משנה יומא א ניקוד
(א)
שִׁבְעַת יָמִים קֹדֶם יוֹם הַכִּפּוּרִים,
- מַפְרִישִׁין כֹּהֵן גָּדוֹל מִבֵּיתוֹ לְלִשְׁכַּת פַּלְהֶדְרִין.
- וּמַתְקִינִין לוֹ כֹּהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו, שֶׁמָּא יֶאֱרַע בוֹ פְּסוּל.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אַף אִשָּׁה אַחֶרֶת מַתְקִינִין לוֹ, שֶׁמָּא תָּמוּת אִשְׁתּוֹ,
- שֶׁנֶּאֱמַר (וַיִּקְרָא טז, יז): "וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ";
- "בֵּיתוֹ", זוֹ אִשְׁתּוֹ.
- אָמְרוּ לוֹ: אִם כֵּן, אֵין לַדָּבָר סוֹף:
כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים הוּא זוֹרֵק אֶת הַדָּם,
- וּמַקְטִיר אֶת הַקְּטֹרֶת,
- וּמֵיטִיב אֶת הַנֵּרוֹת,
- וּמַקְרִיב אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הָרֶגֶל.
- וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים,
- אִם רָצָה לְהַקְרִיב, מַקְרִיב;
- שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מַקְרִיב חֵלֶק בָּרֹאשׁ וְנוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ:
מָסְרוּ לוֹ זְקֵנִים מִזִּקְנֵי בֵּית דִּין,
- וְקוֹרִין לְפָנָיו בְּסֵדֶר הַיוֹם,
- וְאוֹמְרִים לוֹ:
- אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל, קְרָא אַתָּה בְּפִיךָ,
- שֶׁמָּא שָׁכַחְתָּ,
- אוֹ שֶׁמָּא לֹא לָמַדְתָּ.
- אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל, קְרָא אַתָּה בְּפִיךָ,
עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים שַׁחֲרִית,
- מַעֲמִידִין אוֹתוֹ בְּשַׁעַר הַמִּזְרָח,
- וּמַעֲבִירִין לְפָנָיו פָּרִים וְאֵילִים וּכְבָשִׂים,
- כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מַכִּיר וְרָגִיל בַּעֲבוֹדָה:
כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים לֹא הָיוּ מוֹנְעִין מִמֶּנּוּ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה.
- עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים עִם חֲשֵׁכָה,
- לֹא הָיוּ מַנִּיחִים אוֹתוֹ לֶאֶכֹל הַרְבֵּה,
- מִפְּנֵי שֶׁהַמַּאֲכָל מֵבִיא אֶת הַשֵּׁינָה:
מְסָרוּהוּ זִקְנֵי בֵּית דִּין לְזִקְנֵי כְּהֻנָּה,
- וְהֶעֱלוּהוּ לַעֲלִיַּת בֵּית אַבְטִינָס,
- וְהִשְׁבִּיעוּהוּ,
- וְנִפְטְרוּ וְהָלְכוּ לָהֶם.
- וְאָמְרוּ לוֹ:
- אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל,
- אָנוּ שְׁלוּחֵי בֵּית דִּין, וְאַתָּה שְׁלוּחֵנוּ וּשְׁלִיחַ בֵּית דִּין.
- מַשְׁבִּיעִין אָנוּ עָלֶיךָ בְּמִי שֶׁשִּׁכֵּן שְׁמוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה,
- שֶׁלֹּא תְּשַׁנֶּה דָּבָר מִכָּל מַה שֶּׁאָמַרְנוּ לְךָ.
- הוּא פּוֹרֵשׁ וּבוֹכֶה, וְהֵן פּוֹרְשִׁין וּבוֹכִין:
אִם הָיָה חָכָם, דּוֹרֵשׁ.
- וְאִם לָאו, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים דּוֹרְשִׁין לְפָנָיו.
- וְאִם רָגִיל לִקְרוֹת, קוֹרֵא.
- וְאִם לָאו, קוֹרִין לְפָנָיו.
- וּבַמֶּה קוֹרִין לְפָנָיו?
- בְּאִיּוֹב, וּבְעֶזְרָא, וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים.
- זְכַרְיָה בֶּן קְבוּטָל אוֹמֵר:
- פְּעָמִים הַרְבֵּה קָרִיתִי לְפָנָיו בְּדָנִיֵּאל:
בִּקֵּשׁ לְהִתְנַמְנֵם,
- פִּרְחֵי כְּהֻנָּה מַכִּין לְפָנָיו בְּאֶצְבַּע צְרֵדָה, וְאוֹמְרִים לוֹ:
- אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל,
- עֲמֹד וְהָפֵג אַחַת עַל הָרִצְפָה.
- פִּרְחֵי כְּהֻנָּה מַכִּין לְפָנָיו בְּאֶצְבַּע צְרֵדָה, וְאוֹמְרִים לוֹ:
- וּמַעֲסִיקִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה:
בְּכָל יוֹם תּוֹרְמִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ בִּקְרִיאַת הַגֶּבֶר אוֹ סָמוּךְ לוֹ, בֵּין לְפָנָיו בֵּין לְאַחֲרָיו.
- בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מֵחֲצוֹת,
- וּבָרְגָלִים מֵאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה.
- וְלֹא הָיְתָה קְרִיאַת הַגֶּבֶר מַגַּעַת עַד שֶׁהָיְתָה עֲזָרָה מְלֵאָה מִיִּשְׂרָאֵל:
משנה יומא, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב