(תהלים ל יב): "הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי, פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה"

איך המספד הופך למחול?    ואיך מאזרים שמחה?

שני פירושים:

1. המשורר מתאר את עצמו בזמן מחלתו (ראו פסוק ג) . הוא שוכב במיטה גוסס, כל מכריו נאספים סביבו ומתחילים להספיד אותו.   אבל הוא לא מתייאש - הוא ממשיך להתפלל לה' ולבקש עזרה וחנינה (פסוק יא) .   ואז, ברגע אחד ה' שומע את תפילתו ומרפא אותו, הוא מתאושש וקם מהמיטה.  כל מכריו מתחילים עכשיו לחולל סביבו מרוב שמחה.   כך, ההתקבצות שהיתה אמורה להיות מספד עבורי, הפכה להיות מחול (ריקוד) לכבוד רפואתי (ע"פ מלבי"ם ) .

אזור הוא חגורה. המשורר (או מכריו שבאו להספיד אותו) היה חגור שק לאות אבל. כשה' הציל אותו, הוא פיתח (שיחרר) את ה שק והתכוון לצאת במחול; כשרוקדים צריך להדק את החגורה כדי שהמכנסיים לא יפלו, ולכן המשורר הוא שם על מתניו אזור (חגור) חדש - אבל הפעם זה לא היה חגור של אבל אלא של שמחה.

2. המשורר מתאר את עם ישראל בזמן מגפת הדבר שקדמה לקניית הר הבית, ראו ב (תהלים ל א): "מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד"( פירוט ). עם ישראל סובל ממגפה, בכל מקום אנשים חולים וקרוביהם מספידים אותם. ואז, ברגע שדוד קונה את גורן ארוונה ובונה בו מזבח לה', המגפה נעצרת. עם ישראל חוגג את ההצלה, במקום להתאסף למספדים מתאספים למחולות של שמחה; במקום שקים של אבל, חוגרים מכנסי-חג.

לפי שני הפירושים, הקשר בין מספד לבין מחול הוא שבשניהם אנשים מתקבצים כדי לציין אירוע משמעותי. ה' רוצה שנתקבץ ונתאחד, השאלה היא רק איך נתאחד - האם נתאחד כדי להספיד אנשים שנפטרו? או שנתעשת לפני-כן, נקדיש את הבית לשם ה', ואז נתאחד במחולות של שמחה על הישועה? הבחירה בידינו.