ביאור:תוספתא/תמורה/א
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
תוספתא מסכת תמורה פרק ראשון
[עריכה]דיני המרה בסיסיים
[עריכה]הממיר, אפילו בשבת - הרי זה מומר וסופג את הארבעים
ראו משנה א, א. כאן מדגישים את התמורה בשבת, ואת הכלל המחייב בעלות כדי לעשות תמורה. רשב"א ממשיך את דברי ר' עקיבא במשנה הנ"ל. |
כהנים אין ממירים בקדשי ישראל. ישראל אין ממירין בקדשי כהנים
שאין אדם עושה תמורה בזבח שאינו שלו
בכור אצל ישראל עושה תמורה. אצל הכהנים אין עושה תמורה, דר"ע
ר"ש בן אלעזר אומר: כיון שבאו לידי כהן - זה וזה אין עושין בו תמורה
זו מה יעשה לה? תרעה עד שתסתאב ותיאכל לבעלים במום.
אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלים - אין רשאי להמיר, בין בחול בין בשבת
אסור להמיר, ואי אפשר להמיר קדשים בקדשים, למרות זאת, אפשר ומותר להחרים אותם, וראו משנה ז,ג, וערכין ח, ז. |
וא"צ לומר מקדושה חמורה לקדושה קלה.
אמר על הבכור, על השלמים: "הרי אלו עולה" - לא אמר כלום,
ואין צריך לומר על העולה "הרי זה בכור" ו"הרי זה שלמים"
מחרימין אותן ומקדישין אותן הקדש עילוי.
אלו הם חרמים? האומר "חרם זה לכהן".
אלו הם הקדשות? האומר "הקדש זה לבדק הבית".
מן כמה הוא נותן? קדשים שחייב באחריותן, כגון חטאת ואשם
האומר הרי זו עלי עולה, הרי זו עלי שלמים - נותן דמי כולן.
קדשים שאין חייב באחריותן, כגון הבכור והמעשר, והאומר הרי אלו עולה הרי אלו שלמים
נותן טובת הנאתן
וכמה טובת הנאתן? אומד כמה אדם רוצה ליתן בעולה שאין צריך לה, ליקח בכור ליתנו לבן בתו.
עושין תמורה באחרים. עושין תמורה זה בזה.
עושין תמורה אחד בשנים ושנים באחד, אחד במאה ומאה באחד
רש"א: אין עושין תמורה אלא א' בא',
שנא' (ויקרא כז י) בהמה בבהמה אמרתי, ולא בהמות בבהמה
אמרו לו: כשם שהבהמה יחידה קרויה בהמה
כך בהמות הרבה קרויות בהמה, שנא' (יונה ד יא) ובהמה רבה.
הקדש של חלק מבהמה ושל בעלת מום
[עריכה]אמר רגלה של זו עולה - אין כולה עולה, אלא אותה הרגל בלבד
מה יעשה לה? תמכר לחייבי עולות חוץ מרגלה, ודמיה חולין, דברי ר' מאיר ורבי יהודה
ור' יוסי ורבי שמעון אומרים: כולה עולה.
אמר רבי: נראין דברי ר' יהודה בדבר שאין הנשמה תלויה בו
ודברי רבי יוסי ורבי שמעון בדבר שהנשמה תלויה בו.
רבי יוסי אומר: עושין תמורה שלימין באברים, עושין תמורה ברובע ונרבע,
ונרבע במוקצה ובנעבד, באתנן ובמחיר וכלאים ובטרפה וביוצא דופן
ר' אליעזר אומר: הכלאים והטרפה ויוצא דופן וטומטום ואנדרוגינוס - לא קדושין ולא מקדישין. לא עושים תמורה
המקדיש בעל מום למזבח - עובר בחמשה לאוין
בל תקדיש, בל תשחט, בל תזרוק את הדם, ובל תקטיר חלבו, ובל תקטיר מקצתו
שנאמר (ויקרא כב כא) תמים יהיה לרצון, כל מום וגו'
רבי יוסי בר' יהודה אומר: אף משום בל תקבל את דמו.
הקדישו ולא שחטו - אינו חייב אלא אחת
הקדישו ושחטו וזרק את דמו - חייב על כל אחת ואחת
המקדיש רובע ונרבע, מוקצה ונעבד, אתנן ומחיר, שרוע וקלוט
עובר משום שמות הללו, והרי הן כבעלי מומין שקדם הקדשם את מומם
ואין יוצאין לחולין אלא על מום קבוע בלבד.
המקדיש תמימים לבדק הבית - חייב בעשה ולא תעשה, דברי ר' יהודה
וחכמים אומרים: אין חייב אלא משם אחד בלבד.
המקדיש תמימים לבדק הבית - אין פודין אותו אלא למזבח בלבד.
המקדיש בעל מום למזבח, רצה לפדותו להקדש בדק הבית - הרשות בידו.
