תפארת ישראל על יומא א

משנה יומא, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

תפארת ישראל · על יומא · א · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

מביתו:    ר"ל מביתו ומאשתו. דז' ימים לילה ויום צריך שיהיה הכה"ג סמוך מאד למקדש קודם שיעבוד ביו"כ, מגזירת הכתוב, שצריך שיהי' דינו כבמלואים שהופרשו הכהנים שם כן. וגם לא הביאו אשתו לשם דשמא אחר שיבעלנה, תוך כדי שתרד מהמטה ותדיח פניה של מטה, תמצא נדה, ויטמא ז' ימים, והרי כל עבודת יו"כ אינן כשירות אלא בו. ובש"ס (דף ח.) אמרינן שהזו עליו בג' וז' ושם (דף יב:) אמרינן דהזו עליו לעת ערב לאחר שעשה עבודת היום [כמ"ב] ואח"כ טבל בהע"ש דאל"כ הרי נטמא מדנשא מי חטאת שלא לצורך והרי אין חכמים רשאין לעקור דין תורה רק בשב ואל תעשה (יבמות פט, ב):

ללשכת פלהדרין:    חדר פקידי המלך והוא לשכת כה"ג בעזרה. ונקראת כך, מדהיו הכהנים גדולים שבבית שני רובן רשעים, ולא השלימו שנתן, ומתחלפין כל שנה כפקידי המלך שמתחלפין כדי שלא יהי' להן הכרה עם פורעי המס. ולהכי קראוה כך להזכיר לכל כה"ג באותו זמן ענין זה אולי יזהר. מלבד שבל"ז באמת מפקידי המלך היו כלקמן סי' ט"ז, והיתה הלשכה בנוי'. בקודש ופתוחה לחול, שאז היא חול גמור [כדמוכח זבחים נ"ו נ"ל] דאל"כ אין ישיבה בעזרה וכ"ש שינה ובעילה [וכך כתב ג"כ רתוי"ט פ"ה דמדות משנה ד' ד"ה אבא שאול בסוף דבריו שם]:

ומתקינין לו כהן אחר תחתיו:    מזמנין אותו, אבל אין מפרישין לאותו אחר, דהפרשה לא מעכבה:

שמא יארע בו פסול:    שיתטמא:

אמרו לו אם כן אין לדבר סוף:    שמא גם זו תמות. ודוקא למיתה לא חיישי', אבל לטומאה חיישי', כי היכא דלזדריז כה"ג טפי:

משנה ב

כל שבעת הימים הוא זורק את הדם:    של תמיד:

ומטיב את הנרות:    מסיר בשחר דשן הפתילות שרבה במנורה, ודוקא ב' נרות, שאחר הקטורת אבל הטבת ה' נרות שקודם הקטורת לא היו בכוה"ג וקרי לי' למטיב הב' בשם מטיב דאין המצוה נקראת אלא במי שגומרה:

ומקריב את הראש ואת הרגל:    של תמיד, שקרבין ראשון, וה"ה שאר אברים שלו:

שכהן גדול מקריב חלק בראש:    בלי פייס:

ונוטל חלק בראש:    מה שירצה בקדשים. בכל עת. מיהו בקדשי גבול כתרומה ומעשר, שוה הכוה"ג לשאר הכהנים:

משנה ג

מסרו לו:    בכל יום מז' ימים:

זקנים מזקני בית דין:    מהסנהדרין, ללמדו, דיני עבודה:

וקורין לפניו בסדר היום:    שבפרשת אחרי. שבכל יום באו ללשכתו החכמים, להיות סביבו תמיד ללמדו, וקראו בכל יום לפניו הפרשה עם ביאור דקדוקי דיניה:

ואומרים לו אישי:    אדוני:

קרא אתה בפיך:    דחיים הם למוצאיהם לזכרם עי"ז יפה [כעירובין דנ"ד א'] דשמא שכחת:

או שמא לא למדת:    ולהכי קראנו לפניך תחלה ג"כ דבבית שני לפעמים הי' כוה"ג כזה, מדלא נתמנה רק כל המוסיף ממון למלכות:

ומעבירין לפניו פרים ואילים וכבשים:    דהיינו אותן שיקריב למחר:

כדי שיהא מכיר ורגיל בעבודה:    דכשיראה אותם יתבונן בהם איזה ראוי לקרבן זה ואיזה לזה, ושכך וכך עבודתו. מיהו שעירים לא העבירו לפניו, מדבאי' על חטאי ישראל, חלשה דעתי', משא"כ פר מדבא על חטאיו וחטאי אחיו הכהנים, הרי מכיר הכהנים ויחזיר להחוטא בתשובה:

משנה ד

ערב יום הכפורים עם חשיכה לא היו מניחים אותו לאכול הרבה:    מכל מאכל. אבל מאכלים המחממין לקרי, כחלב, ביצים בשר שמן, יין ישן, היו מונעין ממנו לגמרי:

מפני שהמאכל מביא את השינה:    ושמא יראה קרי, דלא סמכו על נס [שנזכר פ"ה דאבות]:

משנה ה

מסרוהו זקני בית דין לזקני כהונה:    בעיו"כ ומפרש כיצד מסרוהו, העלוהו וכו':

והעלוהו לעליית בית אבטינס:    ששם אחר שישביעוהו זקני ב"ד, ילמדוהו זקני כהונה, חפינת הקטורת, דעבודה קשה היתה:

והשביעוהו:    שלא יתן הקטורת על הגחלים שבמחתה, חוץ לק"ק, ויכניס כך כצדוקים, והרי כתיב ונתן הקטורת על האש לפני ה':

ונפטרו:    לקחו ממנו רשות לילך ואח"כ מסרוהו לזקני כהונה ללמדו חפינה:

והלכו להם:    זקני ב"ד, שלא יראו בבשתו כשיבכה שחשדוהו. ומפרש סדר השבועה, אומרים לו וכו':

אנו שלוחי בית דין:    ובהכרח נשביע אותך:

ואתה שלוחנו ושליח בית דין:    ר"ל על דעת ב"ד נשביעך, ונ"ל דהיה צריך לענות אמן על שבועה זו:

שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך:    כל ז' ימים. [ונ"ל דלהכי א"ל מכל וכו' דהרי לדעת הצדוקים נשבע לבטל המצוה. להכי א"ל מכל, דבכולל חייל [כי"ד רל"ט]. עוד נ"ל לתרץ, דלהכי קאמרו לי' ואתה שלוחנו, דאם ישנה אינו כוה"ג שלהן דלהא לא שווינהו שליח, וא"כ גם לפי דעת הצדוקים יהי' עבודתו פסולה מדאינו כוה"ג כלל]:

הוא פורש ובוכה:    על שחשדוהו:

והן פורשין ובוכין:    דהחושד בכשרים לוקה בגופו [ש"ס הכא]. ואף דמוכרחים היו, אפ"ה בכו לכבודו, שיראה שנדמה להם שחשדוהו בחנם. והוצרכו להשביעו, מדאסרה תורה שלא יהי' אדם במקדש בשעת הקטרה:

משנה ו

אם היה חכם דורש:    בליל יו"כ שלא יישן ויראה קרי:

ואם רגיל לקרות קורא:    אחר הדרשה:

באיוב ובעזרא ובדברי הימים:    שהן דברים המושכין הלב ויסירו שינה מעיניו:

משנה ז

פרחי כהונה:    בחורי הכהנים הזריזים:

מכין לפניו באצבע צרדה:    מחבר אצבע האמצעי הארוך לראש האגודל, ושומטו מהר בכח לתוך כף היד, דעי"ז נשמע קול זירוז:

ואומרים לו אישי כהן גדול עמוד והפג אחת:    ר"ל הצטנן מעט פעם א', כדי להסר השינה, דהחמימות מרפה הגוף, ומפיל עליו חבלי שינה. [ומלת פג לשון הוצאה הוא כלקמן פ"ג מ"ה, שתפוג צנתן וה"נ ר"ל שיוציא א"ע מהשינה. אולם בערוך פי' שהוא לשון שעשוע ושחוק]:

על הרצפה:    ר"ל שיתקרר על הרצפה של שיש, שישח עליו שלא בפישוט ידים ורגלים. ובשעת שחייתו נושק הרצפה, ונסמך על אגודלי ידיו, וזוקף ועומד, וזה נקרא קידה, ואין כל אדם יכול לעשות כן [ועי' רש"י (מגילה כב, ב) אמנם נ"ל דרק הכה"ג היה קידתו שסומך א"ע על גודלי ידיו, אבל פי' מלת קידה אינו רק שעומד ושוחה א"ע עד שטוחה פניו בקרקע וחוזר וזוקף א"ע באיזה אופן שיכול, דאי לא תימא הכי הא דכתיב ותקוד בת שבע אפים ארצה, וכי ס"ד שאשה חלשה תוכל לעשות מה שעושה הכוה"ג דרב גוברי' אלא ע"כ דרק הכה"ג זקף א"ע בכוח על אגודליו]:

ומעסיקין אותו:    [בעשעפטיגען]. שענו עמו שירים ותשבחות שבשירי מעלות שבתהלים דכתיב בהו אם ה' לא יבנה בית, שוא עמלו בוניו בו, לומר הזהר שלא תטרח בחנם אבל לא הטריחוהו הרבה, שיקרא הוא לבדו כבתחלת הלילה, מדכבר קרב לאור היום, צריך לחזקו להעבודה:

עד שיגיע זמן השחיטה:    של תמיד:

משנה ח

בכל יום תורמין את המזבח:    תרומת הדשן, שהכהן תורם בכל יום מלוא המחתה מגחלים שבמזבח ונותנן במזרח הכבש, ונבלעים במקומן. וזו עבודה ראשונה שבכל יום, ואח"כ הכהנים מסירין מהמזבח הדשן שנתרבה:

או סמוך לו:    לקריאת הגבר:

ביום הכפורים מחצות:    מדמוטל על הכוה"ג לבד כל עבודת היום, לכן השכימו לתרום תרומת הדשן, ואח"כ מפנין הכהנים האברים שלא נתעכלו מבערב, וגורפין האפר להתפוח [כפ"ב דתמיד] ואח"כ מסדרין הד' מערכות שעשו היום ע"ג המזבח [כלקמן פ"ד מ"ו], ואח"כ מעלין הב' גזירי עצים למזבח, ובתוך הזמן שיעשו עבודות הרבות הללו, יגיע זמן השחיטה של תמיד [כרפ"ג] וע"י שישחט התמיד בהשכמה, לא יצטרך הכוה"ג לבהל א"ע בעבודת היום אח"כ זא"ז מבלי לנוח קצת בין א' לחברתה:

וברגלים:    דנפישי ישראל, ונפישי קרבנות שיביאו עולות ראיי' ושלמי חגיגה ושמחה, וצריך ג"כ זמן רב לפנות דשן הרב לתפוח, והוא גל אפר גדול שבאמצע מזבח, לכן השכימו יותר. מיהו ביו"ט לא הסירו האפר מהמזבח לגמרי, רק גרפוהו לתפוח:

מאשמורה הראשונה:    והוא בסוף שליש הא' של הלילה:

ולא היתה קריאת הגבר מגעת:    ברגל:

עד שהיתה עזרה מלאה מישראל:    להקריב קרבנותיהן מיד אחר התמיד, ולהכי לא היו יכולין לקבוע אותו הזמן עצמו לתרומת הדשן: ואפשר שגם אכולהו קאי, דביה"כ הי' אז העזרה מלאה מישראל שבאין לראות עבודת הכוה"ג, דנמי מצוה היא [כיומא ד"ע ע"א]: ואע"ג דלעולם לא נפתחו שערי עזרה עד קודם שחיטת התמיד [כתמיד פ"ג מ"ז]: י"ל דאז מפני הצורך פתחו וחזרו ונעלום [כתוס' עירובין ד"ב סע"א]. א"נ י"ל דבשער טדי נכנסו: