תנחומא על סדר ואל שדי יתן לכם רחמים
ט. [ עריכה ]
ואל שדי יתן לכם רחמים (בראשית מג, יד).
ילמדנו רבינו: עד כמה תפלות חייב אדם להתפלל בכל יום? כך שנו רבותינו: אין מתפללין יותר מג' תפלות שתקנו אבות העולם. אברהם תקן תפלת שחרית, שנאמר וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם (בראשית יט, כז). ואין עמידה אלא תפלה, שנאמר ויעמוד פנחס ויפלל (תהלים קו, ל). יצחק תקן תפלת מנחה, שנאמר (בראשית כד) ויצא יצחק לשוח (בראשית כד, סג). ואין שיחה אלא תפלה, שנאמר תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו (תהלים קב, א). יעקב תקן תפלת ערבית, שנאמר ויפגע במקום (בראשית כח, יא). ואין פגיעה אלא תפלה, שנאמר ואתה אל תתפלל וגו' ואל תפגע בי (ירמיה ז, טז). ואף דניאל כתיב ביה וזמנין תלתא ביומא הוא ברך על ברכוהי וגו' (דניאל ו, יא), ולא פירש באיזה שעה. עמד דוד ופירש: ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי (תהלים נה, יח). לפיכך אין אדם רשאי להתפלל יותר משלש תפלות ביום. ורבי יוחנן אמר: ולואי יתפלל אדם והולך כל היום. שאל אנטונינוס את רבינו הקדוש מהו להתפלל בכל שעה? אמר ליה אסור. א"ל למה? א"ל שלא ינהג קלות ראש בגבורה. לא קבל ממנו. מה עשה רבינו הקדוש? השכים אצלו, א"ל קירי ברא. לאחר שעה נכנס אצלו, א"ל אימפרטור. ולאחר שעה א"ל שלום עליך המלך. א"ל מה אתה מבזה במלכות? א"ל ישמעו אזניך מה שפיך אומר: ומה אתה שאתה בשר ודם, השואל בשלומך בכל שעה אתה אומר מבזה - מלך מלכי המלכים, עאכ"ו שלא יהא אדם מטריחו בכל שעה. רבי יוסי בר חלפתא אומר: עתים הם לתפלה, שנאמר ואני תפלתי לך ה' עת רצון (תהלים סט, יד). אימתי עת רצון? - בשעה שהצבור מתפללין. לפיכך צריך אדם להשכים לתפלה, שאין לך גדולה מן התפלה. תדע, שהרי משה נגזר עליו שלא ליכנס לארץ ולא לראותה, ועל שהרבה בתפלה כתיב בו ויראהו ה' את כל הארץ (דברים לד, א). וכן חזקיה נתפלל ובטלה הגזרה. ואף יעקב כששלח את בניו למצרים נתפלל עליהם, שנאמר ואל שדי יתן לכם רחמים (בראשית מג, יד):
י. [ עריכה ]
ואל שדי יתן לכם רחמים (בראשית מג, יד). זש"ה על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא (תהלים לב, ו). מהו לעת מצוא, א"ר אבא לעת מצוי הזקנה צריך אדם להתפלל על זקנתו שתהא עיניו רואות ופיו אוכל ורגליו מהלכות, שבזמן שאדם יזקין הכל מסתלק ממנו, ביצחק מה כתיב ויהי כי זקן יצחק ותכהין. ביעקב כתיב ועיני ישראל עבדו מזקן. ופיו אינו אוכל שכן מצינו ברזילי אומר לדוד אם יטעם עבדך את אשר אוכל ואת אשר אשתה אם אשמע עוד בקול שרים ושרות ולמה יהיה עבדך עוד למשא אל אדני המלך (שמואל ב יט, לו). דבר אחר: לעת מצוא זו מיתה, דאמר רבי ישמעאל תשע מאות ושלשה מיני מיתה הם, שנאמר למות תוצאות. תוצאות בגימטריא הכי הוו, קשה שבכלן אסכרה וטובה שבכלן נשיקה. דבר אחר: לעת מצוא. יתפלל על מיצוי הנפש, דאמר רבי ישמעאל אין לך קשה מיציאת הנפש, היאך יוצאה. רבי יוחנן אומר כקפוטורין יוצאה מתוך הושט כך הנפש יוצאה מן הגוף, רבי חנניא אמר כצפורן בתוך הושט. שמואל אמר כסולם הפוך כך הנשמה יוצאה מן הגוף, ראה כמה קשה יציאת הנפש.
יא. [ עריכה ]
דבר אחר: ואל שדי יתן לכם רחמים (בראשית מג, יד). זש"ה היערך שועך לא בצר וכל מאמצי כח (איוב לו, יט). אמר רבי אלעזר לא תהא בוסר בשעת הרוחה שלא להתפלל. אמר הקב"ה כשם שאני זקוק להוריד גשמים וטללים ולגדל צמחים לתחיית הבריות כך תהא זקוק להתפלל לפני ולברך אותי מעין מעשי, ולא תאמר אני בריוח מה אני מתפלל וכשתגיע לך צרה תבא ותתפלל, אלא עד שלא תבא לך הצרה הוי מקדים ומתפלל. אמר רבי אלעזר כתוב בספר בן סירא אוקיר לאסיאך עד שלא תצטרך ליה, מהו וכל מאמצי כח. אמר רבי יוחנן שכך היו עושין הצדיקים מאמצי כח הגבורה, תדע שהרי יעקב אבינו עדין היה בנימין אצלו והקדים להתפלל עליו, שנאמר ואל שדי יתן לכם רחמים. ואל שדי (בראשית מג, יד). מה ראה יעקב לברכם באל שדי, ללמדך שהרבה יסורין עברו על יעקב, עד שהיה במעי אמו היה עשו מריב עמו, שנאמר ויתרוצצו הבנים (בראשית כה, כב). וכן הוא אומר על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו (עמוס א, יא) ברח מפני עשו ללבן והיה שם עשרים שנה בצרות רבות, שנאמר הייתי ביום אכלני חרב ונו׳ (בראשית לא, מ). ואחר שיצא רדף לבן אחריו להרגו, שנאמר וירדוף אחריו דרך (שלשת) [שבעת] ימים (בראשית לא, כג), נמלט מטנו בא עשו בקש עוד להרגו והפסיד עליו כל אותו הדורון, עזים מאתים וגו׳ (בראשית לב, יד). יצא מעשו באה עליו צרת דינה, יצא מצרת דינה באה עליו צרת רחל, אחר כל הצרות בקש לנוח קמעא באה עליו צרת יוסף, והכתוב צווח לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי (איוב ג, כו). אחר כך באה עליו צרת שמעון, אחר כך צרת בנימין, לפיכך היה מתפלל באל שדי ואומר מי שאמר לשמים וארץ די יאמר ליסורי די. לפי שכשברא הקרוש ב״ה שמים והארץ היו נמתחין והולכין עד שאמר להן הקדוש ברוך הוא די, לפיכך כתיב ואל שדי:
יב. [ עריכה ]
כיון שהלכו אחיו אצל יוסף וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו (בראשית מג, כט). שמח בו שראה בו דמות דיוקנו של אביו, מיד ויצו את אשר על ביתו לאמר מלא את אמתחות האנשים אכל וגו׳ (בראשית מד, א). אמר למנשה מלא את אמתחות וגו׳. ואת גביעי גביע הכסף תשים בפי וגו׳ (בראשית מד, ב). הבקר אור והאנשים שולחו (בראשית מד, ג) אמר יוסף אם אני משלח אותם בלילה אין כל בריה יכולה להן, לפי שנמשלו כחיות, שנאמר גור אריה יהודה (בראשית מט, ט) ולדן אמר דן גור אריה (דברים לג, כב). יהי דן נחש עלי דרך (בראשית מט, יז). נפתלי אילה שלוחה (בראשית מט, כא). הם יצאו את העיר לא הרחיקו (בראשית מד, ד). אמר יוסף אם ירחיקו אין כל בריה יכולה להן. קום רדוף כל זמן שאימת העיר עליהן. והשגתם (בראשית מד, ד). הוי שוגג אותם בדברים, אחת קשה ואחת רכה. (הלוא זה אשר ישתה אדוני בו וגו׳ (בראשית מד, ה)) ויקרעו שמלותם (בראשית מד, יג). אמר להם הקב״ה אתם גרמתם לקרוע בגדי אביכם בדבר של חנם, כך תקרעו אתם על דבר של חנם. אמר רבי יצחק השבטים קרעו על בנימין לפיכך יצא ממנו מרדכי שקרע על ישראל, שנאמר ומרדכי ידע וגו׳ (אסתר ד, א). ויעמס איש על חמורו (בראשית מד, יג). לא הוצרך אחד מהם לסייע לחברו והיו עומדין ומחבטין לבנימין על כתפיו ואומרין לו, אי גנבא ברא דגנבתא, ביישתנו בן אמך את. כך ביישה אמך את אבינו, ובשביל אותן המכות שהכוהו בכתפיו זכה שתשרה שכינה בין כתפיו, שנאמר חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן (דברים לג, יב). ויבא יהודה ואחיו ביתה יוסף (בראשית מד, יד). מהו ביתה יוסף והלא כל יום ויום יוצא לדון בבימה, אלא אותו היום לא יצא, אמר איני מבייש את אחי בפני המצרים, ויפלו לפניו ארצה וגו׳ (בראשית מד, יד). הננו עבדים לאדוני (בראשית מד, טז). לקיים מה שנאמר הנה השמש והירח (בראשית לז, ט). ויאמר להם יוסף מה המעשה הזה אשר עשיתם הלא ידעתם כי נחש ינחש איש וגו׳ (בראשית מד, טו). אמר להם אני אומר לכם מפני מה גנבו הנער הזה, לקסום בו ולידע היכן אחיו, ויאמר יהודה מה נאמר לאדני (בראשית מד, טז). מה נאמר על הכסף הראשון, מה נדבר על הכסף השני, ומה נצטדק על הגביע, האלהים מצא אה עון עבדיך, אל תקרא מצא אלא מוצא. לעולם אין שני אחים נכנסין לבית המשתה ביחד ואנו נמצאנו כלנו בערוגה אחת בעון אחד שהיה בידינו, אמר להם אחיכם זה לא היה עמכם באותה שעה, א״ל כל הנתפש נתפש עמו. אמר להם ומה אחיכם הראשון שלא גנב ולא ציער אתכם אמרתם לאביו טרף טרף. זה שגנב וציער אתכם צאו אמרו לאביו טרף טרף, הלך החבל אחר הדלי, והלא דברים ק״ו ומה תקלה שבאה ע״י צדיק זה היה מחיה לבל באי עולם, זכות שהביא הקב״ה על ידיהם על אחת כמה וכמה.