שולחן ערוך אבן העזר קל כ
<< · שולחן ערוך אבן העזר · קל · כ · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
נתן לה הגט בינו לבינה, ואפילו בעד אחד, אינו גט. במה דברים אמורים, כשהיה הגט בכתב יד הסופר, אבל אם כתב הבעל הגט בכתב ידו וחתם עד אחד ונתנו לה, הרי זה גט פסול, ופוסל לכהונה:
מפרשים
בית שמואל
(לא) אינו גט: המחבר פסק כרמב"ם דפסק כרב כ' סופר וע"א חתו' גרע טפי מכת"י ומשמע דאין חילוק בין אם הסופר הוא סופר מובהק ובין אם אינו סופר מובהק והיינו לשיטות הרמב"ם דס"ל ע"ח בלא ע"מ מהני איירי בדליכא ע"מ גם ליכא ע"ח אלא כתב הסופ' וע"א חתום אינו גט כלל ואינו פסול לכהונה, מיהו הריב"ש סוף סימן תי"ג כתב בשם העיטור ור"ח דסבירא ליה אפילו לרב לא גרע סופר מובהק מכת"י נ"מ לדיני ממונות כמ"ש בחושן המשפט סימן מ"ו ולדידן דקי"ל דבעינן ע"מ וע"ח ואם ליכא ע"מ הגט בטל לא נ"מ מדין זה ממ"נ אם ליכא ע"מ אם כן אפילו אם היה שני עדי' חתומי' עליו היה גט בטל ואם איכא ע"מ אז אפילו אם ליכא ע"ח אם ניתן הגט כשר כמ"ש רס"ז אלא אם איכא ע"מ והבעל כתב הגט בכת"י י"ל דהוי כאלו היה ע"ח וכשר לכתחלה וכ"כ הב"י בקושיא הראשונה על הטור גם נ"מ לדידן אם בא גט חתו' בפנינו דקי"ל אם א"י אם היה ע"מ אמרי' מסתמא היה שם ע"מ ואם בא גט שאין בו ע"ח רק שהיא כת"י דהבעל ונשאת בו לא תצא כי בדיעבד אמרינן מסתמא היה ע"מ וראי' לזה דהא לר"מ דאתי מתני' כוותיה אמרינן אם הגט בכת"י דהבעל לא תצא אף על גב דליכא ע"מ ולא ע"ח כן הוא לדידן אם א"י אם היה ע"מ ונשאת לא תצא כי בדיעבד אמרינן מסתמא הי' ע"מ וראיה לזה דהא לר"מ דאתי' מתני' כוותיה אמרינן אם הגט בכת"י דהבעל לא תצא אף על גב דליכא ע"מ ולא ע"ח כן הוא לדידן אם א"י אם היה ע"מ ונשאת בו לא תצא אבל אם כתב הסופר הגט וחתום בו ע"א תצא והיינו מה שכתב הרא"ש דנ"מ לדידן בכשרו' ע"ח לר"א כמו לר"מ אם הגט בא לפנינו וע"ש, ואם היה ע"מ ולא חתום עליו רק ע"ח נראה דהוי כאלו לא היה חתום עליו שום עד ואין כשר ליתן לכתחלה אלא אם כבר נתן הגט כשר ואם הוא כתב סופר מובהק סבירא ליה להעיטור דהוי כאלו היה כת"י דהבעל ונ"מ לדידן לא תצא ולהרמב"ם אף בדיעבד לא הוי כע"ח וישוב דברי הטור עיין בב"ח, גם יש לומר הטור ס"ל כל האמוראי' ס"פ התקבל ס"ל חתום סופר ועד פסול כמה שכתב הרא"ש פ' המגרש בשם ר"י אם כן ע"כ ס"ל כשמואל דאוקמי מתנית' שם כתב הסופר ועד איירי בכת' הסופר ולא חתם ולא כרב ורבי ירמיה דמפרשי' מתניתי' חתם הסופר, אף על גב רב אשי בפ' מ"ש דאמר עד שישמעו קולו לאפוקי אומר אמרו א"כ חתם סופר ועד כשר לפי זה יש לומר מתניתין איירי בחת' הסופר כרב ור"י ולא כשמואל מ"מ אפי' לרב אשי אין מוכרח זאת דהא י"ל דס"ל כתב הסופר ג"כ כשר מ"ה פסק לא תצא אפי' בסופר שאינו מובהק:
ט"ז - טורי זהב
אינו גט פי' לגמרי ואפי' ניסת תצא אבל בסיפא הוה גט לחומרא ובטור כ' בסוף דבריו ומיהו אם ניסת בו לא תצא ותמה ב"י דהא זכר שם כ' סופר ועד ובזה הולד פסול כמ"ש ב"י בשם הפוסקי' והאריך לתרץ ואסיק בצ"ע ולע"ד נראה להקשות עוד דהא בתחלה כ' הטור אין עליו עדי' אפילו ניכר שהוא כתב יד הבעל כו' דמשמע לא מבעיא באין ניכר דכן משמע ל' אפילו דהיינו שמוסיף דבר זה וכן מדקדק הב"י בח"מ סי' ק"ה בל' הטור שכתב אע"פ שלא תפס לצורך עצמו דמשמע לא מבעיא דתפס לצורך עצמו כו' וה"ה נמי כאן וא"כ קשה איך סיים אח"כ דאם ניסת לא תצא דהא באין עדי' ולא ניכר כ' הבעל פשיטא שהולד ממזר ותו קשה בדברי הטור שכתב בסוף אפי' בע"א וניכר כתב הבעל דפסול למה הוצרך לכתוב תחלה באין עליו עדים כלל דפסול בניכר כתב ידו (אלא) ע"כ (צריך) לומר דנקטיה משום מה דבעי למיסק ומיהו אם ניסת כו' וא"כ שפיר נימא שמ"ש הטור ומיהו כו' לא קאי רק על ניכר כתיבת הבעל בשביל זה כפל הענין ולא קאי אניכר כתיבת הסופר דלא קאי רק על כתיבת הבעל והב"י כתב דדוחק לומר דלא קאי ומיהו אכתיב' סופר כו' דמשמע ליה דקאי אכל מה שנזכר לפניו והרי הוכחנו דמיירי אפילו באין עדים כלל ולא ניכר כ' הבעל וע"ז ודאי לא קאי וא"כ נימא ודאי דלא קאי רק אניכר כתיבת הבעל והטור סומך על המבין שיפרש כן דאל"כ רישא ל"ל כמו שזכרנו ודי בזה ליישב דברי הטור ומו"ח ז"ל (כתב) דהטו' קאי אסופר ב"ד שהוא מובהק ובזה מודה רב גם ע"ז קשה דמל' אפילו משמע דמיירי בכל גווני ולא מבעיא קאמר בסופר שאינו מובהק א"כ קאי ומיהו גם על אינו מובהק ותו דלא מצינו דעה זו להכשיר בדיעבד דוקא בסופר מובהק אלא ודאי כדפרישית ויש הוכחה לפרושינו מל' הטור שסיים ומיהו אם ניס' בו כו' דזהו לשון יתור והרי הוא זכר תחלה ב' דינים דהיינו ניכר כתב הבעל וניכר כתב הסופר וא"כ היה לו לכתוב ומיהו אם ניסת בהם אלא ודאי דלא קאי רק על מה שלפניו דהיינו ניכר כתב הבעל תו לא מידי בזה: