ביאור:תהלים ל י
תהלים ל י: "מַה בֶּצַע בְּדָמִי, בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת? הֲיוֹדְךָ עָפָר, הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ?!"
תרגום ויקיטקסט: איזה בצע (רווח) יהיה לעולם בכך שאדום (אמות), בכך שארד אל השחת (הקבר)? האם אדם שמת ושב אל העפר יוכל להודות לך, ה'?! האם יוכל להגיד ולהודיע לכולם שאתה אל אמיתי ?
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:תהלים ל י.
דקויות
[עריכה]המשורר מתאר את הדברים שאמר לה', כשקרא והתחנן אליו שיציל אותו מהמחלה. הוא מציג לה' טיעון "עסקי" כביכול:
בצע = תועלת ורווח ; מה בצע = איזו תועלת תהיה לך מכך? זו שאלה רטורית שכוונתה: לא תהיה לך שום תועלת.
- בדמי = בכך שהדם שלי יישפך ( מצודות ) , או בכך שאני אדום ואשתוק ( מלבי"ם ) ; בכל מקרה זה משל למוות.
- ברדתי אל שחת = בכך שגופי יישחת, או בכך שארד אל בור הקבר; וגם זה משל למוות.
- עפר = אדם שגופו הפך לעפר; גם זה מציין מוות, כמו ב (בראשית ג יט): "כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב"( פירוט ).
המשורר אומר לה': "איזו תועלת תהיה לך אם אמות?!", ואז מפרט שתי תועלות שלא יהיו לה' אם ימות:
- היודך עפר?! = אדם שמת ונקבר בעפר כבר לא יכול להודות , להגיד תודה לה'.
- היגיד אמיתך?! = אדם שמת כבר לא יכול להגיד אמת , ללמד אחרים על מעשי ה' ועל תורתו (ראו האמת של ה' ).
מכאן ניתן ללמוד על שני דברים, שאם אנחנו עושים אותם, הם כביכול מביאים תועלת ורווח לה': הודיה ואמירת אמת. אלה הדברים, שאם אנחנו עושים אותם, אנחנו מצדיקים את קיומנו לפני ה'.
הקבלות
[עריכה]מה בצע?
[עריכה]הביטוי מזכיר את דברי יהודה, (בראשית לז כו): "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו 'מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ ?'"( פירוט ). ומעניין שיהודה הוא אבי-אביו של המשורר, והוא קשור לשני העניינים שנזכרו בפסוק:
- הודיה - כדברי לאה אמו כשילדה אותו, (בראשית כט לה): "וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה'; עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה"
- הודאה על האמת - כדבריו בפרשת תמר, (בראשית לח כו): "וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי"
מצד שני, גם הרשעים משתמשים בביטוי זה, (מלאכי ג יד): "אֲמַרְתֶּם 'שָׁוְא עֲבֹד אֱלֹהִים וּמַה בֶּצַע כִּי שָׁמַרְנוּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְכִי הָלַכְנוּ קְדֹרַנִּית מִפְּנֵי ה' צְבָאוֹת'".
היודך עפר?
[עריכה]רעיון דומה נמצא בפסוקים נוספים:
- בתהלים קטו, המזמור מתחיל ב (תהלים קטו א): "לֹא לָנוּ ה' לֹא לָנוּ, כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד; עַל חַסְדְּךָ, עַל אֲמִתֶּךָ "ומסתיים ב (תהלים קטו יז): "לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ, וְלֹא כָּל יֹרְדֵי דוּמָה; וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּ יָהּ". אנחנו מבקשים שה' יציל אותנו ממוות למען כבודו, חסדו ואמתו; המתים אינם יכולים להלל את ה', אבל אנחנו ניצלנו ולכן נברך את ה' לעולם.
- בתפילת חזקיהו מלך יהודה כשהיה חולה, (ישעיהו לח יח): "כִּי לֹא שְׁאוֹל תּוֹדֶךָּ , מָוֶת יְהַלְלֶךָּ; לֹא יְשַׂבְּרוּ יוֹרְדֵי בוֹר אֶל אֲמִתֶּךָ "; (ישעיהו לח יט): "חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ כָּמוֹנִי הַיּוֹם; אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל אֲמִתֶּךָ ".
ובתלמוד ( בבלי מסכת שבת ומקומות נוספים ) מסופר, שכשהגיע זמנו של דוד למות, הוא ישב ועסק בתורה ובהודיה בלי הפסקה, ולכן מלאך המוות לא יכל לקחת את נשמתו.
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2025-01-01.
הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:הודיה ואמת מצדיקים את קיומנו
קיצור דרך: tnk1/ktuv/thlim/th-30-10