משנה עדויות ג ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עדויות · פרק ג · משנה ד | >>
כל החוצלות טמאות טמא מת, דברי רבי דוסא.
וחכמים אומרים, מדרס.
כל הקליעות טהורות, חוץ משל גלגילוןו, דברי רבי דוסא.
וחכמים אומרים, כולם טמאות, חוץ משל צמרים.
כָּל הַחוֹצָלוֹת טְמֵאוֹת טְמֵא מֵת,
- דִּבְרֵי רַבִּי דּוֹסָא;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- מִדְרָס.
- כָּל הַקְּלִיעוֹת טְהוֹרוֹת,
- חוּץ מִשֶּׁל גַּלְגִּילוֹן,
- דִּבְרֵי רַבִּי דּוֹסָא;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- כֻּלָּם טְמֵאוֹת, חוּץ מִשֶּׁל צַמָּרִים:
- חוּץ מִשֶּׁל גַּלְגִּילוֹן,
כל החוצלות -
- טמאות טמא מת - דברי רבי דוסא.
- וחכמים אומרין: מדרס.
- כל הקליעות -
- טהורות, חוץ משל גלגילון - דברי רבי דוסא.
- וחכמים אומרין: כולם טמאות - חוץ משל צמרים.
חוצלות - המחצלות הנעשות מן הגמי וכיוצא בו. והיו עשויות מלאכה עבה, והיתה להם שפה סביב, כמו שנבאר בגמרא סוכה.
רבי דוסא אומר שהן נטמאות במת בלבד ואינן נטמאות במשכב הזב, לפי שאינן ראויות לשבת עליהן. וחכמים אומרים שהן ראויות למשכב, ולפיכך מתטמאות במדרס הזב גם כן, וחוזרים משכב.
וקליעות - הן חוטין מעשה עבות. וכן אמרו בתלמוד שכן עני קולע שלושה חוטין לתלות בצואר בתו הקטנה.
ורבי דוסא אומר, שאותה קליעה אינה כאריגה, ולא יהיו אותן חוטין כבגדים ולא יטמא, מלבד אותה קליעה שמכניסין במכנסיים בלבד כלומר האבנט, "פתיגיל" מלה מורכבת מן פתיל גיל.
וחכמים מטמאין אותן כולן, מלבד הקליעה שעושין מוכרי הצמר לקשור בה אגודות הצמר, לפי שזו אינה מכלל הכלים אבל היא במקום חבל או מיתר.
ואין הלכה כרבי דוסא:
חוצלות - מחצלאות עשויות מגמי וכיוצא בו, ויש להם שפה סביב ד:
טמאות טמא מת - שהרי יש להן בית קבול. אבל לא טומאת משכב ומושב, לפי שאין ראויות לשכיבה ולא לישיבה:
וחכמים אומרים מדרס - דחזו נמי לשכיבה ה:
הקליעות - חוטין מעשה עבות:
טהורות - שאינן חשובות אריג ואין זה בגד:
חוץ משל גלגילון - הקליעות של אבנט שחוגרים בו, שבגד הוא חשוב:
כולם טמאות - דכולם חשובים בגד, חוץ מן הקליעה שעושים מוכרי הצמר לקשור בה אגודות של צמר:
החוצלות טמאות טמא מת. פי' הר"ב מחצלאות וכו'. ויש להם שפה סביב ואע"ג דמדרבנן מטמאין אע"פ שאין להם בית קבול. [כמ"ש הר"ב בריש פ"ב דכלים] הכא היכא דלית להו גדנפא. עשוין לסיכוך. תוס' פ"ק דסוכה דף כ'. ועיין כ"ט דכלים משנה ו':
וחכ"א מדרס. לשון הר"ב דחוי נמי לשכיבה ואימא אף מדרס. גמ' שם:
גלגילון. פי' הר"ב אבנט שחוגרים וכו' וכ"פ במשנה י"א פי"א דנגעים גם הרמב"ם פי' שם כך. ומסיים ואולם הוא נגזר מן והגליונים ע"כ. ובפירושו שבכאן נראה דגורס פתיגיל ומפרש שהיא מלה מורכבת מן פתיל גיל.
(ד) (על הברטנורא) ואע"ג דמדרבנן מיטמאין אע"פ שאין להם בית קבול, הכא היכא דלית להו גדנפא עשויין לסיכוך. תוספ':
(ה) (על הברטנורא) ואימא אף מדרס. גמרא:
(ו) (על המשנה) גלגילון. נגזר מן הגליונים. ונוסחא אחרינא, פתיגיל. ומורכב מן פתיל גיל. הר"מ:
כל החוצלות: בפ"ק דסוכה דף כ' מייתי לה ומפ' התם דיש להם שפה סביב שאם אין להם שפה הא אמר ר' דוסא מסככין בהם אלמא לא מקבלי טומאה אלא ודאי כאן בדאית לית גדנפא כאן בדלית ליה וכתבו שם תוס' ז"ל ואע"ג דפשוטי כלי עץ הרחבים העשויין להניח עליה דבר כדף של נחתומין מטמאים מדרבנן כדאמרי' פ' המוכר את הבית הכא היכי דלית להו גדנפא עשויין לסכוך ע"כ. עוד אמרינן התם לא נחלקו ר' דוסא וחכמים על מחצלאות של אושא שהן טמאות אף מדרס דמיוחדים לשכיבה הם ולא לתשמיש אחר ועל של טבריא נמי לא נחלקו שהן טהורות דקשים הם ואין לך אדם שוכב עליהם על מה נחלקו על שאר מקומות מר סבר כיון דליכא דיתיב עלייהו שאין רוב בני אדם רגילים לייחדם לכך כדטבריא דמיין ומ"ס כיון דמיקרי ויתבי עלייהו כדאושא דמיין. וביד כולה מתני' עד סוף סימן ה' פכ"ב דהלכות כלים סי' ג' ורפכ"ג. ועיין בתוספתא שהביא הר"ר שמשון ז"ל בפכ"ו דכלים במשנת ואלו עורות:
כל הקליעות טהורות: בהא פליגי דר' דוסא סבר דלא מצינן לרבויי מאו בגד ארוג דהיינו קליע דאו בגד איצטריך לרבות שלשה על שלשה כדאיתא בפ' במה מדליקין ורבנן סברי דמרבינן מאו בגד כל שהוא דהיינו קלוע:
חוץ משל גלגילון: נראה לע"ד שהאזור נקרא כן על שם שמגלגל אותו על גופו וכן מצאתי אח"כ שכך פירש ג"כ הר"ש שיריליו ז"ל בשם המפרשים ז"ל וכתב עוד ז"ל ובברייתא קתני חוץ משל שק ושל בגד ולמדנו דפירוש גלגילון לשון גלגול זה שעושין לפי השקים כעין קורדון ותופרין אותו סביבות פי השק זהו טמא דבטל לגבי השק ואפילו בפני עצמו כיון דייחדו לכך וכן לשפת הבגד שלא יקרע עושין קורדון ותופרין אותו שם משום דבטל לגבי בגד ואפילו בפני עצמו אבל קלועה לאשתמושי באנפי נפשה ר' דוסא מטהר לה וכן גבי עור דלית ליה גבי עור טומאה אלא או בית קבול או חמש על חמש כדתנן במסכת כלים פכ"ז:
חוץ משל צמרים: של מוכרי צמר דההוא לא בעי מהודק כשאר גדילות אלא אפילו רפוי סגי הלכך לית לן לרבויי אלא מאי דדמי לאריגת בגד ע"כ:
יכין
כל החוצלות: [מאטטען] ארוגות מגמי הנקרא [באסע] בל"א, ויש להן שפה סביב:
טמאות טמא מת: מדיש להן בית קבול ע"י השפה. דבאין לו בית קיבול אין מק"ט כלל. דאע"ג דשאר פשועי כלי עץ מק"ט עכ"פ מדרבנן כשיש לו צורת כלי ומשמש לאדם וכלים [כפט"ז דכלים מ"ד], ולמדרס מק"ט מדאורייתא כשעשויות לשכיבה [ועי' יבקש דעת סי' מ"ז] וכל המקבל טומאת מדרס נטמא גם בשאר טומאות [כנדה פ"ו מ"ג]. עכ"פ חוצלות קשות הן ועשויות רק לסכוך, ולא מחשבו כלי כלל, להכי טהורות אפילו מדרבנן לשאר טומאות. ומה"ט נמי אינן מק"ט מדרס, דמדמיוחד רק לסיכך, אומרים לזב היושב עליו עמוד ונעשה מלאכתינו [ועי' יבקש דעת סי' כ"ג]:
וחכמים אומרים מדרס: ר"ל אפילו למדרס מקבלת טומאה, מדחזי לשכיבה בדוחק:
כל הקליעות: ר"ל כל הקלוע כרשת:
טהורות: ר"ל אין מקבלת טומאה, דמדמלא נקבים אין תשובים בגד:
חוץ משל גלגילון: אבנט קלוע, דכשחוגרו מותחו יחד, ואין הנקבים נראין, ומקרי שפיר בגד:
וחכמים אומרים כולם טמאות: ר"ל מקבלות טומאה:
חוץ משל צמרים: רשת שאוגדין בה הסוחרים אגודות צמר. וטהור משום שהנקבים של רשת זה רחבים נקביו ביותר:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת