לדלג לתוכן

ביאור:שמות א ט

הוספת קישורים
לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< · ביאור · שמות א · פסוקים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב · >>

שמות א ט: "וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ: הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ."


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות א ט.


הבעיה הדמוגרפית של המצרים

[עריכה]

פרעה מלך מצרים מביע את חששו מפני ההתרבות של בני ישראל:
(שמות א י): "הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ, פֶּן יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה, וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם בָּנוּ, וְעָלָה מִן הָאָרֶץ"

בני ישראל המשיכו לגדול בקצב של פי חמש לכל דור. בהנחה שכל גבר הביא כחמש ילדים (כפי שנולדו לבני יעקב), שרובם הגדול ביותר היו בנים, והבנים היו חייבים לשאת נשים מצרייות. (לפי תאור משפחת תרח אבי אברם, מלבד לוט ובתואל, נראה שהיה במשפחה מצב תורשתי שנולדים להם רק בנים, מלבד מספר קטן של בנות: דינה ליעקב, שרח לאשר, ומחלת לישמעאל.) נראה שנשים מצריות שמחו והתאמצו להתחתן עם בני ישראל כדי לזכות בברכת אלוהים, כמו תמר ורות. מכל זה היתה פגיעה בגידול של המצרים ובתרבותם האלילית, שפרעה היה בראשה, וזה הדאיג את פרעה.

ונוסף גם הוא על שונאינו - פאראנויה או פחד מציאותי?

[עריכה]

על-פי הכתוב שלפנינו, נראה שחששו של פרעה הוא פרנואידי, ושאין לו כל סיבה מציאותית, שהרי בני ישראל תמיד היו נאמנים למצרים. אולם ממקורות אחרים נראה שהחשש הסתמך על המצב המדיני:

1. לפי ספר היובלים , החשש נבע ממלחמות בין המצרים לבין הכנענים: " "ויצא מלך מצרים להלחם את מלך כנען... ויוציאו בני ישראל את עצמות בני יעקב, לבד מעצמות יוסף, ויקברו אותם על השדה במערת המכפלה על ההר... ויגבר מלך כנען על מלך מצרים, ויסגור את שערי מצרים. ויחשוב [מלך מצרים] מחשבה רעה על בני ישראל לענותם. ויאמר אל אנשי מצרים: הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו. הבה נתחכמה להם בטרם יעצמו מאוד, ונענה אותם בסבלות עבדים בטרם תפול עלינו בהלה ובטרם ילחמו בנו. ואם לא, ונוספו גם הם על שונאינו ועלו מן ארצנו, כי לבם ופניהם פונים אל ארץ כנען." " ( יובלים מו15-22 , מהדורת אתר דעת) .

2. ולפי הסטוריונים אחדים, החשש נבע מכך שמצרים היתה כבושה, במשך תקופה מסויימת, על-ידי שבטי החיקסוס - שבטי רועים ממוצא שמי. מלך מצרים החדש (שהיה, לפי חלק מהדעות, היה המלך ששיחרר את מצרים מהכיבוש החיקסוסי), חשש שמא בני ישראל, שגם הם ממוצא שמי, יצטרפו לחיקסוסים במקרה שירצו לכבוש מחדש את מצרים.

עוד על המניעים של פרעה, ראו מאמר של יהודה פינצ'ובר בעלון שבת שלום .

החשש של פרעה היה מבוסס, אך הוא גרם לו לעשות מעשי עוול נוראיים, מה שאומר שגם אנחנו צריכים להיזהר, שלא לפגוע בעמים אחרים מתוך פחד. וראו גם (ישעיהו נד יד): "בצדקה תכונני, רחקי מעשק כי לא תיראי, וממחתה כי לא תקרב אליך"( פירוט ).

עוד על הבעיה הדמוגרפית במצרים לעומת הבעיה הדמוגרפית במדינת ישראל, ראו מאמר של הרב דב ביגון בעלון 'באהבה ובאמונה' , ולעומתו מאמר של שמאי לייבוביץ' ב'הארץ'

הבה נתחכמה לו - חכמה או ערמה?

[עריכה]

1. יש שפירשו, שהפועל התחכם משמעו פשוט "השתמש בחכמה כדי לחשוב מה לעשות": " "נתחכמה לו - לעם; נתחכמה מה לעשות לו" " ( רש"י ) .

אולם בלשון ימינו, הפועל התחכם מציין מחשבה עקיפה וערמומית, ולכן יש שניסו לפרש, היכן היתה ערמתו של פרעה:

2. הסתרת המזימה מבני ישראל ומהמצרים הפשוטים: " "הבה נתחכמה לו - לא ראה פרעה וחכמי יועציו להכותם בחרב, כי תהיה בגידה גדולה להכות חנם העם אשר באו בארץ במצות המלך הראשון, וגם עם הארץ לא יתנו רשות למלך לעשות חמס כזה כי עמהם הוא מתייעץ, ואף כי בני ישראל עם רב ועצום ויעשו עמהם מלחמה גדולה; אבל אמר שיעשו דרך חכמה, שלא ירגישו ישראל כי באיבה יעשו בהם, ולכך הטיל בהם מס, כי דרך הגרים בארץ להעלות מס למלך... ואחרי כן צוה בסתר למילדות להרוג הזכרים על האבנים, ואפילו היולדות עצמן לא ידעו בהם, ואחרי כן צוה לכל עמו 'כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו' אתם, והענין, שלא רצה לצוות לשרי הטבחים אשר לו להרגם בחרב המלך, או שישליכו הם אותם ליאור, אבל אמר לעם, כאשר ימצא כל אחד ילד יהודי, ישליך אותו ביאור, ואם יצעק אבי הילד אל המלך או אל שר העיר, יאמרו שיביא עדים ויעשה בו נקמה, וכאשר הותרה רצועת המלך, היו המצרים מחפשים הבתים ונכנסים שם בלילות ומתנכרין ומוציאים הילדים משם... כי הכל התחכמות עליהם, שלא יודע החמס..." " ( רמב"ן )

" "וישימו עליו שרי מסים - 'עליהם' מיבעי ליה?! תנא דבי רבי אלעזר ברבי שמעון: מלמד שהביאו מלבן, ותלו לו לפרעה בצוארו, וכל אחד ואחד מישראל שאמר להם 'איסטניס אני', אמרו לו 'כלום איסטניס אתה יותר מפרעה?'" " ( בבלי סוטה יא א ) .

3. הסתרת המזימה מעמים אחרים: " "הבה נתחכמה לו - לבוא עליו בעקיפין;  ועלה מן הארץ - מעצמו, מבלתי שנגרשם בכוח בלתי סיבה מבוארת לתת אותנו לשמצה בקמינו, וזה נעשה פן ירבה, והיה כי תקראנה מלחמה... ונוסף גם הוא על שונאינו - כי בהיותם נבדלים ממנו במילה ובלשון ובדעות העברים, באופן שלא יכלו המצרים לאכול את העברים לחם, יגלו שנאתם בעת המלחמה. למען ענותו - כדי שיסכימו לצאת אל ארץ אחרת" " ( ספורנו ) : פרעה חשש שהיהודים יהיו גיס חמישי, ורצה לגרש אותם בכוח, אך חשש מתגובת העולם! הוא חשש ש"העולם הנאור" יתנגד לטרנספר, ומעמדה של מצרים בעולם יירד! לכן החליט להתחכם, להעביד את בני ישראל ולענות אותם, על-מנת שיעזבו את מצרים מרצונם.

  • אמנם, לפי זה לא ברור מדוע פרעה התנגד לשחרר את בני ישראל, והרי כל מטרתו היתה שבני ישראל יעזבו?

4. ואפילו התחכמות כלפי ה': " "הבה נתחכמה לו - 'להם' מיבעי ליה? אמר רבי חמא ברבי חנינא: באו ונחכם למושיען של ישראל: במה נדונם? נדונם באש? כתיב (ישעיהו סו טו) כי הנה ה' באש יבא, וכתיב כי באש ה' נשפט וגו'; בחרב? כתיב 'ובחרבו את כל בשר'! אלא, בואו ונדונם במים, שכבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם, שנאמר (ישעיהו נד ט) כי מי נח זאת לי וגו'..." " ( בבלי סוטה יא א , שמות רבה כב א ) .

עוד על חכמה ומרמה, ראו (משלי יד ח): "חכמת ערום הבין דרכו, ואולת כסילים מרמה"( פירוט; וראו רבנו יונה שם ).

ועלה מן הארץ - חשש או שאיפה סמויה?

[עריכה]

לפי רוב המפרשים, הביטוי ועלה מן הארץ מבטא את חששו של פרעה מפני בני ישראל:

1. " "כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים... כאילו כתב ' ועלינו מן הארץ, והם יירשוה'." " ( בבלי סוטה יא א ) - פרעה חושש שבני ישראל יגרשו את המצרים מארצם. מצרים היא ארץ נמוכה, והפועל עלה משמעו יצא ממצרים לארץ גבוהה יותר, כמו (שמות לב א): "כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים - לא ידענו מה היה לו".

2. " "כי תקראנה מלחמות, יהיה נוסף על שונאינו לשלול שלל ולבוז בז, ויעלה לו מן הארץ הזאת אל ארץ כנען עם כל אשר לנו, ולא נוכל אנחנו לנקום נקמתנו ממנו ולהלחם בו" " ( רמב"ן ) : פרעה חושש שבני ישראל יבזזו את ארץ מצרים ויברחו ממנה. הפועל עלה משמעו יצא ממצרים, כנ"ל.

3. " "ועלה עלינו מן הארץ אשר הוא יושב בה - ירמוז לארץ גושן" " ( רמב"ן ) : פרעה חושש שבני ישראל יעלו מארץ גושן ויכבשו את ארץ מצרים; הפועל עלה משמעו נלחם מלחמת כיבוש, כמו (דברי הימים ב לו ו): "עליו עלה נבוכדנאצר מלך בבל", (מלכים ב יח יג): "עלה סנחריב מלך אשור על כל ערי יהודה הבצרות ויתפשם"( פירוט ).

4. וייתכן שהפועל עלה מציין התעלות וצמיחה. כיום בני ישראל נמצאים בארץ , שפלים ונמוכים ובקושי מרגישים אותם; אולם אם תהיה מלחמה, ייתכן שהם יתחילו לפתח שאיפות להשתלט על הארץ, כמו העשבים הצומחים ו"עולים מן הארץ" בבת אחת לאחר הגשם. ביטויים דומים נמצאים בפסוקים (תהלים עב טז): "...ירעש כלבנון פריו, ויציצו מעיר כעשב הארץ"; (הושע ב ב): "ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו, ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ , כי גדול יום יזרעאל"( פירוט ).

5. ויש שפירשו, שהביטוי ועלה מן הארץ מבטא דווקא את מטרתו המתוחכמת של פרעה - ראו למעלה בפירוש ספורנו על "הבה נתחכמה לו".

פירושים נוספים: " "ונלחם בנו ועלה מן הארץ - רשב"ם ורמבמ"ן פירשו: ולא טוב לנו לאבד עבדינו, והכורם טען כי עדיין לא היו ישראל עבדים, והוא מפרש ועלה מן הארץ - ויקח עמו את כל ההון והרכוש אשר רכש בארצנו, וגם זה בלתי צודק, כי הונם ורכושם הלא שלהם היה, ולא היה למצרים שום זכות עליו, מלבד שאם כן העיקר חסר; ובני אוהב גר ז"ל היה מקיים פירוש רשב"ם ורמבמ"ן, והוא אומר כי גם קודם שיעבידום בפרך, כבר משעה ראשונה היו ישראל מועילים למצרים ע"י מלאכתם לרעות הצאן, כי המצרים לא היו רועי צאן, אבל היו צריכים לרועים, ואם היו יוצאים ממצרים היה בזה נזק לממלכה; ואני הייתי אומר, כי הנכון, שהמלך החדש שקם על מצרים היה ירא ממרידת מצרים, אך היה בטוח, שאם יתחילו למרוד, יכה בהם ויהרוג גדולי המורדים וכל העם ישמעו וייראו; אך יותר היה ירא מבני ישראל, כי להיותם נכרים וגרים בארץ ההיא, ולא היתה נפשם דבקה בארץ מצרים כמו המצרים, קרוב היה שיתקוממו נגדו כשתזדמן להם שעת הכושר, ואף אם תגבר יד המלך על אויביו ועליהם, לא יוכל להינקם מהם, כי ועלו מן הארץ ההיא אל ארץ האויבים אשר התחברו עמהם, ונלחם בנו ועלה מן הארץ" " ( שד"ל ) .

מקורות נוספים

[עריכה]

" "א"ר חייא בר אבא א"ר סימאי: שלשה היו באותה עצה: בלעם ואיוב ויתרו: בלעם, שיעץ – נהרג; איוב, ששתק - נידון ביסורין; יתרו, שברח - זכו מבני בניו שישבו בלשכת הגזית..." " ( בבלי סוטה יא א )

" "פרעה התחיל בעבירה תחלה, שנאמר ויאמר אל עמו , ובו התחילה המכה תחלה, שנאמר ובכה ואחר כך ובעמך ואחר כך ובכל עבדיך" " ( שמות רבה י ג , בבלי סוטה יא א ) .

" "גזר הקב"ה שיהיו ישראל משועבדין במצרים, עמדו עליהם ושעבדום בחוזק; אמר הקב"ה 'היה לכם לנהוג בם כעבדים ויעשו צרכיכם, אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה (זכריה א טו)', עד כאן לשונם, ודבר ברור הוא, כי השלכת בניהם ליאור אינה בכלל "ועבדום וענו אותם" אבל היא עקירתם לגמרי, וכן מה שאמרו תחלה "הבה נתחכמה לו פן ירבה" אינו בכלל עבדות וענוי" " ( רמב"ן על בראשית טו יד )

" "והיה פרעה הנחש מתחכם עליהם... והוא נמשל כנחש..." " ( שמות רבה כ ו ) .

" "נתחכמה לו - נעשה עצמנו חכמים בשבילו, ונפעל עמו בערמה; חכמה תיקרא בלשון הקודש ההנהגה בשכל לעומת התכלית המכוונת, ויש חכמה כללית ויש חכמה פרטית, החכמה הכללית היא ההנהגה לעומת התכלית הכללית, שהיא הצלחת האדם בכל עניניו בימי חייו, ולהגיע אל ההצלחה הכללית הזאת צריך שתהיה הנהגת האדם תמיד בתבונה, ושימשול ביצרו ויתנהג תמיד בצדקה וכשרון ויראת ה', וזה הוא סתם חכמה במקרא; והחכמה הפרטית היא ההנהגה לעומת תכלית פרטית, תהיה מה שתהיה, טובה או רעה, כמו ויונדב איש חכם מאד (ש"ב י"ג ג' ) היה איש יודע להתנהג בשכל להשיג תמיד מבוקשו יהיה מה שיהיה, וכן כאן: נתחכמה לו - נעשה עצמנו חכמים על דבר העם הזה להשיג מבוקשנו, שלא ירבה באופן שיוכל להלחם בנו; אבל "אל תתחכם יותר" (קהלת ז' טז ) הוא לענין החכמה הכללית, אל תעשה עצמך חכם יותר מדי באהבת הצדק, כאמור שם " אל תהי צדיק הרבה". ור' נפתלי הרץ וייזל (בספרו גן נעול) לא הבדיל בין החכמה הכללית והפרטית, ולפיכך הוצרך לשבש קצת כתובים וזה בכללם, וחשב כי בא בהתפעל להורות שלא היתה חכמה אלא בדמיון פרעה ויועציו, ושקר הוא שיהיה ההתפעל מורה כלל על פעולה מדומה ובלחי אמיתית, ובפסוק "יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב" (משלי י"ג ז' ) מילות "ואין כל" ומילות "והון רב" הן המורות כי פעולת ההתעשרות וההתרוששות אין באמת כי אם בשקר, לא שיהיה זה בכח ההתפעל, כאשר כבר העיר על זה בעל ענף עץ עבות דף כ"ט."

"כי תקראנה מלחמה : אותיות "נה" יתרות, כמו ידה ליתד תשלחנה (שופטים ה' כ"ו ), ברגלים תרמסנה עטרת גאות (ישעיה כ"ח ג' )." " ( שד"ל ) .

פרעה הוא הראשון שהגדיר את בני ישראל עַם . ראו הרצל והציונות / הרב אורי שרקי .

עוד על תולדות היחסים בין ישראל ומצרים בתנ"ך, ראו פרידה ממצרים / יהודה אייזנברג .

מאמרים נוספים - באדיבות גוגל

[עריכה]



הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:הבעיה הדמוגרפית של המצרים


מקורות

[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2010-12-26.


<< · ביאור · שמות א · פסוקים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב · >>



אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/ביאור:שמות_א_ט"