שולחן ערוך אבן העזר פח ג
<< · שולחן ערוך אבן העזר · פח · ג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
אם היא אומרת: כלי אני נוטלת, והוא אומר: דמים אני נותן, שומעין לה; והוא שיהיו עושין מעין מלאכתן, והוא הדין לולדות של שפחה ובהמה של נכסי מלוג. ולא עוד, אלא אפילו הכניסה לו שני כלים או שתי שפחות בתורת נכסי צאן ברזל, ושמו אותם עליו באלף זוז, והוקרו ועמדו באלפים, נוטלת אחד באלף שלה, והשני אם רצתה לתת דמיו ולנטלו משום שבח בית אביה, שומעין לה:
מפרשים
חלקת מחוקק
(ה) שומעין לה והוא שיהיו עושין מעין מלאכתן: דעדיין שבח בית אביה קיים ונוטלת אותן כפי שומא של עכשיו לפי הדין והבעל משלם לה הפחת אם אין עושין מעין מלאכתן אין כאן שבח בית אביה ומשמע אף אם תמחול הפחת ורוצה ליקח אותן כמות שהן אפ"ה הדין עמו כך משמע מדברי הריב"ש עיין בסי' כ"א וסי' ק':
(ו) וה"ה לולדות של שפחות ובהמות נ"מ: כלו' אף על פי שבעודה תחתיו כל הולדות שלו מ"מ אם בשעת מיתה וגירושין יש ביד הבעל ולד השפחה שלה או ולד הבהמה שלה שלא מכרן הבעל אזי נותנת לו דמיהן ונוטלתן משום שבח בית אביה ומשמע כאן דאף בולד בהמה יש שבח בית אביה אבל פשט הגמ' כתובות דף ע"ט ע"ב דמודה חנניא שאם נתגרשה לא קאי אלא אולד שפחה וכ"כ הרמב"ם בהדיא נותנת דמים משום שבח בית אביה בפ' כ"ב וכ"כ המ"מ שם וכן הוא בריב"ש סי' כ"א וכן פסק לעיל סי' פ"ה סעיף ט"ז וכאן נמשך אחר לשון הטור ולא זכר מה שפסק בסי' פ"ה:
בית שמואל
(ד) שומעין לה: משמע אפי' למנהג שלנו שאין כותבין שום כלי מ"מ שייך שב"א בכלים שהכניסה לו ויש לדמות לולד שפחה דאין פורטים בכתובה מ"מ שייך שב"א וכ"כ בט"ז גם מוכח לדעת הרא"ש והטור דס"ל וולד בהמה וולד שפחה שייך שב"א ובעת הגירושין צריך ליתן לה וכל זמן שהיא תחתיו רשאי למכור ש"מ אף על גב דרשאי להוציא ולמכור מ"מ שייך שב"א לכן אפי' בזה"ז אם עדיין אותן מטלטלין שהכניס' בנדוניא הן בעין יכולה לומר את כליי אני לוקח בעת גביות כתובת':
(ה) מעין מלאכתן: אז שייך שב"א ונוטל' כשומא של עכשיו ואם אין עושי' מעין מלאכתן אפי' אם רוצה למחול על הפחת ורצונה ליקח כמות שהן יכול הוא לעכב וא"צ ליתן לה וכן משמע מריב"ש וכ"כ בח"מ:
(ו) וה"ה לולדות של שפחה ובהמות: אף על גב דרשאי למכור ולאכול אותם מ"מ אם נשתייר שייך בהו שב"א מיהו מה דפסק כאן בולדות בהמה שייך שב"א כן הוא דעת הרא"ש והטור אבל רש"י והרמב"ם לא סבירא להו כן וכן הוא בתשובת ריב"ש סי' כ"א ובסי' פ"ה פסק כרש"י והרמב"ם, והרמ"ה סבירא ליה בולד בהמה שייך שב"א וס"ל אפילו בעודה תחתיו אינו רשאי למכור וב"ח הקשה עליו מש"ס דאוכל פירות ול"ד כי בפירות לא קאמר הרמ"ה אלא בולדות דשייך שב"א סבירא ליה דאינו רשאי למכור כמה דקי"ל דאינו רשאי למכור נצ"ב משו' שב"א מ"ש בסי' צ' והרא"ש סבירא ליה כיון הפירות שייכים לו ונ"מ הם רשאי למכור כמו שאר פירות אלא אם נשתייר שייך בהם שב"א:
ט"ז - טורי זהב
משום שבח בית אביה אבל אין צריך לשלם לה הפחת ממה שהיו שוים תחלה ודין זה הוא במקום שרותבין כל כלי בפירוש כמו שזכר לפני זה אבל למנהגינו אין נ"מ מזה ומ"מ משמע דאם תרצה עכשיו ליקח הבלאות בשומות ב"ד כפי שווין עכשיו שומעין לה וכו' ומ"ש בסעיף שאח"ז דדוקא אם עושין מעין מלאכתם כולי (מיירי) בלא השלים פחת והיינו במקום שכותבין הכלים וכן בכל מה שנזכר עד סעיף ח' לענין צ"ב אבל למנהגינו הוה חוב בעלמא ונוטלתן בשומות ב"ד וכ"ז הוא לענין צ"ב:
באר היטב
(ד) שומעין לה: אפי' למנהג שלנו שאין נותנין שום כלי מ"מ שייך שבח בית אביה בכלים שהכניסה לו לכן אפילו בזמן הזה אם עדיין אותן מטלטלין שהכניסה בנדוני' הן בעין יכולה לומר את כליי אני לוקח בעת גביות כתובה ב"ש. ודוק' היא עצמה אבל יורשיה כשמתה בלא ולד של קיימא הרשות ביד הבעל לתת מה שירצה מהריב"ל ח"א כלל י"ב סי' ע'. ורשד"ם חא"ה סי' קכ"ו כתב דאפילו בתנאי החשבון יכולין היורשים לומר כלי זה אנו נוטלין וכ"כ כנה"ג ע"ש. ואם מכרה היא כתובתה או נתנה במתנה מצי היורשים לסלק הלוקח או למקבל בדמים מהרי"ט בתשובה ח"ב חא"ה סי' מ"ד.
(ה) נ"מ: כ"ה דעת הרא"ש והטור. אבל רש"י רמב"ם ס"ל בולדות בהמה לא שייך שבח בית אביה. ובסי' פ"ה סט"ז פסק כרש"י ורמב"ם וצ"ע עיין אחרונים.