משנה עדיות ג ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עדיות · פרק ג · משנה ט | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

ארבעה דברים רבן גמליאל מטמא, וחכמים מטהרין.

כסוי טני של מתכות של בעלי בתים, ותלוי המגרדות, וגלמי כלי מתכות, וטבלא שנחלקה לשנים.

ומודים חכמים לרבן גמליאל, בטבלא שנחלקה לשנים, אחד גדול ואחד קטן, הגדול טמא והקטן טהור.

נוסח הרמב"ם

ארבעה דברים רבן גמליאל מטמא וחכמים מטהרין כסוי טני של מתכת של בעלי בתים ותלוי המגרדות וגולמי כלי מתכות וטבלה שנחלקה לשנים ומודים חכמים לרבן גמליאל בטבלה שנחלקה לשנים אחד גדול ואחד קטן הגדול טמא והקטן טהור.

פירוש הרמב"ם

טני הוא כלי מכיל חצי סאה מברזל או מנחשת ויניחו אותו בעלי בתים לבשל בם הדברים הנגרים והרופאים ישימו בהם הרטיות: ומגרדות [צ"ל ומגרדות כו' להתגרד כו' לגרוד. יעב"ץ] שם לכלים עושין להתגרר בהם מברזל או מנחושת תולין אותן במרחצאות וכל הנכנס לרחוץ נוטל אחד מהן לגרור בה רגליו ויש לה שלשלת קטנה שהיא תלויה בה ובאותו התלוי נפלה המחלוקת אם הוא מכלי מתכות ומקבל טומאה או לא: וגלמי כלי מתכות כלי המתכות שיש לה תבנית הכלי ואין מלאכתה מתוקנת כל צרכה כגון שאירע לה שאינה שוה ומיושרת או שאינה [גרודה יעב"ץ] גרורה או שאינה לטושה וכיוצא בזה כמו שנבאר ונפרש בתכלית הביאור בפרק י"א מכלים: וטבלא. לוח ואין הלכה כר"ג ועוד תבא משנה זו בפירוש בפרק י"ב מכלים:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

טני - כלי של מתכת שבעלי בתים משימים בו גרוטאות ושברי כלי מתכות. ורבן גמליאל מטמא הכיסוי, דסבר הוא נמי חשוב כלי, משום דכיסוי נמי יש לו בית קיבול. וחכמים מטהרין, דסברי כיון דלא נעשה אלא לכסות אינו חשוב כלי:

ותלוי המגרדות - מסמרים שתולים בהם המגרדות בבתי מרחצאות, והנכנסים שם כל אחד לוקח מגרדת ומגרד בה רגליו וגופו:

וגולמי כלי מתכות - שצריכים לשוף לגרד להקיש בקורנס, או שמחוסר אוגן או אוזן, אינן טמאים לדברי חכמים עד שתגמר מלאכתן:

טבלא שנחלקה לשנים - טבלא של חרס שיש בה לבזבזין, ונעשית שתי חתיכות שוות שאין אחת מהן גדולה מחברתה, בהא פליגי רבן גמליאל וחכמים. והלכה כחכמים:

פירוש תוספות יום טוב

ארבעה דברים ר"ג מטמא וכו'. שנויה מתניתין ו' פי"ב דכלים וע"ש ובמשנה ג' דהתם מ"ש בשתיהן בס"ד:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ד' דברים ר"ג מטמא וכו':    גם זו שם בפי"ב דכלים היא שנוייה:

כסוי טני:    פי' טני כמו מחתה כאותה ששנינו הטני דומה לתרקב וכו' והוא עשוי לגמר בו ושל רופאים תנן בכלים טמא לדברי הכל מפני שרופא משתמש בכסויו לשים בו סמנים שחוקים כדרך שמשתמש בטני עצמו ובכסוי של מתכת של בעלי בתים פליגי ר"ג סבר בכסויו נמי משתמשין בשעת המוגמר הלכך כלי הוא ואע"פ שהוא פשיט טמא שהרי של מתכת הוא ורבנן סברי לאו משתמשי ביה ולא מידי ובכסוי שאינו מחובר לטני קמיירו והוא פשוט ואינו משוקע לתוכו אלא שהוא מוצק עליו מלמעלה ועוד יש לפרש כי הכסוי של רופאים צריך הוא כל שעה לטני מפני שהוא נותן בטני סמנים שחוקים וצריך לכסותם כדי שלא תפיג ריחם ואפילו בשעה שאין בו סמנים צריך לכסותו כדי שלא יכנס עפר ועפרורית שהרופא מקפיד עליהם אבל של בעלי בתים אינו צריך לכלי אלא בשעת המוגמר אבל שלא בשעת המוגמר אין מקפיד עליו לכסותו הלכך לאו כלי הוא:

וטבלא שנחלקה לשנים:    שתי חתיכות שוות דר"ג סבר אי אפשר לצמצם הלכך שניהם טמאים דאמרינן בכל חד וחד זהו הגדול. עוד אני יכול לפרש דבהא פליגי דר"ג סבר טומאה דאורייתא ואע"פ שאין לה לבזבזין מפני שהיא דומה לשק שהיא משמשת את האדם ואת משמשי האדם שהוא אוכל עליה אוכלין ומשקין שהן משמשיו של אדם וכן השק משמש את האדם ואת משמשיו שנותן לתוכו תבואה ורוכב עליו ורבנן סברי כל כלי עץ שאין לו בית קבול טומאתו מדרבנן הלכך בדרבנן תלינן לקולא הראב"ד ז"ל. והר"ש שיריליו ז"ל פירש כסוי טני נראה בעיני דדמי לטני שהוא סל עגול שאין לו זויות והאי נמי אין לו זויות והוא אותה תיבה קטנה ארוכה קצת וקורין אותה עולבא בלעז ומן התוספתא משמע דהכסוי הוא בפני עצמו ותוחבין אותו ע"ג פי הטנא אבל אינו מחובר לו בצירים שקורין גוזעש אלא הוא בפני עצמו ומכסין בכסוי העולבא שמכסה הכסוי קצת מדפנותיה ומיירי שאין מכסה דפנות הטנא אלא פחות משליש גובהו דאי תימר שמכסה שלישו אפילו הוי של עץ טמא כדתניא בברייתא דחשיב כטני גופיה ומיירי שהטני הוא פתוח והכסוי נטול הימנו וחשבינן כאילו מכוסה הטני ואע"פ שלא נגע השרץ בטני אלא בכסוי טמא ואפילו לרבנן דתניא בתוספתא חפוי בית הלגינין ובית הכוסות טהור ומשום חבירי כלים טמא:

תלאי:    המגררת אזן שעושין לחבית דעבדא ככפה כדמפרש בתוספתא וקרוי' מגררת שהעבדים מגררין בה רגליהם:

וטבלא שנחלקה לשנים:    המפרשים פירשו דבחלקים שוין הוא דפליגי וטעמא דר"ג הוי משום דאיהו מדמי ליה לתנור ותנן חלקו לשנים והן שוין שניהם טמאים שאי אפשר לצמצם וזיל הכא איכא רובא וזיל הכא איכא רובא ורבנן סברי תרי רובא בחד מנא ליכא ושניהם טהורים וזה לפי שחשבו דמתניתין פליגא אברייתא ואין דבריהם נכונים דלדידהו ר"ג מטמא לשניהם וא"כ קשה היכי תנן ומודים חכמים לר"ג בטבלא שנחלקה לשנים אחד גדול וכו' דמשמע דאתו רבנן לסברא דר"ג ואחד טמא לחוד והא ר"ג לשניהם קא מטמא כיון שאי אפשר לצמצם אלא פירושא דמתניתין כדברי התוספתא ולא מטמא ר"ג אלא הגדול וכי קא מודו רבנן כשהחלק הגדול הוי פי שנים בקטן ונראה ודאי דהך טבלא מעץ היא ואע"ג דפשוטי כלי עץ טהורים היינו מדאורייתא אבל מדרבנן טמאים כדתניא בת"כ ומשמע נמי הכי בפ' המוכר את הבית ע"כ. ובתוספתא א"ר יהודה לא נחלקו ר"ג וחכמים על טבלא שנחלקה לשנים ואחד מהם גדול כשנים בחברו שהגדול טמא והקטן טהור על מה נחלקו על שאין אחד מהם גדול כשנים בחברו עד שהשנים שוין שר"ג מטמא וחכמים מטהרין ופירש עד שהשנים ולא עד בכלל דאילו שניהם שוין לא נחלקו ושניהם טהורין עכ"ל הר"ש שיריליו ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

וחכמים מטהרין:    [שם מ"ז]:

כסוי טני:    ר"ל כסוי של מחבת העשוי כטנא, והוא סל:

של בעלי בתים:    ובכסוי שאינו מחובר בהכלי מיירי. ופליגי אם מחשב כלי בפני עצמו לקבל טומאה, משום דמשתמש לפעמים בפני עצמו. אבל של עץ, לכ"ע טהור דפשוטי כלי עץ טומאתו מדרבנן, ומדתשמישו בפ"ע לא שכיח, מלתא דל"ש ל"ג בה רבנן [כעירובין דס"ג ב']:

ותלוי המגרדות:    [הענגעל] שבמגרדות הסוס לתלותו בו. דרבנן ס"ל דהו"ל כשאר תלאי כלים שחינן מק"ט [ככלים פט"ו מ"ד]. ור"ג ס"ל מדמסייע התלאי בשעת מלאכה דהיינו שאוחז בו כשמגרד הסוס, הו"ל כתלאי נפה [שס]:

וגולמי כלי מתכות:    כלי מתכות חדש שלא נגמר עדיין יפה, מדצריך בסוף לשופו ולהחליקו:

וטבלא שנחלקה לשנים:    שנחלקה לב' חלקים שוין. דר"ג ס"ל דמקבל טומאה עדיין, מדאי אפשר לצמצם ושמא הא' גדול מחבירו כשערה. [ואע"ג דטבלא הו"ל אין בה דל"ש. נ"ל כיון דגם בהא מסוטה ילפינן, היינו דוקא כבסוטה ספק נטמאה או לא, ולא במסופק בשיעורו [ועי' תוס' סוטה כ"ח ב' ד"ה ברשות]. ואת"ל א"כ מכ"ש דהו"ל למטהריה לטבלא בכה"ג, דהרי בכה"ג בסוטה אם וודאי נטמאת רק שיש ספק אם נבעלה לגדול או לקטן, דהו"ל ספק בשיעורא, אינה שותה [כסוטה דכ"ד]. י"ל דלא דמי א"א לצמצם לשאר ספק בשיעורו, דהכא א' מהם מחשב לר"ג כוודאי נטמא, [ועי' (רמב"ם פ"טז מהל' אבות הטומאה ה"ג)] ורבנן ס"ל דבידי אדם אפשר לצמצם [ועי' תוס' חולין כ"ח ב']:

בועז


הלכתא גבירתא

פירושים נוספים