קטגוריה:תהלים עח מה
ישלח בהם ערב ויאכלם וצפרדע ותשחיתם.
יְשַׁלַּח בָּהֶם עָרֹב וַיֹּאכְלֵם וּצְפַרְדֵּעַ וַתַּשְׁחִיתֵם.
יְשַׁלַּ֬ח בָּהֶ֣ם עָ֭רֹב וַיֹּאכְלֵ֑ם
וּ֝צְפַרְדֵּ֗עַ וַתַּשְׁחִיתֵֽם׃
יְשַׁלַּ֬ח בָּ/הֶ֣ם עָ֭רֹב וַ/יֹּאכְלֵ֑/ם וּ֝/צְפַרְדֵּ֗עַ וַ/תַּשְׁחִיתֵֽ/ם׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא
(מקור):
יְשַׁלַּ֬ח שופר עילוי (משרת, דרגא 5) בָּהֶ֣ם מונח (משרת, דרגא 5) עָ֭רֹב דחי (משנה, דרגא 3)
וַיֹּאכְלֵ֑ם אתנחתא (מלך, דרגא 2)
וּ֝צְפַרְדֵּ֗עַ גרש מוקדם, רביע גדול (משנה, דרגא 3)
וַתַּשְׁחִיתֵֽם סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
פרשנות מסורתית:
רש"י
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"ערוב" - תערובות מיני חיות
"וצפרדע" - שם מין שרץ המיםמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- א) "ישלח בהם ערב", ר"ל שמכות ערוב וצפרדע היו כפולות, שאחר שבמכת ערוב באו כל החיות והשרצים המזיקים, ממילא בא גם הצפרדע בתוכם, ולמה שלח תחלה את הצפרדע בפני עצמו, הלא היתה כלולה במכת ערוב, וז"ש "הלא ישלח בהם ערוב ויאכלם", ובכ"ז "שלח צפרדע ותשחיתם", וא"כ היתה הצפרדע למותר:
ביאור המילות
אלשיך
אך הורה הוא ית' נס במה שמכה ונס במה שמעכב המכה מלהתפשט, והוא ענין מאמרם ז"ל (בראשית רבה מט ח) נוקם ה' ובעל חמה (נחום א) אמרו אין הקב"ה כבשר ודם שהאף והחימה מושלים בו ואין כח באדם לעכבה, כי חימת אדם בוערת בו ועושה מה שאח"כ מתחרט, אך הקב"ה הוא בעל ואדון על החימה לעשות ממנה מה שהוא חפץ, אם למונעה, אם לאחרה, אם לומר די במקצתה ולהשיבה אחור מלגמור פעולתה. והן אלה עשה הוא ית' בעשר מכות שהביא על המצריים במצרים, שלא השליט הצפרדעים להמית רק להשחית ולסרס בלבד ואם היה נותן בהם כח להמית כל אשר צפרדע בבטנו לא נצול גם אחד, כי כולם שתו מן המים ושרצו צפרדעים בקרבו ולא מת אחד. וגם בברד עשה פלאי פלאות לבלתי השליט המכה ההיא גם בחטה וכסמת כי אם עשה בהם פלאי פלאות ועיכב ביד המכה בל תתפשט הרבה, וכן בברד התרה ליאסף הביתה בעירם ומקניהם ולא השליט הברד בכל מקנה הירא את דבר ה':
ולמה עשה כל זה לקצר כל יד מכה מאלו מלהתפשט עד מקום שידה מגעת, הלא זה הדבר בא אסף וביארו והוא כי גזרה חכמתו ית' להביא עשר מכות במצרים ככתוב אצלנו, כי בם רצה הקב"ה לזכות את ישראל עין בעין יראו חידוש העולם שהיה בעשרה מאמרות אשר המכות האלו היו לעומתן כמבואר אצלנו (בשערינו) [בספרינו] באר היטב. והנה ראה ית' שאם הצפרדע היה משחיתם במי יתקיימו שאר המכות ומה יאכל הערוב, ומה גם לרבותינו ז"ל האומרים כי היה איש מצרי משלח עשרת בניו עם איש יהודי לטייל עמו בגן ה' בארץ מצרים וריקן ישוב לביתו, והיה המצרי מחזיק בכנף איש יהודי ואומר לו בני היכן הם אשר מסרתי בידך, והיה משיב לו שב בני שב ואגידה לך אנכי בדרך נחני ה' והנה תערובת חיות רעות באו לקראתנו, ובא הארי ונטל שנים והזאב אחד והנמר אחד והדוב כו' עד כלותם, והנה אם הצפרדע היה ממית הכל מה היה אוכל הערוב, על כן לא השליט ה' את הצפרדע כי אם לסרסם היא השחתה בלבד כמו שאמרו ז"ל:
וזה יאמר הכתוב "ישלח בהם ערוב"וכו' והוא בשום לב אל אומרו "ישלח"לשון עתיד ולא אמר "שלח" אך הוא לומר כי על אשר היה עתיד ש"ישלח"בם הוא ית' ערוב ותאכלם, על כן מתחלה "צפרדע ותשחיתם"בלבד שהוא סירוס ולא הרגם למען תחול מכת הערוב. וכן מה שלא השליט הקב"ה את הברד גם בחטה וכוסמת היה למען תחול מכת הארבה, שאם לא כן מה יאכל. והוא מאמרנו על מקרא שכתוב ויאכל כל אשר השאיר הברד (שמות י), כי מהראוי היה יאמר "נשאר מהברד" אך הוא כי האלקים עשה להשאיר בשביל הארבה, כאילו הברד משאירו להאכיל את חבירו
פרשנות מודרנית:
דפים בקטגוריה "תהלים עח מה"
קטגוריה זו מכילה את 6 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 6 דפים.