תולדות תנאים ואמוראים/א/אבא בר אבא אבוה דשמואל כהן

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש



אבא בר אבא אבוה דשמואל כהן[עריכה]

בכל הש"ס בבלי נקרא אך בשם אבוה דשמואל זולת בברכות יח: כשבנו שמואל אזל לחצר מות אמר בעינא אבא בר אבא אבוה דשמואל. ובקידושין מד:, חולין קיא: אמר רב על שמואל חס ליה לזרעיה דאבא בר אבא וכו', ולהיפך בירושלמי נקרא תמיד בשם אבא בר אבא או בר בא או בא ווא כפאה פ"ח ה"ח, פסחים פ"ה ה"ב, ר"ה פ"ג ה"ו, יבמות פ"ד הי"א פי"ב ה"ז פט"ו ה"ה פט"ז ה"ד, כתובות פ"ב ה"ו, נדה פ"א ה"ד, ובשבת פ"ו ה"ו אבא בן אבא מפקד לשמואל בריה, וביבמות פי"ד הי"א אבא בר ווא פליג על שמואל בריה. ואך בברכות פ"ב ה"ח נזכר בשם אבוי דשמואל, ובב"מ פ"ד ה"א בשם אבא אבוי דשמואל וביבמות פ"ד הי"א מזכירו ר"נ בר יעקב בשם רבה בר בא אבל בנדה פ"א ה"ד המאמר בשם אבא בר בא.


למה נקרא בבבלי תמיד אך בשם אבוה דשמואל כתב האשכול ה' מקואות ס"נט וז"ל י"א שמואל היה גדול מאביו בתורה ובחוכמה ולכן קראוהו כן.

אבל יותר נראה ע"פ המעשה המובא בה"ג ה' גיטין ומובא בתוס' קידושין עג. ד"ה מאי וז"ל אבוה דשמואל הלך למערבא (ובתוס' שם למדינת הים וזה נכון) אשכחיה מדיתא דהוה ידעה לישנא דצפוראי, א"ל אורקק לי ואני אתן לך כך וכך כסף משום דידעה דנפיק מיניה בההוא לילא גברא רבה. ערק מינה ואתא ההוא לילה לגביה אשתו ואזדקק לה והדר אזל. לבסוף אשתמעית מלתא דמתעברה וכו' והולידה את שמואל, ובלי ספק המעשה הזאת נודעה בכל ארץ בבל, ולכן קראוהו בשם אבוה דשמואל להודיע לכל כי הוא אבי שמואל ואמו חפה מפשע.

ממי קיבל תורתו לא רחוק הדבר לומר שרבו היה רב הונא הראשון (ריש גלותא) שנפטר בחיי רבי וזה שמצינו מעילה ט. מתיב אבוה דשמואל לר"ה (וא"א לומר שהוא ר"ה תלמידו דרב כי ר"ה היה צעיר לימים בהיות רב בנהרדעא).

אך הוא לא שם אל הרבנות פניו, אך אל המסחר כדמצינו שסחר במשי כמ' שמואל פ"י-ג אבא אבוה דשמואל בר אבא הוה מתעסק במטכסא על גבי ר' יהודה בן בתירה לנציבין. בתר זמן קם עמו א"ל לית רבי בעי האי מלתא? א"ל ולא לין הוון? א"ל לית מליך הימנא עלי סגי מן ממונא. א"ל את היימנת במילת עלי תזכה למקמה בר כשמואל הרמתי, ואח"כ אירע המעשה שהיה במדינת הים ואז נולד בנו וקראהו שמואל ע"ש ברכת ריב"ב, ולרגלי מסחרו שפרץ בארץ היה גם בא"י וזכה לעמוד לפני רבינו הקדוש וכדמצינו ר"ה פ"ג ה"ו אבא בר בא שאל לרבי שופר קרוח מהו. וב"מ פ"ד ה"א בעא קומי רבי מהו ללות דינרין בדינרין א"ל מותר. ודבק ברבו הקדוש עד שכל ימיו הוה ששלח לרבי ילמדנו רבינו סדר הבדלות היאך שלח לו כך אמר ר' ישמעאל בר"י וכו'. וכן מצינו שהיה לו בית רחיים כברכות יח: וכן שדות היו לו כחולין קה. והיה משגיח בעצמו עליהן ב' פעמים בכל יום מה צריכות, ופירות שדותיו היה מוכר בשער הזול כשער הזול ועבור זה שלחו מא"י שטוב עושה כדי שלא יתייקר השער כב"ב צ:.

וכאשר ברכו ה' בעושר כבוד וגדולה לא רם לבו ונעשה פרנס על היתומים כברכות יח: שהפקידו גבי זוזי דיתמי.(ובספר חקרי לב צד 14 יאמר שהיה גבאי המלך ובחייו טפלו עליו כי גבאי ומוכס הוא שאין לו נאמנות, וכל דבריו אינן אלא דברי נביאות של שקר ומעולם לא היה גבאי המלך ואך כראש הדור היה האפוטרופוס של יתומים).

והיה הריש והראשון בנהרדעא כביצה טז: שהיה מערב אכולה נהרדעא. ור' ברכו בבנים יקרים, ונתקיים ברכת ר"י בן בתירא כי שמואל בנו גם בקטנותו היה ניכר שלגדולות נוצר כאשר יסופר חולין קז: בהיות שמואל ילד קטן מסרו למורה פ"א מצא את שמואל בנו בוכה וסיפר לאביו כי רבו הכהו על אשר האכיל בנו של רבו ולא נטל ידיו בראשונה, ושאלו למה באמת לא נטל ידיו והשיבו תשובה מחוכמת "הוא אכיל ואנא משינא?" ואז לקחו אביו תחת כנפיו ומסר לו רובי תורתו כזבחים כו. בעי מיניה אבוה דשמואל משמואל (לנסותו בא) - א"ל אביו אישתבשית. ובשבת פ"ו ה"ו אבא בר אבא מפקד לשמואל בריה לא תקבל עלך מתני' אלא "אבל לא בקיסמין שבאזניהם" יען שאבוה דשמואל זכה לעמוד ולשרת לפני רבינו הקדוש והוא מסר לו עיקרי גרסאות שבמשנה.

וכן מצינו שחילק עם שמואל בנו כב"ב מב: יבמות פ"ד הי"א, ובשבת קח: מספקא לגמרא ממי קיבל שמואל אם מאביו או מלוי. וכן הרגיל את שמואל בנו לעסוק במצות כירושלמי סוף פאה שהיה נותן לו כסף לחלק לעניים. פ"א בא אצל עני אחד ומצאו אוכל בשר ושותה יין. ובא וסיפר לאביו והוא ענה בטובת לבו שמהיום צריכים ליתן להעני הזה עוד יותר יען שהוא רגיל במאכלים טובים. ופ"א מצא שמואל בבית עני אחד שהעריכו השלחן בכלי כסף וזהב, וכשסיפר לאביו השיב שצריכים אנו להחזיק טובה לרמאים.

וכל התנהגותיו היו לפנים משורת הדין כב"מ כד: שפ"א מצא הנך חמרי - והחזירם גם לבתר יב' חדש.

וכן היה לו בן שני ג"כ ת"ח בשם פנחס כמו"ק יח..

ועל בנותיו הביט בשבע עינים להדריכם בדרך התורה כשבת סה. שלא שביק לבנותיו לצאת בחוטין בשבת - ושלא ישנו גבי הדדי. ועביד להו מקואות ביומא ניסן, כבכורות נה:.

וידוע שבזמנו היה הריש סידרא בנהרדעא החכם ר' שילא ובסוף ימיו בא רב לנהרדעא, וכשנפטר ר' שילא לא רצה רב לקבל עליו השררות אך הלך לו לסורא ושמואל ישב על כסא ר' שילא. וזה היה אך בעניני הרבצת התורה אבל ההנהגה הראשית בכל ארץ בבל היה תח"י אבוה דשמואל יען כי הוא היה זקן הדור והעשיר ולכן מצינו שגם מא"י שלחו לאבוה דשמואל שאלות כיבמות קד. קה., ב"מ צ. וכן מצינו כתובות כג. הני שבוייתא דאתיין לנהרדעא אותיב אבוה דשמואל נטורי בהדיהו, א"ל שמואל בריה ועד האידנא מאן נטרינהו? א"ל אלו בנתיך הויין מי הוית מזלזל בהו כולי האי? הואי כשגגה שיצאה מלפני השליט ואשתכיין בנתיה דמר שמואל.

ומזה אנו רואים שגם בהיות שמואל בגדולתו אעפ"כ הובאו לפני אבוה דשמואל. וכן מצינו בכורות כד: שפ"א דרש שמואל בשבתא דרגיאל ואיצטריך להשתין ונגדו ליה גלימא וכששמע אביו א"ל אתן לך ד' מאה זוזי וזיל דרוש להם שאסור להמתין וכו', ובזה נבין מה שמובא בסדר תנאים ואמוראים ובספר הכריתות כשבא רב לבבל בשנת תקל מצא "את ר' אבא" מנהיג שררה בבבל וכ"ז שהיה ר' אבא קיים לא הנהיג רב שררה עד שנפטר ר' אבא ואמת דיברו כמו שאמרנו שאע"פ שרב היה גדול ממנו בתורה אבל יען שאבוה דשמואל היה זקן ועשיר הדור לכן לא נגע רב בשררה הראשית אשר היה ביד אבוה דשמואל. וכן מצינו כתובות נא: שרב קרא עליו שרים עצרו במלים. והמעשה המובא ביבמות פט"ו ה"ד שתלמידי דרב הלקוהו ושמואל היה שם קשה להבין. והיה גדול כ"כ בעיני בני דורו עד שיסופר עליו ע"ז כ: שמה"מ היה שכיח אצלו וסיפר לו דאי לא חייש ליקרא דברייתא הוה פרע בית השחיטה כבהמה.

ולעת זקנתו כשבא לוי לבבל (כשנפטר ר' אפס בשבת נט:) התחבר לחברו החדש (ואפשר שהיו עוד חברים מנעוריהם כי לוי היה בר בבלי), וישבו יחד על התורה והעבודה כב"ב מב: אבוה דשמואל ולוי (חבירו, רש"י) תנו וכו', ובמגילה כט. כשישבו בכנישתא דשף ויתיב בנהרדעא זכו שם לגילוי שכינה, וכן מצינו ע"ז מג: שהתפללו שם ביחד. וכן ברכות ל. אבוה דשמואל ולוי כי הוו בעו למיפק לאוחרא היו מקדמי ומצלי. מחלקותם מצינו מו"ק כו:, ע"ז לח: וכשנפטר חבירו האהוב הספדו הספד גדול כברכות פ"ב ה"ח.

הלכותיו ומאמריו מצינו שבת סה. קח., ביצה ט., סוכה מו:, מו"ק כו:, יבמות קג:, כתובות כג. מ: נא:, גיטין מא., קידושין סו:, סוטה כ., ב"ק פה. קה:, ב"מ צ: קטז., ב"ב יב., סנהדרין סג:, ע"ז לח:, זבחים ח: כו. קח:, חולין יז. סג: עג., נדה לו:.

האומרים בשמו מלבד שמואל בנו, מצינו אך רב מתנה ומר עוקבא כשבת קח:, מו"ק כו. ומה שמצינו פסחים פ"ה סה"כ א"ר יוחנן על דא אמר לי אבא בר אבא הוא ט"ס כי כשהיה אבוה דשמואל בא"ח אז לא נולד עדיין ר' יוחנן שהיה עול ימים בפטירת רבי וגם את שמואל לא הכיר. וצ"ל בירושלמי כשקלים פ"ב ה"ד א"ר יוסי (צ"ל יוחנן) על דא עליל אבא בר אבא, או אפשר ששלחו בכתב.

וזכה לאריכת ימים כמו שהבאנו למעלה שזכה ללמוד מפי רבי ועוד בימי ר' יהודה נשיאה היה חי עדיין כיבמות קטו: ששלח אבוה דשמואל שאלה אליו.

פטירתו נזכרה ברכות יח: שנפטר בעת ששמואל בנו לא היה אצלו וכאשר היה מונח תח"י מעות של יתומים ולא ידע היכן טמן אביו הכסף הלך לחצר מות לשאול ממנו. ובדק"ס גרס עד דאתי שמואל מבי רב נח נפשיה דאבוה, ובלי ספר הכונה שהלך שמואל לסורא מקום רב כמפורש באגרת דרש"ג ח"ג פ"ב שהיה רגיל שמואל לבא לפני רב, ושמואל ראהו שבוכה ושוחק. וכששאלו שמואל למה היה שוחק והשיבו יען שהוא חשוב בהאי עלמא ומה שהוא בוכה יען שבמהרה ימות שמואל. ולפי פשטות הגמרא האריך שמואל ימים רבים אחריו, יען כי רב נהג שרירותא אחריו ואחר רב מלך שמואל ז' או עשר שנים.