ביאור:הבשורה על פי מתי פרק כד
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
הבשורה על-פי מתי הקדמה. פרקים: א - ב - ג - ד - ה - ו - ז - ח - ט - י - יא - יב - יג - יד - טו - טז - יז - יח - יט - כ - כא - כב - כג - כד - כה - כו - כז - כח
מי היה מתי? עיין מתי. ועיין עוד פרטים על הבשורה על פי מתי.
הַבְּשׂוֹרָה עַל-פִּי מַתַּי פֶּרֶק כ"ד.
הפניות לתנ"ך ולברית החדשה
[עריכה]- מתי כ"ד :15[1];
- מתי כ"ד 35[2];
- דניאל י"א 31[3];
- דניאל י"ב 11[4];
- ישעיהו נ"א 6[5];
- בשורת מרקוס י"ג;
- בשורת לוקס כ"א.
ההקשר
[עריכה]בפרקים הקודמים ( פרקים כ"א - כ"ג ) מתואר כיצד לימד ישו בבית המקדש והתווכח עם ראשי הכוהנים, הפרושים, הסופרים (חלק מכת הפרושים שהיו ידועים בבקיאותם במקרא ועסקו בהעתקת ספרי הקודש), הצדוקים והורדוסיים (כת של יהודים מתייוונים, קשורים לשושלת ההוררודיאנית, שהיו עוינים לישו).
ישו מנבא את חורבן בית המקדש
[עריכה]ישו ותלמידיו עוזבים את המקדש (בשורת מתי כ"א 1) כנראה שזו הפעם האחרונה שישו היה במקדש לפני שנצלב[6].
פסוק 1
[עריכה]"וַיֵּצֵא־יֵשׁוּעַ מִן־הַמִּקְדָּשׁ לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ וַיִּגְּשׁוּ תַּלְמִידָיו לְהַרְאוֹתוֹ אֶת־בִּנְיְנֵי הַמִּקְדָּשׁ"
יש לציין כי בירידה מנחל קדרון, ממזרח למקדש, ולאחר מכן בעליה על מדרון הר הזיתים, יכלו התלמידים להביט לאחור ולראות את "בית המקדש" [שניצב מעליהם] על עמודי השיש הלבן והבוהק, שעליהם הורכב גג זהב והצריחונים, שהיו מושתתים על אבנים ענקיות[7].
פסוק 2
[עריכה]במעמד זה, לאור השתאותם של התלמידים מהודו תפארתו ויופיו של בית המקדש, מנבא ישו:
"וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַרְּאִיתֶם אֶת־כָּל־אֵלֶּה אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם לֹא־תִשָּׁאֵר פֹּה אֶבֶן עַל־אֶבֶן אֲשֶׁר לֹא תִתְפָּרָק".
נבואה זו באה בעקבות דברי הקינה שהוא נשא על ירושלים ותושביה בפרק הקודם, במתי כ"ג 37–38: "37 יְרוּשָׁלַיִם יְרוּשָׁלַיִם הַהֹרֶגֶת אֶת־הַנְּבִיאִים וְהַסֹּקֶלֶת אֶת הַשְּׁלוּחִים אֵלֶיהָ כַּמֶּה פְעָמִים חָפַצְתִּי לְקַבֵּץ אֶת־בָּנַיִךְ כַּתַּרְנְגֹלֶת הַמְּקַבֶּצֶת אֶת־אֶפְרֹחֶיהָ תַּחַת כְּנָפֶיהָ וְלֹא אֲבִיתֶם׃ 38 הִנֵּה בֵיתְכֶם יֵעָזֵב לָכֶם שָׁמֵם". נבואה זו של ישו "התגשמה בצורה מדויקת" כעבור כארבעים שנה עם חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה. רוב מבני המקדש נשרפו ולאחר מכן נחרשו וכוסו בעפר בהוראת המצביא הרומי הפולש, טיטוס, בנו של הקיסר אספסיאנוס[8][9][10]. אירוע המתואר בפירוט על ידי הסופר, היסטוריון ומצביא, יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס) בספרו ההיסטורי "מלחמת היהודים"[11].
הסבריו של ישו על אחרית הימים בהר הזיתים
[עריכה]ישו ותלמידיו ממשיכים לעבר הר הזיתים, שבו מתקיים השיח בנוגע ל"אחרית הימים". דבריו של ישו כאן מכונים "האפוקליפסה הקטנה" או "שיח הר זיתים". כנראה שישו הקדים להגיע למקום בהר הזיתים לפני תלמידיו (בשורת מתי כ"ד 3–5)[12]:
פסוקים 3–5
[עריכה]"3 וַיֵּשֶׁב עַל־הַר הַזֵּיתִים וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו הַתַּלְמִידִים לְבַדָּם וַיֹּאמְרוּ אֱמָר־נָא לָנוּ מָתַי תִּהְיֶה זֹאת וּמָה אוֹת בּוֹאֲךָ וְאוֹת קֵץ הָעוֹלָם׃ 4 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר לָהֶם רְאוּ פֶּן־יַתְעֶה אֶתְכֶם אִישׁ׃ 5 כִּי רַבִּים יָבֹאוּ בִּשְׁמִי לֵאמֹר אֲנִי הוּא הַמָּשִׁיחַ וְהִתְעוּ רַבִּים".
תלמידיו של ישו באים אליו כדי לברר את העיתוי והמשמעות של דבריו ושל עת שובו להקמת "מלכות משיח" (הביאה השנייה של ישו - ביוונית: הפרוסיה - παρουσιας, parousias)[7]. מבשורת מרקוס אנו למדים שרק שמעון כיפא (פטרוס), יעקב, יוחנן ואנדרי באו בנפרד, לדבר אתו באופן פרטי[13].
ישו מזהיר את תלמידיו שבעתיד יבואו רבים ויתחזו להיות המשיח. באומרו שיבואו בשמו, זהו אחד המקומות הבודדים בבשורות, שבהם מודה ישו במשתמע (באופן עקיף) שהוא אכן משיח האמת. ישו מזהיר את שומעיו שכל אדם אחר שיבוא ויעיד על עצמו שהוא המשיח, הוא איננו אלא משיח שקר, שיגרום להטעות רבים להאמין בו.
פסוקים 6–10
[עריכה]6 וְאַתֶּם עֲתִידִים לִשְׁמֹעַ מִלְחָמוֹת וּשְׁמֻעוֹת מִלְחָמָה רְאוּ פֶּן־תִּבָּהֵלוּ כִּי־הָיוֹ תִהְיֶה כָּל־זֹאת אַךְ עֲדֶן אֵין הַקֵּץ׃ 7 כִּי יָקוּם גּוֹי עַל־גּוֹי וּמַמְלָכָה עַל־מַמְלָכָה וְהָיָה רָעָב וְדֶבֶר וָרַעַשׁ הֵנָּה וָהֵנָּה׃ 8 וְכָל־אֵלֶּה רַק רֵאשִׁית הַחֲבָלִים׃ 9 אָז יַסְגִּירוּ אֶתְכֶם לַצָּרָה וְהֵמִיתוּ אֶתְכֶם וִהְיִיתֶם שְׂנוּאִים לְכָל־הַגּוֹיִם לְמַעַן שְׁמִי׃ 10 וְאָז יִכָּשְׁלוּ רַבִּים וּמָסְרוּ אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ וְשָׂנְאוּ אִישׁ אֶת־אָחִיו׃
ישו מסביר לתלמידיו שלא יצפו לקץ מהיר ומידי, שיש לצפות לקיומן של עוד שמועות רבות על מלחמה ועל קיומן שלמלחמות רבות בין עמים וממלכות, וכן להתרחשותם של אסונות מסוגים שונים כגון: רעב, פגעי טבע ומגפות במקומות שונים ברחבי התבל. ישו מבהיר שכל אלה הם רק תחילת הצרות והאסונות, ובלשונו: אלה "ראשית החבלים" (כמו "חבלי לידה", "חבלי משיח"). השנאה לעם ישראל (האנטישמיות), ולתלמידים ומאמיני ישו רק תגבר. גם שנאת אחים בינם לבין עצמם תגבר, הן בקרב המאמינים והן בקרב יהודים בינם לבין עצמם.
פסוקים 11–14
[עריכה]11 וּנְבִיאֵי שֶׁקֶר רַבִּים יָקוּמוּ וְהִתְעוּ רַבִּים׃ 12 וּמִפְּנֵי אֲשֶׁר יִרְבֶּה הַפָּשַׁע תָּפוּג אַהֲבַת הָרַבִּים׃ 13 וְהַמְחַכֶּה עַד־עֵת קֵץ הוּא יִוָּשֵׁעַ׃ 14 וְתִקָּרֵא בְּשׂוֹרַת הַמַּלְכוּת הַזֹּאת בְּכָל־הָאָרֶץ לְעֵדוּת לְכָל־הַגּוֹיִם וְאַחַר יָבוֹא הַקֵּץ".
ישו מנבא שבמהלך הזמן שיחלוף עד יום שובו, יבואו נביאי שקר ומורי שקר רבים אשר יתעו רבים מבני האדם. רק בעלי הסבלנות, המאמינים הנאמנים יושעו. אולם לפני שכל זה יקרה, הבשורה של מלכות משיח תופץ בעולם כולו, ורק לאחר שבכל פינה בעולם תיוודע הבשורה יבוא הקץ.
השקוץ המשומם והצרה הגדולה
[עריכה]פסוקים 15–22
[עריכה]- 15 לָכֵן כַּאֲשֶׁר תִּרְאוּ אֶת־שִׁקּוּץ מְשֹׁמֵם אֲשֶׁר אָמַר דָּנִיֵּאל הַנָּבִיא עוֹמֵד בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ הַקֹּרֵא יָבִין׃ 16 אָז נוֹס יָנוּסוּ אַנְשֵׁי יְהוּדָה אֶל־הֶהָרִים׃ 17 וַאֲשֶׁר עַל־הַגָּג אַל־יֵרֵד לָשֵׂאת דָּבָר מִבֵּיתוֹ׃ 18 וַאֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אַל־יָשֹׁב הַבַּיְתָה לָשֵׂאת אֶת־מַלְבּוּשׁוֹ׃ 19 וְאוֹי לֶהָרוֹת וְלַמֵּינִיקוֹת בַּיָּמִים הָהֵם׃ 20 אַךְ הִתְפַּלֲלוּ שֶׁלּא תִּהְיֶה מְנוּסַתְכֶם בַּחֹרֶף וְלֹא בַּשַּׁבָּת׃ 21 כִּי אָז תִּהְיֶה צָרָה גְדוֹלָה אֲשֶׁר כָּמוֹהָ לֹא־נִהְיְתָה מֵרֵאשִׁית הָעוֹלָם וְעַד־עָתָּה וְכָמוֹהָ לֹא תוֹסִף׃ 22 וְלוּלֵא נִקְצְרוּ הַיָּמִים הָהֵם לֹא יִנָּצֵל כָּל־בָּשָׂר אַךְ לְמַעַן הַבְּחִירִים יִקָּצְרוּ הַיָּמִים הָהֵם".
"שיקוץ משומם" הנו ביטוי הלקוח מתוך נבואת דניאל י"א 31[14] ודניאל י"ב 11[15] ובספר מקבים א'[16]. ישו מצביע על נקודת ציון מרכזית בנבואתו, תוך שהוא מתייחס לנבואת דניאל, כאשר השיקוץ המשומם, שהוא ככל הנראה צלם או פסל שנחשב על פי התורה תועבה אלילית, המכונה כאן "שיקוץ משומם" שיוצב בהיכל, בתוככי בית המקדש או בשטחו (המכונה כאן "מקום קדוש"). בעת שהוא יוכנס למקדש[17], תתחיל למעשה צרה גדולה מאוד "שלא נהייתה כמוה מראשית העולם". אנשי יהודה, כלומר היהודים החיים באותו זמן בארץ ישראל, כנראה במיוחד בירושלים וסביבתה, יאלצו לנוס אל ההרים, באופן מידי וללא עיכוב, אף לא כדי לקחת דברי מזון, מלבוש או כל דבר אחר מן הבית. כל זאת כדי להימלט מן הרודפים. מטבע הדברים, הצרה הזאת תהיה מכאיבה וגרועה במיוחד לנשים ההרות והמיניקות.
ישו מדרבן את המאמינים שיחיו באותם ימים, שיתפללו לקדוש ברוך הוא שמנוסתם לא תהיה בחורף ולא בשבת. לגבי מנוסה בחורף, ברור שפגעי מזג האוויר קשים עלולים להקשות אם לא למנוע כליל את המנוסה. המנוסה לנשים הרות או מיניקות תהיה קשה במיוחד מסיבות מובנות. במיוחד אמור הדבר באשר למנוסה מחוץ לירושלים, כמו למשל לעבר מדבר יהודה, שם עלולים הבורחים להיתקל בשיטפונות מסוכנים. לגבי מנוסה ביום השבת, הדבר פחות ברור (אך ייתכן שבעתיד, בתנאי קיומה של "מדינת הלכה" בישראל, אולי בתקופה שבה יוקם המקדש השלישי מחדש[18], תאסר בשבת תנועה בכבישים ובדרכים ברחבי ישראל, וכל מנוסה או תנועה תתגלה במהרה). הצרה שתבוא אז לעולם (וכנראה באופן ומיוחד לעם ישראל ולמאמינים נאמנים שיצטרפו אליו) תהיה צרה "שלא הייתה כמוה וכמותה לא תהיה עוד", צרה שמכונה "הצרה הגדולה". ישו מוסיף לומר שאותם ימים של ה"צרה הגדולה" יהיו קצרים למען הבחירים (מונח אשר ישו משתמש בו לאורך הבשורות בברית החדשה לתיאור הנבחרים, הנאמנים מקרב המאמינים בו[19]), ושאילו התארכו יתר על המידה לא היה ניצל ונשאר כל יצור חי ("כל בשר") בעולם[20].
בואו של "בן האדם"
[עריכה]פסוקים 23–28
[עריכה]23 וְכִי־יֹאמַר אֲלֵיכֶם אִישׁ בָּעֵת הַהִיא הִנֵּה־פֹה הַמָּשִׁיחַ אוֹ הִנּוֹ־שָׁם אַל־תַּאֲמִינוּ׃ 24 כִּי יָקוּמוּ מְשִׁיחֵי שֶׁקֶר וּנְבִיאֵי שֶׁקֶר וְיִתְּנוּ אֹתוֹת גְּדֹלוֹת וּמוֹפְתִים לְמַעַן הַתְעוֹת אַף אֶת־הַבְּחִירִים אִם־יוּכָלוּ׃ 25 הִנֵּה מֵרֹאשׁ הִגַּדְתִּי לָכֶם׃ 26 לָכֵן כִּי־יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם הִנּוֹ בַמִּדְבָּר אַל־תֵּצֵאוּ הִנּוֹ בַחֲדָרִים אַל־תַּאֲמִינוּ׃ 27 כִּי כַבָּרָק הַיּוֹצֵא מִמִּזְרָח וּמֵאִיר עַד־הַמַּעֲרָב כֵּן יִהְיֶה גַּם־בּוֹאוֹ שֶׁל־בֶּן־הָאָדָם׃ 28 כִּי בַאֲשֶׁר הֶחָלָל שָׁם יִקָּבְצוּ הַנְּשָׁרִים׃
ישו מזהיר את תלמידיו מראש, שלא ליפול בפח ולא להאמין לכל שמועה על נוכחות או ביאה של המשיח, שהוא מצוי פה או שם. הוא מנבא ומבהיר שיקומו משיחי שקר ונביאי שקר רבים, כולל כאלה שיציגו אותות ומופתים להוכחת היותם המשיח, על מנת להתעות גם מאמינים מסורים, אם רק יוכלו. בואו של "בן האדם" (כפי שישו מכנה את עצמו), יהיה כמו ברק שמאיר מקצה אחד של השמיים עד קצהו השני, כלומר: בואו מן השמיים יהיה כמו ברק שמאיר בחושך, מפתיע, מהיר, כולם יראו אותו וידעו שזה הוא! כמו כן הוא מוסיף שהימים ההם יהיו ימים של שמד, הרס וחורבן. הקץ שיבוא יהיה כמו פגר שמושך אליו את הנשרים מכל קצוות הארץ, רמז לצרה הגדולה שבה ימותו רבים מתושבי כדור הארץ, ופגריהם יהיו למאכל לעוף השמים!
פסוקים 29–31
[עריכה]29 וּמִיָּד אַחֲרֵי צָרַת הַיָּמִים הָהֵם תֶּחְשַׁךְ הַשֶׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ לֹא יַגִּיהַּ אוֹרוֹ וְהַכּוֹכָבִים יִפְּלוּ מִן־הַשָׁמָיִם וַחֲיָלֵי הַשָׁמַיִם יִתְמוֹטָטוּ׃ 30 אָז יֵרָאֶה אוֹת בֶּן־הָאָדָם בַּשָׁמָיִם וְסָפְדוּ כָּל־מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ וְרָאוּ אֶת־בֶּן־הָאָדָם בָּא עִם־עַנֲנֵי הַשָׁמַיִם בִּגְבוּרָה וְכָבוֹד רָב׃ 31 וְשָׁלַח אֶת־מַלְאָכָיו בְּקוֹל שׁוֹפָר גָּדוֹל וְקִבְּצוּ אֶת־בְּחִירָיו מֵאַרְבַּע הָרוּחוֹת לְמִקְצֵה הַשָׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָׁמָיִם׃
מייד לאחר אותה צרה תבוא צרה שתשלב אותות אסטרונומיים, שואה אוניברסלית, השמש תחשך, וכך גם הירח, וכוכבים כמו גם "חיילי השמיים" יפלו מן השמיים. כנראה מדובר גם על גרמי שמיים נופלים ומתפרקים (כמו אסטוראידים), באותה מידה מדובר גם על "מלאכים נופלים", מלאכים שמרדו שיפלו לארץ יחד עם השטן מנהיגם[21]. באותו זמן יראה "אות בן האדם בשמים" כל בני האדם יחזו באות מיוחד של ישו בשמים, אות שלא ניתן לתעות לגביו. האות הזה יביא לידי מספד גדול של כל משפחות הארץ, רמז לנבואה שניתנה בנבואת זכריה י"ב פסוקים 14-10[22]. כל בני האדם יראו את ישו - "בן האדם", בא מן השמים עם הדרת כבוד של מלך המלכים, מלך המשיח, עם אין ספור מלאכים צבא השמים, תוך השמעת קול שופר גדול[23]. הוא ישלח את מלאכיו לקבץ את בחיריו, את כל חלקי עם ישראל מכל הגלויות ברחבי תבל.
פסוקים 32–35
[עריכה]32 וּמִן־הַתְּאֵנָה לִמְדוּ אֶת־הַמָּשָׁל הַזֶּה כַּאֲשֶׁר יִרְטַב עֲנָפָהּ וּפָרְחוּ עָלֶיהָ יְדַעְתֶּם כִּי קָרוֹב הַקָּיִץ׃ 33 כֵּן גַּם־אַתֶּם בִּרְאוֹתְכֶם אֶת־כָּל־אֵלֶּה דְּעוּ כִּי־קָרוֹב הוּא בַּפָּתַח׃ 34 אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם כִּי לֹא יַעֲבֹר הַדּוֹר הַזֶּה עַד אֲשֶׁר־יִהְיוּ כָל־אֵלֶּה׃ 35 הַשָׁמַיִם וְהָאָרֶץ יַעֲבֹרוּ וּדְבָרַי לֹא יַעֲבֹרוּן׃
ישו מזכיר את משל לבלוב התאנה בקיץ. אחת הפרשנויות אומרת שעץ התאנה מייצג את עם ישראל, כאשר הקמתה של מדינת ישראל היא הישות הפוליטית המתחדשת בארץ ישראל. לפי פרשנות זו, הקמתה של מדינת ישראל מבשרת את תחילת אחרית הימים והתמלאות נבואות התנ"ך והברית החדשה בדבר הקמת מלכות אלוהים, ושובו של המשיח. בהתאם לכך, לאור אירוע היסטורי זה של הקמת מדינת ישראל בתאריך ה' באייר תש"ח ( 14 במאי 1948), הגיע הסופר האוונגלי הל לינדסי (יחד עם חוקרים אוונגליים אחרים) למסקנה, תאריך זה מהווה סימן מובהק לתחילת אחרית הימים וכי אנחנו חיים בדור האחרון[24][25].
ישו מבהיר לתלמידיו שכאשר יראו אות האותות הללו עליהם להבין ולדעת שהקץ קרוב מאוד ושכל האותות הללו יתקיימו במהלך שנות דור אחד. כמו כן מחזק ישו את דבריו בהבטחה שדבריו הם אמת לאמיתה, שלא ייתכן שלא יתקיימו, כי גם אם השמים והארץ יעברו, דברו לא יעבור! דבריו של ישו מתקשרים לתפיסה נבואית מהתנ"ך בישעיהו נ"א 6: "שְׂאוּ לַשָּׁמַיִם עֵינֵיכֶם וְהַבִּיטוּ אֶל-הָאָרֶץ מִתַּחַת, כִּי-שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה--וְיֹשְׁבֶיהָ, כְּמוֹ-כֵן יְמוּתוּן; וִישׁוּעָתִי לְעוֹלָם תִּהְיֶה, וְצִדְקָתִי לֹא תֵחָת".
הדמיון לתקופת המבול
[עריכה]פסוקים 36–39
[עריכה]- 36 וְהַיּוֹם הַהוּא וְהַשָׁעָה הַהִיא אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ גַּם־לֹא מַלְאָכֵי הַשָׁמַיִם גַּם־לֹא הַבֵּן בִּלְתִּי אָבִי לְבַדּוֹ׃ 37 וְכִימֵי נֹחַ כֵּן יִהְיֶה גַּם־בּוֹאוֹ שֶׁל־בֶּן־הָאָדָם׃ 38 כִּי כַּאֲשֶׁר לִפְנֵי יְמֵי הַמַּבּוּל הָיוּ אֹכְלִים וְשֹׁתִים נֹשְׂאִים נָשִׁים וְנֹתְנִים נָשִׁים לַאֲנָשִׁים עַד־הַיּוֹם אֲשֶׁר־בָּא נֹחַ אֶל־הַתֵּבָה׃ 39 וְלֹא יָדְעוּ עַד־בּוֹא הַמַּבּוּל וַיִּמַח אֶת־כֻּלָּם כֵּן יִהְיֶה גַּם־בּוֹאוֹ שֶׁל־בֶּן־הָאָדָם׃
- ישו מודה שהוא בניגוד לאב - האלוהים שבשמיים, אינו יודע את השעה, או את הזמן המדויק של התרחשויות אחרית הימים אשר תיאר לעיל (זאת בניגוד לתפיסה של "השילוש" בנצרות, המעניקה לישו זהות או אחדות עם אלוהים). ישו מזהיר שכשם שבימי נוח, בני אדם, האנושות כולה, נהגו כבשגרה, כאילו לא קיים כל איום קיומי, הם לא חרדו מעונש על מעשיהם, רשעותם וחטאיהם, ולא ציפו לאסון המבול הכבד הממשמש ובא, אשר עתיד למחות אותם מעל פני האדמה[26], כך גם בתקופה של אחרית הימים, לקראת שובו של ישו[27].
שקידה ומוכנות לשובו של ישו
[עריכה]פסוקים 40–51
[עריכה]- 40 אָז יִהְיוּ שְׁנַיִם בַּשָּׂדֶה וְיֵאָסֵף אֶחָד וְהָאֶחָד יַעָזֵב׃ 41 שְׁתַּיִם טוֹחֲנוֹת בָּרֵחָיִם וְתֵאָסֵף אַחַת וְאַחַת תֵּעָזֵב׃ 42 לָכֵן שְׁקֹדוּ כִּי אֵינְכֶם יוֹדְעִים בְּאֵי־זוֹ שָׁעָה יָבֹא אֲדֹנֵיכֶם׃ 43 וְאֶת־זֹאת דְּעוּ אֲשֶׁר לוּ־יָדַע בַּעַל הַבַּיִת בְּאֵי־זוֹ אַשְׁמוּרָה יָבֹא הַגַּנָּב כִּי־עַתָּה שָׁקַד וְלֹא הִנִּיחַ לַחְתֹּר אֶת־בֵּיתוֹ׃ 44 לָכֵן הֱיוּ נְכוֹנִים גַּם־אַתֶּם כִּי בְשָׁעָה אֲשֶׁר לֹא תְדַמּוּ יָבוֹא בֶּן־הָאָדָם׃ 45 מִי הוּא אֵפוֹא הָעֶבֶד הַנֶּאֱמַן וְהַנָּבוֹן אֲשֶׁר הִפְקִידוֹ אֲדֹנָיו עַל־עֲבָדָיו לָתֵת לָהֶם אֶת־אָכְלָם בְּעִתּוֹ׃ 46 אַשְׁרֵי הָעֶבֶד אֲשֶׁר יָבוֹא אֲדֹנָיו וְיִמְצָאֵהוּ עֹשֶׂה כֵּן׃ 47 אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם כִּי יַפְקִידֵהוּ עַל־כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ׃ 48 וְאִם־יֹאמַר הָעֶבֶד הָרַע בְּלִבּוֹ מְאַחֵר אֲדֹנִי לָבוֹא׃ 49 וְהִכָּה אֶת־חֲבֵרָיו וְאָכַל וְשָׁתָה עִם־הַסּוֹבְאִים׃ 50 בּוֹא יָבוֹא אֲדֹנֵי הָעֶבֶד הַהוּא בְּיוֹם לֹא יְצַפֶּה וּבְשָׁעָה לֹא יֵדָע׃ 51 וִישַׁסֵּף אֹתוֹ וַיָשִׂים אֶת־חֶלְקוֹ עִם־הַחֲנֵפִים שָׁם תִּהְיֶה הַיְלָלָה וַחֲרֹק הַשִׁנָּיִם׃
- ישו מבחין בין שני סוגי מאמינים: (א) הללו הדבקים בו, באמונה ובצווים שהשאיר למאמינים, (ב) הללו שאמונתם רפה ומתפשרת עם הבלי העולם הזה. לכן הללו מהסוג הראשון יאספו אליו בעת שובו[28] לעומת הללו מהסוג השני אשר לא יאספו ויאלצו להישאר ולסבול ולשאת את מלוא כובדו של העונש הבא על העולם. ישו טוען כי אף לא אחד, גם לא המאמין הנאמן ביותר, לא יודע מתי הוא ישוב ולפיכך על כל מאמין להיות שוקד על הליכה בדרך האמונה כפי שישו לימד[29]. ואותם שאינם שוקדים, יהיו כמו עבדים של אדון המתרשלים ואף מועלים בתפקידם בשעה שהאדון נעדר[30], כאשר האדון ישוב בשעה בלתי צפויה הוא יעניש בצורה החמורה ביותר אותו מאמין שלא היה נאמן וישלח אותו לרצות עונשו מחוץ למסגרת של המאמינים הנאמנים, יחד עם הצבועים, במקום שבו יסבלו קשות[31][32].
הערות שוליים
[עריכה]- ^ 15 לָכֵן כַּאֲשֶׁר תִּרְאוּ אֶת־שִׁקּוּץ מְשֹׁמֵם אֲשֶׁר אָמַר דָּנִיֵּאל הַנָּבִיא עוֹמֵד בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ הַקֹּרֵא יָבִין׃
- ^ 35 הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ יַעֲבֹרוּ וּדְבָרַי לֹא יַעֲבֹרוּן׃
- ^ דניאל י"א 31: "וּזְרֹעִים, מִמֶּנּוּ יַעֲמֹדוּ; וְחִלְּלוּ הַמִּקְדָּשׁ הַמָּעוֹז, וְהֵסִירוּ הַתָּמִיד, וְנָתְנוּ, הַשִּׁקּוּץ מְשֹׁמֵם. "
- ^ 11 וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד, וְלָתֵת שִׁקּוּץ שֹׁמֵם--יָמִים, אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים.
- ^ 6 שְׂאוּ לַשָּׁמַיִם עֵינֵיכֶם וְהַבִּיטוּ אֶל-הָאָרֶץ מִתַּחַת, כִּי-שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה--וְיֹשְׁבֶיהָ, כְּמוֹ-כֵן יְמוּתוּן; וִישׁוּעָתִי לְעוֹלָם תִּהְיֶה, וְצִדְקָתִי לֹא תֵחָת.
- ^ Gill's Exposition of the Entire Bible on Matthew 24, accessed 19 February 2017
- ^ 7.0 7.1 שגיאת ציטוט: תג
<ref>
לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםCambridge
- ^ Wesley, J., Wesley's Notes on the Bible on Matthew 24, accessed 19 February 2017
- ^ אנציקלופדיה יהודית: "בית המקדש השני וחורבנו" https://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=3926
- ^ טל אילן וורד נעם, בין יוספוס פלביוס לחז"ל כרך ב' אגדות החורבן, 2017
- ^ יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס), מלחמת היהודים תרגום חדש מאת שמואל חגי, ירושלים: הוצאת ראובן מס בע"מ, 1993
- ^ ריסטו סנטלה, המשיח בברית החדשה לאור ספרי חז"ל, הוצאת ינץ בע"מ, עמודים 200-193
- ^ בשורת מרקוס י"ג 3: "וַיֵּשֶׁב עַל־הַר הַזֵּיתִים מִמּוּל הַמִּקְדָּשׁ וַיִּשְׁאָלֻהוּ פֶטְרוֹס וְיַעֲקֹב וְיוֹחָנָן וְאַנְדְּרַי וְהֵם לְבַדָּם אִתּוֹ"
- ^ וּזְרֹעִים, מִמֶּנּוּ יַעֲמֹדוּ; וְחִלְּלוּ הַמִּקְדָּשׁ הַמָּעוֹז, וְהֵסִירוּ הַתָּמִיד, וְנָתְנוּ, הַשִּׁקּוּץ מְשֹׁמֵם.
- ^ וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד, וְלָתֵת שִׁקּוּץ שֹׁמֵם--יָמִים, אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים.
- ^ מקבים א' א' 53: "ויהי בשנת מאה וארבעים וחמש, בחמשה עשר יום לחודש כסלו, ויקימו שיקוץ משומם על מזבח ה', ויבנו במות בכל ערי יהודה מסביב".
- ^ שנית אל התסלוניקים ב' 1–4: " וְהִנְנוּ מְבַקְשִׁים מִכֶּם אֶחָי עַל־אֹדוֹת בִּיאַת אֲדֹנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ וַאֲסִיפָתֵנוּ אֵלָיו׃ 2 אֲשֶׁר לֹא־תִטָּרֵף דַּעְתְּכֶם פִּתְאֹם וַאֲשֶׁר לֹא תִּבָּהֵלוּ לֹא בְרוּחַ וְלֹא בְדִבּוּר וְלֹא בְאִגֶּרֶת כְּאִלּוּ שְׁלוּחָה מֵאִתָּנוּ לֵאמֹר הִגִּיעַ יוֹם יְהוָֹה׃ 3 אַל־יַתְעֶה אֶתְכֶם אִישׁ בְּשׁוּם אוֹפֶן כִּי לֹא־יָבֹא בְּטֶרֶם יִהְיֶה בָרִאשׁוֹנָה הַמֶּרֶד וְנִגְלָה אִישׁ הָחַטָּאָה בֶּן־הָאֲבַדּוֹן׃ 4 הַמִּתְקוֹמֵם וְהַמִּתְרוֹמֵם עַל־כָּל־הַנִּקְרָא אֵל אוֹ עֲבוֹדָה כִּי גַם־יֵשֵׁב בְּהֵיכַל הָאֱלֹהִים כֵּאלֹהִים וּמַרְאֶה אֶת־עַצְמוֹ כִּי אֱלֹהִים הוּא׃ "
- ^ תנ"ך יחזקאל הנביא פרקים מ'- מ"ד; ברית חדשה חזון יוחנן פרק י"א 2-1.
- ^ כדוגמה: מתי כ"ד 31; מרקוס י"ג 20, 27, לוקס י"ח 7; יוחנן י"ג 1 ועוד מקומות אחרים)
- ^ יש תיאורים לגבי אחרית הימים שבהם מדובר על כך שבזמן ההוא הזמנים יתקצרו, כאילו הזמן "ירוץ מהר יותר". ראה גם מרקוס י"ג 20: " וְלוּלֵי קִצֵּר יְהוָֹה אֶת־הַיָּמִים הָהֵם לֹא־יִוָּשַׁע כָּל־בָּשָׂר אַךְ לְמַעַן הַבְּחִירִים אֲשֶׁר בָּחַר בָּם קִצֵּר אֶת־הַיָּמִים".
- ^ חזון יוחנן י"ב 3–4: "3 וַיֵּרָא אוֹת אַחֵר בַּשָּׁמָיִם וְהִנֵּה תַּנִּין גָּדוֹל אָדֹם כָּאֵשׁ וְלוֹ שִׁבְעָה רָאשִׁים וְעֶשֶׂר קְרָנַיִם וְעַל־רָאשָׁיו שִׁבְעָה כְתָרִים׃ 4 וְסָחַב בִּזְנָבוֹ מִן־הַשָּׁמַיִם שְׁלִישִׁית הַכּוֹכָבִים וַיַּשְׁלִיכֵם אָרְצָה וַיִּתְיַצֵּב הַתַּנִּין לִפְנֵי הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֶחֶלָה לָלֶדֶת לְמַעַן בְּלֹעַ אֶת־בְּנָהּ בְּלִדְתָּהּ׃" חזון יוחנן י"ב 7–9: "7 וַתְּהִי מִלְחָמָה בַּשָּׁמָיִם מִיכָאֵל הוּא וּמַלְאָכָיו נִלְחָמִים בַּתַּנִּין וְהַתַּנִּין נִלְחָם וּמַלְאָכָיו׃ 8 וְלֹא הִתְחַזָּקוּ וְגַם מְקוֹמָם לֹא־נִמְצָא עוֹד בַּשָּׁמָיִם׃ 9 וַיֻּשְׁלַךְ הַתַּנִּין הַגָּדוֹל הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי אֲשֶׁר־נִקְרָא שְׁמוֹ מַלְשִׁין וְשָׂטָן הַמַּדִּיחַ תֵּבֵל כֻּלָּהּ הוּא הֻשְׁלַךְ אָרְצָה וּמַלְאָכָיו עִמּוֹ הֻשְׁלָכוּ׃"
- ^ "י וְשָׁפַכְתִּי עַל-בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם, רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים, וְהִבִּיטוּ אֵלַי, אֵת אֲשֶׁר-דָּקָרוּ; וְסָפְדוּ עָלָיו, כְּמִסְפֵּד עַל-הַיָּחִיד, וְהָמֵר עָלָיו, כְּהָמֵר עַל-הַבְּכוֹר. יא בַּיּוֹם הַהוּא, יִגְדַּל הַמִּסְפֵּד בִּירוּשָׁלִַם, כְּמִסְפַּד הֲדַדְרִמּוֹן, בְּבִקְעַת מְגִדּוֹן. יב וְסָפְדָה הָאָרֶץ, מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת לְבָד: מִשְׁפַּחַת בֵּית-דָּוִיד לְבָד, וּנְשֵׁיהֶם לְבָד--מִשְׁפַּחַת בֵּית-נָתָן לְבָד, וּנְשֵׁיהֶם לְבָד. יג מִשְׁפַּחַת בֵּית-לֵוִי לְבָד, וּנְשֵׁיהֶם לְבָד; מִשְׁפַּחַת הַשִּׁמְעִי לְבָד, וּנְשֵׁיהֶם לְבָד. יד כֹּל, הַמִּשְׁפָּחוֹת הַנִּשְׁאָרוֹת--מִשְׁפָּחֹת מִשְׁפָּחֹת, לְבָד; וּנְשֵׁיהֶם, לְבָד".
- ^ ראו גם ישעיהו י"ח 3: "כָּל-ישְׁבֵי תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ כִּנְשׂא-נֵס הָרִים תִּרְאוּ וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָעוּ"; וכן יואל ב' 1: "תִּקְעוּ שׁוֹפָר בְּצִיּוֹן וְהָרִיעוּ בְּהַר קָדְשִׁי יִרְגְּזוּ כֹּל ישְׁבֵי הָאָרֶץ כִּי-בָא יוֹם-יְהוָה כִּי קָרוֹב"
- ^ האל לינדזי עם קרול קרלסון, כדור הארץ המנוח, מאת הל לינדסי, דפוס ינץ, 1976.
- ^ Lindsey, Hal. 1977. Eternity, January 1977 Lindsey, Hal. The Late Great Planet Earth. Grand Rapids, MI. Zondervan, 1970.
- ^ בראשית ו' 8-5: ה וַיַּרְא יְהוָה, כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ, רַק רַע כָּל-הַיּוֹם. ו וַיִּנָּחֶם יְהוָה, כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ; וַיִּתְעַצֵּב, אֶל-לִבּוֹ. ז וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה, עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמָיִם: כִּי נִחַמְתִּי, כִּי עֲשִׂיתִם. ח וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה.
- ^ חזון יוחנן י"ט 11–17: "11 וָאֵרֶא אֶת־הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחִים וְהִנֵּה־סוּס לָבָן וְהָרֹכֵב עָלָיו יִקָּרֵא לוֹ נֶאֱמָן וַאֲמִתִּי וּבְצֶדֶק הוּא שֹׁפֵט וְלֹחֵם׃ 12 וְעֵינָיו כְּלַבַּת־אֵשׁ וַעֲטָרוֹת הַרְבֵּה בְּרֹאשׁוֹ וְלוֹ שֵׁם כָּתוּב אֲשֶׁר לֹא־יָדַע אִישׁ כִּי אִם־הוּא לְבַדּוֹ׃ 13 וְהוּא לָבוּשׁ לְבוּשׁ מְאָדָּם בַּדָּם וּשְׁמוֹ נִקְרָא דְּבַר הָאֱלֹהִים׃ 14 וְצִבְאוֹת הַשָּׁמַיִם יֹצְאִים אַחֲרָיו עַל־סוּסִים לְבָנִים וְהֵם מְלֻבָּשִׁים בִּגְדֵי־בוּץ לָבָן וְטָהוֹר׃ 15 וּמִפִּיו יֹצֵאת חֶרֶב חַדָּה לְהַכּוֹת אֶת־הַגּוֹיִם וְהוּא יִרְעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל וְהוּא דֹרֵךְ פּוּרַת יֵין חֲמַת־אַף אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת׃ 16 וְעַל־בִּגְדוֹ וְעַל־יְרֵכוֹ כָּתוּב שֵׁם מֶלֶךְ הַמְּלָכִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים׃ 17 וָאֵרֶא מַלְאָךְ אֶחָד עֹמֵד בַּשָּׁמֶשׁ וַיִּזְעַק קוֹל גָּדוֹל וַיֹּאמֶר אֶל־צִפּוֹר כָּל־כָּנָף אֲשֶׁר־תָּעוּף בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם בֹּאוּ וְהֵאָסְפוּ עַל־זֶבַח הַגָּדוֹל אֲשֶׁר לֵאלֹהִים׃ "
- ^ הראשונה אל התסלוניקים ד' 15–17: "15 כִּי אֶת־זֹאת נֹאמַר לָכֶם בִּדְבַר יְהוָֹה כִּי אֲנַחְנוּ הַחַיִּים הַנּוֹתָרִים עַד־בֹּא הָאָדוֹן לֹאֹ נְקַדֵּם אֶת־הַיְשֵׁנִים׃ 16 כִּי הָאָדוֹן הוּא יֵרֵד מִן־הַשָּׁמַיִם בִּתְרוּעָה בְּקוֹל שַׂר הַמַּלְאָכִים וּבְשׁוֹפַר אֱלֹהִים וְאָז יָקוּמוּ רִאשׁוֹנָה הַמֵּתִים בַּמָּשִׁיחַ׃ 17 אַחֲרֵי־כֵן אֲנַחְנוּ הַחַיִּים הַנּוֹתָרִים נִלָּקַח אִתָּם יַחְדָּו בַּעֲנָנִים לִקְרַאת הָאָדוֹן לָאֲוִיר וּבְכֵן נִהְיֶה תָמִיד עִם־הָאָדוֹן׃"
- ^ משל העבד הנאמן: מתי כ"ד 42–51; מרקוס י"ג 34–37; לוקס כ"א 29–33
- ^ משל האדון והעבד : בשורת לוקס י"ז 7–10
- ^ משל הכבשים והעתודים:מתי כ"ה 31–46
- ^ משל משתה החתונה: לוקס י"ד 7–14