ביאור:משלי ו כב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
(הופנה מהדף Tnk1/ktuv/mj/06-22)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משלי ו כב: "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ;"

תרגום מצודות: בהתהלכך תנחה (תנהג) אותך בדרך הישר; בשכבך תשמור עליך משודדי לילה; והקיצות (התעוררת מהשינה) - היא תשיחך (תדבר עמך), כחבר טוב המדבר עם חבירו להשתעשע עמו.

תרגום ויקיטקסט: כשאתה מתהלך בענייניך, במשך היום, המצווה תנחה, תכוון אותך ללכת בדרך טובה;

כשאתה שוכב לישון בלילה, התורה שקיימת במשך היום תשמור עליך מצרה;

וכשאתה מקיץ (מתעורר משנתך) בבוקר, היא תהיה הראשונה שתשוחח איתך - המחשבות הראשונות שלך בבוקר יהיו על התורה והמצוה.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי ו כב.


דקויות[עריכה]

קבוע הזמן[עריכה]

1. הפסוק מתאר, באופן מילולי, תקופה של 24 שעות - יום, לילה, והבוקר שאחריו. "כי כשהאדם נעור משנתו, אין לו מוחין כלל ועיקר, לפי שכבר נסתלקו מן הלילה ואינם חוזרים אלא אחר קריאת שמע ותפילה, וזה גורם שיצרו של אדם מעביר על דעתו כמה הרהורים רעים וחטאים, כי כשם שקדם יצר הרע אל יצר הטוב בזמן היצירה, כך הוא הקודם אל היצר הטוב בכל יום ויום כשאדם נעור משנתו... ואמנם דע כי זה אינו אלא לעם הארץ, אבל לתלמיד חכם אינו כן, כי תורתו, לא די ששומרתו בעת השכיבה, אלא שמדברת עמו גם כן כשנעור משנתו, ואינה מנחת שום מקום אל היצר הרע לקפוץ בפיתויו ובהרהורים הרעים שלו, כי התורה היא הקודמת, וכל הקודם זכה, וזהו שאמר: והקיצות - היא תשיחך" (רמ"ד ואלי פירוש ראשון).

2. אפשר גם לפרש שהפסוק מתייחס לתקופה ארוכה יותר - תקופה שבה האדם נמצא במצבים שונים - הליכה, שכיבה ויקיצה: "כשאתה מתהלך במדבר - השכינה תנחה אותך, כשאתה שוכב לישון ביישוב - היא תשמור עליך, וכשאתה מקיץ ויוצא להפליג בים - היא תשיחך" (ע"פ תיקוני זהר לה ב, בתרגום לעברית).

או תקופה שבה האדם מעיין בסוגיה מסויימת: "בהתהלכך - בדברים העיוניים: תנחה אותך - התורה להשיג דברי חפץ, וזה שכבר תשמור, בשרשים אשר הושרשו, בה מהטעות בהתחלות, וזה ממה שינחה אותך אל האמת בדרוש דרוש:""בשכבך - באמצע הדרך אשר תדרוך בה למצוא הדרוש, כי יחלשו כחותיך ותצטרך לשינה, הנה התורה תשמור בעבורך מה שהתחלת להקדימו כדי להשיג הדרוש, עד שלא תצטרך שנית להתחיל העיון בו מראשיתו;""וכאשר תיקץ משנתך, הנה התורה תדבר לך הדברים שמצאת קודם שתשכב, להישירך להשלים החקירה" (רלב"ג).

3. וחלק מחכמי התלמוד פירשו, שהפסוק הוא משל לתקופה עוד יותר ארוכה - החיים כולם, המוות, והחיים שאחריהם: "בהתהלכך תנחה אותך - זה העולם הזה, בשכבך תשמור עליך - זו מיתה, והקיצות היא תשיחך - לעתיד לבא" (רבי מנחם בר יוסי, בבלי סוטה כא.) "בהתהלכך - בחייך; בשכבך - בקבר; והקיצות - לתחיית המתים, לעמוד בדין; היא תשיחך - תליץ בעדך" (רש"י)

מבנה הפסוק[עריכה]

ניתן לפרש את הפסוק הבא בהקבלה לפסוק שלנו:

  • "כי נר מצוה" - המצוה היא כמו נר שמנחה את האדם כאשר הוא הולך בדרך חשוכה;

""

  • "ותורה אור" - התורה היא כמו אור שמאיר את כל העולם גם בלילה, כשהאדם שוכב;
  • "ודרך חיים תוכחות מוסר" - דברי הביקורת שהאדם מקבל כאשר הוא עוסק בתורה עוזרים לו לאדם להחליט מה לעשות כאשר הוא מקיץ משנתו - איך לבחור דרך שתביא אותו לחיים.

הקבלות[עריכה]

ישנה הקבלה בין הקטע המתחיל בפסוק 20 לבין דברים ו (ראו טבלה בפסוק 20). בפרט, הפסוק שלנו מקביל למצוה "וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ":

1. ניתן להסיק מההקבלה, שכמו שהפסוק בספר דברים הוא הנחיה מעשית, גם הפסוק שלנו הוא הנחיה מעשית: "המצוה והתורה צריכה להנחות אותך בכל מקום שאתה מתהלך בו, לשמור על מחשבותיך כאשר אתה שוכב, ולשוחח איתך כאשר אתה מקיץ מהשינה".

2. אולם, ישנם הבדלים בין הפסוקים:

  • בספר משלי נזכרו רק שלושה מצבים - בהתהלכך, בשכבך, והקיצות; בעוד שבספר דברים נזכר גם בשבתך בביתך.
  • הבדל חשוב יותר: בספר משלי נאמר שהתורה בשכבך - תשמור עליך, בלשון הבטחה; ובספר דברים נאמר ודברת בם... בשכבך, בלשון הנחיה.

לפי זה, ייתכן שגם המשמעות שונה - הפסוק שלנו אינו הנחיה מעשית אלא הבטחה: "אם תקשור את המצוה והתורה על ליבך וגרונך, כמו שאמרתי לך בפסוק הקודם, אז תזכה שהיא תנחה אותך בכל מקום שתתהלך בו, תשמור עליך כשתשכב, ותשוחח איתך כשתקיץ מהשינה".

סגולות השמירה של התורה והמצוה נזכרו גם בפרק הבא, וגם שם הכוונה לשמירה רוחנית - שמירה מפני פיתויים, (משלי ז ה): "לִשְׁמָרְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה, מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה".

בפרק ב נאמר, שהמזימה והתבונה שומרות על האדם, ושם הכוונה לשמירה שכלית, ידיעת המזימות של הנוכלים על-מנת להיזהר מהם, (משלי ב יא): "מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, תְּבוּנָה תִנְצְרֶכָּה"*.




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/06-22