משנה עדויות ג ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עדויות · פרק ג · משנה ה | >>
הקלע שבית קבול שלה ארוג, טמאה.
ושל עור, רבי דוסא בן הרכינס מטהר ז וחכמים מטמאין.
נפסק בית אצבע שלה, טהורה.
בית הפקיע שלה, טמאה.
הַקֶּלַע שֶׁבֵּית קִבּוּל שֶׁלָּהּ אָרוּג,
- טְמֵאָה.
- וְשֶׁל עוֹר,
- רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הָרְכִּינַס מְטַהֵר,
- וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין.
- נִפְסַק בֵּית אֶצְבַּע שֶׁלָּהּ,
- טְהוֹרָה;
- בֵּית הַפְּקִיעַ שֶׁלָּהּ,
- טְמֵאָה:
הקלע שבית קיבול שלה אריג - טמאה.
- ושל עור
- רבי דוסא בן הרכינס - מטהר.
- וחכמים - מטמאין.
- נפסק בית אצבע שלה - טהורה.
- בית הפקיע שלה - טמאה.
הקלע - הוא כלי שזורקים בו האבנים. והוא לשון המקרא "יקלענה בתוך כף הקלע"(שמואל א כה, כט), וממנו נגזר קולע באבן.
וצורתו ידוע ומפורסם, ובשתי קצותיו שני יתרין ארוכין, אחד מהן בקצתו לול תכנס בו האצבע והוא הנקרא בית אצבע, והקצה האחר הוא שאוחזין ביד כשזורקין האבן, וכשמסבב הקלע באויר ורוצה להשליך האבן יתיר אותו מידו, וישמע ממנו צליל כמו שמכים בשוטים, ולפיכך נקראת פקיע, ההכאה בשוט, כמו שנתבאר בשקלים (פרק ה) באמרו "בן בבי על הפקיע". והמקום מן הקלע שמשימים בו האבן היא בית קבול שלה.
ואין הלכה כרבי דוסא:
קלע - שזורקים בו האבנים. כמה דאת אמר (שופטים כ) קולע באבן. (שמואל א כה) יקלענה בתוך כף הקלע:
בית קיבול שלה - המקום שמשימין בו האבן שרוצים להשליך:
בית אצבע שלה - כמין נקב קטן שמכניסין בו האצבע:
בית הפקיע - הבית יד שאוחז בו כשמסבב הקלע באויר ורוצה להפקיע ח ולהשליך האבן:
ארוג טמאה. אפילו לר' דוסא טמא משום ארוג כל שהוא. הראב"ד. ועיין זה בפירוש הר"ב דריש פרק כ"ז ממסכת כלים:
ושל עור רבי דוסא בן הרכינס מטהר. דקא סבר תשמיש קלע לאו תשמיש הוא כדי לעשותו כלי. לפי שאינו עשוי [אלא] לזרוק בו אבנים ומעשה מקל בעלמא הוא עושה. הראב"ד:
בית הפקיע. פירש הר"ב הבית יד שאוחז בו וכו' ורוצה להפקיע וכו' כלומר להוציא. ועיין בפירוש הר"ב רפ"ה דמסכת שקלים בדבור על הפקיע. ומה שכתבתי שם:
(ז) (על המשנה) מטהר. דקא סבר תשמיש קלע לאו תשמיש הוא כדי לעשותו כלי. לפי שאינו עשוי אלא לזרוק בו אבנים ומעשה מקל בעלמא הוא עושה. הר"א:
(ח) (על הברטנורא) כלומר להוציא:
הקלע שבית קבול שלה ארוג: נ"ל כשהקבול שלה ארוג אפילו לר' דוסא טמאה משום אריג כל שהוא אבל של עור ר' דוסא מטהר דקסבר תשמיש הקלע לאו תשמיש הוא כדי לעשותו כלי לפי שאינו עשוי רק לזרוק אבנים ומעשה מקל בעלמא הוא עושה ורבנן סברי כל שהוא ואע"פ שאין בו חמש על חמש כדין העור טמא משום כלי:
נפסק בית אצבע שלה טהורה: לפי שאינה ראויה לתשמישה אבל אם נפסק בית הפקיע שלה טמאה. בית הפקיע הוא הראש האחד שנותנים בו חוטי משי כדי להשמיע קול בשעת זריקתה הראב"ד ז"ל. והא לך פי' הר"ר שלמה שיריליו ז"ל הקלע בשתי קצותיה יש כמין שתי פתילות ארוכות ובאחת מכניס בה אצבעו ועשוי בה כמין נקב להכניס אצבעו ונקרא בית אצבע והשני מחזיקו בידו כשרוצה להשליך האבן וכשיסוב הקלע באויר ורוצה שתצא ממנה האבן בשעת זריקתו פותח הפתילה השנית שחוץ לזרועו ונזרקת והולכת בכח וקרוי כאן בית הפקיע שכל דבר הנראה קצת עגול קרוי כן כמו שאמרו על האוויליו פקעת פקעיות של שתי ופקעים מתרגמינן צורת ביעין והאבן שזורקין מתקנין אותה שנראית כעגילה ולפי שדרך אותו מקום נזרקת קרוי בית הפקיע:
שבית קבול שלה ארוג טמאה: לדברי הכל והוא שלא יהא קלוע ולרבנן אפילו קלוע לא בעי אלא כיון דקשורות המשיחות סביבותיה כדי שתתיישב האבן סגי דה"ל קלוע ואיתרבי:
של עור: ר' דוסא בן הרכינס מטהר דשיעור עור חמש על חמש כדתנן בכלים פכ"ז ורבנן מטמאין מרבוייא דאו בעור:
בית אצבע שלה טהורה: דלא חזיא לכלום:
בית הפקיע טמאה: דאע"ג דנפסק בית הפקיע אפשר לתפור בה חוט אחר ועודנה בטומאתה והך בבא דברי הכל ובתוספתא מפרש דהיינו דוקא שנשתייר בה טפח:
יכין
הקלע: [שליידער]. שזורקין בהן אבנים במלחמה, כעין שעשה דוד לגליות:
שבית קבול שלה ארוג: שהקלע הוא רציעה של עור רחבה איזה אצבעות, והוא עשוי כעין עניבה גדולה, ובאמצעות העניבה יש גומא שמשים שם האבן שמשליך, והוא הבית קבול. ולפעמים עושין הבית קבול מאריג של פשתן:
טמאה: ר"ל אז הקלע מקבל טומאה, אף שהבית קבול קטן:
ושל עור: אם הבית קבול עשוי מעור:
רבי דוסא בן הרכינס מטהר: ר"ל אין מקבל טומאה, מדאין בהעור ה' על ה' טפחים כשיעורו לקבל טומאה [כלים פכ"ז מ"ב]. ואין תשמיש הקלע עושהו כלי. דעכ"פ מדאין עשוי רק לקלוע הו"ל כמקל בעלמא:
נפסק בית אצבע שלה: הוא נקב קטן שבראש הקלע, שבו מכניס האצבע כשקולע:
בית הפקיע שלה: הם חוטי משי שבתחתית הקלע מבחוץ, כדי להשמיע קול באויר כשמתנענעים בשעת זרוקה. והרי גם כשנפסקו אלה, עדיין ראוי להפקיע בהקלע:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת