עם טעמים:
וַיַּהֲפֹ֣ךְ לְ֭דָם יְאֹרֵיהֶ֑ם וְ֝נֹזְלֵיהֶ֗ם בַּל־יִשְׁתָּיֽוּן׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
"ויהפך", הנה במכות אלה שחשב פה דלג מכות כנים ושחין וחשך? וזה מבואר ממ"ש ששלש מכות אלה לא באו לאותות כמו יתר המכות שבאו לאות, שבסדר הראשון אמר בזאת תדע כי אני ה', ובסדר השני אמר כי אני ה' בקרב הארץ, ובסדר השלישי אמר כי אין כמוני בכל הארץ, ובא התראה לפני כל מכה, אבל שלש מכות אלה לא הורו על דבר, רק אחר כל שתי מכות שבאו בהתראה להורות על אחד מג' דברים הנזכרים, ולא שמעו, הכה אותם דרך בזיון בלא התראה, וע"כ דלג אותם פה מן החשבון שלא חשב רק המכות שבאו בהתראה, והנה תראה שהפך בה סדר המכות, וחשב "דם ערוב צפרדע ארבה ברד דבר מכות בכורות", והוא לכונה עמוקה ונפלאה מאד, כי פה בא להודיע שהיה תכלית המכות להראות כחו וגבורתו, ולכן כל המכות חוץ מדם באו כפולות, ר"ל ששש מכות שבאו בהתראה חוץ מדם, באו כפולות, שהיה יכול להכותם בשלש, ושלש מהם היו למותר כמו שיבאר, ובזה נראה שהיה הכונה להרבות אותותיו למען ידעו כחו וגבורותיו, והנה מכת דם לא היתה כפולה ולכן חשבה על הסדר, "ויהפך לדם יאוריהם, וגם נוזליהם בל ישתיון", כי גם כל המימות לקו, אולם יתר המכות היו כפולות, והם.
(מד) "ויהפוך לדם"כו'. הנה למה שאינו מזכיר כנים שחין וחשך אפשר על כי הם סוף כל כת מדצ"ך עד"ש באח"ב, שכל כת משלשתן ענין בפני עצמו כמפורש במקומו, ולא הוזכרה אשר היא סוף להיות גמר דבר כאשר בתורה לא נאמרה התראה בשלש אלה מטעם זה, ועם שמכת בכורות היא סוף באח"ב הזכירה, למה שבה יצאו עם היות שבשלישית שבכל כת נגמר הנרצה בכת ההוא כמבואר אצלנו במקומו. ועוד טעם שני ימשך מביאור כונת הכתובים. והנה תחלה הוא השגחה בדם, והוא כי גם שהמצריים היו עושים דם בלטיהם הלא היו ב' הפרשים, א' כי הם היו עושים להט שהיה מראה דם ולא היו מהפכים המים לדם ממש, ועוד כי מה שהם עשו בלהט היה במים שהיו פועלים בם הלהט בלבד אך לא בשאר מימות, אך הוא ית' "ויהפוך לדם יאוריהם"ממש היה נהפך לדם, שנית כי לא בלבד היאורים של נילוס שהכה במטה כי אם גם "ונוזליהם"וכו'. עוד כיוון כי במה יוודע כי מעשה ה' היה דם ממש, כי הלא גם "נוזליהם בל ישתיון"מה שאין כן שלהם, כי בם הכה המטה ולא בנוזלים זולתו עם כל זה "ונוזליהם בל ישתיון":
