לדלג לתוכן

ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת יבמות/פרק שביעי

הוספת קישורים
לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק שביעי – אלמנה לכהן גדול

[עריכה]

ירושלמי יבמות, פרק ז, הלכה א

[עריכה]

מתני’: ז_אאלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. הכניסה לו עבדי מלוג ועבדי צאן ברזל. עבדי מלוג לא יאכלו בתרומה. ועבדי צאן ברזל יאכלו בתרומה. ז_בואילו הן עבדי מלוג, אם מתו מתו לה, ואם הותירו הותירו לה. ז_גאף על פי שהוא חייב במזונותן, לא יאכלו בתרומה. ז_דואילו הן עבדי צאן ברזל. אם מתו מתו לו, ואם הותירו הותירו לו, הואיל והוא חייב באחריותן, הרי אילו יאכלו בתרומה:
גמ’: ז_המניין לכהן שנשא אשה ז_ווקנה לו עבדים שיאכלו בתרומה? תלמוד לומר (ויקרא אמור כב יא) וכהן כי יקנה נפש קניין כספו הוא יאכל בו וילידי ביתו הם יאכלו בו. מניין ז_זלאשתו שקנתה עבדים, ועבדיה עבדים שיאכלו בתרומה? תלמוד לומר וכהן כי יקנה נפש, קניין כספו הוא יאכל בו. אף קנינו שקנה קניין אוכל. רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° ורבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° אמרו בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. כתיב הם יאכלו. הם יאכילו. בעבד שקנה עבדים על מנת שיהיה לרבו רשות בהן היא מתניתא. אבל בעבד שקנה עבדים על מנת שלא יהיה לרבו רשות בהן, קניינו הוא. רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° ורבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° אמרו בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. עבד שקנה עבדים על מנת שלא יהא רשות לרבו בהן ומת, כל הקודם בהן זכה. תנן עבדי מלוג לא יאכלו בתרומה. והכא לא קניין קניינו הוא, ולמה לא יאכלו אף שהיא חללה? אמר רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. הם יאכלו, והם יאכילו. ז_חהראוי לוכל מאכיל. ושאינו ראוי לוכל אינו מאכיל. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, משום קנס כדי שתרצה שיגרשה שהיא כזונה אצלו. מה נפק מן ביניהון?

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

[ע"ב]

1 ז_א מיי' פ"ז מהל' תרומות הלכה כ', טור יורה דעה סי’ שלא:

2 ז_ב מיי' פ ט"ז מהל' אישות הלכה א', טור ושו"ע אה"ע סי' פ"ה סעיף ב', סמ"ג עשין מח:

3 ז_ג מיי' פ כ"ב מהל' אישות הלכה כ"ה, טור ושו"ע אה"ע סי' פ"ה סעיף ט"ז, סמ"ג עשין מח:

4 ז_ד מיי' פ ט"ז מהל' אישות הלכה א', טור ושו"ע אה"ע סי' פ"ה סעיף ב':

5 ז_ה מיי' פ"ו מהל' תרומות הלכה א', מיי' פ"ו מהל' תרומות הלכה ג', טור יורה דעה סי’ שלא:

6 ז_ו מיי' פ"ו מהל' תרומות הלכה א', מיי' פ"ו מהל' תרומות הלכה ג', טור יורה דעה סי’ שלא:

7 ז_ז מיי' פ"ז מהל' תרומות הלכה י"ח, טור יורה דעה סי’ שלא:

8 ז_ח מיי' פ"ז מהל' תרומות הלכה י"ח, טור יורה דעה סי’ שלא:


-----------------------------------דף לט

[עריכה]
ירושלמי מאיר יבמות לט


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לט עמוד א] עבד ערל שקנה לו עבדים. אין תימר קנס, אין כאן קנס. ואין תימר הראוי לאכול מאכיל. וזה הואיל ואינו ראוי לאכול אינו מאכיל. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא°, בעבדי צאן ברזל פליגין רבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, מכרן אינן מכורין. אמר ליה רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אוכלין בתרומה מכוחו, ואת אמרת אכין שאינו יכול למכור ? אמר ליה. הרי עבדי מלוג, הרי הן אוכלין תרומה מכוחו, ואת אמר מכרן אינן מכורין? אמר לו, עבדי מלוג, משלך נתנו לך. בדין הוא שלא יאכל בתרומה שהם נכסי האשה וחכמים תקנו שהבעל אוכל פירות. והן אמרו שיאכל דכיוון שהבעל אוכל פירות הוי כעבד שקנה עבדים על מנת שיש לרבו רשות בהם שאוכלים. והן אמרו מכרן אינן מכורין. אבל עבדי צאן ברזל שמדאורייתא אכלי, צריך להיות מכרו מכור. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יאשיה רבי יאשיה (אמורא)°. מתניתא מסייעא לדין, ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעא לרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° דתנן, עבדי מלוג יוצאין בשן ועין לאשה אבל לא לאיש. ז_טועבדי צאן ברזל יוצאין בשן ועין לאיש אבל לא לאשה. מכאן שהם קנינו של האיש לגמרי, וכמו שהוא יכול לשחרר כך הוא יכול למכור. מה עבד ליה רבי יוחנן רבי יוחנן°? קל הוא בשחרור. כהדא דתני, העושה עבדו אפותיקי, ז_ימכרו אינו מכור. ז_יאשיחררו משוחרר. מתניתא מסייעא לרבי יוחנן רבי יוחנן° דתנן, אחד עבדי מלוג ואחד עבדי צאן ברזל, אינן ביום ויומיים, ואינן יוצאין בשן ועין בין לאיש בין לאשה. מכאן שאין העבדים קניין מלא, לא של הבעל ולא של האשה. נכסי צאן ברזל אם מת או מגרש חוזרים לאשה מה פליגין בשמכרן לעולם, או בשמכרן לשעה עד שימות או יגרש? אין תימר בשמכרן לעולם, מכרן לשעה דברי הכל מכורין. אין תימר בשמכרן לשעה, אבל מכרן לעולם דברי הכל אינן מכורין. נישמעינה מן הדא דתנן. ז_יבהעושה שדהו אפותיקי לאשה בכתובתה, ולבעל חובו על חובו. מכרה הרי זו מכורה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לט עמוד ב] והלוקח יחוש לעצמו שהמלוה יכול לגבות ממנו וכן האשה אחר שימות הבעל או יגרשנה. °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר. לאשה בכתובתה, אינה מכורה אפילו לשעה. שלא עלת על דעת, שתהא אשה מחזרת על בתי דינים. אמרו, אתייא דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° שאמר שהבעל מוכר , כרבנן. ודרבי יוחנן רבי יוחנן° כ°רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל. הוי אומר ז_יגבשמכרן לשעה אנן קיימין. אבל אם מכרן לעולם, דברי הכל אינן מכורין. וולד בהמת מלוג לבעל שהולד כפירות שהבעל אוכל. וולד שפחות מלוג לאשה. °חנניה בן אחי יהושע חנניה בן אחי יהושע אמר. ז_ידוולד בהמת מלוג כוולד שפחת מלוג. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמר לחברייא. הוון ידעין דרבי יוחנן רבי יוחנן° שאמר שאם מכרן אינם מכורים, כ°חנניה בן אחי יהושע חנניה בן אחי יהושע. רב רב (אמורא)° ושמואל שמואל (אמורא)°, רב רב (אמורא)° כרבנן, ושמואל שמואל (אמורא)° כ°חנניה בן אחי יהושע חנניה בן אחי יהושע. מתיב שמואל שמואל (אמורא)° לרב רב (אמורא)°. על דעתך דאת אמר משל אשה הן. משמע שאינם כפירות שהבעל אוכל, אלא כשבח דאתי מעלמה שהוא לאשה. מעתה אם הניח להם אביהם פרה וילדה לאחר מיתת אביהן, לא יטול הבכור פי שנים. והא תניא הניח להן אביהן פרה וילדה, בכור נוטל פי שנים? אמר לו, משום שבכור נוטל פי שנים בשבח שבא ממילא. הגע עצמך שהכניסתן קטנים וגדלו, הרי הן של אשה הן. ואת מודה לי ז_טושהבכור נוטל פי שנים. תני הכניסתן ילדים נוטלתן נערים. הכניסה לו שני כלים, היה אחד יפה שוה ככתובתה שהתיקר, נוטלתו בכתובתה. היה אחד ומחצה יפה ככתובתה. רב הונא רב הונא° ורב נחמן בר יעקב רב נחמן בר יעקב°. חד אמר, הוא נותן דמי השני ונוטלו. וחורנה אמר, היא ז_טזנותנת דמי השני ונוטלתו. רבי אבא בר כהנא רבי אבא בר כהנא° אמר קומי רבי אמי רבי אמי°, אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יסא רבי אסי°. אפילו היה יפה אחד ומחצה בכתובתה, היא נותנת דמי השני ונוטלתו. שלא עלת על דעת שישתמשו אחרים בכליה. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי זעירא רבי זעירא°. מתניתא אמרה כן דתנן, הכניסתן בדמים שהעריכו שווים באירוסים, נוטלתן בדמים שאף אם יתיקרו תוסיף ותטלם. רבי חייה בר אדא רבי חייה בר אדא° בעא קומי רבי מנא רבי מנא°. מהו למה נקראו עבדי מלוג? אמר ליה כמה דאת אמר מליג מליג כמו במליגת העוף שמסיר הנוצות וגוף העוף נשאר. כך הבעל אוכל פירות והגוף של האשה. תמן תנינן, ז_יזהמקבל צאן ברזל מן הגוי כגון שאומר לו הרי מאה צאן אלו עשויות עליך במאה דינרין, וולדותיהן חלבן וגיזותן חצי שלך. ואם מתו חייב אתה באחריותן. ואתה מעלה לי סלע בכל אחת משלך באחרונה, הוולדות

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

9 ז_ט מיי' פ"ה מהל' עבדים הלכה ט"ז, טור ושו"ע יו"ד סי' רס"ז סעיף ל"ח:

10 ז_י מיי' פי"ח מהל' מלוה הלכה ה', טור ושו"ע חו"מ סי' קי"ז סעיף ה', סמ"ג עשין צד:

11 ז_יא מיי' פ"ח מהל' עבדים הלכה ט"ז, טור ושו"ע חו"מ סי' קי"ז סעיף ו', טור ושו"ע יו"ד סי' רס"ז סעיף ס"ח, סמ"ג עשין צד:

12 ז_יב מיי' פי"ח מהל' מלוה הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' קי"ז סעיף א', סמ"ג עשין צד:


[ע"ב]

13 ז_יג מיי' פי"ח מהל' מלוה הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' קי"ז סעיף א', סמ"ג עשין צד:

14 ז_יד מיי' פ כ"ב מהל' אישות הלכה כ"ה, טור ושו"ע אה"ע סי' פ"ה סעיף ט"ז, סמ"ג עשין מח:

15 ז_טו מיי' פ"ג מהל' נחלות הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' רע"ח סעיף ד':

16 ז_טז מיי' פ כ"ב מהל' אישות הלכה כ"ו, טור ושו"ע אה"ע סי' פ"ח סעיף ג':

17 ז_יז מיי' פ"ד מהל' בכורות הלכה ד', טור ושו"ע יו"ד סי' ש"כ סעיף ז', סמ"ג עשין ריא:


-----------------------------------דף מ

[עריכה]
ירושלמי מאיר יבמות מ


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מ עמוד א] פטורין מבכורה שהגוי שותף. ולדי וולדות חייבין. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי. תמן את אמר הוולדות לראשון. וכיוון שכאן הראשון היה גוי, פטור מבכורה. והכא את אמר הוולדות בנכסי צאן ברזל לשני לבעל שקיבל מהאשה? אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°. תמן על ידי שעיקרה הבהמה עצמה לראשון ואם לא ישלם, תפיס לבהמה ואי לא משכח בהמה תפיס לולדות, נמצא שיד הגוי באמצע הוולדות לראשון. ברם הכא על ידי שעיקרו לשני שהרי אינה יכולה לסלק אותו. ואם תמות האשה הרי הם שלו, לכן הוולדות לשני

ירושלמי יבמות, פרק ז, הלכה ב

[עריכה]

מתני’: ז_יחבת ישראל שנישאת לכהן, והכניסה לו בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל. הרי אילו יאכלו בתרומה. ז_יטובת כהן שנישאת לישראל, והכניסה לו בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל, הרי אילו לא יאכלו

ירושלמי יבמות, פרק ז, הלכה ג

[עריכה]

מתני’: ז_כבת ישראל שנישאת לכהן, ומת והניחה מעוברת. לא יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר שעובר במעי זרה זר הוא. העובר פוסל ואינו מאכיל, דברי °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא. אמרו לו, מאחר שהיעדתה בנו על בת ישראל לכהן שלא יאכלו עבדיה מפני חלקו של עובר. אף בת כהן לכהן ומת והניחה מעוברת, לא יאכלו עבדיה בתרומה, מפני חלקו של עובר שילוד מאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל:

גמ’: תנן, בת ישראל שנישאת לכהן, ומת והניחה מעוברת. לא יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר . אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, כיני מתניתא  כך כוונת המשנה, עבדיה עבדים של נכסי מלוג יאכלו. עבדיו עבדים של נכסי צאן ברזל לא יאכלו. דאי לא כן, היא אוכלת בגלל בניה החיים, ועבדיה אינן אוכלין? אמר רבי יאשיה רבי יאשיה (אמורא)° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. אם מזו, אין ראיה, שאפשר שהמשנה מדברת שאין לה בנים אחרים, ואפילו היא לא תאכל מפני העובר . אמר רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° קומי רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°. לא דרבי יוחנן רבי יוחנן° פליג על זה שאם היא אוכלת גם עבדיה אוכלים. לא אמר אלא שמזו אין ראיה, שיתכן שאפילו היא לא תאכל. אתא עובדא קומי רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אמר, צא וראה היאך הציבור נוהג. אמר רבי אבון רבי אבין° בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°. ולא רק בדבר הלכה זו. אלא כל הלכה שהיא רופפת בבית דין, ואין את יודע מה טיבה. צא וראה היאך הציבור נוהג ונהוג. ואנן חמיי ציבורא דלא מיכלון  ואנו רואים שהציבור נוהג שאינם מאכילים. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מ עמוד ב] ממה ששנינו שאין עבדיה אוכלין אבל היא אוכלת, הדא אמרה שאין העובר פוסל את מי שהוא ראוי לאכול כגון כאן שיש בנים אחרים והיא אוכלת מכחם. ולא מאכיל את מי שאינו ראוי לאכול כגון בת ישראל לכהן שאין לה ילדים אינה אוכלת בגלל העובר. תני °רבי ישמעאל בר יוסף רבי ישמעאל בר יוסף משום אביי אביי°. בת ישראל שהייתה נשואה לכהן והיא מעוברת והיה לה בת ובן. בשעה שהנכסים מועטים, מאכלת את העבדים ממה נפשך. אם העובר זכר, אין לבנים כלום בנכסים מועטים. ואם העובר נקבה, לא תקנו רבנן שתזכה קדם לידה. אמר רבי אמי רבי אמי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. שכן היה ראויה לתופשן מן המזונות. ואשה אינה ראויה לתופשן מן המזונות? אז אפילו אם היה רק בן ועובר שהרי אלמנה בנכסים מועטים כבת בן הבנים. ראויה היא לתבוע כתובתה ולאבד מזונותיה. וקשיא, בשלמא אם היו אוכלים מכוח האשה כתובה מדבר תורה לכן מאכילה את העבדים תרומה שהיא מהתורה. ומזון הבנות מדבריהן. ואיך יכולים העבדים לאכול תרומה מכוחן, ודבריהן עוקרין דבר תורה?

-----------------------------------דף מא

[עריכה]
ירושלמי מאיר יבמות מא


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מא עמוד א] ז_כאכמאן דאמר בימי עזרא מאליהן קיבלו עליהן את המעשרות ותרומה בזמן הזה מדרבנן. אשכחת אמר °רבי ישמעאל בר רבי יוסה רבי ישמעאל בר רבי יוסה שסובר שתרומה בזמן הזה מדאוריתא חלוק על אביו שסובר שתרומה בזמן הזה מדרבנן. דאמר רבי סימן רבי סימן° בשם חולפייא חולפייא°. °רבי רבי יהודה הנשיא ו°רבי ישמעאל ברבי יוסי רבי ישמעאל ברבי יוסי ובן הקפר בן הקפר° ז_כבנמנו על אויר אשקלון וטיהרוהו מפי °רבי פנחס בן יאיר רבי פנחס בן יאיר אף שאשקלון פטורה מן המעשרות ומן השביעית. דאמר. יורדין היינו לסירקייא  לשוק של אשקלון, ולוקחין חיטין, ועולין לעירנו וטובלין שמא נגע בהם גוי ואוכלין בתרומתינו. ואם היה עליה טמאת ארץ העמים, היו צריכים הזהת שלישי ושביעי כטמאת מת. למחר נמנו עליה ז_כגלפוטרה מן המעשרות, כיוון שלא כבשוה עולי בבל, משך רבי ישמעאל ברבי יוסי רבי ישמעאל ברבי יוסי° את ידיו ולא נמנה עימהם. מסתמך היה רבי ישמעאל ברבי יוסי רבי ישמעאל ברבי יוסי° על בן הקפר בן הקפר°. אמר לו בני. למה לא אמרת לי מפני מה משכת את ידך ממנו ולא רציתה להימנות עימהם? הייתי אומר לך. לעניין טמאת ארץ העמים שהיא גזרת חכמים. יכולתי להסכים אתמול לטהר את אשקלון. שטמאת ארץ העמים דרבנן. דאני הוא שטמאתי אני הוא שטהרתי. ועכשיו שדנו לפוטרה ממעשרות, משכתי את ידי. שאני אומר שמא נתכבשה על ידי עולי בבל וחיובה מדבר תורה, והיאך אני פוטרה מדבר תורה? חכמים גזרו בארץ ישראל שבית שגר שם גוי ארבעים יום, הבית טמא. כיוון שהם חשודים לקבור את הנפלים שם. אחר שעשו את אשקלון כארץ ישראל וטיהרו אותה מטמאת ארץ העמים. מאימתי היא טמאה משום מדור עובדי כוכבים ומזלות? אמר רבי סימון רבי שמעון בן פזי°. משתשהא הגזירה ארבעין יומין כמו בית שגוי מתחיל לגור בו. שהרי קדם לא גזרו עלהם משום מגורות עובדי כוכבים ומזלות. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה°. ולא בטעות היינו מחזיקין שהיא טמאה? אלא מיד היא טמאה משום ארץ העמים שהרי כבר עברו יותר מארבעים יום מאז שהגוים גרו בבתים הללו. אשכח רבי ישמעאל ברבי יוסי רבי ישמעאל ברבי יוסי° תני בשם אביו, מאליהן קיבלו עליהן את המעשרות. ואמר יאות. מעשרות מדבריהן ז_כדומזון הבנות מדבריהן, ודבריהן עוקרין את דבריהן לכן מאכילות את העבדים בתרומה ולכן היו יכולים להימנות ולפטור את אשקלון ממעשרות.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מא עמוד ב] תני, מת והניח את אשתו מעוברת ז_כההיו שם זכרים, מאכילין. נקיבות, אין מאכילות. היו שם זכרים מאכילין, שהוא שני ספקות, ספק אם העובר זכר ספק נקבה. ספק נפל ספק בן קיימא. וספק דבריהם להקל. נקיבות אינן מאכילות שהוא ספק אחד. ספק בן קיימא ספק לאו בן קיימא. וספק דאוריתא לחומרא. אבל ספק זכר ספק נקבה אין כאן דמה נפשך, זכר הוא, כולה דידיה ועובר אינו מאכיל. נקיבה היא, נסבה חולקה עימהן  נוטלת חלקה עימם ואינם אוכלים בגלל חלקה

ירושלמי יבמות, פרק ז, הלכה ד

[עריכה]

מתני’: ז_כוהעובר, והיבם, והאירוסין, והחרש, ובן תשע שנים ויום אחד, פוסלין ולא מאכילין. ז_כזספק שהוא בן תשע שנים ויום אחד, ספק שהביא שתי שערות ספק לא הביא. נפל עליו הבית ועל בת אחיו, ואינו ידוע איזה מת ראשון. ז_כחצרתה חולצת ולא מתייבמת:
גמ’: העובר פוסל ואינו מאכיל. אמר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי, בזו מידת הדין לוקה. שאם מעשה הוא ונחשב כקיים לפסול, יהא מעשה להאכיל. ואם אינו מעשה לפסול, לא יהא מעשה להאכיל. יאות אמר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי, ומה טעמון דרבנין? מדכתיב (ויקרא אמור כב יא) וילידי ביתו הם יאכלו. הם יאכילו. הראוי לוכל מאכיל. ושאינו ראוי לוכל אינו מאכיל. התיבון, הרי ז_כטממזר, הרי אינו ראוי לאכול ומאכיל כגון שמת בעלה ובנה ונשאר לה נכד ממזר? שנייא היא דכתיב (ויקרא אמור כב יא) וילידי ביתו. ילוד מאכיל ושאינו ילוד אינו מאכיל. מעתה, תדרוש גם שהילוד פוסל ושאינו ילוד אינו פוסל? שנייא היא דכתיב (ויקרא אמור כב יג) ושבה אל בית אביה כנעוריה. ושבה אל בית אביה. ז_לפרט לשומרת יבם. כנעוריה. ז_לאפרט למעוברת. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

21 ז_כא מיי' פ"א מהל' תרומות הלכה כ"ו:

22 ז_כב מיי' פי"א מהל' טומאת מת הלכה י"ב:

23 ז_כג מיי' פ"א מהל' תרומות הלכה ה':

24 ז_כד מיי' פי"ב מהל' אישות הלכה ב', טור ושו"ע אה"ע סי' ס"ט סעיף ב':


[ע"ב]

25 ז_כה טור יורה דעה סי’ שלא:

26 ז_כו מיי' פ"ח מהל' תרומות הלכה א', טור יורה דעה סי’ שלא:

27 ז_כז מיי' פ"ח מהל' תרומות הלכה י"א:

28 ז_כח טור ושו"ע אה"ע סי' קע"ג סעיף ח', סמ"ג עשין נא:

29 ז_כט מיי' פ"ו מהל' תרומות הלכה י"ג:

30 ז_ל מיי' פ ח' מהל' תרומות הלכה ה':

31 ז_לא מיי' פ"ח מהל' תרומות הלכה ב':


