אמרי במערבא/מסכת עירובין
מסכת עירובין
[עריכה]פרק א - מבוי שהוא גבוה
[עריכה]ארבעה דוקרנים שסיכך על גביהם
[עריכה]הביא ארבעה דיקרנין (עמודים, כמו "קונדיסין" בבבלי) וסיכך על גביהן - סוכה כשירה.
בבבלי - סוכה ד: רבי יעקב מכשיר וחכמים פוסלים (והשיירי קרבן דן בזה).
אמלתרא היא כלונסאות
[עריכה]נתן מלתרא (אמלתרא) ויש בו רחב ארבעה טפחים - מתרת את המבוי.
בבבלי - יש דעה שאמלתרא היא קיני, ובמערבא אמרי פסקי דארזא (כלונסאות ארוכים). וכן משמע מהירושלמי כאן (וכן כתב גליון הש"ס על הירושלמי כאן).
הלכה כמיקל בעירובין ולא במחיצות
[עריכה]שמואל אמר: הלכה כדברי המיקל בעירובין. אמר ליה רב חייה בר אשי וכו'. אמר ליה (שמואל): לא עירובין אמרתי אלא מחיצות (פני משה ביאר בתמיה, שאמרתי רק בעירובין ולא במחיצות. וקרבן העדה הגיה: ולא מחיצות, וכוונתם זהה).
בבבלי - מו. סתם שהלכה כמיקל בעירובין.
מחלוקת האם השיעורים להקל או להחמיר
[עריכה]דרב אמר סוף שיעורן (של קורת העירוב) להקל, רבי יוחנן אמר סוף שיעורן להחמיר.
בבבלי - דנו במקרה שחלק מהקורה בתוך השיעור וחלק מחוצה לו, ונראה שזו גם כוונת הירושלמי כאן.
מחלוקת בשיעור תל המתלקט
[עריכה]היה שם גדר, אם מתלקט הוא עשרה טפחים מתוך שלשה - צריך קורה, ואם לאו - אין צריך. אית תניי תני: מתוך ארבע. מאן דמר (דאמר) מתוך שלש - רבנן, מאן דמר מתוך ארבע - רבי מאיר.
בבבלי - שבת ק. פשוט שדין תל המתלקט הוא בארבע אמות.
מחלוקת מה מקור השיעורין
[עריכה]הירושלמי דן בזה בחגיגה פ"א ה"ב (ד:), ועיין מה שכתבנו שם.
אמלתרא למבוי רחב מעשר
[עריכה]לרוחב איתמרת, ורבנן עבדין לה אפילו בגבוה (קרבן העדה וגליון הש"ס על הירושלמי: אמלתרא מועילה בגובה הפתח אפילו למבוי רחב מעשר. פני משה: צורת הפתח מועילה אפילו בגבוה מעשרים אמה).
בבבלי - לגבי אמלתרא למבוי רחב מעשר - נשאר בספק, ולגבי צורת הפתח למבוי גבוה מעשרים אמה - הסתפק והסיק שמועילה.
מבוי שנפרץ מצידו ומראשו
[עריכה]רב ירמיה בשם רב: מבוי שנפרץ מכנגדו (מראשו) - ארבעה, מן הצד - יותר מעשר. חברייא בשם רב: לא שנייא בין שכנגדו בין מן הצד ארבעה.
בבבלי - רב אמר שמצידו בעשר ומראשו בארבעה, ורב הונא אמר אחד זה ואחד זה בארבעה.
גירסא הפוכה במחלוקת בפסי חצר
[עריכה]רבי אומר בפס אחד, וחכמים אומרין בשני פסין.
בבבלי - הדעות הפוכות: חכמים אומרים פס אחד ורבי אומר שניים1.
כמה חצירות ובתים במבוי
[עריכה]כמה חצירות יהו במבוי (כדי שיועילו לחי וקורה)? רב ושמואל תרויהון אמרין: אין להן פחות משתים. רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן: אפילו חצר אחת מיכן וחצר אחת מיכן. רבי אחא רבי חיננא בשם רבי יוחנן אמר: אפילו חצר מיכן ובית מיכן, (או) בית מיכן וחנות מיכן. רב נחמן בר יעקב בשם רבי יוחנן: מבוי אין פחות משני חצירות, חצר אינה פחותה משני בתים.
בבבלי - עד. רב אמר: שיהיו שתי חצירות ולכל חצר שני בתים, שמואל אמר: בית אחד וחצר אחת, רבי יוחנן אמר: אפילו חורבה.
שני בתים בשני צידי רשות הרבים
[עריכה]רבי יהודה אומר: לחי מיכן ולחי מיכן קורה מיכן וקורה מיכן, וחכמים אומרים: לחי וקורה מיכן ועושה צורת פתח מיכן.
בבבלי - לשון חכמים היא: אין מערבין רשות הרבים בכך, ולא אמרו כיצד כן מערבין.
כיצד מערבין דרך רשות הרבים
[עריכה]חנניה בן אחי רבי יהושע אומר: בית שמאי אומרין דלת מיכן ודלת מיכן וכשהוא מכניס מוציא ונועל, ובית הלל אומרין דלת מיכן וצורת פתח מיכן.
בבבלי - דעת בית הלל שדלת מכאן ולחי וקורה מכאן.
כמה יהיה בין שתי קורות
[עריכה]שתי קורות בזו חצי טפח ובזו חצי טפח - כמה יהא ביניהן? רבי זעירא אמר: חצי טפח, מה בין חצי טפח מיכן וחצי טפח מיכן וחצי טפח באמצע. תני רבי הושעיה: טפח.
בבבלי - נחלקו האם טפח או שלושה טפחים.
המחלוקת בשיעור לבוד וטעם הדעות
[עריכה]קורה שהיא יוצאה מכותל זה ואינה נוגעת בכותל השיני (השני), או שהיו שתים זו כנגד זו - אם יש בין זו לזו שלשה טפחים צריך קורה, ואם לאו אין צריך קורה. אית תניי תני (יש אומרים) ארבעה. מאן דמר (דאמר) שלשה - כדי עבירת אדם, מאן דמר (דאמר) ארבעה - כדי מקום (מקום חשוב).
בבבלי - היא מחלוקת בין רשב"ג לרבנן, והירושלמי מוסיף את טעם המחלוקת.
נראה מבחוץ ושווה מבפנים הוא לחי
[עריכה]ונראה כפס מבפנים ושוה מבחוץ, או שנראה כפס מבחוץ ושוה מבפנים - נידון כלחיים.
בבבלי - נראה מבפנים ושווה מבחוץ הוא לחי, נראה מבחוץ ושווה מבפנים הוא מחלוקת.
ברייתות שאין סומכים עליהן
[עריכה]כל משנה שלא נכנסה לחבורה (ברייתא שלא נשנתה אצל רבי חייא ורבי אושעיא) אין סומכין עליה.
בבבלי - חולין קמא. הלשון: כל מתניתא דלא תניא בי רבי חייא ורבי אושעיא משבשתא היא ולא תותבו (תקשו) מינה בי מדרשא.
מחלוקת אם דין דופן שווה לדין לחי
[עריכה]תני כל דבר שיש בו רוח חיים עושין אותו דופן (לסוכה) ואין עושין אותו לחי (למבוי) דברי רבי מאיר, וחכמים אומרין: אין עושין אותו דופן אבל עושין אותו לחי. אמר רבי אחא: חד תנא הוא, מאן דמר (דאמר) עושין אותו דופן עושין אותו לחי, ומאן דמר אין עושין אותו דופן אין עושין אותו לחי. אמר רבי יוסה: תרין תנאין אינון.
בבבלי - סוכה כג. רבי מאיר משווה שכל דבר שיש בו רוח חיים אין עושים ממנו לחי ודופן.
מבוי שאורכו כרוחבו
[עריכה]הירושלמי דן בזה בעירובין פ"ו ה"ח (מג.), ועיין מה שכתבנו שם.
צמו כדי לזכות לראות את רבי חייא
[עריכה]הירושלמי דן בזה בכתובות פי"ב ה"ג (סו.), ועיין מה שכתבנו שם.
המעשה שרבי מאיר ברח ורבי ראה את עורפו
[עריכה]הירושלמי דן בזה בביצה פ"ה ה"ב (כ:), ועיין מה שכתבנו שם.
תלמיד שידע לטהר את השרץ
[עריכה]הירושלמי דן בזה בסנהדרין פ"ד ה"א (כא.), ועיין מה שכתבנו שם.
יצאה בת קול שהלכה כבית הלל
[עריכה]הירושלמי דן בזה ביבמות פ"א ה"ו (ט.), ועיין מה שכתבנו שם.
הטעם שהלכה כבית הלל
[עריכה]הירושלמי דן בזה בסוכה פ"ב ה"ח (יא:), ועיין מה שכתבנו שם.
צא וראה היאך הציבור נוהג
[עריכה]הירושלמי דן בזה ביבמות פ"ז ה"ב (מ.), ועיין מה שכתבנו שם.
דבר שאינו קבוע אינו מחיצה ואוהל
[עריכה]רבי מאיר ורבי יוסה ורבי אלעזר בן עזריה - שלשתן אמרו דבר אחד (שדבר שאינו קבוע אינו מועיל). רבי מאיר דלחיים - מטמא משום גולל רבי מאיר מטהר, רבי יוסה דאהילות - רבי יוסה אומר הבית שבספינה אינו מביא את הטומאה, רבי אלעזר בן עזריה דתני מעשה בי רבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבה שהיו באין בספינה ועשה רבי עקיבה סוכה בראש הספינה ובאת הרוח והפריחתה, אמר לו רבי אלעזר בן עזריה: עקיבה, היכן סוכתך?
בבבלי - לא הובא הדימוי בין המקרים הללו2.
כתיבת גט על ידות אוכלים
[עריכה]הירושלמי דן בזה בגיטין פ"ב ה"ג (יב:), ועיין מה שכתבנו שם.
חילוק בין זכרותו לנרתיקו של קרן הפרה
[עריכה]הירושלמי דן בזה בגיטין פ"ב ה"ג (יב:), ועיין מה שכתבנו שם.
המקור למעט גט מחובר לקרקע
[עריכה]הירושלמי כאן הובא גם בגיטין פ"ב ה"ג (יב:), ועיין מה שכתבנו שם.
לבוד
[עריכה]כל הפחות משלשה כסתום.
בבבלי - הלשון: לבוד3.
מחלוקת בשיעור מחנה
[עריכה]כמה היא מחנה? רבי חנניה אמר: מאה וכו', רבי יוחנן אמר: עשרה וכו', תני בשם רבי יודה: שנים עשר אלף.
בבבלי - לא הובאה מחלוקת זו.
גזל עצים במלחמת רשות ובמלחמת מצוה
[עריכה]היוצאים למלחמת הרשות מותרין בגזל עצים לחים ואסורין בגזל עצים יבישין, היוצאים למלחמת חובה מותרין בגזל עצים יבישין ולחין.
בבבלי - כתב רק שבמלחמת רשות מותרים בגזל עצים יבשים, ולא דן במלחמת חובה.
גזל עצים במלחמה
[עריכה]אם היו עשויין חבילה אסור (לגוזלם לצורך מלחמה).
בבבלי - לא הובא.
הפטור במחנה הוא גם בחזירתן
[עריכה]כשם שבהליכתן פטורין מארבעה דברים כך בחזירתן פטורין מארבעה דברים.
בבבלי - לא הובא.
יש דעה שלוקים על תחומין
[עריכה]הירושלמי דן בזה בעירובין פ"ג ה"ד (כג.), ועיין מה שכתבנו שם.
פרק ב - עושין פסין
[עריכה]בריאת אדם וחווה - אינה בירושלמי
[עריכה]עיין מה שכתבנו בברכות פ"ט ה"ה (סז.).
אדם הוליד רוחין ושידין ולילין - אינו בירושלמי
[עריכה]בבבלי - האריך באגדות, והביא שכאשר אדם הראשון היה בנידוי הוא הוליד רוחין ושידין ולילין, ואינו בירושלמי4.
ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון - אינו בירושלמי
[עריכה]עיין מה שכתבנו בברכות פ"ט ה"א (סב.).
פתחיהם של גיהינם וגן עדן - אינם בירושלמי
[עריכה]בבבלי - האריך באגדות על הגיהינם, ודן בפתחה של גיהינם (וכן בעוד מקומות: שבת לט., סוכה לב:, בבא בתרא פד.) ובפתחו של גן עדן (מעין זה בבבא בתרא שם), והירושלמי לא הביא את המושגים "פתח גם עדן" ו"פתח גיהינם" בשום מקום.
דינם של דיומדין בלי בור
[עריכה]שאם עשה כן במקום אחד וחזר וזרק ארבע אמות ברשות הרבים חייב (אם אין בור ועשה פסים - דינו עדיין כרשות הרבים גמורה, ומראה הפנים ד"ה מתוך ביאר שהירושלמי בהמשך הולך לשיטתו בזה. אך קרבן העדה הגיה "וזרק מרשות הרבים לתוכו", ואם כן היא רשות היחיד גמורה).
בבבלי - פשוט שהיא רשות היחיד גמורה.
חיצת הקנים קנה קנה פחות מג' - מועילה כדיומד
[עריכה]היו חמשה קנים ואין בין זה לזה שלשה ויש בהן ששה לכאן וששה לכאן - נידונין משום דיומד.
בבבלי - נשאר בספק.
באו או יבשו מים בשבת
[עריכה]באו מים בשבת - כבר נכנסה שבת באיסור, חרבה הבאר (בשבת) - כבר נכנסה שבת בהיתר.
בבבלי - פוסק ע"פ המצב כעת: באו מים בשבת בשוגג - מותר, יבשו בשבת - אסור.
האם יש בכלל רשות הרבים
[עריכה]הירושלמי דן בזה בעירובין פ"ח ה"ח (נד:), ועיין מה שכתבנו שם.
חשבון שבעים על שבעים אמה
[עריכה]רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: מחצר המשכן למדו, אורך החצר מאה באמה ורוחב חמשים בחמשים, וחמשין זימנין מן מאה (חמישים פעמים מאה) - הא חמשה אלפין, שובעין מן שובעין (שבעים פעמים שבעים) - הא חמשה אלפין פרא מאת (פחות מאה). ותנינן שבעים ושריים. ותני שמואל: אמה ושני שלישי אמה שנו. שובעין זימנין מן תרין תלתותין (שני שלישים), ושבעין זימנין מן תרין תלתותין, דעבדין מאה וארבעים תלתותין. מאה וארבעים תלתותין שהן תשעים ושלש אמה ושליש, צא מהן ארבעה תשועין לארבע רוחות, נשתייר שם תשעה עשר תלתולין חסר תשוע, כהדא דתני: יש כאן דבר קל ולא יכלו חכמים לעמוד עליו.
בבבלי - מאוד קיצר בזה5, ורש"י (ד"ה אלא) פירט את החשבון.
האם מטלטלים בקרפף שיש בו סאתיים בדיוק
[עריכה]קרפף שיש בו מידת סאתים אינו מותר לטלטל בו אלא בארבע אמות (השיירי קרבן פירש כפשוטו שבסאתיים בדיוק אסור לטלטל, ורק בפחות מכך מותר. אך הגליון הש"ס על הירושלמי והיפה עיניים כג: חלקו עליו ופירשו שבסאתיים מותר, ורק ביותר מסאתיים אסור).
בבבלי - בפשטות בסאתיים בדיוק מותר.
גדרי עיר חדשה וישנה
[עריכה]הירושלמי דן בזה בעירובין פ"ה ה"ז (לז.), ועיין מה שכתבנו שם.
על אלו דינים רבי אלעאי לא מצא חבר
[עריכה]אמר רבי אילעאי: שמעתי מרבי אליעזר וכו' וחיזרתי על כל תלמידיו וביקשתי לי חבר (שגם שמע זאת מרבי אליעזר) ולא מצאתי וכו' - הוינן סברין מימר בערקבנין (רק בדין עקרבלין בפסח לא מצא חבר), אשכח תני על כולהן (על כל שלושת הדינים של רבי אליעזר לא מצא חבר).
בבבלי - לא דן על אלו דינים לא מצא חבר.
פרק ג - בכל מערבין
[עריכה]טעם נוסף שאין מערבין במים ומלח
[עריכה]בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח, אמר רבי יסא: לפי שאין הגוף ניזון מהן, אמר רבי לוי: שהן מין קללה.
בבבלי - לא דן בטעם לזה, ובפשטות הוא משום שאינו מזון (רש"י ד"ה חוץ), כטעם הראשון בירושלמי, והטעם שהן מין קללה לא הובא בבבלי כלל6.
גדר מבושל - שלוק או צלוי
[עריכה]הירושלמי כאן הובא גם בנדרים פ"ו ה"א (יט:), ועיין מה שכתבנו שם.
יש דעה שבנדרים הלך אחר לשון תורה
[עריכה]הירושלמי כאן הובא גם בנדרים פ"ו ה"א (כ.), ועיין מה שכתבנו שם.
ברכתו של קורא
[עריכה]הירושלמי דן בזה בברכות פ"ו ה"א (מה:), ועיין מה שכתבנו שם.
הנודר מכיכר מערבין בו
[עריכה]נדר מן הככר מערבין בו, הקדישו אין מערבין בו.
בבבלי - רב הונא אמר רב חילק שאם אמר "שבועה שלא אוכל כיכר זו" מערבין בה, ואם אמר "כיכר זו עלי" אין מערבין בה, ובירושלמי אין את החילוק הזה (גם בבבלי יש דעה שלא מחלקת).
אוכל הוא מזון בלשון תורה ולא בלשון בני אדם
[עריכה]אמר רבי חייא בר בא (אבא) רבי יוחנן: אכל חליטן (לביבות) ואמר (ונדר) לא טעמית מידי בההוא יומא (משמע שלביבות אינן מזון), ותנינן: הנודר מן המזון מותר במים ומלח (משמע ששאר האוכלין הם כן מזון). פתר לה כרבי יאשיה, דרבי יאשיה אמר הילכו בנדרים אחר לשון תורה, ומניין שכל הדברים קרויין מזון? רבי אחא בי רבי עולא אמר: ועשר אתונות נושאות בר ולחם ומזון, מה תלמוד לומר מזון, אלא מיכן שכל הדברים קרויין מזון.
בבבלי - הקשה בדומה לזה מהנשבע שלא אכל. וחילק שזיונא כולל את כל האוכלין (חוץ ממים ומלח, ובזה מדובר במשנה) ומזונא לא כולל את כל האוכלין. הבבלי לא תירץ שהלכו בנדרים אחר לשון תורה7.
טעם עירובי חצרות - מפני דרכי שלום
[עריכה]הובא גם פ"ז ה"ט (מט:), ועיין מה שכתבנו שם.
אי בעי מפקר לנכסיה - אינו בירושלמי
[עריכה]עיין מה שכתבנו בברכות פ"ז ה"א (נג.).
לכו"ע מערבין בדבר שהוא שבות
[עריכה]ראוי הוא לעבור על השבות ולאכול (בין השמשות, ולכן מערבין בו).
בבבלי - היא רק דעת רבי, אך לחכמים אין מערבין בשבות.
האם לר' נחמיה מותר לטלטל כלי שמלאכתו להיתר
[עריכה]הירושלמי דן בזה בשבת פי"ז ה"ד (פג.), ועיין מה שכתבנו שם.
עירוב שנתגלגל לתוך ד' אמות
[עריכה]נתגלגל חוץ לתחום ונפל עליו גל או נשרף או תרומה וניטמאת מבעוד יום אינו עירוב.
בבבלי - הוסיף: לא שנו אלא שנתגלגל חוץ לארבע אמות, אבל לתוך ארבע אמות - הנותן עירובו יש לו ארבע אמות. ואינו בירושלמי.
יש דעה שלוקים על תחומין
[עריכה]רבי יונתן אמר קומי (לפני) רבי חייה רובה (הגדול) בשם רבי שמעון בי רבי יוסי בן לקוניא: לוקין על תחומי שבת דבר תורה וכו', אמר רבי יוסי בי רבי בון: אף על פי כן זה עומד בשמועתו וזה עומד בשמועתו (יש עדיין מחלוקת אמוראים בזה).
בבבלי - יז: גם כן דן האם לוקין על תחומין, והדעות הפוכות: רבי חייא אמר שלוקים ורבי יונתן אמר שלא8.
התחום מדאורייתא י"ב מיל
[עריכה]הירושלמי כאן הובא גם בעירובין פ"ה ה"ד (לה:), ועיין מה שכתבנו שם.
נוסח שטר קידושין עם תנאי, סימפון, מעשה קודם לתנאי
[עריכה]הירושלמי כאן הובא גם בקידושין פ"ג ה"ב (לג:), ועיין מה שכתבנו שם.
צריך תנאי כפול רק בעריות
[עריכה]הירושלמי כאן הובא גם בקידושין פ"ג ה"ג (לה:), ועיין מה שכתבנו שם.
האם יש ברירה בבהמה ובחבית של שותפין
[עריכה]בהמה של שני שותפין וכו' שחטוה - רב אמר: איברים יונקין זה מזה מזה, עולא בר ישמעאל אמר: אין איברים יונקין זה מזה. מודה רב בחבית שהוא חלקו משעה הראשונה.
בבבלי - ביצה לז: נחלקו בחבית, ובהמה לכו"ע אסורה משום שינקי מהדדי.
שני ימים טובים של גלויות, עונש הגלות
[עריכה]מי גרם לי להיות משמרת שני ימים בסוריא (דהיינו לצאת לגלות)? על שלא שמרתי יום אחד בארץ. סבורה הייתי שאני מקבלת שכר על שנים (על שני הימים טובים של גלויות), ואיני מקבלת שכר אלא על אחת (שהיום טוב השני הוא עונש, כדלעיל, ולכן אין עליו שכר).
בבבלי - לא הובא.
מחלוקת במספר הברכות בתפילת יו"ט שחל בשבת
[עריכה]הירושלמי דן בזה בשבועות פ"א ה"ד (ו.), ועיין מה שכתבנו שם.
שהחיינו בראש השנה - מדאורייתא או מדרבנן
[עריכה]הירושלמי דן בזה בפסחים השמטות ד"ה ה"ה, ועיין מה שכתבנו שם (בסוף המסכת).
פרק ד - מי שהוציאוהו
[עריכה]המקור לאלפיים אמה
[עריכה]ומניין לד' אמות? שבו איש תחתיו. ומניין לאלפיים אמה? אל יצא איש ממקומו ביום השביעי. או חלף (אולי נחליף - מ"שבו" נדרוש אלפיים ומ"אל יצא" נדרוש ד' אמות)? אמר רבי אליעזר ותנינן אסא בן עקיבה אומר: מקום מקום, נאמר כאן מקום ונאמר להלן ושמתי לך מקום, מה מקום שנאמר להלן אלפיים אמה אף מקום שנאמר כאן אלפים אמה.
בבבלי - הלימוד הוא: מקום ממקום, ומקום מניסה, וניסה מניסה, וניסה מגבול, וגבול מגבול, וגבול מחוץ, וחוץ מחוץ9.
אלכסון בארבע אמות
[עריכה]ארבע אמות שאמרו וכו' כשהוא נפנה - מן הצד, וכשהוא מתפלל - מתפלל לוכסן (באלכסון, כדי שיתרחק ארבע אמות מהצואה).
בבבלי - בדף מח. לא דן באלכסון לגבי ארבע אמות, אלא בדף נו. לגבי אלפיים אמה.
מהותם של ארבע אמות
[עריכה]רבי יודה בן פזי בעי: ארבע אמות שאמרו, תחום הן או אינן תחום (חקירה בהגדרת ארבע אמות, האם הן כתחום, כלומר האם דינם כאלפיים אמה)? אין תימר (אם תאמר) תחום הן - אין נותנין לו ארבע אמות משני מקומות (שהוא כמו תחום, שיש רק אחד), אין תימר אינן תחום - נותנין לו ארבע אמות משני מקומות.
בבבלי - לא הובאה חקירה זו.
פירות שיצאו חוץ למקומן
[עריכה]דרבי נחמיה היא (משנתנו), דתני: פירות שיצאו לרשות הרבים וחזרו - שוגג יאכלו מזיד לא יאכלו, רבי נחמיה אומר: בין שוגג בין מזיד לא יאכלו עד שיחזירן למקומן שוגג.
בבבלי - כתב שמשנתנו יכולה להיות לכו"ע, שיש לחלק בין אדם שאם יצא במזיד הפסיד את מקומו, לפירות שגם אם הוציאום במזיד - אנוסים נינהו. ומהירושלמי משמע שלא מחלק בין פירות לאדם.
הבא מחוץ לתחום מותר
[עריכה]הירושלמי דן בזה בביצה פ"ה ה"ח (כב:), ועיין מה שכתבנו שם.
תחומין למעלה מעשרה - אינו בירושלמי
[עריכה]בבבלי - דן האם יש תחומין למעלה מעשרה טפחים, והזכיר את יוסף שידא. ובירושלמי לא הובא10.
אליהו לא בא בשבת ויו"ט
[עריכה]הירושלמי דן בזה בפסחים פ"ג ה"ו (כג:), ועיין מה שכתבנו שם.
השפופרת של רבן גמליאל
[עריכה]מצודות היו לו לרבן גמליאל שהיה משעיר (מלשון שיעור) בה עיניו במישר.
בבבלי - נקראת: שפופרת.
ראיה לר"י מהמעשה ברבי טרפון
[עריכה]אמרו: והלא בית מדרשו של רבי טרפון היה בתוך אלפים אמה, או שמא הקנה עצמו לבני עירו מבעוד יום (ואם כן אין מכאן ראיה לרבי יהודה). אשכח תני: בשחרית זרחה החמה אמרו לו רבי הרי העיר לפני היכנס (ומשמע שלא התכוון לשבות בעיר מבעוד יום, ואם כן יש ראיה לרבי יהודה).
בבבלי - גם כן הקשה על רבי יהודה אותה קושיא, ולא דחה זאת.
האם גר שטובל בשבת קונה שביתה
[עריכה]רב נחמן בר יעקב בעא: גר שטבל לאחר שהאיר המזרח, מאחר שאילו היה ער היה קונה לו שביתה (גר שטבל באמצע השבת, האם קונה שביתה כדברי רבי יוחנן בן נורי שסובר כך לגבי ישן)? (שיירי קרבן ומראה הפנים הוכיחו מכאן שמותר לגר לטבול בשבת).
בבבלי - לא הובא.
הלכה כמיקל בעירובין ולא במחיצות
[עריכה]הירושלמי דן בזה בעירובין פ"א ה"א (ב.), ועיין מה שכתבנו שם.
האם הלכה כרבי אפילו מחביריו
[עריכה]הירושלמי דן בזה בעבודה זרה פ"ה הי"ד (לז.), ועיין מה שכתבנו שם.
הלך בעלה למדינת הים צריכה להמתין לכו"ע
[עריכה]הירושלמי דן בזה ביבמות פ"ז ה"ד (מב.), ועיין מה שכתבנו שם.
התחום מדאורייתא י"ב מיל
[עריכה]הירושלמי דן בזה בעירובין פ"ה ה"ד (לה:), ועיין מה שכתבנו שם.
פרק ה - כיצד מעברין
[עריכה]הלשונות מעברין, אידיהן, יאותו - באל"ף או בעי"ן
[עריכה]רב אמר מאברין ושמואל אמר מעברין וכו', תמן תנינן אין מברכין על הנר עד שייאותו לאורו - רב אמר יאותו ושמואל אמר יעותו וכו', תמן תנינן לפני אידיהן של גוים - רב תני אידיהן ושמואל תני עידיהן.
בבבלי - כאן נחלקו רב ושמואל ב"מעברין", אך לא מפורש מי אומר "מעברין" ומי "מאברין". וכן בעבודה זרה ב. הם נחלקו ב"אידיהן" ולא מפורש מי אומר איזו דעה. המחלוקת ב"יאותו" אינה בבבלי כלל, ופשוט שהגירסא "יאותו".
גדלות דורו של רבי יוסי
[עריכה]הירושלמי דן בזה בגיטין פ"ו ה"ז (לח:), ועיין מה שכתבנו שם.
מקבל פני רבו וחברו כאילו מקבל פני השכינה, אליהו ושמואל
[עריכה]שכל המקביל פני רבו כאילו מקבל פני שכינה וכו'. והלא אליהו טירונין לנביאים (מקטני הנביאים) היה, אלא מלמד שכל עמידות שעמד לפני אחיה השילוני רבו כילו (כאילו) עמד לפני השכינה. שכל שירות ששרת (שמואל) לפני עלי רבו, כילו שרת לפני שכינה וכו'. לאכול לחם עם חתן משה לפני האלהים וכו' - שהמקבל פני חבירו כילו מקבל פני שכינה (ומביא לכל זה פסוקים).
בבבלי - שבת קכז. גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה, אך לא הובאו הדרשות עם אליהו ושמואל. ובברכות סד. במקום "המקבל פני חבירו" הובא "הנהנה מסעודה שתלמיד חכם בתוכה כאילו נהנה מזיו השכינה".
חש בראשו יעסוק בתורה - אינו בירושלמי
[עריכה]בבבלי - האריך כאן באגדות על לימוד תורה, והביא שהחש בראשו וכו' יעסוק בתורה. ובירושלמי לא הובא11.
מהיכן מודדים עיר על שפת הנחל
[עריכה]עיר שהיא בנויה על שפת הנחל - אם יש בינה לנחל ארבעה טפחים מודד מן החומה, שלשה מודד משפת הנחל החיצונה, ובלבד שלא יהא בנחל יותר משבעים ושיריים וכו'.
בבבלי - אם יש לפניה דקה (מחיצה) ארבע אמות מודדים לה משפת הנחל, ואם לאו מפתח ביתו.
האם המשכן נחשב לעולם או לשעה
[עריכה]ולא לשעה היתה? אמר רבי יוסה: מכיון שהיו חונין ונוסעין על פי הדיבור כמי שהיו חונין לעולם. אמר רבי יוסי בי רבי בון: מכיון שהבטיחן הקדוש ברוך הוא שהוא מכניסן לארץ כמי שהוא לשעה.
בבבלי - פשוט שכמאן דקביע להו דמי.
מקום החמה בזמני התקופות, הארון היה מכוון את הרוחות
[עריכה]כמה יגעו נביאים הראשונים לעשות שער המזרחי שתהא החמה מצמצמת בו באחד בתקופת טבת ובאחד בתקופת תמוז וכו'. ובמדבר מי היה מכוין להן את הרוחות? אמר רבי אחא: ארון היה מכוין להם את הרוחות.
בבבלי - כל זה לא הובא.
הלשון "צובה"
[עריכה]בר קפרא אמר: בעשויים צובה.
בבבלי - (עירובין פה:, בבא מציעא כה.) הלשון: חצובה.
מחלוקת האם מקדרים בהרים
[עריכה]מה פליגין כנגד לבו, רבי מאיר אומר: מקדדין, וחכמים אומרים: אין מקדדין.
בבבלי - משמע שדברי רבי מאיר שמקדרים בהרים הם לכו"ע (וכן כתב היפה עיניים).
מקדרין בחבל של חמישים אמה
[עריכה]אין מקדרין אלא בחבל של חמישים אמה.
בבבלי - אין מקדרין אלא בחבל של ארבע אמות.
קבורה בערי הלוויים
[עריכה]שלא היו קוברין בתחום ערי הלוים.
בבבלי - מכות יב. הלשון: ערי מקלט לא ניתנו לקבורה.
התחום מדאורייתא י"ב מיל
[עריכה]רבי שמעון בר כרסנא בשם רבי אחא: אין לך מחוור מכולם אלא תחום שנים עשר מיל כמחנה ישראל.
בבבלי - נא. הביא מקור לאלפיים אמה, ולא הוזכר השיעור של י"ב מיל. להלכה שתחומין (אלפיים אמה) דרבנן, נחלקו הפוסקים האם י"ב מיל הם דאורייתא כדברי הירושלמי (הרמב"ם (שבת פכ"ז ה"א) סובר שדאורייתא והגר"א סובר שדרבנן, דן בזה במשנה ברורה סי' שצז ס"ק א וסי' תד ס"ק ז).
חמישים דיורין לתחומין צריכים להיות ישראלים
[עריכה]כעיר חדשה שביהודה כגון צנן וחדשה ומגדל גד שיש בה חמשה (פני משה וקרבן העדה הגיהו: חמישים) דיורין, אפילו אנשים נשים וטף. אסי אמר: ובלבד ישראל.
בבבלי - לא הובא שצריכים להיות דווקא ישראלים.
גדרי עיר חדשה וישנה
[עריכה]אי זו היא חדשה ואי זו היא ישנה? רבי זעירא בשם רב חסדאי: בנה בתים ואחר כך בנה חומה זו היא חדשה, בנה חומה ואחר כך בנה בתים זו היא ישנה.
בבבלי - כו. הגדרים הפוכים: הוקפה ואח"כ ישבה היא חדשה, ישבה ואח"כ הוקפה היא ישנה.
פרק ו - הדר
[עריכה]לפטור את כל העולם מהדין - אינו בירושלמי
[עריכה]בבבלי - הביא "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שחרב בית המקדש ועד עכשיו וכו' מדין תפילה". ובירושלמי לא הובא12.
עבד תושב
[עריכה]גר תושב ועבד תושב משומד (מומר) בגילוי פנים - הרי הוא כגוי לכל דבר.
בבבלי - המושג "עבד תושב" לא מובא.
מחלוקת האם מבטלין וחוזרין ומבטלין
[עריכה]מהו שתחזור חלילה? תלמידוי (תלמידיו) דרב בשם רב: חוזרת חלילה, שמואל אמר: אין חוזרת חלילה.
בבבלי - הלשון: מבטלין וחוזרין ומבטלין.
הטעם שגוי לא מבטל רשות
[עריכה]ויבטל הוא הגוי (את רשותו)! חזר הוא בו (חוששים שיחזור בו).
בבבלי - הטעם שאסרו שהגוי יבטל הוא שמא הישראל ילמד ממעשיו.
לשכור מהגוי בפחות משווה פרוטה
[עריכה]רבי יסא בשם רבי מנא בר תנחום רבי אבהו בשם רבי יוחנן: אין קרקע נקנה בפחות משוה פרוטה (וכן לשוכרה מהגוי), מילתיה דרבי יעקב בר אחא אמר: אפילו באגוז אפילו בתמרה (שאינם שווים פרוטה).
בבבלי - מסיק שמועיל בפחות משווה פרוטה.
התרת נדרים בלי טלית אלא בפלונס
[עריכה]הירושלמי דן בזה בנדרים פ"י ה"ח (לה:), ועיין מה שכתבנו שם.
אסור לטלטל מכרמלית לכרמלית
[עריכה]הירושלמי דן בזה בשבת פי"א ה"ה (סז:), ועיין מה שכתבנו שם.
אין משתתפין בחבית שמא ישתנה
[עריכה]הירושלמי דן בזה בעירובין פ"ז ה"ו (מח:), ועיין מה שכתבנו שם.
הלשון "האחין השותפין"
[עריכה]האחין השותפין שהיו אוכלין על שולחן אביהן וכו'.
בבבלי - הלשון: "האחין שהיו אוכלין וכו'", בלי "השותפין". אמנם גם הבבלי נקט בכמה מקומות את הלשון "האחין השותפין" (כגון ביצה לט:).
גירסא הפוכה במחלוקת מהו מקום דירה
[עריכה]אתפלגון רב ושמואל, חד אמר במקום פיתן וחד אמר במקום שינה, ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דתני שמואל וכו' הוי דו (מוכח שהוא) אמר במקום פיתן.
בבבלי - הדעות הפוכות: רב אמר מקום שינה ושמואל אמר מקום פיתא13.
מבוי שאורכו כרוחבו
[עריכה]שמואל שאל לרב: כמה יהא ארכו יותר על רחבו (מה הדין של מבוי שאורכו כרוחבו)? והוא אמר ליה: כל שהוא הכן דרייא דארעא דישראל מרבען (כך הדרך בארץ ישראל שדירותיהן מרובעות בדיוק).
בבבלי - יב: חילק שבמבוי אורכו יתר על רוחבו, אך חצר - אורכה כרוחבה.
גירסא הפוכה במחלוקת במותר עשירית האיפה
[עריכה]מותר עשירית האיפה שלו (של כהן גדול) - רבי יוחנן אמר יוליכם לים המלח, רבי לעזר אומר יפלו לנדבה.
בבבלי - מנחות קח. הדעות הפוכות: רבי יוחנן אמר נדבה ורבי אלעזר אמר ירקב. ובירושלמי הובא בכמה מקומות כגירסתו כאן14.
כמה חצירות ובתים במבוי
[עריכה]הירושלמי דן בזה בעירובין פ"א ה"א (ה:), ועיין מה שכתבנו שם.
חצר ודקה לגוי
[עריכה]אין תורת חצר לגוי, אין תורת דקה לגוי.
בבבלי - לא הובא.
פרק ז - חלון
[עריכה]עירוב בחלון שבין שני בתים
[עריכה]בעון קומי (לפני) רבי אבא: היך מה דאת אמר (כמו שאתה אומר) בחלון שבין שתי חצירות, ודכוותה בחלון שבין שתי בתים (דיניהם שווים)? אמר לון: אין.
בבבלי - חילק שבין שני בתים אפילו למעלה מעשרה יכולים לערב אחד משום שביתא כמאן דמליא דמי.
חלון שהיקפו תשעים ושישה טפחים
[עריכה]היה בה היקף תשעים וששה טפחים, אפילו כל שהוא בתוך עשרה כמי שכל ארבעה על ארבעה בתוך עשרה. היתה עגולה והיה בו היקף תשעים כו' (ומראה הפנים ושיירי קרבן התקשו בביאורו).
בבבלי - שיעור זה של תשעים ושישה טפחים לא הובא.
עמודי הסולם משלימים לד' טפחים
[עריכה]צריך שיהא בו (בסולם) רחב ארבעה טפחים והעמודין (עצי הסולם) משלימין לארבעה.
בבבלי - כתב שרוחבו צריך להיות ארבעה טפחים, אך לא הביא שהעמודים משלימים לארבעה.
סולם צריך להיות משוך מהכותל ד' טפחים
[עריכה]רבי יסא בשם רבי בון בר כהנא: צריך שיהא משוך מן הכותל ארבעה טפחים כדי מקום, רבי חזקיה בשם רבי בון בר כהנא: אותה שליבה שהיא ממעטת את העשרה צריכה שתהא משוכה מן הכותל ארבעה טפחים כדי מקום.
בבבלי - נחלקו האם צריך שהסולם יהיה משוך מהכותל ארבעה טפחים או שיכול להיות זקוף.
כותל של רה"י דינו כרה"י
[עריכה]זרקה ונחה על ראשי מחיצות (של רשות היחיד שאין ברוחב המחיצה ארבעה טפחים) חייב וכו', (והטעם הוא:) את רואה אותה כילו (כאילו) מליאה עפר וצרורות.
בבבלי - שבת צט: גם כן כתב שדין הכותל כרשות היחיד, אך טעמו משום שלאחרים (לחלל שבתוכו) עושה מחיצה לעצמו לא כל שכן.
גובהו ואורכו של הכבש במזבח
[עריכה]כל כובשי כבשים עולה אמה וכונס שלש, חוץ מכיבושו של מזבח שהוא כמתלקט עשרה טפחים מתוך שלש ושליש אצבע, שהמזבח עשר אמות וכיבושו שלשים ושתים.
בבבלי - זבחים סג. כבשו של מזבח הוא שלוש אמות ומחצה ואצבע ושליש אצבע בזכרותא.
גודל הפרצה בחצר גדולה וקטנה
[עריכה]הדא דאת אמר (זה שחצר שנפרצה עד עשר אמות מערבין שניים ואם רצו מערבין אחת, נאמר) בגדולה, אבל בקטנה - ברובה. אי זו היא גדולה ואי זו היא קטנה? כל שרובה יותר מעשר בעשר, הא פחות מעשר ברובה.
בבבלי - לא הביא חילוק זה.
לכו"ע מערבין בדבר שהוא שבות
[עריכה]הירושלמי דן בזה בעירובין פ"ג ה"ג (כא.), ועיין מה שכתבנו שם.
אין משתתפין בחבית שמא ישתה אותה
[עריכה]אין מזכה להן בחבית שבמרתף, אמר רב הושעיה: שמא ישכח וישתנה.
בבבלי - סח. תלה זאת במחלוקת האם יש ברירה, ולא הביא את החשש שישתה אותה.
האם גזל קטן הוא מפני דרכי שלום או גזל גמור
[עריכה]אגוז ומשליכו צרור ונוטלו - המוציא בידו כמוצא לאשפה דמי (שאינו קונה והוא הפקר). אגוז ונוטלו צרור ומשליכו - גזילו גזל מפני דרכי שלום. אגוז וצרור ונוטלו ומצניעו ומביאו לאחר זמן - גזילו גזל גמור, זכה לעצמו אבל לא לאחרים, רב הונא אמר: כשם שזוכה לעצמו כך זוכה לאחרים.
בבבלי - גיטין סד: הביא את סוגיא זו אך לא חילק מתי גזילו מפני דרכי שלום ומתי גזל גמור. ובגיטין סא. דן האם גזילו של קטן הוא מפני דרכי שלום או גזל גמור, אך לא חילק בזה בין צרור ומשליכו לצרור ונוטלו.
בתחומין לכו"ע צריך לזכות את העירוב
[עריכה]הירושלמי דן בזה בעירובין פ"ח ה"א (נ:), ועיין מה שכתבנו שם.
רק לרבי מאיר יד עבד כיד רבו
[עריכה]הירושלמי כאן הובא גם בקידושין פ"א ה"ג (יג.), ועיין מה שכתבנו שם.
דין קורה מאשירה ומיכתת שיעוריה - אינו בירושלמי
[עריכה]בבבלי - הביא את הדין שאין עושים קורה של מבוי מאשירה, משום שכתותי מיכתת שיעוריה. ובירושלמי לא הובא15.
הגדרת מועטין ומרובין לעירוב
[עריכה]רב אמר: מרובין שבעה עשר, מועטין ששה עשר. אמר רבי יוחנן: כל שאילו ייחלקו ויש בו כגרוגרת לכל אחד ואחד מרובין, ואם לאו הן מועטין.
בבבלי - מרובין הן משמונה עשר ואילך, שאז אין גרוגרת לכל אחד.
טעם עירובי חצרות - מפני דרכי שלום
[עריכה]מפני מה מערבין בחצירות? מפני דרכי שלום. מעשה באשה אחת שהיתה דבובה (שונאת) לחבירתה, ושלחה עירובה ביד ברה (עם בנה), נסתיה וכפפתיה ונשקתיה (את הבן של שכנתה), אתא אמר לאימיה, אמרה: הכין רחמה לי (כך אהבה אותי) ולא הוות ידעה? מתוך כך עשו שלום.
בבבלי - הטעם הזה והמעשה הזה לא הובאו (דנו בירושלמי הזה הרא"ש עירובין פא. והמהרש"א סוף עירובין).
פרק ח - כיצד משתתפין
[עריכה]בתחומין לכו"ע צריך לזכות את העירוב, הלשון "קולי חומרין"
[עריכה]שמואל אמר: תמן (בשיתוף מבואות) תנינן מזכון צריך לזכות (להם את העירוב), ברם הכא (בעירוב תחומין) דלא תנינן מזכון אינו צריך לזכות. רבי יוחנן אמר: קולי חומרין (קל וחומר) בדבר, מה אינון תמן שעירובי חצירות מדבריהן את אומר מזכין, עירובי תחומין מדבר תורה לא כל שכן?
בבבלי - פ. נחלקו האם צריך לזכות בשיתופי מבואות והאם צריך לזכות בעירובי תחומין. כמו כן בבבלי אין את הלשון "קולי חומרין" אלא "קל וחומר" או "כל שכן" (וגם בירושלמי כמעט תמיד משתמש בלשונות הללו ולא בלשון "קולי חומרין").
כמי הלכה בהלך לשבות בעיר אחרת
[עריכה]המניח את ביתו והלך לשבות בעיר אחרת וכו'. מר עוקבן בשם רב: הלכה כרבי מאיר.
בבבלי - אמר רב הלכה כרבי שמעון.
צורת הפתח מועילה גם במים
[עריכה]אמת המים וכו' נותן לחי וקורה מיכן ועושה צורת פתח.
בבבלי - לא הובא שצורת הפתח מועילה במים.
אמת המים שרחבה פחות מד' אינה כרמלית
[עריכה]פשיטא הדא מילתא: עמוקה עשרה ואינה רחבה ארבעה (אמת המים) מותר לטלטל ומותר למלות (שאינה כרמלית אלא מקום פטור).
בבבלי - יש דעה (זעירי בדעת חכמים) שגם אם אמת המים רחבה רק שלושה טפחים היא כרמלית.
האם יש בכלל רשות הרבים
[עריכה]אמר ליה: על דעתך אין רשות הרבים לעולם. ריש לקיש אמר: לעולם אין רשות הרבים עד שתהא מפולשת מסוף העולם ועד סופו. מוחלף שיטת ריש לקיש, דאמר אין רשות הרבים בעולם הזה אלא לעתיד לבא, שנאמר כל גיא ינשא (ולעיל אמר שיש רשות הרבים בעולם הזה כאשר היא מפולשת מסוף העולם ועד סופו).
בבבלי - כב: הובא בלשון תימה, שהרי האוקיינוס מקיף את כל העולם, ולכאורה לא היתה רשות הרבים כלל, ולכן מסיק שהנהרות והאוקיינוס לא מפקיעים את דין רשות הרבים, ופשוט שיש רשות הרבים בעולם הזה.
מחיצה תלויה בשבת ובסוכה
[עריכה]אמר רבי יוחנן: לא אמר רבי יוסי (שמחיצה תלויה מתרת) אלא לעניין סוכה, אבל לעניין שבת (שהיא איסור סקילה) אף רבי יוסי מודה. מילתיה דרבי חנינא אמר אף לעניין שבת.
בבבלי - פשוט שרבי יוסי מודה שמחיצה תלויה לא מתרת בשבת.
מדמה את מחיצה תלויה לפי תקרה
[עריכה]רבי יודן ורבי יוסי וחנניה בן עקביה שלשתן אמרו דבר אחד: רבי יהודה דגשרים מפולשין (פי תקרה יורד וסותם), רבי יוסי הא דסוכה (מחיצה תלויה), רבי חנניה בן עקביה דתני רבי חנניה התיר שלשה דברים התיר כצוצרה (גזוזטרא שהיא למעלה מהמים - מחיצה תלויה) וכו'.
בבבלי - לא דימה בין פי תקרה יורד וסותם למחיצה תלויה16.
מראית העין בחדרי חדרים מותר
[עריכה]והתני בר קפרא אם היה מקום צנוע מותר (ולא חוששים למראית העין)! הדא פליגא על רב ולית ליה קיום (לדברי רב), דרב אמר כל שאסור משום מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור.
בבבלי - שבת סד: (ובעוד מקומות) נחלקו תנאים האם כל שאסרו משום מראית העין אסרו גם בחדרי חדרים, ובירושלמי כאן מסיק שמותר (וכן מוכח מהירושלמי שבת פ"ג ה"ב (כב:) שמותר, ועיין מה שכתבנו שם).
פרק ט - כל גגות
[עריכה]גירסא הפוכה במחלוקת האם מטלטלים בגגות
[עריכה]שמואל אמר עד בית סאתים (מטלטלין בגגין השווין לרבי מאיר ובגג יחידי לרבנן), ורב אמר מטלטלין בם אפילו כור ואפילו כוריים.
בבבלי - מחלוקתם הפוכה17. והבבלי מקשה עליהם דרב אדרב ודשמואל אדשמואל ממחלוקתם האם מותר לטלטל בכל הגג (ומתרץ). ולירושלמי קושיא זו לא קשה, שאדרבה, הם לשיטתם.
היכן היו מטלטלין בשעת הסכנה
[עריכה]אמר רבי יודה: בשעת השמד היינו נוטלין את הספר והיינו עולין מחצר לגג ומגג לגג אחר ויושבין וקורין.
בבבלי - הלשון: מחצר לגג ומגג לחצר ומחצר לקרפף.
האם ר"א וחכמים נחלקו על מקום המחיצה
[עריכה]רבי זריקא רבי יעקב בר בון בשם רבי חנינה: לא אמר רבי לעזר אלא ממקום מחיצות בשניטלו ראשי זויות מיכן ומיכן ובלבד בארבעה (נחלקו רק על מקום המחיצה), רבי זעירא ורבי אילא תריהון אמרין: אסור שלא ממקום מחיצות אבל ממקום מחיצות אפילו רבנן מודו (במקום המחיצה לא נחלקו).
בבבלי - מקשה שלא נחלקו על מקום המחיצה (כדעה השנייה בירושלמי), ומתרץ שנחלקו רק על מקום המחיצה (כדעה הראשונה בירושלמי).
אוסף דינים מסופקים שמחמירים בהם
[עריכה]אמר רבי יוחנן: כושת וקירויה ומבוי וגר ועם הארץ - חמרים (לחומרא). כושת - דתנן: הכושת והחכס וראשי בשמים נלקחים בכסף מעשר ואינו מטמא טומאה אוכלין דברי רבי עקיבא, אמר רבי יוחנן בן נורי: אם נלקחים בכסף מעשר מטמאין טומאת אוכלין, ואם אינן מטמאים טומאת אוכלין אף הן לא ילקחו בכסף מעשר. רבי יוחנן אמר: חמרים (לחומרא) - מטמאין טומאת אוכלין ואין ניקחין בכסף מעשר. קרוייה - דתנינן תמן וכו'.
בבבלי - לא הובא18.
גר שנתגייר ועם הארץ שנעשה חבר, האם נאמנים למפרע
[עריכה]גר שנתגייר והיו לו יינות ואמר ברי לי שלא נתנסך מהן - בזמן שנעשו על גב עצמן טהורים לו וטמאים לאחרים, על גב אחרים טמאין בין לו ובין לאחרים, רבי עקיבה אומר: אם טהורין לו יהו טהורין לאחרים אם טמאים לאחרים טמאים לו, רבי יוחנן אמר: לחומרין (לחומרא), טמאין בין לו ובין לאחרים וכו'. עם הארץ שנתמנה להיות חבר והיו לו טהרות ואמר ברי לי שנעשו בטהרה - בזמן שנעשו על גב עצמו טהורות לו וטמאות לאחרים, על גב אחרים טמאות בין לו בין לאחרים, רבי עקיבה אומר: אם טהורות לו טהורות לאחרים אם טמאות לאחרים טמאות לו, רבי יוחנן אמר: חומרין טמאות בין לו בין לאחרים.
בבבלי - לא הובא.
אין רשות הרבים מקורה
[עריכה]רב הונא אמר: אין רשות הרבים מקורה. אמר רבי שמעון בן כרסנה: ולא מן המדבר למדת? ומדבר מקורה היה (ואעפ"כ הוא רשות הרבים. פני משה: במדבר היה קירוי של עגלות הקרשים. קרבן העדה: במדבר היה קירוי של ענני הכבוד)!
בבבלי - שבת צח. הלשון: אמר רב המעביר ארבע אמות ברשות הרבים מקורה פטור (במקום "אין רשות הרבים מקורה"), לפי שאינו דומה לדגלי מדבר. ובבבלי אין דעה שחולקת.
האם צריך מחיצה בגשרים המפולשים
[עריכה]מהו שיהא צריך מחיצה (לרבי יהודה בגשרים המפולשים)? רבא אמר: צריך מחיצה, רבי יוסי אמר: אין צריך מחיצה (פני משה: האם צריך גם מחיצה או שפי תקרה מועיל גם בלעדיה. קרבן העדה: האם טעמו של ר"י הוא ששתי מחיצות הן רה"י או שטעמו משום פי תקרה ואין צריך מחיצות).
בבבלי - פשוט שטעמו של רבי יהודה כאן הוא משום פי תקרה, ואין צריך עוד מחיצות.
מדמה את מחיצה תלויה לפי תקרה
[עריכה]הירושלמי דן בזה בעירובין פ"ח ה"ח (נד:), ועיין מה שכתבנו שם.
פרק י - המוצא תפילין
[עריכה]המניח תפילין בלילה עובר בעשה
[עריכה]רבי אבהו רבי אלעזר: הנותן תפילין בלילה עובר בעשה, שנאמר: ושמרת את החוקה הזאת מימים ימימה - ימים ולא לילות.
בבבלי - מנחות לז: נחלקו האם עובר בעשה או בלאו, ומסיק שלהלכה אין איסור דאורייתא להניח תפילין בלילה, ומהפסוק "ושמרת" לומדים דיני פסח.
לדרשה שאינה גמורה מביאים אסמכתאות רבות
[עריכה]כל מילה דלא מחוורא מסמכין ליה מן אתרין סגין (כל דרשה שאינה גמורה אלא אסמכתא - מביאים לה אסמכתאות רבות).
בבבלי - לא הובא.
מקום שמוחו של תינוק רופס
[עריכה]עד מקום שמוחו של התינוק רופף.
בבבלי - הלשון: רופס.
השמר ופן הם לא תעשה
[עריכה]הירושלמי דן בזה בשבת פ"ז ה"ה (לג:), ועיין מה שכתבנו שם.
נשים שמקיימות עשה שהזמן גרמא
[עריכה]הירושלמי דן בזה בברכות פ"ב ה"ג (יד:), ועיין מה שכתבנו שם.
העבד טבי היה מניח תפילין
[עריכה]טבי עבד רבן גמליאל היה נותן תפילין ולא מיחו בידו חכמים.
בבבלי - מוזכרות רק נשים שהניחו תפילין.
תפילין חדשות לא יכניס שמא הן פסולות
[עריכה]במה דברים אמורים בישנות, אבל בחדשות מותר (שלא להכניסן). למה? ישנות בדוקות וחדשות אין בדוקות (ושמא הן פסולות).
בבבלי - הטעם הוא שמא הם קמיע.
מתי צריך לבדוק תפילין
[עריכה]תפילין צריך לבודקן אחת לשנים עשר חדש דברי רבי, רבן שמעון בן גמליאל אומר אינן צריכות בדיקה (כלל). הלל הזקן אומר (תפילין) אלו מאבי אמה הן (ולא נבדקו מעולם).
בבבלי - לא הובא דין בדיקת תפילין כלל, והירושלמי נפסק להלכה ברמב"ם (תפילין פ"ב הי"א) ובשו"ע (או"ח סי' לט סעיף י).
בדיקת תפילין שנמצאו
[עריכה]מצא שנים שלשה צבתין בודק זוג ראשון מצבת ראשון וכן בשני וכן בשלישי. יצחק בן אלעזר שאל: אחד חזקה לכולם או כל אחד ואחד בפני עצמו? אין תימר (אם תאמר) אחד חזקה לכולן - בודק זוג ראשון מצבת ראשון, אין תימר כל אחד ואחד חזקה בפני עצמו - בודק שלשה זוגות מכל צבת וצבת.
בבבלי - בודק שניים של יד ואחד של ראש או שניים של ראש ואחד של יד.
כיסוי תפילין מפני הגשמים
[עריכה]אם היה עונת גשמים הרי זה מעטף בעור ומכסן (את התפילין).
בבבלי - לא הובא.
מותר לערות מים משום שאין בהם ממש
[עריכה]במערה מכד לכד היא מתניתא, דלא כן רבי יהודה כדעתיה דרבי יהודה אומר משקה טופח (כשיטת רבי יהודה שמתיר במים אין בהן ממש).
בבבלי - דחה זאת שלא התיר רבי יהודה אלא במים שבלועים בעיסה19.
מהלך כעומד
[עריכה]הירושלמי דן בזה בשבת פ"א ה"א (ה.), ועיין מה שכתבנו שם.
אסור לטלטל אפילו כשלא נח על ד' על ד' ואפילו באוויר
[עריכה]משהגיע (הספר) לעשרה טפחים אסור, רבי יעקב בר אחא בשם רבי יסא: דרבי יודה היא דאמר אסור להשתמש באויר עשרה טפחים.
בבבלי - הסיק שהאיסור הוא רק כשהספר נח, כגון בכותל משופע. ומהירושלמי מוכח שסובר שאסור גם בלי הנחה, וכל דין הנחה על מקום ד' על ד' הוא רק לבבלי, כמו בסוגיא שבת ד.-ה. (וכן כתב יפה עיניים שבת ג:, ז., ק.).
מקום פטור ברוחב ארבעה טפחים
[עריכה]זיזין (שלפני החלון) וכתלין שגבוהין עשרה ורחבין ארבעה - מותר (להעביר מהם) לכאן ולכאן (לרה"י ולרה"ר, כדין מקום פטור), ובלבד שלא יחליף.
בבבלי - שבת ח: משמע שמקום פטור הוא רק כשאין בו רוחב ארבעה טפחים.
אלמלא ניתנה תורה - אינו בירושלמי
[עריכה]בבבלי - הביא שאלמלא ניתנה תורה היינו למדין צניעות מחתול וכו'. ובירושלמי לא הובא.
מותר לפתוח בשבת דלת שיש לה ציר
[עריכה]מתניתא בשאין להן צירין, אבל יש להן צירין הדא היא דתני וכו' פותח ונועל בשבת.
בבבלי - זו רק דעת אביי, אך לרבא מותר אפילו אם אין להם ציר אלא שהיה להן ציר.
פסוק, ספר ותפילין בשביל חולה
[עריכה]אין קורין פסוק על גבי מכה בשם. וההן דקרא על יברוחא (מין חולי) - אסור. בוא וקרא פסוק זה על בנו שהוא מתבעת, תן עליו ספר או תפילין בשביל שישן - אסור. והתני אומרים היו שיר של פגעים בירושלם! אמר רבי יודן: כאן עד שלא נפגע (מותר) וכאן משנפגע (אסור). אי זהו שיר פגעים? מה רבו צרי וכל המזמור יושב בסתר עליון עד כי אתה ה' מחסי.
בבבלי - סוגיא זו בסנהדרין קא., שם הוזכר שלא לרקוק עם שם ה', אך ספר ותפילין לא הוזכרו שם. כמו כן לא הוזכר החילוק אם כבר נפגע. שיר של פגעים והחילוק האם כבר נפגע הוזכר גם בבבלי שבועות טו:
אסור לנקוש על הדלת בשבת
[עריכה]הירושלמי דן בזה בביצה פ"ה ה"ב (כ:), ועיין מה שכתבנו שם.
מחלוקות נוספות האם עדיף לעבור בשוא"ת או בקו"ע
[עריכה]אמר לו רבי יוחנן בן ברוקה: לא נמצאתה משהא (משהה) בטומאה? אמר לו (רבי יהודה): לא נמצאת מרבה בטומאה? אמר לו: מוטב לעבור על מצות לא תעשה שלא באת לידו ממצות לא תעשה שבאת לפניו. אמר רבי יוסי בי רבי בון: אתייא אילין פלוגתא כאילין פלוגתא (עוד מחלוקות דומות), דתנינן תמן: כיצד מפרישין חלה בטומאה ביום טוב וכו', אמר לו: מוטב לעבור על מצות לא תעשה שלא באת לידך ממצות לא תעשה שבאת לפניך. תמן תנינן וכו' מתן ארבע במתן אחת וכו' אמר לו: מוטב לעבור על מצות לא תעשה שלא באת לידי ממצות שלא תעשה שבאת לידי.
בבבלי - לא הביא את המחלוקות הנוספות של שב ואל תעשה או קום עשה20.
מצבת אחת עשו כמה צבתות
[עריכה]ומה את אמר לה? מצבתא אחת למדו כמה צביתות, וכא (וכאן) משביתה אחת למדו כמה שביתות (כמו שצבת אחת עשתה כמה צבתות, כך משביתה אחת למדו כמה שביתות).
בבבלי - לא הובא.
1 בכמה מקומות אותה מחלוקת מובאת גם בבבלי אך הדעות הפוכות. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ע.
2 דרך הירושלמי לדמות יותר סוגיות בנושאים שונים. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף סד.
3 דרך הירושלמי להאריך יותר בביאור מושגים. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף עז.
4 דרך הירושלמי למעט בשמות מלאכים ושדים, והבבלי מביאם. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף מז.
5 דרך הירושלמי להאריך יותר בחישובים. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף פא.
6 כשיטת הירושלמי להביא טעם אגדתי. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף לג.
7 שיטת הבבלי ללכת בנדרים רק אחר לשון בני אדם, ושיטת הירושלמי שיש גם דעה ללכת בנדרים אחר לשון תורה. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף יד.
8 בכמה מקומות אותה מחלוקת מובאת גם בבבלי אך הדעות הפוכות. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ע.
9 דרך הירושלמי למעט בלימודים מן הלמד (מדבר שאינו מפורש אלא הוא עצמו נלמד ממקום אחר, כמו כאן שהיא גזירה שווה מגזירה שווה), והבבלי לומד כך במקומות רבים. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף סז.
10 דרך הירושלמי למעט בשמות מלאכים ושדים, והבבלי מביאם. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף מז.
11 דומה לכך שהירושלמי ממעט בענייני סגולות. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף מו.
12 דרך הירושלמי לא להביא אגדות מחודשות (והוא חידוש שאפשר לפטור את כל העולם מהדין), והבבלי מביאן. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף נא.
13 בכמה מקומות אותה מחלוקת מובאת גם בבבלי אך הדעות הפוכות. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ע.
14 בכמה מקומות אותה מחלוקת מובאת גם בבבלי אך הדעות הפוכות. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ע.
15 מצאנו בעוד מקום שהסברא שכתותי מיכתת שיעוריה נמצאת רק בבבלי אך לא בירושלמי. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ה.
16 דרך הירושלמי לדמות סוגיות בנושאים שונים יותר מהבבלי. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף סד.
17 בכמה מקומות אותה מחלוקת מובאת גם בבבלי אך הדעות הפוכות. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ע.
18 דרך הירושלמי לדמות סוגיות בנושאים שונים יותר מהבבלי. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף סד.
19 במקומות רבים הבבלי דוחה את מסקנת הירושלמי. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף סב.
20 דרך הירושלמי לדמות סוגיות בנושאים שונים יותר מהבבלי. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף סד.