ירושלמי יבמות ז א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | ירושלמי · מסכת יבמות · פרק ז · הלכה א | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה


הלכה א משנה[עריכה]

אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט הכניסה לו עבדי מלוג ועבדי צאן ברזל עבדי מלוג לא יאכלו בתרומה ועבדי צאן ברזל יאכלו בתרומה ואילו הן עבדי מלוג אם מתו מתו לה ואם הותירו הותירו לה אף על פי שהוא חייב במזונותן לא יאכלו בתרומה ואילו הן עבדי צאן ברזל אם מתו מתו לו ואם הותירו הותירו לו הואיל והוא חייב באחריותן הרי אילו יאכלו בתרומה

הלכה א גמרא[עריכה]

מניין לכהן שנשא אשה וקנה לו עבדים שיאכלו בתרומה תלמוד לומר (ויקרא כב) וכהן כי יקנה נפש קניין כספו וגו' מניין לאשתו שקנתה עבדים ועבדיה עבדים שיאכלו בתרומה ת"ל וכהן כי יקנה נפש קניין כספו אף קנינו שקנה קניין אוכל ר' יעקב בר אחא רבי הילא בשם רבי לעזר הם יאכלו והם יאכילו בעבד שקנה עבדים על מנת שיהיה לרבו רשות בהן היא מתניתא אבל בעבד שקנה עבדים על מנת שיהיה לרבו רשות בהן קניינו הוא רבי יעקב בר אחא רבי הילא בשם רבי לעזר עבד שקנה עבדים על מנת שלא יהא רשות לרבו בהן ומת כל הקודם בהן זכה והכא לא קניין קניינו הוא רבי הילא בשם רבי לעזר הם יאכלו והם יאכילו הראוי לוכל מאכיל ושאינו ראוי לוכל אינו מאכיל ר' יוחנן אמר משום קנס מה נפק מן ביניהון עבד ערל שקנה לו עבדים אין תימר קנס אין כאן קנס ואין תימר הראוי לאכול מאכיל וזה הואיל ואינו ראוי לאכול אינו מאכיל רבי יעקב בר אחא אמר בעבדי צאן ברזל פליגין רבי יוחנן אמר מכרן אינן מכורין אמר ליה רבי לעזר אוכלין בתרומה מכוחו ואת אמרת אכין אמר ליה הרי עבדי מלוג הרי הן אוכלין תרומה מכוחו ואת אמר מכרן אינן מכורין משלך נתנו לך בדין הוא שלא יאכל בתרומה והן אמרו שיאכל והן אמרו מכרן אינן מכורין משלך נתנו לך בדין הוא שלא יאכל בתרומה והן אמרו שיאכל והן אמרו מכרן אינן מכורין ר' יעקב בר אחא בשם ר' יאשיה מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין מתניתא מסייעא לרבי אליעזר עבדי מלוג יוצאין בשן ועין לאשה אבל לא לאיש ועבדי צאן ברזל יוצאין בשן ועין לאיש אבל לא לאשה מה עבד ליה רבי יוחנן קל הוא בשחרור כהדא דתני העושה עבדו אפותיקי מכרו אינו מכור שיחררו משוחרר מתניתא מסייעא לרבי יוחנן אחד עבדי מלוג ואחד עבדי צאן ברזל אינן ביום ויומיים ואינן יוצאין בשן ועין בין לאיש בין לאשה מה פליגין בשמכרן לעולם או בשמכרן לשעה אין תימר בשמכרן לעולם ולא מכרן לשעה דברי הכל מכורין אין תימר בשמכרן לשעה אבל לא מכרן לעולם דברי הכל אינן מכורין נישמעינה מן הדא העושה שדהו אפותיקי לאשה בכתובתה ולבעל חובו על חובו מכרה הרי זו מכורה הלוקח יחוש לעצמו רבן שמעון בן גמליאל אומר לאשה בכתובתה אינה מכורה שלא עלת על דעת שתהא אשה מחזרת על בתי דינים אמרו אתייא דרבי לעזר כרבנן דר' יוחנן כרשב"ג הוי בשמכרן לשעה אנן קיימין אבל אם מכרן לעולם דברי הכל אינן מכורין וולד בהמת מלוג לבעל וולד שפחות מלוג לאשה חנניה בן אחי יהושע אמר וולד בהמת מלוג כוולד שפחת מלוג רבי לעזר אמר לחברייא הוון ידעין דו רבי יוחנן כחנניה בן אחי יהושע רב ושמואל רב כרבנן ושמואל כחנניה בן אחי יהושע מתיב שמואל לרב על דעתך דאת אמר משל אשה הן מעתה לא יטול הבכור פי שנים הגע עצמך שהכניסתן קטנים וגדלו הרי הן של אשה הן ואת מודה לי שהבכור נוטל פי שנים תני הכניסתן ילדים נוטלתן נערים הכניסה לו שני כלים היה אחד יפה בכתובתה נוטלתו בכתובתה היה אחד ומחצה יפה ככתובתה רב הונא ורב נחמן בר יעקב חד אמר הוא נותן דמי השני ונוטלו וחורנה אמר היא נותנת דמי השני ונוטלתו רבי אבא בר כהנא אמר קומי רבי אמי רבי יעקב בר אחא בשם רבי יסא אפילו היה יפה אחד ומחצה בכתובתה היא נותנת דמי השני ונוטלתו שלא עלת על דעת שישתמשו אחרים בכליה רבי יעקב בר אחא בשם ר' זעירא מתניתא אמרה כן הכניסתן בדמים נוטלתן בדמים רבי חייה בר אדא בעא קומי רבי מנא מהו עבדי מלוג אמר ליה כמה דאת אמר מליג מליג תמן תנינן המקבל צאן ברזל מן הגוי הוולדות פטורין ולדי וולדות חייבין רבי ירמיה בעי תמן את אמר הוולדות לראשון והכא את אמר הוולדות לשני אמר רבי יוסה תמן על ידי שעיקרה לראשון הוולדות לראשון ברם הכא על ידי שעיקרו לשני הוולדות לשני