ביאור:תוספתא/תרומות/ב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
תוספתא מסכת תרומות פרק שני
[עריכה]נאמנות אדם לפסול את מעשי ידיו
[עריכה]המוכר פירות לחבירו, ואמר לו: "פירות שמכרתי לך - טבלים הן", "...בשר בכור הוא", "...יין נסך הוא"
מדובר שהמוכר שוגג. אם הוא מזיד הוא חייב לשלם מחשבונו, ראו תוספתא מע"ש ג, ז. חכמים לא מאמינים לו שהסחורה פסולה ומתירים לאכול אותה. ר' יהודה מאמין לו אם הוא נראה דובר אמת. |
שורת הדין - אין נאמן. ר' יהודה אומר: לא נחשדו ישראל על כן, אלא הכל לפי מה שהוא איש.
היה מקריב עמו זבחים, ואמר לו "נתפגלו", היה עושה עמו טהרות, ואמר לו "נטמאו"
כאן גם חכמים מאמינים לו, אבל אם עברו כמה ימים אינם מאמינים לו ומכשירים את הקרבנות, ור' יהודה מציע להאמין אפילו אז, כמקודם בהלכה א. |
אבל אמר לו "זבחים שהקרבתי עמך באותו היום נטמאו" שורת הדין - אין נאמן
ר' יהודה אומר: לא נחשדו ישראל על כן, אלא הכל לפי מה שהוא איש.
השוחט את הפסח על בני חבורה, ואמר "שלא לשמו שחטתיו", שורת הדין - אין נאמן
השוחט טוען ששחט שלא כהלכה, ולכן גם ר' יהודה אינו מאמין לו אם התחילו לאכול את הפסח. חכמים אינם מאמינים לו כלל. |
ר' יהודה אומר: עד שלא יתחיל בו – נאמן; משהתחיל בו - אינו נאמן.
כיצד לא תורמים לכתחילה
[עריכה]אין תורמין ממין על שאינו מינו
אבל אמרו: כל מיני חיטין – אחד; כל מין אופילין ואגוזים ושקדים ורמונים - אחד
תורמין ומעשרין מזה על זה
היו לו תאנים שחורות ולבנות בתוך ביתו, וכן שני מיני חיטין - תורמין ומעשרין מזה על זה
ר' יצחק אומר משום רבי אליעזר: בית שמאי אומרים אין תורמין, וב"ה אומרים תורמין.
כיצד "אין תורמין מן החדש על הישן"? (משנה א, ה)
אין תורמין מפירות שנה זו על פירות שנה שעברה, ולא מפירות שנה שעברה על פירות שנה זו
אבל שדה שנעשה שתי בריכות בשנה, וכן שדה בית השלחין – תורמין ומעשרין מזה על זה ובלבד שיהיו שתיהן מאותה שנה
לקט ירק בערב ראש השנה עד שלא בא השמש, וחזר ולקט משבא השמש ע"י גוי
אין תורמין ומעשרין מזה על זה, מפני שזה חדש וזה ישן.
היתה שניה ונכנסה לשלישית - הראשון מתעשר מעשר שני והשני מתעשר מעשר עני
לקט אתרוג בערב חמשה עשר בשבט עד שלא בא השמש, וחזר ולקט אחר משבא השמש
אין תורמין ומעשרין מזה על זה, מפני שזה חדש וזה ישן
היתה שלישית ונכנסה לרביעית - הראשון מתעשר מעשר עני והשני מתעשר מעשר שני.
כיצד "אין תורמין מן התלוש על המחובר" (משנה א, ה)?
אמר "פירות תלושין אלו עשוין תרומה ומעשרות על פירות מחוברין אלו"
או "פירות מחוברין אלו עשוין תרומה ומעשרות על פירות תלושין אלו" - לא אמר כלום
אבל "פירות תלושין אלו עשוין תרומה ומעשרות על פירות מחוברין אלו, לכשיתלשו"
הרי זה אוכל מהן עראי, ועושה אותן תרומה ומעשרות על מקום אחר עד שיתלשו
נתלשו - דבריו קיימים.
כיוצא בו: מי שהיה בא בדרך והיתה בידו כלכלה של פירות שאינן מתוקנין
אומר "הרי זה עשויה תרומה ומעשר על פירות שיש לי בתוך ביתי לכשאגיע לעיר"
הרי זה אוכל ממנה עראי, ועושה אותה תרומה ומעשר על מקום אחר עד שיגיע לעיר
הגיע לעיר - דבריו קיימין. נאכלו פירות או נגנבו או שאבדו עד שלא הגיע לעיר - כלכלה בטבלה
משהגיע לעיר - דבריו קיימין
יתר על כן א"ר אליעזר בן יעקב:
"פירות ערוגה זו לכשתביא שליש ותיעקר עשויין תרומה ומעשרות
על פירות ערוגה זו לכשתביא שליש ותיעקר."
