תולדות תנאים ואמוראים/ב/בן סירא
בן סירא
[עריכה]כבר האריך החכם בן זאב בהקדמתו היקרה ספר בן סירא, וכל דבריו אמת זולת מה שרוצה לומר שהיה בזמן שמעון בן חוניו השני ללא אמת הם, ויותר נכון דעת החכם אייכהארן במבוא לספרים הנוספים שהיה בסוף זמן שמעון בן חוניו בן יודע, וכבר בארנו בערך שמעון הצדיק בראיות ברורות שהוא שמעון בן חוניו הראשון והוא היה משיירי כנ"הג ולא השני שלא היה כה"ג אך שנים מועטות, וזה בן סירא היה מגדולי חכמי ישראל וזכה עוד לראות את שמעון הצדיק בשעת עבודתו במקדש כאשר מביא בספרו רפ"נ מגדולת שמעון בן חוניו הכה"ג.
שם בן סירא נזכר בספרו פ"מד-לט בהעתקת בן זאב וז"ל ואני יהושע בן סירא מילידי ירושלים, ובראש תרגום הארמי חתם א"ע יהושע בן שמעון בן סירא.
והנה לתאר את גודל ויקרת ספרו צריכים אנו להעתיק את כל הספר כי הוא כולו מחמדים וכולו מלא ברכת ה' ויראתו, ואז תקצר הגליון מהכיל, ולכן נעבור על פני כל ספרו ונקטפה פרחים ממנו.
בספרו אנו רואים שכבר היו לפניו כל כתבי הקודש ערוכים וחתומים, הוא יזכיר בפ"מח את ספר תהלים לדוד, וספר משלי לשלמה, וספר ירמיה ויחזקאל ומעשה מרכבה, ותרי עשר נביאים, וסוף פסוק של מלאכי שאליהו עתיד לבא לפני בוא יום ה' להשיב לב בנים על אבותם, וגם ספר דברי הימים כנראה כבר הושלם בימיו שכותב בפ"מט וז"ל מלבד דוד ויחזקיהו ויאשיה כל מלכי יהודה הרעו לעשות, וזה נבין אך אם ספר דברי הימים היה לנגד עיניו, מלבד ספר מלכים, וכן מצינו בספרו פ"כב-י שבימיו היה כבר לדין קבוע לישב שבעה ימי אבל למת, מזה אנו רואין שכל התורה שבע"פ עם הגזירות והתקנות כבר היו בימיו, ואת אשר לא יזכיר בפירוש יען שאין לו בספרו אך עם טהרת המדות ולא עם ההלכה.
ונבא אל רבותינו הקודשים מה שידברו אודותיו.
בתוספתא ידים פ"ה [1] פסקו שספרי בן סירא וכל הספרים שנכתבו מכאן ואילך (מיום שחתמו כנ"הג את כתבי הקודש) אין מטמאין הידים, ומזה אנו רואין שהספר בן סירא היה הראשון אחר כתבי הקודש שנכתב בספר.
ובסנהדרין ק: פסק רב יוסף ואמר אף בספר בן סירא אסור למיקרי. אבל אמר בעצמו מילי מעליותא דאית ביה דרשינן להו, ושקלו וטרו בגמרא מ"מ אמר כן רב יוסף, וכל הדברים שמצאו שלא ישרה בעיניהם באמת לא נמצא בספר בן סירא שלנו ולא בשום העתקות מספר הזה.
ואנחנו לרגל מלאכתנו נביא כל המקומות הרבים שהביאו רז"ל בשמו ודרשו בדבריו וחשבוהו כמעט לכתבי הקודש ואמרו בלשון כתוב בספר בן סירא.
בחגיגה יג. אמרו, כתבו בספר בן סירא במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך בל תחקור במה שהרשית התבונן, ובירושלמי שם פ"ב ה"א ר' לעזר בשם בן סירא פליאה ממלך מה תדע, עמוקה משאול מה תחקור, במה שהורשית התבונן, אין לך עסק בנסתרות, ובב"ר פ"ח-כ ר"א בשם ב"ס כגדול ממך אל תדרוש, בחזק ממך בל תחקור, במופלא ממך בל תדע, במכוסה ממך על תשאל, במה שהורשית התבונן ואין לך עסק בנסתרות, והוא בבן סירא פ"ג-יח ובתרגום הארמי פ"ג, פ"יח, פ"יט וז" דקשין מינך לא תבעא ודתקיפין מינך לא תעקב (תחקור) במה דאשלטינך אסתכל ולית לך תוכלתא על כסותה, ובדבריו הקצרים האלו נכלל דברי הבבלי והירושלמי וב"ר, ואך כל אחד העתיק כלשונו. ביבמות סג: (ובסנהדרין ק: בשינויים קטנים) כתיב בספר ב"ס אשה טובה מתנה טובה לבעלה (ובסנהדרין חסר תיבת לבעלה) בחיק ירא אלהים תנתן (והוא בב"מ פ"כו אשה טובה מתנה טובה ירא אלקים ימצאנה ובתרגום הארמי אנתתא טבתא תתיהב לגברא דדחל מן מריה), אשה רעה צרעת לבעלה (בב"ס פ"כה-לג אשה רעת תרבה צרתה ושם פ"כו אשה רעה בבית בעלה כצמד בקר קשה עורף, מצאה מצא עקרב), מאי תקנתיה יגרשנה ויתרפא מצרעתו (כב"ס ספ"כה אם איננה כלבך כרות חצי גויתך ותן לה ומעל פניך תשלחנה), אשה יפה אשרי בעלה מספר ימיו כפלים (בב"ס רפ"כו אשרי בעל אשת משרים כי מספר ימיו כפלים ובתרגום הארמי אנחתא טבתא טובוהי לבעלה מטול דיומתא עיפין ליה, פי' כפלים), העלם עיניך מאשת חן פן תלכד במצודתה, אל תט אצל בעלה למסוך יין ושכר כי בתואר אשה יפה רבים הושחתו ועצומים כל הרוגיה, רבים היו פצעי רוכל המרגילים לדבר ערוה כניצוץ מבעיר גחלת ככלוב מלא עוף כן בתיהם מלאים מרמה, (ובב"ס פ"ט-ג, י' יא, ובתרגום הארמי שם פסוק ח' עם מדת ביתא לא תסמוך יציעך ולא תמזוג עטה חמרא ושם פסוק י' אפיך באנתתא שפירא לא נהורן ולא תתבקא בשופרא דלא דילך, כשופרא ניר דאנחתא סגיאה אבדן ורחמתא איך גורא יקדא), ורז"ל החמירו ואמרו שאפילו כשבעלה עמה תרחק ממנה ולכן שינו הלשון ואמרו אל תט אצל בעלה למסוך. אל תצר צרת מחר כי לא תדע מה ילד יום שמא מחר בא ואיננו, נמצא מצטער על עולם שאינו שלו (בב"ס פ"ל פסוק כג, כד), מנע רבים מתוך ביתך ולא הכל תביא ביתך (בב"מ פ"יא-לד לא תלין זר בביתך, השכן זר בביתך וכל יד עמל תבואך), רבים יהיו דורשי שלומך, גלה סוד לאחד מאלף (בב"ס פ"ו עם כל אדם התרועע ובעחד מאלך בל תבטח, ובתרגום הארמי שאלו שלמך יהוון סגיאין ובעל ראזך חד מני אלף). ובכתובות קי:, ב"ב קמו., וסנהדרין ק: כל ימי עני רעים, בן סירא אומר אף לילות, בשפל גנים גנו ובמרום הרים כרמו, ממטר גנים לגנו, ומעפר כרמו לכרמים (בב"ס פ"לא-ה).
בב"ב צח: כתיב בספר ב"ס הכל שקלתי בכף מאזנים ולא מצאתי קל מסובין, וקל מסובין חתן הדר בבית חמיו, וקל מחתן אורח מכניס אורח, וקל מאורח משיב דבר בטרם ישמע (בב"ס ספ"כד בהעתקת כ"ז).
ובסנהדרין ק: כתיב בספר ב"ס בת לאביה מטמונת שוא, מפחדה לא יישן בלילה, בקטנותה שמא תתפתה, בנערותה שמא תזנה, בגרה שמא לא תנשא, נשאת שמא לא יהיו לא בים, הזקינה שמא תעשה כשפים, (בב"ס פ"מב-לד).
נדה טו: כתיב בספר ב"ס שלשה שנאתי וארבעה לא אהבתי של הנרגול בבית המשתה ואמרי לה שר הנרגז, והמושיב שבת במרומי קרת והאוחז באמה ומשתין והנכנס לבית חברו פתאום, (זה לא נמצא בב"ס ואך המאמר האחרון נמצא בתרגום הארמי פ"כא-כג שאמר רגלוהי דסבלא עאלן בעגל לגו ביתא).
ובכלה רבתי פ"ג כתיב בספר בן סירא הוי רחים לשלמא דעליה קם עלמא, דחים כל עמא ואיזדהר מגיאתוא דלא יבא (צ"ל דלא יאה) לכל גברא מכערא אפין מעקרא סיפין, ומבניא אילון חלף תופין, יליף ממלכין ואלופין וסעתהון למסגד תורפין וסופא ביקור טריפין, וחים עינוותא דלא תיתי לענייתא, סהיא מאוסא ובסירא קדם יקרא לא יאיא דלהין למאן דהוה כדין עבד גבורן דלא סבירן אלף אלפי אלפיא מלאכין ושרפיא נקשן גפיא משמען כמתתפפייא והוא מרישא איתנאי כיומיה עטיף גיותא כגלימיה והוא לבושיה כל יומיה, ברם למצפצפין בשמיה מכיך רומיה ומשמי שמיא מטפין לענייא ויתמיא, מה משבח ויאיא הוא גבייא דאישתכח מפום בריא לית כעבדי גבייא, מאן בניין מיניכו אחסין בתר מלכו איש חכמה וסברא, מדחול מקמא שרא, ולא יימריך לבך דלא לא כן רובך, ולא תצית לרובך דטמיא בגובך, אסתכל ואהני נפשך יומא דכל אפא חשך כד יקוד גוף ונפש משך.
והמאמר הזה שכח גם הרב החכם ר"י רייפמאן להביא במאמרו היקר בהאסיף תרמ"ז צד 243 אשר ממנו העתקתי אודות ספר בן סירא כמה דברים.
ובירושלמי ברכות פ"ז ה"ב ובנזיר פ"ה ה"ג וב"ר פ"צא בספר ב"ס כתיב סלסלה ותרוממך ובין נגידים תושיבך, וזה השיב שמעון בן שטח לינאי מלכא (והוא בב"ס פ"ו-לב).
ויק"ר רפ"לג ב"ס אומר היתה לפניו נחלת ונפח בה וביערה, רקק בה ובבתה, (והוא בב"ס פ"כח-יא הפח בנץ תצית להב, רוק עליו הוא בכה ושתי אלה בפיך המה).
ב"ר ספ"עג ב"ס אמר לב אדם ישנה פניו בין לטוב בין לרע (הוא בב"ס פ"יג-כט).
ב"ר פ"י-ו ב"ס אומר אלוה העלה סמים מן הארץ בהם הרופא מרפא את המכה, ובהם הרוקח מרקח את מרקחת (והוא בב"ס פ"לח-ד).
תנחומא וישלח אמר ב"ס בטרם תדור הכן נדרך כל תהיה במתעה (והוא בב"ס פ"יג-טו).
שם פ' חקת מתלא אמר ב"ס טב לכיש לא תעביד וביש לא ימטי לך (ולא נמצא בב"ס שלנו).
וכמה מאמרי חז"ל במשנה ובש"ס ובמדרשים אשר דבריהם נובעים מן הספר בן סירא.
במשנה ב"מ פ"ד מ"ד אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים (הוא בב"ס פ"ח).
אבות פ"ד מ"ד מאוד מאוד הוי שפל רוח שתקות אנוש רמה (הוא בב"ס פ"ז-טז).
ברכות מו. בע"הב בוצע ואורח מברך (בב"ס פ"לא-לא טוב עין יברך הלחם ומאת כל ישא תודה).
שם נז: ג' דברים מרחיבין דעתו של אדם דירה נאה אשה נאה וכלים נאים (הוא בב"ס פ"מא-כא בנין ובגד ירהיבו לב ומשניהם אשת חן).
שם סג. באתר דאית גבר תמן לא תיהןי גבר (בב"ס פ"לב-ו בין הגדולים לא תתגדל).
שבת יא. כל כאב ולא כאב לב, כל רעה ולא אשה רעה (בב"ס פ"כה-יח ובתרגום הארמי כל מחזתא ולא מחזתא דלבא, כל בישון ולא איך בישותה דאנתתא).
שם קנב. שמחת לב אשה (בב"ס פ"לז-כז שמחת בעל אשה יפה).
עירובין נד. א"ל רב המנונא לבריה, בני אם יש לך היטב לך וכו' (הוא בב"ס פ"יד-ב).
שם סה. אמר רב כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל שנאמר בצד אל יורה ופרש"י בדקתי אחר המקרא ואינו בכל הכתובים ושמא הוא בספר בן סירא (והאמת כן שם פ"ז-י אך צ"ל בצר אל יודה וכגרסת בה"ג ה' ברכות פ"ה, ותרגום האמרי לא תתעיק במלי צלותך).
שם סה: בשלשה דברים אדם ניכר - ואמרי לה בשחקו (והוא בב"ס פ"כא-כב ובתרגום הארמי סבלא בגוחקא מרים קליה).
פסחים קיג: ארבעה אין הדעת סובלתן דל נאה עשיר מכחש זקן מנאף וכו' (בב"ס פ"כה-ג).
שם קיט. ואת כל היקום אשר ברגליהם זה ממונן של אדם שמעמידו על רגליו (בב"ס פ"מא ובתרגום הארמי דהבא וסמא מקימין רגלא).
שם פי: כל מה שיאמר בע"הב עשה (בב"ס פ"כט).
סוכה כא: אפילו שיחת חולין של ת"ח צריכין לימוד (הוא בב"ס פ"ח-י).
ביצה לב: ג' חייהם אינם חיים וא"ה המצפה לשלחן חבירו ומי שאשתו מושלת עליו וכו', (ובב"ס פ"מא-לג נכר מצפח לשלחן זרים חייו אינם חיים).
תענית ח: אין מסיחין בסעודה (בב"ס פ"לב-יד).
יבמות סה: בשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע וכן ברכות סג. אם ראית דור שאין התורה חביבה עליו כנס (הוא בב"ס פל"ב-ח חדל פיך באין שומעין).
סוטה ב. אסור להקנות (בב"ס רפ"ט אל תקנא את אשתך).
שם יג: לפום גמלא שיחנא (בב"ס פ"לו-ב).
גיטין ו: אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו (בב"ס פ"ד-ל לא תהיה לכיא בביתך).
קידושין ל: בראתי יצ"הר בראתי תורה תבלין (בב"ס פ"כא-ג נוצר תורה שליט ביצרו).
ב"ק צב: ומשלוש בכתובים כל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו (וכתבו התוס' ושמא בספר בן סירא הוא ובאמת הוא שם פ"יג-יח).
סנהדרין יח. קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים (בב"ס פ"יח-י הוכח טרם תוכיח והשפט טרם תשפוט).
בירושלמי ברכות פ"ד ה"ב שמתנתם מעוטה וחרפתם מרובה (בב"ס פ"ב-יז מעט יתן ורב מחסד).
שם פ"ט ה"ה כתוב בספר חסידים אם תעזבני יום, יומים אעזבך (בב"ס פ"כה-ה).
תענית פ"ג ה"ו אוקיר לאסייך עד דלא תצטרך ליה (בב"ס רפ"לח).
והנה מלבד מה שחז"ל השתמשו תמיד במאמריו היקרים הספר כולו הוא מחמדים ונביא אך אחדים מהן.
בספרו ספ"ד אל תהי ידך פשוטה לקחת וקפוצה מהשיב.
שם פ"ו-ז זבובים אל מקום צרעת נאספים, ודורשי רעה אחר מומין לבקר.
שם פ"ח-ז על איש זקן בל תלעג זכור כי גם אתה תזקן, על מות אדם בל יגל לבך זכור כי כלנו מתים.
שם פ"ח-י אל יקל בעיניך כל שיחתם כי בם תקנה דעת והוא ע"ר שאמרו סוכה כא: ששיחת חולין של ת"ח צריכין וכו'.
שם פ"יג-ג למה תציג כלי חרס אצל כלי נחושת אם ינקש בו ישבר.
שם פ"כא-ט בונה ביתו בחיל זרים כונס אבנים לקברו - לב כסיל סיר נקוב.
שם פ"כב-ב גלל צאה איש עצל, מרימו יטרוף ידיו - למת יספדו שבעת ימים ועל סכל כל ימיו.
שם פ"כז-כז זורק אבן על ראשו תשוב.
שם פ"כח-כה הן כרמך בסירים תגדור, אף כי תשים לפיך דלתים ובריח, כספך וזהבך במאזנים תשקול אף כי תפלס אמרי פיך.
שם פ"ל-טז אין אושר כחיים בריאים, ואין שמחה כשמחת הלב.
מתפלתו היקרה פ"נא נראה כי כמעט היה בכל רע והלשינו עליו כאשר יאמר ארוממך אלהי - כי היית מחסי ומגיני והצלת נפשי משחת נפשי מלעגי שפה ומטופלי שקר חלצתני - להבי אש הקיפוני ונמלטתי - ואתה הצלתני מלשון רמיה וממלשיני למלך, וכפי הנראה היה כבר אסיר בבית האסורים כאשר יאמר שם ממעמקים קראתיך ה' לחלץ ממות נפשי - ואתה ה' שמעת לקול שועתי וחלצת ממות נפשי, לכן בכל יום אברכך ואהללה שמך לעולם ועד, ועיין ערך שמעון הצדיק.
- ^ צ"ל פרק ב' הלכה י"ג