קרבנות ציבור וקרבנות יחיד
[עריכה]הצבור אין עושה תמורה
בהמת צבור אין עושין תמורה, השותפין אין עושין תמורה, ובהמת השותפין אין עושין תמורה.
בהמה שחציה קודש וחציה חול - לא עושה ולא נעשית
ולא הזבח הבא מחמת תמורה עושה תמורה.
קרבנות צבור דוחים את השבת ואת הטומאה
קרבנות יחיד אינם דוחים לא השבת ולא הטומאה, דברי רבי יהודה
אמר לו ר' יעקב: מצינו בחביתי כהן משיח ופר יום הכפורים והפסח
שהן קרבנות יחיד ודוחין את השבת ואת הטומאה!
מצינו בפר הבא על כל המצות, ושעירי עבודת כוכבים וחגיגה
שקרבנות צבור ואינם דוחין לא את השבת ולא את הטומאה!
כלל אמר רבי יעקב: כל שיש לו זמן קבוע מן התורה, ואין יכול ליעשות מע"ש - דוחה את השבת
וכל שאין לו זמן קבוע מן התורה, ויכול ליעשות מע"ש - אין דוחה את השבת.
אלו דברים שבין קרבנות צבור לקרבנות יחיד
את מקומו של האשם התלוי, הבא על "לא הודע" ביחיד – תופסים השעירים של ראשי חדשים בקרבנות הציבור. וראו משנה ב, א-ב, שם לא הופיע עניין המעילה, אבל הופיע עניין האחריות. |
שקרבנות צבור, תחלת הקדישן מועלין בהן
קרבנות יחיד, יש מהן שמועלין בהן ויש מהן שאין מועלין בהן
יש מהן בקרבנות ציבור חטאת מן הצאן, הבא על לא הודע
וכולן קדשי קדשים, נאכלין לפנים מן הקלעים, ונאכלין לזכרי כהונה, ונאכלין ביום ובלילה
מה שאין בקרבנות יחיד.
קרבנות יחיד עושין תמורה, ובאים בשותפות
יש מהן חטאת מתה וחטאת נקבה, אשם ודאי ואשם תלוי
ובאין מן המעשר וטעונין סמיכה, מה שאין בקרבנות צבור.
בין קרבנות שונים
[עריכה]אלו דברים שבין בהמה לעופות
רוב הקרבנות הם של בהמה, ולכן המגוון של קרבנות בהמה גדול יותר. קרבנות העוף הם רק חלק מקרבנות היחיד. וראו קינים א, א, וכן חגיגה א, ד, שם מופיעים הבדלים נוספים: עולת ראיה ושלמי חגיגה מובאים דווקא מבהמה. |
שהבהמה דוחה את השבת ודוחה את הטומאה, ונוהגת בצבור כיחיד
ויש בה חטאת מתה וחטאת נקבה, ואשם ודאי ואשם תלוי, ותודה ושלמים
ובאה מן המעשר, וקרבה בבמה, וטעונה סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק
וטעונה מתן ארבע, ויש מדמה נכנס לפנים ולפני ולפנים
מה שאין כן בעופות.
אלו דברים שבין עופות לבהמה
שהעופות תחלת הקדישן מועלין בהן, ובהמה יש הימנה שמועלין בה ויש הימנה שאין מועלין בה.
והוכשרו להביא נקבות כזכרים לעולות, ובעלי מומין כתמימין לגבי מזבח
ויש מהן חטאת העוף הבא על הספק,
וכולן קדשי קדשים, ונאכלין לפנים מן הקלעים, ונאכלים לזכרי כהונה, ונאכלים ליום ולילה
מה שאין כן בבהמה.
ואלו דברים שבין מנחות לעופות
שהמנחות נוהגות בצבור כיחיד, ודוחות את השבת ואת הטומאה
וטעונות הגשה ותנופה וטעונות כלי, ודברים אחרים הבאין חובה להן
מה שאין כן בעופות.
ואלו דברים שבין עופות למנחות
שהעופות באין בשותפות ומתירין מחוסרי כפרה
והותר מכלל איסורין בקדש, וחייבים עליה בחוץ
מה שאין כן במנחות
ושאבדה ושנמצאת עד שלא כפרו הבעלים - עושה תמורה. משכפרו בעלים - אין עושה תמורה.
רבי שמעון אומר: אף שכיפרו הבעלים ושעיברה שנתה יהו מיתות
ובצבור מצינו בולד חטאת, ובתמורת חטאת, ובחטאת שמתו בעליה
ביחיד דברים אמורין, ולא בצבור
אף אלו ביחיד דברים אמורין, ולא בצבור.
חומר בזבח שאין בתמורה ובתמורה שאין בזבח
שהזבח דוחה את השבת ואת שטומאה, נוהג בצבור כיחיד, ועושה תמורה - מה שאין כן בתמורה.
חומר בתמורה, שהתמורה קדושה חלה עליה בעלת מום קבוע, מה שאין כן בזבח
רבי יוסי בר יהודה אומר: שגגה כזדון.