-----------------------------------דף מב

[עריכה]
ירושלמי מאיר יבמות מב


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מב עמוד א] הדא אמרה, העובר, עשו אותו כממש לפסול. ולא עשו אותו כממש להאכיל. מיליהון דרבנן פליגין. דאמר זעירא אמר זעירא°, תני תמן, ארוסה ושומרת יבם ומעוברת שאכלו תרומה. משלמות את הקרן, ואינן משלמות את החומש. מה אנן קיימין? אם בבת כהן שנישאת לישראל. ז_לבאפילו יולדת הימינו בנים, פטורה מן החומש, שאינה זרה לו לתרומה ולמה אמר דווקא מעוברת? אלא כן אנן קיימין, בבת ישראל שנישאת לכהן ומת. אם אומר את, העובר עשו אותו כממש לפסול ולא עשו אותו כממש להאכיל, למה משלמות את הקרן ואינן משלמות את החומש? וישלמו קרן וחומש? תנן, חרש פוסל. לא כן תני רבי חייה רבי חייא רבה°, כהנת אשתו של ישראל חרש ושל שוטה שאין להם קידושין מהתורה, טובלת מחיק בעלה ואוכלת? רבי אבא מרי רבי אבא מרי° ורבי מתניה רבי מתניה°. חד אמר, המשנה שאמרה שהחרש פוסל את אשתו מלאכול בתרומה מדברת בחרש פוסל כגון חלל או ממזר, ובביאתה הפכה לזונה ואסורה בתרומה. וחורנה אמר בחרש ייבם שקונה ביבום מדאוריתא. ספק שהוא בן תשע שנים ויום אחד ספק שאינו, כמי שהוא בן תשע שנים ויום אחד לפסול אם היה פסול ובא על הכהנת פסלה: ספק שהביא שתי שערות ספק שלא הביא שתי שערות, כמי שהביא שתי שערות, להאכיל אם היה כהן וקידש ישראלית אוכלת: תנן, נפל הבית עליו ועל בת אחיו, ואין ידוע אי זו מהן מת ראשון. צרתה חולצת ולא מתייבמת. והכא אתינן מיתני צרות מה שייך צרות לכאן? אלא בגין דתנינן ספיקות תני נמי ספק צרות

ירושלמי יבמות, פרק ז, הלכה ה

[עריכה]

מתני’: ז_לגהאונס והמפתה והשוטה, לא פוסלין ולא מאכילין. ואם אינן ראויין לבוא בישראל, הרי אילו פסולין. באי זה צד? היה ישראל שבא על בת כהן, תאכל בתרומה. ז_לדעיברה, לא תאכל. נתחתך העובר במעיה, תאכל. היה כהן שבא על בת ישראל, לא תאכל בתרומה. עיברה, לא תאכל. ילדה, תאכל. נמצא כוחו של בן גדול משל אב שהאב אינו מאכיל אלא על ידי נישואין, ובן מאכיל אפילו שלא מן הנישואים:
גמ’: תנן האונס והמפתה והשוטה, לא פוסלין. הדא אמרה, שאין אונסין פוסלין בכהונה בפנויה. הדא מסייעא לההוא דתני רבי חייה רבי חייא רבה°, דתני רבי חייה רבי חייא רבה° בת כהן אשתו של ישראל חרש ושל שוטה שאין קידושין תופסים בהם טובלת מחיק בעלה ואוכלת. ודלא כרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אומר. אף הפנוי שבא על הפנויה שלא לשם אישות, הרי זו בעילת זנות. אמר רבי אבא רבי אבא° בשם רבי אבא בר ירמיה רבי אבא בר ירמיה°. ממה שאנוסה לא נאסרה בתרומה, משמע שאנוסה מתהפכת ולכן לא חוששים שמא תתעבר . ולכן ז_להאנוסה אינה צריכה להמתין ג' חדשים. אמרה רבי יונה רבי יונה° קומי רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, אמר ליה, לא תקבל ממנו. קל הוא באכילת תרומה. אילו בת כהן שנישאת לישראל, והלך בעלה למדינת הים ושמעה עליו שמת, שמא אינה אוכלת בתרומה מיד? ולא חוששים שמא היא מעוברת אף שלא מדובר באונס שודאי אינה מתהפכת. ולעניין ז_לוהעובר אם רוצה להנשא

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מב עמוד ב] צריכה להמתין שלשה חדשים. תנן, האונס והמפתה והשוטה, לא פוסלין ולא מאכילין. ואם אינן ראויין לבוא בישראל, הרי אילו פסולין. ואלו הן שאינן ראויין לבוא בישראל. ז_לזבן תשע שנים ויום אחד שהוא, גר עמוני או מואבי או מצרי או עבד או ממזר או חלל או נתין או כותי או גוי, שבאו על בת ישראל, על בת כהן, על בת לוי, פסולה מן הכהונה. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, כל שזרעו פסול, ביאתו פוסלת. כל שאין זרעו פסול, אין ביאתו פוסלת. °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר, כל שאת מותר בבתו, אתה מותר באלמנתו. וכל שאין את מותר בבתו, אין אתה מותר באלמנתו. ומה ביניהון? רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, גר עמוני ומואבי ביניהון. מאן דאמר כל שזרעו פסול ביאתו פוסלת. זה הואיל וזרעו פסול ביאתו פוסלת. מאן דאמר כל שאת מותר בבתו, את מותר באלמנתו. וזה הואיל ואת מותר בבתו את מותר באלמנתו. ומה שיטת חכמים? אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° רבנן ורבי אבא רבי אבא°, תריהון אמרין, בת גר עמוני ומואבי ובת דור שני מצרי אף על פי שאת מותר בבתו, את אסור באלמנתו. רבי זכיי דאלכסנדריה רבי זכיי דאלכסנדריה° משלח שאול לרבנן, בת גר עמוני ובת דור שני של מצרי מהן לכהונה? רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° סבר שרבי זכיי רבי זכיי° שאל אם אלמנתו של גר מצרי מותרת לכהונה. אמר ליה רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°. לא שמיע לההוא דאמר רבי ירמיה רבי ירמיה° דרבנן ורבי אבא רבי אבא° תריהון אמרין, בת גר עמוני ובת דור שני של מצרי, אף על פי שאת מותר בבתו, את אסור באלמנתו. וכל שזרעו פסול, ביאתו פסולה. לא כן צריכה לא זו הייתה השאלה אלא, בשהיתה אמה מישראל. האם אומרים, כשם שנתחללה אמה, כך נתחללה בתה? ועוד ראיה שהשאלה על הבת מן הדא, דאמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא°. פליגי רבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° גבי בת גר עמוני ובת דור השני מצרי מישראלית. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, כשירות. דריש לקיש ריש לקיש° אמר פסולות. רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° אמר, בזקינות האם האמא הישראלית נפסלה פליגין. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, כשירות. דריש לקיש ריש לקיש° אמר, פסולות

ירושלמי יבמות, פרק ז, הלכה ו

[עריכה]

מתני’: ז_לחהעבד פוסל משום ביאה, ואינו פוסל משום זרע. באי זה צד? בת ישראל לכהן, בת כהן לישראל, וילדה ממנו בן. הלך הבן ונכבש על השפחה וילדה ממנו בן, הרי זה עבד. היתה אם אביו בת ישראל לכהן, לא תאכל בתרומה. בת כהן לישראל תאכל בתרומה:
גמ’: העבד, מניין שביאתו פוסלת? רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר בשם °רבי ישמעאל רבי ישמעאל דכתיב (ויקרא אמור כב יג) ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה. כל שיש לה עליו אלמנות וגירושין, חוזרת לאכול מתרומת בית אביה. את שאין לה עליו אלמנות וגירושין, אינה חוזרת. התיב רבי ירמיה רבי ירמיה°. הרי אלמנה או פנויה שזינתה, הרי אין לה אלמנות וגירושין ז_לטוחוזרת? רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° לא אמר כן אלא מחלפא שיטתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן°  האם רבי יוחנן חזר בו? בגיטין הוא אמר, כותין משום מה הן פסולין? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° משום שאחר שהתגיירו לא הקפידו והולידו בנים מגויים ועבדים משום גוי ועבד הבא על בת ישראל שהוולד ממזר.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

32 ז_לב מיי' פ"י מהל' תרומות הלכה י"ב:

33 ז_לג מיי' פ"ח מהל' תרומות הלכה י"ג, טור יורה דעה סי’ שלא:

34 ז_לד מיי' פ"ח מהל' תרומות הלכה י"ד:

35 ז_לה מיי' פי"א מהל' גירושין הלכה כ"ב, טור ושו"ע אה"ע סי' י"ג סעיף ו', סמ"ג עשין נ:

36 ז_לו מיי' פי"א מהל' גירושין הלכה כ', טור ושו"ע אה"ע סי' י"ג סעיף א':


[ע"ב]

37 ז_לז מיי' פ י"ח מהל' איסורי ביאה הלכה ג', טור ושו"ע אה"ע סי' ו' סעיף ח', סמ"ג לאוין קכא:

38 ז_לח מיי' פ"ו מהל' תרומות הלכה ט"ז, טור יורה דעה סי’ שלא:

39 ז_לט מיי' פ"ח מהל' תרומות הלכה י"ג, טור ושו"ע יו"ד סי' של"א:


-----------------------------------דף מג

[עריכה]
ירושלמי מאיר יבמות מג


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מג עמוד א] ואף בקידושין הוא אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° תריהון אמרין עבד הבא על בת ישראל הוולד ממזר. ואם הוולד ממזר, למה לי קרא שהעבד פוסל בביאה? אם הולד ממזר פשיטא שפוסל בביאה. הכא בגיטין ובקידושין אמר ליה משום גרמיה  בשם עצמו. והכא אמר לה משום °רבי ישמעאל רבי ישמעאל שסובר שאין הוולד ממזר והיה צריך פסוק ללמד שפוסל בביאה. רבי יוחנן רבי יוחנן° סבר הוולד ממזר, שכן לדברי חכמים הוולד ממזר. חזקיה חזקיה בן רבי חייא° לא אמר כן אלא, מחלפא שיטתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן°  האם רבי יוחנן חזר בו? בגיטין הוא אמר, הכותין משום מה הן פסולין? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם °רבי ישמעאל רבי ישמעאל, משום גוי ועבד הבא על בת ישראל הוולד ממזר ואחר שהתגיירו לא הקפידו והולידו בנים מגויים ועבדים. בקידושין הוא אומר . רבי יוחנן רבי יוחנן° רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° תריהון אמרין הוולד ממזר, והכא הוא אמר, את שיש לו עליו אלמנות וגירושין חוזרת. ואת שאין לה עליו אלמנות וגירושין אינה חוזרת? ולפי זה אי אפשר לתרץ כמו קדם, שהרי את שני המימרות אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם °רבי ישמעאל רבי ישמעאל. אמר רבי מתנייא רבי מתניה°. סלקית לסחורה ושמעית רבי יוחנן רבי יוחנן° ו°רבי ישמעאל רבי ישמעאל דאמרי בשם °רבי יהשוע רבי יהשוע כתיב (ויקרא אמור כב יג) ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה. את שיש לה עליו אלמנות וגירושין חוזרת. ואת שאין לה עליו אלמנות וגירושין אינה חוזרת. ולפי זה אפשר לתרץ כמו קדם. ואמרת יאות, גוי ועבד הבא על בת ישראל אין הוולד ממזר כ°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה. דל°רבי יהשוע רבי יהשוע ז_מאין ממזר אלא מאשה שהיא אסורה עליו איסור ערוה וחייבין עליה מיתה:

ירושלמי יבמות, פרק ז, הלכה ז

[עריכה]

מתני’: ז_מאממזר פוסל ומאכיל. באי זה צד? בת ישראל לכהן, ובת כהן לישראל, וילדה ממנו בת, והלכה הבת ונישאת לעבד או לגוי, וילדה ממנו בן, הרי זה ממזר. היתה אם אמו בת ישראל לכהן, תאכל בתרומה. בת כהן לישראל, לא תאכל בתרומה:

גמ’: לית הדא פליגא  האין זה חולק על רב רב (אמורא)°? דרב רב (אמורא)° אמר. ז_מבגוי ועבד שבא על בת ישראל הוולד כשר? פתר לה בגוי פסול, ובעבד פסול שהיו עמוני מואבי או מצרי או אדומי

ירושלמי יבמות, פרק ז, הלכה ח

[עריכה]

מתני’: ז_מגכהן גדול, פעמים שהוא פוסל. כיצד? בת כהן שנישאת לישראל וילדה ממנו בת. הלכה הבת ונישאת לכהן וילדה ממנו בן. הרי זה ראוי להיות כהן גדול, ועומד ומשמש על גבי המזבח. מאכיל את אמו, ופוסל את אם אמו. זאת אומרת, לא כבני כהן גדול, שהוא פוסליני מן התרומה:

גמ’: תני בר קפרא בר קפרא°, ז_מדתינוק בן יומו פוסל ומאכיל. תנן לא כבני כהן גדול, שהוא פוסליני מן התרומה. כיני מתניתא  כך כוונת המשנה, לא כבן בתי כהן גדול שהוא פוסלני מן התרומה. הא כיצד? בת כהן שנישאת לישראל, וילדה ממנו בת. ובת ישראל שנישאת לכהן, וילדה ממנו בן. ונישאו שניהן זה לזה, והולידו בן. הרי זה ראוי להיות כהן גדול עומד ומשמש על גב המזבח. מאכיל את אמו, ופוסל את אם אמו. זאת אומרת לא כבן בתי כהן גדול שהוא פוסליני מן התרומה

הדרן עלך פרק אלמנה לכהן גדול

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_יבמות/פרק_שביעי"