ביאור:הבשורה על פי מתי פרק ה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הבשורה על-פי מתי הקדמה. פרקים: א - ב - ג - ד - ה - ו - ז - ח - ט - י - יא - יב - יג - יד - טו - טז - יז - יח - יט - כ - כא - כב - כג - כד - כה - כו - כז - כח
מי היה מתי? עיין מתי. ועיין עוד פרטים על הבשורה על פי מתי.
הַבְּשׂוֹרָה עַל-פִּי מַתַּי פֶּרֶק ה
לפסוק 32 [3],
לְנוֹאֶפֶת[4];
נוֹאֵף הוּא[5]."
לפסוק 39 .[6]
לפסוק 43 (ויקרא יט יח) 'אֱהַב אֶת רֵעֲךָ,[7] (ויקרא יט יז) וּשְׂנָא אֶת אוֹיִבְךָ'[8].
לפסוק 44 [9],
הערות שוליים
[עריכה]- ^ כאן רואים שישו אחז את עצמו לאדם בעל דרגה שזכות הוא לסבול כדי להתקרב אליו. ומצינו אצל הרבה אדמורי"ם שאחזו אות עצמם לצדיקים גדולים, ודברו על הגדלות להתקרב אליהם מתוך מניעות וסבל מאנשים הרודפים אותו או מציקים לו. והוא הרעיון של המושג צדיק שמובא בחסידות.
- ^ מכאן רואים שישוע לא רצה לעקור שום דבר מהתורה אלא לחזק דברים שלא הקפידו בהם. והוא לפי המבואר בהמשך בין אדם לחבירו, והנהגות מוסריות שראוי לכל אדם שרוצה במלכות שמים להקפיד בהם. ויתכן שהיה מרוגז על הפרושים שדקדקו בין אדם לחבירו ולא בין אדם למקום.
- ^ עיין גיטין צ א "בית שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה שנאמר דברים כד א כי מצא בה ערות דבר, ובית הלל אומרים אפילו הקדיחה תבשילו שנאמר כי מצא בה ערות דבר, ר' עקיבא אומר אפי' מצא אחרת נאה הימנה שנאמ' דברים כד א והיה אם לא תמצא חן בעיניו": או שישוע סבר כמו ב"ש שדוקא מחמת זנות מותר לגרש את אשתו, או יתכן סבר שמדין הלכות בין אדם למקום התורה התירה לגרש כבית הלל גם אם הקדיחה תבשילו , אלא מדין בין אדם לחבירו, מצד המוסריות, (שעל זה מדבר בפרק זה) יש כאן בעיה שגורם לה לההכשל בזנות כיון שאין לה בעל.
- ^ אין ראיה למה שהדת הקתולית אינה מאפשרת לבני זוג להתגרש (עיין גירושים), כיון שכאן ישו מדבר דברי מוסר שמי שמגרש גורם כך וכך ולכן לא רצוי לגרש, אבל לאיסור אין שום ראיה.
- ^ בחינוך מצוה תק"פ במצות "שלא יחזיר גרושתו", כותב: "שנמנענו מלהחזיר האשה אחר שגרשנוה ונשאת לאחר, וכעין זמה היא להיות אשה יוצאת מן האחד ומשמשת לאחרים ואחר כך לשוב לראשון.
- ^ ישו לא חשב על זה בעצמו, אותו הרעיון מופיע בפסוק מפורש באיכה (ג, ל) "יתן למכהו לחי ישבע בחרפה". וכן הוא בגמרא שבת פח ב ת"ר עלובין ואינן עולבין שומעין חרפתן ואינן משיבין עושין מאהבה ושמחין ביסורין עליהן הכתוב אומר (שופטים ה לא) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. וכאן ישוע מוסיף מדרגה יותר גבוה של ענוה לתת את הלחי השניה.
- ^ לשון הפסוק "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ".
- ^ לשון הפסוק "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ". ודורשים בחז"ל פסחים קיג ב הא אם רואה בו דבר ערוה מותר לשנאותו, ור' נחמן בר יצחק אמר מצוה לשנאותו.
- ^ עיין ברכות י א "הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דר"מ והוו קא מצערו ליה טובא הוה קא בעי ר' מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותו אמרה לי' ברוריא דביתהו מאי דעתך משום דכתיב (תהלים קד, לה) יתמו חטאים מי כתיב חוטאים חטאים כתיב ועוד שפיל לסיפיה דקרא ורשעים עוד אינם כיון דיתמו חטאים ורשעים עוד אינם אלא בעי רחמי עלויהו דלהדרו בתשובה ורשעים עוד אינם בעא רחמי עלויהו והדרו בתשובה".