תוספות יום טוב על עדיות ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · תוספות יום טוב · על עדיות · ג · >>

משנה א[עריכה]

כל המטמאין באהל וכו'. עיקרה באהלות רפ"ג כי שם מקומה. ומה שראוי להוסיף בה הנני יוסיף שם בס"ד:

משנה ב[עריכה]

אוכל פרוד. פי' הר"ב כגון צבור של אגוזים וכו'. כך פי' הרמב"ם. [ומ"ש הר"ב שהוא שיעור וכו'. עמ"ש בזה ברפ"ב דטהרות]. והראב"ד מפרשה כאותו ששנינו במשנה ח' פ"ח דטהרות ר' דוסא אומר אוכל פרוד אינו מצטרף. ומיירי ע"י משקה כדאיתא התם:

מחללין מעשר שני על אסימון דברי ר' דוסא. דדריש וצרת הכסף בידך לרבות כל דבר הנצרר ביד. גמ' פ"ד דב"מ דף מ"ז. ובמשנה ב' פ"ק דמסכת מעשר שני סתם לן כרבנן:

לחטאת. פי' הר"ב למי חטאת וכו'. שהפרה אדומה היא נקראת חטאת בהחלט כדאמר רחמנא חטאת היא. רמב"ם:

אם נטמאו ידיו נטמא גופו. פירש הר"ב דמעלה עשו וכו' עיין במשנה ה' פרק ב' דחגיגה והתם סתם לן כחכמים:

משנה ג[עריכה]

חמש רחלות וכו'. שנויה במ"ב פי"א דחולין ועיין שם:

משנה ד[עריכה]

החוצלות טמאות טמא מת. פי' הר"ב מחצלאות וכו'. ויש להם שפה סביב ואע"ג דמדרבנן מטמאין אע"פ שאין להם בית קבול. [כמ"ש הר"ב בריש פ"ב דכלים] הכא היכא דלית להו גדנפא. עשוין לסיכוך. תוס' פ"ק דסוכה דף כ'. ועיין כ"ט דכלים משנה ו':

וחכ"א מדרס. לשון הר"ב דחוי נמי לשכיבה ואימא אף מדרס. גמ' שם:

גלגילון. פי' הר"ב אבנט שחוגרים וכו' וכ"פ במשנה י"א פי"א דנגעים גם הרמב"ם פי' שם כך. ומסיים ואולם הוא נגזר מן והגליונים ע"כ. ובפירושו שבכאן נראה דגורס פתיגיל ומפרש שהיא מלה מורכבת מן פתיל גיל.

משנה ה[עריכה]

ארוג טמאה. אפילו לר' דוסא טמא משום ארוג כל שהוא. הראב"ד. ועיין זה בפירוש הר"ב דריש פרק כ"ז ממסכת כלים:

ושל עור רבי דוסא בן הרכינס מטהר. דקא סבר תשמיש קלע לאו תשמיש הוא כדי לעשותו כלי. לפי שאינו עשוי [אלא] לזרוק בו אבנים ומעשה מקל בעלמא הוא עושה. הראב"ד:

בית הפקיע. פירש הר"ב הבית יד שאוחז בו וכו' ורוצה להפקיע וכו' כלומר להוציא. ועיין בפירוש הר"ב רפ"ה דמסכת שקלים בדבור על הפקיע. ומה שכתבתי שם:

משנה ו[עריכה]

השבויה אוכלת בתרומה דברי ר' דוסא אמר רבי דוסא וכי מה עשה לה ערבי הלז [דערביים שטופי זמה דתשעה קבין ירדו לעולם וכו' ולרבותא נקטיה. תוס'] וכי מפני שמיעך לה בין דדיה פסלה מן הכהונה [כלומר אין נוהגין בהן הפקר לאונסין בבעילה אלא לשחק עמהן. רש"י פ"ג דכתובות דף ל"ו]:

האשה שאמרה נשביתי וכו'. הכי סתם לן תנא במשנה ה' פ"ב דכתובות:

שהפה וכו'. נ"א ל"ג וכן נראה שהיא גי' הרמב"ם דאל"כ אין לו לפרש על העיקר שבידינו הפה שאסר וכו' אי איתא דגרס ליה בהדיא במשנה:

משנה ז[עריכה]

ארבעה ספיקות וכו' כיצד הטמא עומד וכו'. פירש הר"ב מצורע עומד וכו' ומשנה זו שנויה מתני' ב' פ"ו דטהרות ושם מפרש הר"ב עוד פירוש אחר וע"ש.

משנה ח[עריכה]

שלשה דברים רבי צדוק מטמא וכו'. שנויה במשנה ה' פי"ב דכלים. וע"ש ובמשנה דלעיל מינה מ"ש בשתיהן בס"ד. ומ"ש הר"ב במסמר השולחני דרבנן מטהרים משום דתשמישו עם הקרקע עמ"ש בזה במ"ה פרק י"א דכלים:

משנה ט[עריכה]

ארבעה דברים ר"ג מטמא וכו'. שנויה מתניתין ו' פי"ב דכלים וע"ש ובמשנה ג' דהתם מ"ש בשתיהן בס"ד:

משנה י[עריכה]

שלשה דברים ר"ג מחמיר וכו'. שנויה במשנה ו' פ"ב דביצה וע"ש:

זוקפין. תרגום [בראשית ל"ז] וגם נצבה אף אזדקפה. הרמב"ם:

וחרי. פי' הר"ב עיסה גדולה וכו' כמו והנה שלשה סלי חורי על ראשי (בראשית מ'). הרמב"ם ד). [ובערוך ערך חר כלומר חררות גדולות הראויות למלך]:

משנה יא[עריכה]

אף הוא אמר ג' דברים להקל וכו'. שנויה במתני' ז' פ"ב דביצה וע"ש:

משנה יב[עריכה]

שלשה דברים ר"א בן עזריה מתיר וכו'. שנויה במתני' ח' פ"ב דביצה. וע"ש: