר לה ה"ז גיטך ולא תתגרשי בו עד אותו זמן עכ"ל וק"ל להראב"ד היכי מכשרינן גט מאוחר משום דליכא למיחש לפירות הא אכתי איכא למיחש לבת אחותו שתוציא את גיטה ותאמר קודם זנות נתגרשתי ואין זמנו של גט מוכיח שהרי ע"כ אנו רואים שהוא מאוחר וה"ל כגט שאין בו זמן וכמ"ש הר"ן ואיפשר דכתוב (ביה זמן) וכשידע אותו זמן א"א לחפות עליה כשר וכדמכשרינן בכתוב בו שבוע שנה חדש משום דאהני לשבוע דלקמיה ולשבוע דלבתריה וכמ"ש רבי' בסמוך ומ"מ אי הוה ביה הפסד פירות עד זמן הכתוב בו הוה מיפסיל אפילו לרבי יוחנן משום דפירות שכיחי טפי מזנות לכולי עלמא והריב"ש בתשובה סימן קי"ז כתב בדין זה והרמב"ם בפ"א פסל גט המאוחר וכן נוטה דעת הר"ן בפ"ב דגיטין וכתב דמאי דמשמע בגט פשוט דגט מאוחר כשר איפשר דהיינו בגט חוב אבל לא בגט אשה וכן מה שאמרו בתוספתא דגט מאוחר כשר היינו גט חוב אבל גט אשה פסול הוא: וכתב עוד שאין לסמוך על מה שפסל נכתב ביום ונחתם בלילה אע"פ שעסוקים באותו ענין כ"כ בפרק ב' דגיטין (יח.) אמאי דאמרינן התם כתובתיה דחייא בר רב איכתיב ביום ואיחתם בלילה וכו' עסוקין באותו ענין הוו דתניא אמר רבי אליעזר בר צדוק ל"ש אלא בשאין עסוקין באותו ענין אבל עסוקין באותו ענין כשר וסובר הרא"ש דברייתא דרבי אליעזר בר צדוק אמתני' דנכתב ביום ונחתם בלילה פסול איתמר דמיירי בגיטין וגם הרשב"א כתב וגט מוקדם כגון שנכתב ביום ונחתם בלילה אם עסוקין באותו ענין כשר וכדתניא הכא אמר רבי אלעזר וכו' והרמב"ם שכתב שהוא פסול לא נתברר לי טעמו וצ"ע עכ"ל ואיפשר דטעמא דהרמב"ם דס"ל דברייתא דר"א ב"ר צדוק לא קאי אגט אלא אשטרות הנכתבים ביום ונחתמים בלילה וכדפירש"י ושפיר איכא לפלוגי בינייהו דבשטרות דין הוא להכשיר בעסוקין באותו ענין משום דבקלא תליא מילתא כיון דמזומנים לחתום אית ליה קלא כאילו חתמו אבל בגיטין דאיכא למיחש משום בת אחותו חיישינן שמא תחפה על זנות דאותו יום וגם לפירות איכא למיחש דאע"ג דכל שעסוקין באותו ענין קלא אית ליה מ"מ לית להו ללקוחות לאימנועי מלקנות עד שידעו שנתן לה הגט דהא יש לבעל פירות עד שעת נתינה ומש"ה חיישינן שתטרוף מלקוחות שלקחו ביום הכתיבה פירות שלקטן הבעל או שלוחו בליל החתימה קודם שנתן לה הגט כנ"ל כתוב באורחות חיים נכתב ביום ונחתם בלילה פסול אבל אם נכתב ונחתם ביום אפי' לא נתן לה אלא לאחר ימים רבים כשר ואין לחוש בזה משום מוקדם והגיה הר"פ מיהו נהגו העולם להקפיד שינתן בו ביום רק מגט שאדם שולח לאשתו ממקום אחר דהתם לא איפשר עכ"ל וכבר נתבאר בסימן זה בדברי רבי' כתב עוד הרמב"ם בפ"א מה' גירושין חתך ממנו הזמן ונתנו לה יתבאר טעמו בסמוך:

או שלא כ' שם היום אלא בשבת ראשונה וכו' בפ"ב דגיטין (שם) גרסי' דא"ל אביי לרב יוסף כתוב בו שבוע שנה חדש מאי א"ל כשר ומה הועילו חכמים בתקנתן אהני לשבוע דלקמיה ולשבוע דלבתריה דאי לא תימא הכי יומא גופא מי ידעינן אי מצפרא אי מפניא אלא ליומא דלקמיה וליומא דלבתריה ה"נ אהני לשבוע דלקמיה ולשבוע דלבתריה. ופירש"י כתוב בו. זמנו בשבוע פלוני של יובל ולא כתב אי זו שנה או כתב שנה ולא כתב חדש או כתב חדש ולא כתב שבת או כתב שבת ולא כתב יום מאי א"ל כשר לכתחלה: מה הועילו חכמים בתקנתם. הא לא מימנעו מלמיכתביה ניהליה: לשבוע דלקמיה. שאם זינתה תיהרג: ולשבוע דלבתריה. לפירות שאם ימכור בהם תוציא גיטה ותגבם ומשמע מדברי רש"י שכתב מה הועילו חכמים בתקנתם הא לא מימנעי מלמיכתביה ניהליה דרשאין לכתבו לכתחלה מאחר דיש בו זמן אבל בדברי הרמב"ם יש לדון מדכתב כשר אם הוא כשנכתב כך אבל לכתחילה אין כותבין או דילמא דנקט כי האי לישנא משום דלאו אורחא דמילתא למיכתב הכי:

וכ"כ בו היום גירשתיך וכו' בס"פ גט פשוט (קעב.) גמרא ב' אחים אחד עני וא' עשיר גט שיש עליו עדים ואין בו זמן אבא שאול אומר אם כתוב בו גירשתיך היום כשר דהיום ההוא יומא דנפק ביה משמע ולא כדדחו התם בגמרא דחשיב כאין בו זמן ואבא שאול מכשיר משום דס"ל כר' אלעזר דמכשיר באין בו זמן וכ"כ הרמב"ם בפ"א מהלכות גיטין דכשר דהיום אותו יום שיוצא בו משמע והרי הוא כאילו כתב בו זמן של יום זה והאי גט נמי משמע דלרש"י רשאי לכתבו לכתחלה כיון דחשיב יש בו זמן ובדעת הרמב"ם יש לדון ואיני יודע היאך מכשיר חתך ממנו הזמן וכו' בפ"ב דגיטין א"ל אביי לרב יוסף הא דתנן ג' גיטין פסולין ואם נישאת הולד כשר מה הועילו חכמים בתקנתן כלומר דחד מהני ג' גיטין הוא יש עליו עדים ואין בו זמן וכיון דאם נישאת הולד כשר מה הועילו חכמים בתקנתן משום בת אחותו ומשום פירות אהני דלכתחלה לא תינשא גזייה לזמן ויהביה ניהלה מאי כלומר דלאחר שכתב בו הזמן חתכו ונתנו לה א"ל לרמאי לא חיישינן כלומר לרמאות גדול כזה שהוא ניכר ונגלה לא עבידי אינשי דעבדי ולא חשו רבנן להכי ודעת רש"י לפרש דכי מפרקינן אהני דלכתחלה לא תינשא היינו לומר דכיון שכן לא כתבי ספרי דדייני ולא חתמי ליה ומש"ה פרכינן גזייה לזמן כלומר תינח אי לא כתבי ביה זמן כלל דלא חתמי ביה סהדי אבל היכא דכתבו וחתמו ובתר הכי גזייה לזמן מאי ואהדר דלרמאות כזה לא חשו חכמים אבל לעולם גזייה לזמן דינו כגט שאין בו זמן שהוא פסול אבל דעת הרמב"ם כדעת ר"ח שפי' לרמאי לא חיישינן וכשר וכתבו הרשב"א והר"ן שטעמא דמפרשינן דמשום דמעיקרא אמרינן אהני דלכתחלה לא תינשא פריך גזייה לזמן ונישאת לכתחלה מאי ומהדרינן דלא חשו חכמים לרמאות גדול כזה דאם איתא דכי פריך גזייה לזמן מאי לא פריך אלא מדהולד כשר מאי קשיא ליה הא אהני דלכתחלה לא תינשא כדשני בג' גיטין פסולין ומ"מ כתבו הרשב"א והר"ן שכדברי רש"י הוא הנכון וכבר האריך הרשב"א בטעם הדבר:

בימי חכמי התלמוד היה דרכן למנות לשנות המלכים וכולי מפורש במשנה וגמרא ס"פ הזורק (ד' עט: פ:) ונחלקו הפוסקים לענין פסק הלכה וכתב הרא"ש דאין נפקותא האידנא בפסק זה דדוקא בימיהם שהיו העכו"ם מונים בשטרות לשנות המלכים כדאמרינן בפרק גט פשוט תקנו שגם ישראל יעשו כן משום שלום מלכות אבל האידנא לא קפדי וליכא שלום מלכות ונהגו למנות לבריאת עולם וכיוצא בזה כתבו התוס' ואם בזמן הזה אם מנה לבנין הבית או לחרבנו או לשם מלכות אחרת אף על פי שאין דרך אנשי אותו המקום למנות בו לא משמע מדבריהם דמיפסיל דאע"ג דתנן כתב לשם מלכות שאין הוגנת וכו' כלומר שאם היה במלכות זה וכתב לשם מלכות אחרת פסול היינו בזמנם שהיו המלכיות מקפידות ע"כ אבל בזמן הזה דאין דרכן להקפיד בכך כך לי לשם מלכות אחרת כמו לבריאת עולם אבל מדברי הרמב"ם בפ"א מהלכות גירושין שאחר שכתב וכבר נהגו כל ישראל למנות בגיטין ליצירה או למלכות אלכסנדרוס כתב ואם כ' לשם מלכות אותו זמן במדינה שיש בה רשות אותו מלכות כשר משמע דלשם מלכות אחרת פסול ונראה שטעמו משום דאף ע"פ שאין המלכיות מקפידות עכשיו בכך אולי כשיראו שכותבין לשם מלכות אחרת יקפידו ויאמרו שהם מורדים כיון שמחשיבים למלכות אחרת יותר ממלכותם ולא דמי למה שכתב שנהגו לכתוב למלכות אלכסנדרוס דשאני התם דלא שייך לומר שהם מורדים כיון דכבר עבר מלכותו ולא נשאר לו שורש וענף ועוד דבמקום שנהגו ליכא למיחש וכמ"ש הוא ז"ל שם לשם מלכות שאינה מלכות אותה מדינה או לבנין הבית או לחרבן הבית אם דרך אנשי אותו המקום למנות בו כשר וא"ת אמאי פסק באם כתב בזמן הזה לשם מלכות אחרת משום שלום מלכות הא כיון דאין מלכיות מקפידות עכשיו ה"ל כמו במקום שדרך אנשי המקום למנות לשם מלכות אחרת דאפי' בזמן דקפדי מלכיות מכשרינן משום דכיון דחזינן דלא קפדא מלכות זה כשר י"ל דשאני התם שכיון דדרך אנשי המקום למנות כן ודאי ידעו בני מלכות זה ולא קפדי אבל כשאין דרך אנשי המקום למנות כן וזה בא עכשיו למנות לשם אותה מלכות דלמא כי שמעי בני מלכות זו יקפידו אפי' בזמן הזה להחשיבם כמורדים ואף ע"פ שלדעת הרמב"ם דפסל כתב לשם מלכות אחרת גם בזמן הזה צריכין אנו לידע דיעות הפוסקים בכתב לשם מלכות אחרת לא ראיתי לכתבם משום דמילתא דלא שכיחא היא כלל לכתוב זולתי לבריאת עולם: אם דילג הסופר לבריאת עולם דקדקו התוס' והרא"ש בפ"ק דעכו"ם (י.) דכשר וכ"כ בסה"ת סימן קל"ו: אם דילג הסופר האלפים והמאות רק שכתב בכך וכך לפרט כתבו ג"כ הספרים הנזכרים דכשר וכתבו התוס' שר"ת עשה מעשה שכתב שטר בכך וכך לפרט ודילג האלפים וגם בריאת עולם ואע"פ שלא נזכר בדברי הספרים גט אלא שטר מדברי מהר"ר ישראל בכתביו סי' י"א משמע דה"ה לגט והכי מסתבר: אם כתב הכלל הגדול והפרט הקטן ודילג הפרט האמצעי כגון שכתב ה' אלפים וי"ז ודילג ומאתים כתב מהר"ר ישראל בכתביו סי' י"א דפסול ולא דמי להיכא דלא כתב האלפים או גם המאות משום דרגילות הוא למשבק כלל ולכתוב פרטא כדאמרינן בהדיא בגמרא וליכא למטעי אבל כה"ג אין רגילות למיכתב כלל אלפים ולדלג מאות ולחזור ולכתוב פרטא יסברו ודאי קודם מאתים שנה נכתב וכתב שאין לדמותו לתשובת הרא"ש שכתב רבי' סימן קכ"ו שמכשיר גט שכתוב בו ברביעי ך' ימים לירח שבט ויום רביעי היה כ"א לשבט דשאני התם שדברי הגט סותרים אלו את אלו וכדמסיים שם להדיא בתשובה ולכך הואיל ומוכח טעות הסופר מיניה וביה מוקמי הטעות שטעה בעיבור החדש אבל כל היכא שאין שום הוכחה מתוך הגט עצמו לא תלינן בטעות הסופר הואיל ומ"ש לפנינו אין בו שום טעות ואי משום דידוע לנו מבחוץ לפי רוב השנים דע"כ דילוג טעות יש כאן נראה דלא דמי למוכח מיניה וביה ובכתביו סימן י"ג כתב דאע"ג דאי חשבינן למפרע לשנה שקודם מאתים שנה לא נתכוון הימים בחדש ליום השבוע לא סלקא לן אליבא דהלכתא דליהוי מש"ה מוכח מתוכו דרובא דרובא לא ידעי חושבנא ובסי' כ' וסימן כ"א כתב שאע"פ שיש כמה צדדים להקל בנדון זה והוא דוחה אותם היינו להחמיר ולתת גט אבל להחמיר כולי האי דנימא תצא לא דכל כהאי גוונא לכולי עלמא לא תצא ובסימן כ"א כתב דאע"פ שיש לה בנים צריכה גט שני ולא חיישינן ללעז ובתשובה אחרת לו ז"ל מצאתי שכתב דין זה וסוף דבריו ע"כ נראה להצריכה גט כשר מבעלה הראשון ותשב תחת בעל השני ודעת הריב"ש בתשובה כדעת מהר"ר ישראל לפסול היכא דכתב כלל קמא ושבק לפרט מציעא והדר כתב לפרט בתרא משום דהוי מוקדם ולא דמי למה שהכשירו התוס' היכא דשבק כולהו כללי ולא כתב אלא פרטא: אם דילג ארבע ולא כתב אלא אלפים כתב המרדכי בפ"ק דעכו"ם בשם ר"י מוינא דכשר בדיעבד דסתם אלפים משמע שפיר ד' אלפים הואיל וליכא יותר מד' אלפים ואע"ג דמיעוט אלפים שנים בהא ליכא למפסל הואיל ולא כתב אלפיים בב' יודי"ן יש לנו לפרש אלפים הכתובים ארבעה ולהכשיר הואיל ולא נפיק מיניה חורבא ובכתבי מהר"ר ישראל סימן כ"ח כתב לחלק בין דין זה להיכא דכתב לכללא קמא ושבק פרטא מציעא והדר כתב לפרט בתרא דפסול כמו שכתבתי בסמוך :

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

צריך לכתוב הזמן בגט כיצד בכך וכך בשבת וכו' נראה שהאריך רבי' בזה משום דבגמרא קאמר כתוב בו שבוע שנה חדש שבת מאי א"ל כשר מה הועילו חכמים בתקנתם ופירש"י כשר לכתחילה וס"ל לרבינו דאע"פ דבסוגיא משמע דכשר לכתחילה דאל"כ לא הוה פריך מידי מה הועילו חכמים בתקנתם אפ"ה צריך לכתוב בכך וכך בשבת וכו' למצוה מן המובחר:

ומ"ש שחכמים תיקנו וכו' בפ"ב דגיטין (דף יז) איתמר מפני מה תקנו זמן בגיטין ר' יוחנן אמר משום בת אחותו ר"ל אמר משום פירי ונפקא מיניה דלר"י דמשום פירי לא תקנו זמן קסבר יש לבעל פירות עד שעת נתינה ומיד שיבא הגט ליד האשה יכולה לבא לב"ד ותראה להם גיטה ויכתבו לה ב"ד שבאותו היום נתגרשה וא"כ משום פירי לא הוצרכו לתקן זמן אלא משום שמא יחפה על בת אחותו שלא תחנק אבל לריש לקיש דמשעת כתיבה דנתן בה עיניו לגרשה שוב אין לבעל פירי אם לא היה בו זמן יהיה מוכר והולך וכשתתבענו לדין הויא ידה על התחתונה שיאמר לה קודם גירושין מכרתי דאין ביד האשה לעכב עליו שלא תקבל הגט שאין בו זמן כיון דאשה מתגרשת בע"כ כשזורק לה גיטה לתוך ידה וחצירה אבל כשתקנו זמן בגיטין הגט פסול אם לא נכתב בו זמן ופסקו הפוסקים דהלכה כר' יוחנן דיש לבעל פירי עד שעת נתינה ודלא כבעל העיטור כמו שהאריך בזה הרא"ש וזה שאמר רבי' אבל לא הוצרכו לתקן זמן כדי לידע מתי תיטול פירות וכו' כלומר דלית הילכתא כמ"ד דתיקנו זמן משום פירי דא"כ אין לבעל פירות משעת כתיבה ואנן קי"ל דאית ליה פירי עד שעת נתינה וכתב האלפסי דה"ט כיון דקי"ל דלא פקעא פירקונה מיניה עד דמטי גיטא לידה הילכך כל כמה דמחוייב בפירקונה אית ליה פירי:

אבל כיון שתקנו לכתוב בו זמן א"ת כן צריכה להביא ראייה כתב ב"י כלומר א"ת שקודם זנות נתגרשה בגט זה ואע"פ שהוא פסול לפי שאין בו זמן היינו מדרבנן אבל מדאורייתא גט מעליא הוא ואפי' לאחר תקנת חכמים אם נישאת הולד כשר כדתנן בהמגרש ואם תטעון שהזנות היה אחר נתינת גט זה אינה חייבת מיתה ובניה כשרים ולא נאסרה עליו והוא שתברר בעדים שקבלתה הגט קודם לזנות עכ"ל וצריך לבאר דאין דעת ב"י שאם לא תברר קטלינן לה דהא פשיטא דלא קטלינן לה כמ"ש התוס' בד"ה גזייה לזמן דהכי מוכח להדיא בסוגיא אלא דהב"י נקט בלשונו עיקר התקנה שיחפה על בת אחותו שלא תחנק ולכן אמר ואם תטעון וכו' אינה חייבת מיתה ונקט נמי ובניה כשרים ולא נאסרה עליו משום דהתוס' כתבו (בדף י"ח) בד"ה הנהו קלא דאף בזמן הזה דליכא למיחש לחפוי על בת אחותו דלא למקטלא פסלינן לגט בלא זמן שמא יחפה על הולד שילדה ממנו שהוא ממזר וגם אינו רוצה שתיאסר עליו דאם זינתה אחר גירושין מותר לינשא לו דהני טעמי הוי סעד לעיקר הטעם דאתי לחפויי על בת אחותו כדכתב הרא"ש ועל הני תרתי טעמי דבזמן הזה שהזכיר ב"י בסוף קאמר עלייהו והוא שתברר בעדים שאם לא תברר הולד הוי ספק ממזר וגם נאסרה עליו מספק ועוד נראה דבכלל מ"ש רבינו אם תאמר כן כלומר עכשיו שתקנו זמן א"ת כן דכבר נתגרשה ואח"כ זינתה ותאמר שהגט נאבד צריכה להביא ראייה:

ואם נתגרשה בגט שאין בו זמן וכו' משנה פ' המגרש (דף פ"ו) ובגמרא פליגי בה אמוראי ואיכא למ"ד ביש לה בנים מבעל שני קודם שנודע לנו שבגט הזה ניסת לו לא תצא שלא להוציא לעז ממזרת על בניה אבל אין לה בנים תצא ופסקו הפוסקים כמ"ד אפי' אין לה בנים לא תצא:

ומ"ש ואם הקדים הזמן פסול פי' אע"ג דליכא למיפסלה מדין ש"ח המוקדמין פסולין דהתם הוי טעמא משום דאתא למיטרף לקוחות מזמן הכתוב בו שלא כדין אבל גיטי נשים לאו לגוביינא עבידא אפ"ה פסולים מטעם שמא יחפה על בת אחותו או משום פירי דסבורים דביום שכתוב בגט נתנו לידה ותטרוף האשה מלקוחות שלא כדין פירות מזמן שכתוב בגט עד שעת נתינה וכך פירשו התוס' בד"ה נכתב ביום (דף י"ז):

ומ"ש נכתב ביום ונחתם בלילה שלאחריו או אפי' וכו' פי' נכתב ביום זה ולא נחתם עד עשרה ימים כיון דלא נכתב ונחתם ביום א' בקדימות זמן כשר הוא בשעת הדחק והרמ"ה כתב שהוא פסול אפי' בשעת הדחק ואפי' נחתם בלילה שלאחריו וכ"ש מכאן ועד ז' ימים ובסוף הסימן כתב דהרמב"ם פוסל בנכתב ביום ונחתם בלילה אפי' בעסוקים באותו ענין והרא"ש מכשיר בעסוקים באותו ענין והיינו שלא בשעת הדחק דאי בשעת הדחק אפי' אין עסוקים באותו ענין מכשיר הרא"ש כדכתב כאן וטעם מחלוקת הרא"ש והרמ"ה מביאו ב"י וקצת ק' להרא"ש דמחלק בין מוקדם גמור שנכתב בעשרה בחדש וכתב בחמש ובין נכתב ביום ונחתם בלילה ומאי שנא הא אידי ואידי מוקדם הוא וי"ל דמשמע ליה הכי מדקאמר בגמרא דר"ש לא מכשיר אלא בנכתב ביום ונחתם בלילה או אפי' מכאן ועד י' ימים אלא מטעם דמשעת כתיבה שנתן עיניו לגרשה שוב אין לבעל פירות מדינא א"כ לא מפסיד בעל מידי אבל בנכתב בעשרה בחדש והקדים הזמן וכתב בחמשה דתטרוף מחמשה עד עשרה שלא כדין אף לר"ש הוא פסול ואיכא למידק אמאי נחמיר טפי בנכתב ביום ונחתם בלילה לרבנן מאילו כתבו בו זמן שבוע שנה חדש שבת דכשר אפי' לכתחילה כמ"ש בסמוך משום דמהני לשבוע דקמיה שאם זינתה תיהרג אע"ג דלא אהני לפירות כדפירש"י להדיא (בסוף דף יז) ולבתריה נמי אהני לפירות דהא ה"נ מועיל לקודם יום הכתיבה שלא יוכל לחפות על ב"א דלרבנן תקנו זמן משום שמא יחפה ולא משום פירי כמו שמפורש בסוגיא וי"ל דבשבוע ושנה כיון דאהנו לקמיה שוב לא חיישינן לחפוי שהרי הכתיבה והנתינה כי הדדי נינהו כמו יומא גופא חשוב וכ"כ התוס' להדיא (בסוף דף י"ז) ומ"ש או אפי' וכו' בגמרא פליגי בה ר"ל סובר דמכאן ועד עשרה ימים חיישינן שמא פייס את אשתו בתוך כך ובא עליה והוי גט ישן ור"י אמר אפי' מכאן ועד י' ימים אי איתא דפייס קלא אית ליה למילתיה שהשכנים והשכנות שומעין תגר וקטטה שבין איש לאשתו וכאשר ישקוט ריבם הכל מרגישים והלכה כר' יוחנן והתוס' בשם ר"ת בד"ה שמא פייס פירשו שמא פייס וביטל ואמר גט שנתתי בטל הוא:

ומ"ש כשר בשעת הדחק וכו' פי' כגון שיצא הבעל משם וזהו שאמר שאי איפשר ע"י גט אחר וז"ל רש"י (ריש דף יט) שעת הדחק שהלך זה לדרכו או נשא כבר בגט זה עכ"ל ורבינו לא הזכיר כאן דאם ניסת לא תצא ס"ל כיון דבשעת הדחק שהלך זה לדרכו כשר הגט ונישאת בו לכתחלה כ"ש שאם נישאת לא תצא ותו דכ"ש הוא מגט שאין בו זמן כלל דנישאת לא תצא דזה וזה גט כשר מדינא הוא אלא שהחמירו בו רבנן ובשעת הדחק או נישאת כבר לא החמירו:

וכתב א"א הרא"ש בתשובה אם נתגרשה בגט מוקדם וכו' בכלל מ"ה סי' ו' וב"י תמה עליו דכיון דגט מוקדם גט כשר הוא מן התורה ואינו פסול אלא מדרבנן שמא יחפה על ב"א או משום פירי פשיטא דקידושי שני הוי קידושי ד"ת וצריכה גט ממנו ושכ"כ הרמב"ם והרשב"א והר"ן וכן כתב מהרש"ל וכ"כ בהגהת ש"ע וכדי ליישב דעת הרא"ש אומר בטח דאף הרא"ש סובר דקידושי שני הויין קידושין ד"ת וצריכה גט ממנו מיהו אין זה אלא היכא דהשני נודע לו הפסול שהיה בגט ואפ"ה קידשה לו אבל הך עובדא דהרא"ש לא נודע פיסולו עד אחר שקדשה שני ואילו ידע הפסול ושהיא אסורה לו אף לאחר שמקדש לא היה מקדשה א"כ קידושי טעות נינהו אפי' בנה מורכב על כתיפה יוצאה בלא גט ומותרת לחזור לראשון ולכן הביא רבינו דהרא"ש פסק דין זה כשלא נודע פיסולו עד שקדשה אחר דאלמא דוקא בכה"ג דאל"כ היה לו לקצר ולומר אם נתגרשה בגט מוקדם וקדשה אחר לא תפסי בה קידושי שני ואינה צריכה גט ממנו ומותרת לחזור לראשון אלא ודאי כדאמרן ובהא לא אשכחן מאן דפליג עליה ולכן נראה להלכה דבשעת הדחק דהלך השני לדרכו או חזרה לראשון לא תצא ומיהו למעשה צריך עוד להתיישב:

השולח גט ממקום למקום וכו' בפ"ב דגיטין (ריש דף י"ח) פריך גיטין הבאים ממ"ה דמיכתבו בניסן ולא מטו עד תשרי מה הועילו חכמים בתקנתם משום בת אחותו ומשום פירות ופרקינן הנהו קלא אית להו פירש"י ובין לענין זנות ובין לענין פירי בעיא לאיתויי ראיה אימת מטא גיטה לידה עכ"ל: ומ"ש ופסק ר"י וכו' שם בתו' בד"ה הנהו קלא וכ"כ הרא"ש ומביאן ב"י ואם תאמר לפר"י הא תנן ריש מכילתין המביא גט ממ"ה צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם וכיון שלא נמסר ליד השליח אלא לאחר יום הכתיבה ולא היה אצל הכתיבה לא מצי למיקיימיה לומר בפ"נ ובפ"נ וי"ל דבהא ודאי צריך למיקיימיה כדיניה בכל שטרות אלא דאם היה השליח אצל הכתיבה הקילו דסגי בשיאמר השליח לבדו בפ"נ ואם לא היה אצל הכתיבה צריך לקיימו כדיניה:

ואין נראה כן מדברי הרמב"ם וכו' תמה ב"י דמה ענין דברי הרמב"ם דמיירי בשלא נכתב עדיין הגט לענין דברי ר"י דמיירי בנכתב הגט ולא נמסר ביום כתיבתו וכו' ובכ"מ ספ"א כתב ג"כ דדברי רבינו שלא בהשגחה ושרי ליה מאריה על שלא שם לבו ליישב דבריו כי לפע"ד במעט עיון יתיישבו והוא כי ממ"ש הרב שאמר לשנים וכו' ולא כתב הרי שאמר לשנים כתבו וחתמו והוליכו גט לאשתי דלגבי שליח מדכר תלמודא הולכה אלמא מדקאמר כתבו וחתמו ותנו לאשתי דמיירי שהבעל והאשה שניהם הם במקום אחד אלא שנותן לה הגט ע"י אחרים והיה דעתו שהכתיבה והנתינה תהיה ביום אחד אלא שנתאחר הדבר וכו' ומדלא כתב הרב ונתאחר הדבר ולא נכתב ביום צואתו או נכתב ביום צואתו אלא שנמצא הגט בטל וכו' אלמא דאיירי בכל גווני בין שנכתב הגט ביום צואתו בין לא נכתב ואשמועינן דאעפ"י דנכתב ביום צואתו מ"מ כיון שנתאחר הדבר ימים ושנים וכו' הרי יש לו דין גט מוקדם כיון שלא ניתן לידה ביום כתיבתו ואין לגט זה שום תקנה אפי' יתן אותו ע"י שליח וצריכין לכתוב לה גט אחר אלמא דס"ל להרמב"ם דדוקא בגיטין הבאים ממ"ה שהוא שעת הדחק ואי איפשר בע"א התם הוא דקאמר תלמודא דלא ה"ל דין מוקדם משום דהנהו קלא אית להו אבל לא סמכו על הך טעמא להקל במקום אחר ואין להכשירו שימסרנו לה ע"י שליח כמ"ש ר"י וז"ש רבינו ואין נראה כן מדברי הרמב"ם שכתב הרי שאמר לשנים וכו' דמשמעות דבריו נראה דלא ס"ל כר"י ולקמן כתב ב"י והגיה הר"פ מיהו נהגו העולם להקפיד שינתן בו ביום רק מגט שאדם שולח לאשתו ממקום אחר דהתם לא איפשר עכ"ל וזה עולה כהבנת רבינו מדברי הרמב"ם שלא כדברי ר"י ולא טעה רבינו כמו שעלה על דעת ב"י ובש"ע פסק בסעיף ה' כר"י דגט שלא נמסר ביום הכתיבה כשר כשישלחנו לה ע"י שליח ובס"ו כתב כלשון הרמב"ם בספ"א נמשך לדעתו שאין ביניהם מחלוקת והלכה כר"י מיהו דוקא כשכתב הזמן בגט כדינו ביום שנכתב וגם נחתם בו ביום אלא שלא נמסר בו ביום התם יש לו תקנה להכשירו ע"י שליח אבל גט מוקדם שנכתב בעשרה לחדש והקדים הזמן וכתבו בחמשה או אפילו נכתב ביום ונחתם בלילה אין לו תקנה ע"י שליח דמיד נפסל הגט בשעה שנכתב ושוב אין לו תקנה להרמ"ה ולהרמב"ם אפי' עסוקים באותו ענין אלא דלהרא"ש כשר נכתב ביום ונחתם בלילה בשעת הדחק אפילו שלא ע"י שליח אבל מוקדם גמור שנכתב בי' בחדש וכתוב בו בחמשה אף להרא"ש אין לו תקנה אפילו ע"י שליח דלא כדעת הרשב"א דאפי' גט מוקדם כשר ע"י שליח ומביאו ב"י ועיין במ"ש בסמוך ס"ד:

גט שזמנו מאוחר כשר לגרש בו כ"כ התוס' (דף י"ז) בד"ה ריש לקיש וכ"כ הרא"ש (דף ק' ע"ב) דהכי מוכח בגט פשוט דכשר לגרש בו אלא דלהראב"ד כשר לגרש בו לאלתר כשנכתב הזמן מדעת האשה ויש לו לבעל פירות עד הזמן שכתוב בו דהוי כאילו התנה עמה שתהא מוחלת לו פירותיה עד זמן הכתוב בגט ואם נכתב שלא מדעת האשה או אפי' שאין לבעל ראיה שנכתב מדעתה אז אין לבעל פירות אלא עד שעת נתינה והאשה תראה גיטה בבית דין ויכתבו לה שהיום נתגרשה אבל לר"ח שאין הגירושין חלין אלא בזמן הכתוב בגט לעולם יש לבעל פירות עד הזמן שכתוב בו ורבינו לא כתב לפרש דברי הראב"ד משום דלענין מעשה ס"ל להחמיר כר"ח שכ"כ גם ר"י וכ"כ הרא"ש וז"ל ומ"מ מסתברא להחמיר כדברי ר"י דלא תהא מגורשת בגט מאוחר עד זמן הכתוב בו וכו' ולא הביא רבינו דעת הראב"ד אלא כדי להכריע דליתא להרמב"ם שפוסל גט מאוחר ולכן הביא דעת הראב"ד דמיקל דכשר לגרש בו לאלתר ור"ח נמי מכשיר מזמן הכתוב בו ולא לאלתר אבל הרמב"ם פוסל לגרש בו וא"א הרא"ש כתב כסברא הראשונה דכשר לגרש בו מיהו לא כשר אלא מזמן הכתוב בו כר"ח ור"י הקשה הב"י להראב"ד אעפ"י דליכא למיחש לפירות במאוחר מכל מקום איכא למיחש לבת אחותו וכו' ותירץ מה שתירץ ולפע"ד הוא דוחק אבל נראה אמת דכל שכתב זמן כתיקון חכמים אע"ג דאינו מוכח מתוכו הזמן בבירור אם יש עדים שזינתה צריכה להביא ראיה אימתי בא הגט לידה ואם לא תביא ראיה הולד ספק ממזר וגם היא נאסרה לו מספק ובזה מתיישבת השגת רבינו ממ"ש הרמב"ם דאם נחתך ממנו הזמן דכשר הלא אין בו זמן דדעת הרב דכיון דהיה כתוב בו זמן כתקנת חכמים השתא דגייז ליה מה נפשך אינו יכול לחפות על בת אחותו דאם תכבוש הגט ולא תראנו ותאמר כבר נתגרשה הלא צריכה להביא ראיה כמו שכתבו בתחילת הסימן גבי אם תאמר כן צריכה להביא ראיה ואם תוציא גיטה בידה הא ודאי כיון שרואין שנחתך ממנו הזמן ג"כ צריכה להביא ראייה דרגלים לדבר שזינתה מקודם ואם לא יבינו שנחתך הזמן אלא שכך נכתב מתחלה כ"ש דאינו גט כלל וחייבת חנק ואפי' בזמן הזה הולד ספק ממזר וצריכה להביא ראיה ולפיכך כשר הגט בנחתך ממנו הזמן ואינו דומה ללא היה בו זמן כלל דפסול אפי' דיעבד כיון דעבר על תקנת חכמים אלא דאם נישאת לא תצא ומטעם זה נמי כתוב בו בשבוע בשנה וכו' דכשר דכיון שכתוב הזמן כתיקון חכמים אלא דלא מבורר הזמן שפיר עליה להביא ראיה ודעת הרמב"ם בפ"א לפסול גט מאוחר וכתב בכ"מ דאיכא להביא ראיה מעובדא דגיטא דענן בר חייא בפרק האשה שלום (ריש דף קי"ו) דמוכח מינה דגט מאוחר פסול והא דמשמע בפרק ג"פ דגט מאוחר כשר וה"א בתוספתא היינו גט חוב אכל גט אשה כשר וע"ש ובמ"ש ה"ה לשם:

וכתב עוד שאין לסמוך וכו' כ"כ בפסקיו (דף ק' ע"ג) וכתב ב"י דדעת הרמב"ם דאף על גב דבשטרות כשר כיון דמזומנים לחתום אית ליה קלא כאילו חתמו ביום מכל מקום בגיטין איכא משום בת אחותו וגם איכא משום פירי דהוי של בעל עד שעת נתינה ואיהי תטרוף מלקוחות שלקחו פירות קודם נתינת הגט עכ"ל מיהו קשה הלא יכולה האשה להביא את גיטה לפני ב"ד ויכתבו לה שהיום נתגרשה וכמ"ש התוס' בד"ה עד שעת נתינה וכתבו רבינו בתחילת סימן זה וי"ל דוקא באין בו זמן דאיכא חשש הפסד פירות לאשה איכא תקנה שתביא אשה גיטה לב"ד אבל בנכתב ביום ונחתם בלילה איכא חשש הפסד פירות לבעל דלא תבוא האשה לב"ד ודעת הרא"ש הוא דכי היכי דלא חשו חכמים משום בת אחותו ביומא גופיה מצפרא לפניא ה"נ אין לחוש בנכתב ביום ונחתם בלילה אלא כדי שלא לחלק בין מוקדם ליום אחד למוקדם דמכאן ועד עשרה ימים פסלוהו לגמרי וכיון דבעסוקים באותו ענין לא שייך אלא בנכתב ביום ונחתם בלילה בלחוד לא חשו לבת אחותו ודיינינן ליה כאילו נחתם גם ביום. וגם אין לחוש משום פירי דבעל בדין מפסיד הפירי מיד משעת כתיבה אעפ"י שלא נחתם דקי"ל כר"א דעידי מסירה כרתי א"כ ראוי לגרש בו מיד משנכתב ביום ע"י עידי מסירה ואית ליה קלא והיו להם ללקוחות ליזהר וכ"כ התוספות (דף י"ז) בד"ה ריש לקיש:

בימי חכמי התלמוד וכו' משנה פרק הזורק (דף ע"ט) והתוס' (דף פ') בד"ה מפני מה הקשו מכ"ק דע"ז משמע דלא היו חיישינן לשלום מלכות ואור"י דוקא בגיטין יש לחוש לשלום מלכות שמקפידים לפי שהוא דבר גדול שמפרידין איש מאשתו עכ"ל:

דרכי משה[עריכה]

(א) כתב בתשובת ריב"ש סי' קי"ז עיקר הזמן שתיקנו חכמים בגיטין אינו אלא כמה בחדש וכמה לבריאת עולם אבל כמה בשבוע לא תקנו ולכן אם לא כתב כמה בשבת כשר וע"ל סוף סי' זה מה שכתב רבינו בשם הרמב"ם בדין זה:

(ב) וכ"נ מדברי מהרא"י בפסקיו סי' י"ג וע"ש שהאריך בזה גם שם סי' י"ט:

(ג) וכתב הר"ר דור כהן בית ד' דלא מיקרי שעת הדחק אלא במקום דא"א בגט אחר וכ"ע במקום שהגדולים חולקין אין לומר כדאי פלוני לסמוך עליו בשעת הדחק אלא בפסול דרבנן אבל במקום דאיכא פסול דאורייתא לאחר אין לסמוך על המיקל ואפי' בדבר דרבנן אי איפסיקא הילכתא כאחד אין לסמוך על השני אפי' בשעת הדחק ועוד נראה דאין לומר כלל בזמן הזה ראוי לסמוך על זה בשעת הדחק וע"ש:

(ד) ונראה מדברי הר"ף דאפילו אם רוצה למוסרה לה ע"י שליח נוהגין להחמיר הואיל ואפשר לכתוב אחר וכן נוהגין האידנא:

(ה) כתב ריב"ש סי' ר"ה בגט אחד שכתבו בו וכל שום וחניכה דאית לי ולאבהתאי ולאתראי כל אחד בב' אלפי"ן כתב דכשר כיון שאין הלשון משתנה משום זה והר"ד כהן כתב בתשובה סי' ד' דאף אם הלשון משתנה אם אין לחוש לקלקול הגירושין כמו שכתב לבריאת עלמה בה' שיש לפרש שהוא לשון נערה וע"ש שהאריך בזה וע"ל ריש סימן קכ"ו אצל נוסח הגט דיש מכשירין וע"ש:

  1. ^ צ"ל להביא.
  2. ^ הרמב"ם.