כיצד "אין תורמין מפירות הארץ על פירות חוץ לארץ" (משנה א, ה)?
פירות גויים בסוריה פטורים מתרו"מ; ולכן אין להפריש מהם על פירות א"י או ההפך. |
אין תורמין מפירות ארץ ישראל על פירות סוריא, של גויים ולא מפירות סוריא על פירות א"י
ישראל שקנה שדה בסוריא - הרי הוא כקונה בפרוור שבירושלים. תורם ומעשר עליה.
תרומה וארץ ישראל
[עריכה]ישראל ונכרי שקנו שדה בסוריא הרי הן כטבל וכמעשר שנתערבו זה בזה, דברי רבי
האם כל קלח שייך לשניהם או שיש ברירה וחלק הנכרי נפרד? |
ישראל שקנה שדה בסוריא, אע"פ שחזר ומכרה לנכרי,
חייבת במעשר ובשביעית שכבר נתחייבה.
אבל האריסין והחכירות ובתי אבות, גם אם החכירה היא במשך דורות ונראה כאילו השדה של החוכר
נכרי שמשכן שדהו לישראל - אע"פ שעשה לו ישראל נימוסות עליה שהתרה בו שאינו פורע את הלוואתו, ושיעבור השדה לרשותו
פטורה מן המעשרות ופטורה מן השמיטה.
איזו היא הארץ ואיזו היא חוצה לארץ?
ראו שביעית ו, א, וחלה ד, ח. כאן דנים את סוריה כאילו היא א"י. |
כל ששופע מטור אמנון ואילך - ארץ ישראל; מטור אמנון ולפנים ומזרחה - חוצה לארץ
נסין איים, ביוונית שבים - רואין אותן כאילו חוט מתוח מטור אמנון עד נחל מצרים נחל אל עריש
מחוט ולפנים ומזרחה - ארץ ישראל; מחוט ולחוץ - חוצה לארץ
ר' יהודה אומר כל שהוא כנגד ארץ ישראל הרי הוא כא"י,
שנא' (במדבר לד ו) וגבול ים, והיה לכם הים הגדול וגבול
נסין שבצדדין -רואין אותן כאילו חוט מתוח לכיוון מערב מקפלריא מהר אמנה עד אוקיינוס, מנחל מצרים עד אוקיינוס
מחוט ולפנים - ארץ ישראל; מחוט ולחוץ - חוצה לארץ.
ספינה הבאה מחו"ל והיו בה פירות, מחוט ולפנים, אם היא גוששת גחונה נוגע באדמה שבנמל - חייבת לפי חשבון
אם הפירות הוסיפו להבשיל בספינה אחרי שנכנסה לתחום א"י – חייבים בתרו"מ לפי החשבון. לעניין החשבון ראו מעשרות ה, ה. לעניים היצוא והיבוא לא"י ראו חלה ב, א. |
ר' אליעזר אומר: עפר ארץ ישראל כל שהוא אם יש בספינה עפר מא"י - חייב לפי חשבון.
אבל ערלה וכלאי הכרם שוין לנכרים בארץ ישראל בסוריא ובחוצה לארץ
לעניין כרם רבעי ראו משנה ג, ט. נראה שר' יהודה עוסק בסוריה דווקא. הוא לא שמע על תשובת ר"ג ולכן הבין שר"ג התיר לשביון להשתמש בכספי הרבעי לעצמו. |
אלא שר' יהודה אומר: אין לנכרי כרם רבעי בסוריא, וחכ"א: יש לו
אמר ר' יהודה: מעשה בשביון ראש בית הכנסת של כזיב,
שלקח נכרי רבעי בסוריא ונתן לו דמיו, ובא ושאל את רבן גמליאל שהיה עובר ממקום למקום
ואמר לו: המתן עד שנהיה בהלכה
אמר לו: משם ראיה? אף הוא שלח לו ביד שליח חרש שלא לביישו מה שעשית עשית, אבל לא תשנה לעשות כן.
אין תורמין מן התבואה שלא הביאה שליש
כיצד יודע אם הביאה שליש אם לאו? - אם זורעה ומצמחת, הדבר ידוע שהביאה שליש
אם זורעה ואינה מצמחת, הדבר ידוע שלא הביאה שליש.